קבוצות תמיכה לנשים

האם אתה יכול לעזור לי למצוא קבוצה כזו באזור השרון/המרכז?

אוי זאת הייתה הרגשה ממש מבאסת ידוע לי שזה מחוסר בגרות שלי וחוסר השלמה עם הגיל אני בת 32 הייתי ביום הולדת של חברה בת 26 יש לה כול מיני חברות ממלא גילאים הרוב קטנות גג 23 הרגשתי כזאת זקנה כולן היו נראות פרש בתמונות רק אני נראתי עייפה פחות טוב מן הסתם איבדתי את נעוריי הרגשה נוראית תקפה אותי מה עושים עם התחושות האלו?

שלום, אני פונה מתוך מצב של יאוש ומצוקה מאוד גדולים לגבי המצב שבו אני נמצאת ולגבי אפיקי הסיוע האפשריים במצב הזה, ואני אשמח לעצה בנושא הטיפול שאולי אולי יוכל לסייע לי ולשבור כבר את המעגל הזה שבו אני נמצאת. אני אציין שאני למודת טיפולים פסיכולוגים פרטניים והייתי בטיפול פסיכולוגי במהלך למעלה מ-10 השנים האחרונות וגם בעבר בתור נערה הייתי פה ושם בטיפול פסיכולוגי. אני בת 36 ומעולם לא הייתי בקשר רומנטי-זוגי, וגם לא קרובה לזה (ולשם החידוד - גם לא בשום אספקט פיזי, על כל המשתמע מכך). דבר שכמובן מבחינתי הוא בלתי נסבל, בייחוד שיש לי הרבה מאוד מה להציע. על קצה המזלג ומבלי לתת באמת את המקום הנדרש ואת הבסיס הרחב לדברים, אני אציין כי ברגע שיש מישהו שמוצא חן בעיני אני חווה חרדה מאוד גדולה, קיפאון, חוסר תפקוד וכו' בצורות כאלה שלא מאפשרות לי להתנהל או לפתח את סוג האינטראקציה הנדרשת שמובילה בסוף לקשר. ושוב חשוב לחדד - על מנת לפתח רגשות ומשיכה גם אם קלים ביותר, אני צריכה להכיר ולהתוודע לבחורים האלה בצורה בלתי תלויה (עבודה, לימודים וכו') ולא במסגרת המוגדרת מראש כמסגרת למציאת קשר, כלומר דייטים, אינטרנט, שידוכים וכו' כל כך לא פועל עלי, ושוב, זה לא מתוך איזו החלטה מנהלתית. זה פשוט המצב. בטח לא לפני שעברתי איזשהו תהליך, שכאמור עדיין לא הצלחתי לעבור אותו. אגב, גם קשרים חברתיים אחרים (עם בנות מיני) זה דבר שממש לא בא לי בקלות ודבר שיש לי ממנו מאוד מעט אם בכלל, אולם זה כן דבר שלאורך השנים הצלחתי לפתח, גם אם לא החזיק מעמד לטווח ארוך. ברור לי שלמצב הזה יש כל מיני שורשים אשר קשורים למקום בו גדלתי ולמשפחתי וההתנהלות בה, גם על רקע התנהלות מינית מסוימת שהשפיעה עלי. בכל אופן, כאמור, עברתי כבר טיפולים פסיכולוגים ממושכים עם מספר מטפלים שעד כה לא סייעו לי לפרוץ את המעגל הזה ואני באה ממקום של תסכול ויאוש כאלו שאף מילה שאני אכתוב לא תעשה איתם צדק.. אשמח לבחון האם יש לכם איזושהי המלצה, כיוון, רעיון וכו' לאיזשהו סוג או אפיק טיפולי שאולי יוכל לעזור במצב שלי ולסייע לי לצאת מהסיוט הזה..? יש לציין כי אין ביכולתי לממן טיפול יקר. תודה רבה

לעדי וגם לאילנה. אילנה בעבר כתבת לי גם תשובה כזו האם מרכז לנפגעות תקיפה מינית מקבל כל אחת? לא מתערבת משטרה או כל דבר אחר? לא שמעתי מעולם שמרכז שכזה נותן סיוע לנשים עם חרדה למרות שאישית למשל לא עברתי אונס. חיפשתי בעבר באינטרנט ולא מצאתי שלכאורה זה מקום פתוח לכל אחת ואחת לקבל ככה טיפול. שלום לך עדי, אני באותו מצב כמו שלך. ברור שאין פתרון לומר לעצמנו שנשתנה כי זה קשה אבל לפחות את יודעת כמוני שקיימת בעיה. נסי לחשוב האם יש לך חוסר אמון בגברים או באנשים? האם הייתה לך דמות אבא או אמא מנוכרים? האם היה עלייך הרבה ביקורת? ודבר אחרון לא יודעת מה קורה לך בדייטים מגיל ההתבגרות אבל אצלי מגיל ההתבגרות המגע היה כה מהיר כל היחס של גברים אליי לא משהו היו מציקים לי הרבה ברחוב מבתכלים עליי כעל אובייקט ולכן גם אני כמוך יכולה רק ממסגרות כי אז זה יותר אמיתי וכנ"ל המגע. אני לא מצליחה אפילו בגילי שזהה לגיל שלך לצאת ולהנות מדייט שיכלול שיחה ואולי מגע קטן תמיד בקושי יש מלל וישר מתנפלים עליי. אצלי כבר נוצרה חרדה מספיק ש מישהו מתקרב אליי ברחוב נהיית לי בחילה. מקווה שעודדתי אותך את לא היחידה מעניין מהיכן זה נובע.

שלום אני בת 35. היו לי מעט מאוד קשרים בחיי . בגיל 22 התאהבתי בגבר מבוגר מעל גיל 40 מאד שתמך בי רגשית והיה מקשיב לי הרבה ומתייחס... הוא לא שכב איתי למרות שבאיזה שלב רציתי. אבל די חייתי בבועה רגשית סביבו. גם הייתה לי בולימיה שנים ונטיה לפציעה עצמית וקושי עם מגע מיני כי היה עושה לי חוויה של חרדה בגוף. הלכתי בגיל 27 לטיפול פסיכולוג ושם חוויתי מחדש טראומת נטישה וגם לא עבדתי אז הפנו אותי לעובדת סוציאלית ובגלל היסטוריה של הפרעת אכילה ותפקוד נמוך תעסוקתית (חרדות גבוהות וקושי להתחייב למסגרת תובענית ) נתנו לי הכרה באחוזי נכות.. אבל גם תוך כדי טיפול פסיכולוגי קרה משהו לתודעה שלי וקלטתי איך החזרתי סמכות מהמטפלת ופתאום התנגדתי לזה מאד והתחלתי לשנוא את העמדה שלי מול דמויות סמכות. כי פתאום קלטתי איך הייתי 'מצייתת'. והתחלתי בכלל לקלוט ולראות דברים יותר מבחוץ עם הבחנה באחר כנפרד. הבעיה שרגשית לא ממש למדתי איך להיות ביחד וחוויתי דברים מאד קשים בטיפול כולל הרגשה שנאטם הרגש. וגם לדימוי העצמי לא תרם כל הקטע של אחוזי נכות וקצבה, אבל זה עוזר כלכלית. כיום אני עובדת במשרה חלקית בעבודה שמצאתי לבדי ולומדת תחום אומנותי שקשור גם לעבודה שלי. יש לי מעט חברים. רובם אנשים שמתמודדים ברמה כזאת אן אחרת עם חרדות והקשיים לא מאד קרובות. נפגשים לפעמים אבל בעיקר מתקשרים דרך הרשת. אני רוצה להתחיל להכיר שום גברים. יצא לי אחרי הטיפול להכיר בחור בגילי בערך בשנות השלושים ושכבתי איתו אבל רגשית היה לי קשה להתחבר. הקשר לא החזיק. אחכ יצאתי מדירת הורי לגור עם שותפים. הכל במהלך ניסיוני לתרגל יותר עצמאות . וקרה שהתאהבתי כאחד השותפים. בחור קצת צעיר ממני ומאד דומיננטי וכריזמטי באופי. הוא היה מביא הרבה בנות ומשכיב אותן. בליין כזה עם בטחון גבוה . הוא ניסה להתחיל גם איתי אבל לא הסכמתי לשכב איתו כי הרגשתי שהוא לא רציני ואינטנסיבי מדי בשביל. כאילו סקס עבורו זה שעשוע קליל ובשביל זה משהו עמוק ורגיש יותר. צריכה אהבה . אבל היו לנו הרבה שיחות נפש כאלה שהוא הקשיב לי ותמך והתאהבתי בלי לשלוט בזה. בעוצמות שלו. בחופש שלו. אחרי שעזבתי את הדירה הוא לא הביע עניין לשמור על קשר וכבר הכיר אחרות. ואני רוצה להמשיך הלאה בחיי. להכיר. להפגש אולי מאתרי הכרויות.. אבל מאד קשה לי כי הרגשת הערך לא גבוהה. מרגישה שאין לי מספיק ניסיון חיים. שאני לא מעניינת וכיפית מספיק וגם יש דברים שאני לא אוהבת כמו לקחת גלולות נגד הריון. מעדיפה שישתמשו בקונדום וגם לא אוהבת מין אוראלי ששלושת הגברים שהכרתי העידו שהם מאד נלהבים מבת זוג שמוכנה לזה. מרגישה שלא ירצו אותי כי אני לא כיפית ומעניינת מספיק. יודעת לזייף כאילו יש לי בטחון אבל שמתקרבים יותר ומתחילים להכיר מפחדים שיחשף משהו ריקני או יהיו לי שתיקות... אולי זה סתם פחדים. אני לא יודעת. אני רק יודעת שמאד קשה לי לעשות את הצעד עצמו של להפגש .עם אנשים להכיר אותם. לפעמים העזתי לצאת מאיזור הנוחות שלי ולהציע שנצע לדייט עם אנשים באתרי הכרות אבל עד כה מי שניסיתי איתם לא נענו. ואלה שמתחילים איתי מיוזמתם באתרים האלה לא נעים בעיני חיצונית ולא מושכים. אני מנסה להתחיל בעצמי עם מי שנראים נאים. לא יודעת בינתיים אני שנה באתרים האלה ועוד לא הגעתי לצאת לדייט ממשי משם. קשה לי ההכרות . כל ההסטוריה שלי לא נוחה לי. כמובן שהיו גם דברים אחרים. תחומים שלמדתי אבל לא מימשתי אותם מקצועית. אני מפחדת סתם לעשות רושם של מתוסבכת משעממת שטובה מבחינתם רק לזיון במקרה הטוב. שלא יעריכו אותי ולא ירצו אותי. אני בסהכ רוצה לזכות להכיר מישהו שגם אמשך אליו חיצונית (הדדית כמובן) וגם שיהיה לי כיף איתו. אני לא בטוחה אם אני יודעת מה זה אומר להיות בכיף ביחד. מנטאלית בחיים שלי היה יותר בדידות והמנעות וכאב מאשר כיף משותף סביב הנאות. זה מלחיץ אותי. אני ממש רוצה להנות, להכיר, לחיות. להנות גם ממין ובכלל.. אבל קשה לי לעשות את הצעד ולהאמין בי ושאני ניתנת לאהבה בדיוק כמו שאני גם אם אין לי הישגים חומריים בחיים. חיצונית אני חושבת שאני חמודה. מספיק נאה. אבל תפקודית לא הכי נמרצת שיש :/ יש לך עצה בשבילי אולי איך להרגיש יותר בטחון למרות כל הרקע הזה שהיה לי בחיים? מותר לי לשאוף להכיר אדם שווה? אני לא רוצה 'מתמודד ' חסר בטחון אלא פרטנר שיוכל לתמוך ולהרים אותי למעלה. לסייע לי לסגור פערים בחוויות חיים. שנבלה. להעיז. לצאת מאזור הנוחות של ההמנעות ולהעיז. מפחדת גם שיאנסו אותי עמוק בתת מודע. שכאילו אני אנטוש את עצמי ואעשה דברים שאתחרט. לא יודעת למה יש לי פחד כזה. בכלל אני מתוסבכת ובאמת שנמאס לי. אבל יודעת להסתיר ולהעמיד פנים שיש לי בטחון - עד שמתקרבים אליי ממש. מה עושים? איך מכירים אותם? איך מאפשרים שיכירו אותי? אני אפילו לא יודעת איך להפתח ולהשען על אחר. קשה לי להתמסר. אני מכווצת לא פיסיולוגית באיברי מין אלא בנפש. פיסית אני בסדר תפקודית. קשה לי נפשית המגע. הקרבה. קשר מתמשך קבוע איך עושים את זה? מפחדת להשען ולהשמט פתאום. זאת הייתה הטראומה שלי.ואולי בכלל לא חייבים להשען בכל הכח וזה בסדר גם להחזיק את עצמי בכוחות עצמי. לא יודעת. משהו פנימי תמיד קצת מציק לי, לא מאפשר עד הסוף נינוחות להתבטא ספונטנית. להשתחרר. לחוש זהות מוערכת ולהביט החוצה ולהכיר. להכיר מישהו אחר שהוא לא מוכר. ללמוד אותו ולהפוך אותו ואיתו למוכר. היוזמות האלה. קשה לי.