במשך שנים התעלם הממסד הרפואי ממטופלים שהתלוננו על תשישות...
אזרחים רבים בישראל כלל לא מודעים לזכויות שיש להם או מוותרים...
ממה נובעת התנהגות אלימה של גברים כלפי בנות הזוג שלהם? כיצד...
מקרצפים כל היום ומרגישים שזקוקים לטיפול? גאים בניקיון -...
שלום,עד לפני מספר שנים הייתי מנהל פרוייקטים, בחברהכאשר צורת עבודה היא שכר אחוזי עמלה. פרפקציוניסט, עד הפרט האחרון. בחברה נוצר משבר מדומה, ועזבתי, בלי באמת שהדברים נסגרו לגמרי כולל כספית מבחינת דקדוק סופי. אבל זה נשכח. כלומר גם ענינים כספים נשארו באוויר. בעת האחרונה ראיתי שיחות מלקוחות העבר, כאשר עברו כבר 3 שנים בערך!, ואז חלמתי חלום שדמויות העבר והחברה עולות בו בזמן עכשווי,שכביכול המצב שמהעבר מתעורר ויביא סכסוך על כל המשתמע מכך. לוגית יש לי הבנה והסבר מסודר לכל. אבל רגשית זה עורר בי סוג של התעוררות, וזה בגלל הפרפקציוניזם שלי, החזיר אותי לפרטי פרטים, של מה שהיה, הסברים לעצמי מחדש לגבי התהליכים מה קרה סדר הדברים מיקוד בכל שלב, נימוקים. בקצור ברור לי שזה לא תואם את המצב למציאות במרחק ונקודת זמן זה, אבל זה שטף עצום בגלל הניתוח והדקדקנות שלי. זה מפריע לי, והכל בגלל שחלמתי חלום די מציאותי שעורר אותו. שאלתי איך להתייחס להתעוררות מצב של עיסוק בפרטים שזורמים למח בעקבות חלום שיצר התעוררות כזו, כאשר בפועל לא ממש קרה דבר חמור במציאות. מה שמפריע בכך בעיקר, זה הצורך לדייק כל פרט בניתוח התהליך שהיה בעבר לפרטי פרטים. כתבתי טיוטה לשחרר. זה נעצר מעט. אבל בא בגלים. אני מניח שזה יתמתן אבל התופעה די מפריעה לי. וקרתה לי בעבר גם במצבים רגילים של ניתוח פגישות שיחות בעבודה, תודה
שלום אסף, במגבלות ובהסתייגויות המתבקשות מ"אבחון" מצב נפשי בלי לראיין אותך פנים אל פנים, לפי תיאוריך נשמע שאתה סובל מהפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD), המאופיינת ע"י חלק מהתסמינים הבאים: עיסוק יתר בפרטים, סדר, ארגון ותכנון-יתר, פרפקציוניזם שלילי העלול לגרום דחיינות, התמכרות לעבודה, מוסריות-יתר ונוקשות, לעתים גם קושי להיפטר מחפצים חסרי ערך רגשי, חסכנות/קמצנות *קושי וחוסר רצון לעבוד בשותפות כאשר הדברים אינם נעשים בדיוק בדרך בה בחר הלוקה בהפרעה. *חסכנות והחזקה בתפיסה כי יש לאגור את הכסף למקרי חירום העשויים לקרות בעתיד. *הפגנת נוקשות ועקשנות, בעיקר כשהדברים אינם נעשים בדרכך שלך: https://www.giditherapy.co.il/?p=1088. המילה "הפרעה" קצת מטעה משום שחלק גדול מהתכונות הנ"ל הכרחיות במקצועות מסוימים (מחקר, ספרנות, ארכיונאות, מידענות, ראיית חשבון וכד'), אך רמת התכונות הללו מקשה מאוד על שיתוף פעולה עם עמיתים לעבודה, חברים ובני זוג, בעיקר בחברות כמו החברה הישראלית שבה קיימת מנטליות של "זרימה", אימפולסיביות ו"יהיה בסדר" (בחברות אחרות כמו באנגליה או גרמניה רמה גבוהה של אותן תכונות הן לא רק נורמליות אלא גם מוערכות וייתכן שהיית סובל פחות). במקצועות המושתתים על סדר ודיוק תכונות אלו חיוניות וגם סביבת העבודה האנושית מורכבת מטיפוסים דומים והן תורמות להישגים גבוהים. אין לבלבל הפרעה זו עם OCD שבו האובססיות והפעולות הכפייתיות אינן רציונליות והקשר בין המחשבה לפעולה הכפייתית רופף. עם זאת, ייתכן מצב (שיש לבדקו בטיפול) שחלק מהסובלים מהפרעת האישיות הזו יסבלו גם מ-OCD (תחלואה כפולה). כך או כך - שתי ההפרעות מלוות חרדה, שבהפרעת האישיות היא תוצאה של קונפליקט בין הסטנדרטים הגבוהים של האדם לרוב הסובבים אותו. כפי שכתבת החלום שלך הוא מציאותי מאוד. הטיפול בהפרעה (ר' קישור) הוא שילוב בין טיפול תרופתי נוגד חרדה, לרוב כזה המעכב ספיגה חוזרת של הסרוטונין במוח (SSRI - פרוזק, ציפרלקס וכד') עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שנועד להגמיש את העמדות הנוקשות מדי (למשל, "הכול או לא כלום"). עם זאת, כפי שמצוין במאמר, הואיל והתכונות חיוביות מאוד, חשוב רק למתנן ולפעול למען הסתגלות לסביבה שאינה כזו (למשל, ע"י הנמכת ציפיות). במה שלא ניתן ולא רצוי לשנות מכוון הטיפול לקבלת עצמך כמות שאתה. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
היי, אני בת 23 ומאז שזוכרת את עצמי אני אדם מאוד הישגי, פרפקציוניסט, חשוב לי לדייק, לעמוד בסטנדרטים מסוימים. בשנתיים האחרונות התחילו להופיע לי מחשבות שזה לא תמיד כ"כ טוב כמו שזה נשמע... אני מרגישה שבמושגים מסוימים זה תוקע אותי. בבית ספר תמיד היה חשוב לי להשיג את הציונים הכי טובים, לא מוכנה לקבל כישלון - היה וזה כן קורה, זה מדכא אותי מאוד. בעבודה חשוב לי למלא את כל המשימות, אני עושה המון רשימות... אם לא הספקתי לעשות משהו זה מקשה עליי מאוד. אני מנהלת צוות שברובו בוגר יותר ממני (מבחינת גיל), אני המנהלת הכי צעירה במקום העבודה שלי. והרבה פעמים אני מוצאת את עצמי כועסת על אנשים שלא עומדים בסטנדרטים של מקום העבודה, עד כדי שלפעמים נדמה לי שאלו יותר סטנדרטים שלי... אני ממש עובדת לאחרונה על הנושא הזה, זה המון פעמים הכל או כלום - בן אדם יכול להיות עובד מצוין ואם שכח לעשות משהו אני אוטומטית רואה את זה כהקטנת ראש ועד שלא מציגים לי את התמונה המלאה אני מתקשה לחשוב עליה. הכל אצלי מאוד מתוכנן, מסודר לפי רשימות, מטלות שצריך לבצע בכל יום. עכשיו אני גם סטודנטית וזה מקשה כי מצד אחד העבודה היא די מרכז חיי, מצד שני חשוב לי להצליח בתואר. מצד שלישי, אני לא תמיד מצליחה לשלב בזה דברים אחרים. יש לי כמה חברות טובות מאוד (כולן עובדות איתי או עבדו איתי בעבר), אבל אלו אנשים שבררתי בפינצטה ומאוד לא קל לי להתחבר לאנשים באופן כללי, הרבה פעמים תופסים אותי כסנובית או אנטיפתית חוץ ממי שבאמת מכיר אותי. אני לא יודעת אם זה שייך, אבל לא הייתי מעולם בזוגיות ולא בגלל שמעולם לא נמשכתי או הייתי מעוניינת במישהו אלא כי יש לי תבנית מסוימת ומאוד קשה לי להתפשר על אדם שחורג ממנה, ובאופן כללי מרגישה שקשה לי לסמוך על אנשים (גם אם נגיד יש מטלה בלימודים ומתחלקים לזוגות וכל אחד צריך לעשות חלק, אני אבדוק את החלק שלא אני עשיתי ואעדיף לעשות אותו בעצמי.) אני לאט לאט מתחילה להבין שהתפיסה הזו צריכה להשתנות איכשהו אבל זה מרגיש לי שזה אשכרה מקיף אותי בכל תחום חיים... אשמח לקבל קצת עזרה כי על פניו ה"תכונות" שאני מציגה נשמעות חיוביות, וכולם בסביבה רואים בי בן אדם מצליח, מצטיין, מסור לעבודה שלו ואני מצדי אף פעם לא מרוצה מעצמי לחלוטין וגם לפעמים מקנאה בחברות שלי ש"זורמות", שיש להן גמישות מחשבתית, יכולת לשנות תכניות. אין לי כאן שאלה ספציפית, יותר חוות דעת (שאני יודעת שאין באמת אבחון דרך האינטרנט), אבל מעניין אותי לשמוע האם זה דבר נפוץ? האם פרפקציוניזם זו הפרעה מסוימת ולא פשוט תכונה?
שלום מיה, תיאורייך תואמים להפרעת אישיות טורדנית-כפייתית (OCPD): https://www.giditherapy.co.il/?p=1088 יש להבדיל בינה לבין OCD שבה מופיעות אובססיות בעלות תוכן מוזר ולא הגיוני עם או בלי "טקסים". במקרה של הפרעת האישיות OCPD מדובר במבקץ תכונות שחלקן הגדול חיובי אלא שהן מוקצנות מאוד וכשהן מופיעות יחד הן עלולות לפגוע בהסתגלות. יש ל"הפרעה" זו יתרונות רבים, במיוחד במקצועות הדורשים קפדנות וסדר, משמעת עצמית, שליטה בדחפים, יכולת לדחות סיפוקים וכיו"ב תכונות בהחלט חיוביות. פרפקציוניזם הוא אחד הקריטריונים של האבחנה. הוא אינו הפרעה בפני עצמה, אך כשהוא מוגזם הוא עלול לגרום למשל לדחיינות כי מרוב שאיפה לשלמות, האדם עלול להימנע מלהתחיל פרויקט או להתחיל ולא לסיים. עיקר הבעיה הוא בתקשורת בין-אישית והדבר מאוד תלוי סביבה ותרבות. למשל, בגרמניה או אנגליה, ייתכן ולא היית מאובחנת כלל כסובלת מההפרעה. בישראל האימפולסיבית, לעומת זאת, צפויות לך הרבה יותר התנגשויות עם אנשים "זורמים". "רשימת מכולת" לחיפוש זוגיות היא רעיון איום ונורא, כמעט מתכון לכישלון למצוא זוגיות. הגישה צריכה להיות הכרות (רצוי בסביבה טבעית כמו אוניברסיטה) ואם יש קליק ראשוני ועניין הדדי, לבדוק לאיזו פשרה את מוכנה. המלצתי היא לפנות לטיפול. בגילך הצעיר עדיין ניתן להגמיש ולרכך חלק מהתכונות, אך החכמה היא לשמור על היתרונות שב"הפרעה" זו. אי אפשר להפוך אותך ל"זורמת", וגם לא רצוי, אך אפשר "לחנוך לנער על פי דרכו" (ר' הקישור שצירפתי) ולהבדיל בין מה שניתן ורצוי לשנות לבין מה שלא. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
בגיל 48 הבנתי שאני מוצלח אבל וורקהוליסט. התחילו ניצני בעיות בריאות. השמנה טיפה שינה לא כמו פעם ובכלל. זה היה ברטרוספקט סוג של מאניה! עליה עם שיאים ללא הפסקה זה תאור נכון להגדיר וורקהוחיזם כמאניה עם הרבה שיאים ללא הפסקה? בכל מקרה, החלטתי להוריד הילוך וכמעט ל20 ווליום עבודה. זו היתה החלטה קשה נגד האוטומט החברתי. הרגשתי שאני חייב לפעול ככה. וזה די עובד המשקל אוזן וגם הגוף בכלל. שאלתי נוגעת לתהליך שהתרחש בעקבות השינוי, הרבה חלונות חברתיים אישיים נמוגו ונעלמו. ואני ממש לא מרגיש חוסר. כן נהנה מחברת אנשים שלא במסגרת עבודה. האם במצב אופטימלי ניתן להגיד שהנוגד מאזן ורקוהליזם זה סכיזואידיות מסוימת בעניני עבודה? אם לא מה המאפיין הנפשי שנוגד את התופעה הוורקהוליסטית? כזה שיכול להגדיר מצב שמנטרל את השורש של הוורקהוליזם. דרך אגב ברור לי שוורקהוליסטים הם אצל הרבה סוגי אנשים אבל משהו מאחד אותם לא? ומה נוגד או התופעה?
שלום אופק, אתה משתמש שלא לצורך ביותר מדי שמות של הפרעות נפשיות בצורה לא נכונה ולא רלוונטית למצבך. לא מאניה ולא הפרעת אישיות סכיזואידית אינן רלוונטיות למצבך. וורקוהוליזם בפני עצמו אינו מהווה הפרעה נפשית, אם כי הוא אחד מהקריטריוניים לאבחון הפרעת אישיות כפייתית: http://www.giditherapy.co.il/?p=1088 אם אתה נהנה מחברת אנשים מחוץ לעבודה, ברור שאינך סובל מהפרעת אישיות סכיזואידית. אנשים סכיזואידים מעדיפים להימנע מחברת אנשים ואף נוטים לבחור בעיסוקים שאינם מחייבים מגע רב מדי עם אנשים. רבים האנשים ששומרים, מדעת או שלא מדעת, על הפרדה בין חיי העבודה וחיי החברה שלהם ורבים לא היו רוצים לראות מחוץ לעבודה את אותם אנשים שהם נאלצים לעבוד איתם. במידה והוורקוהוליזם שלך הוא אכן חלק ממבנה אישיות כפייתי שגורם לך עימותים עם הזולת וכתוצאה מכך חרדה, דיכאון או מצוקה אחרת - בהחלט קיים מקום לשקול התייעצות עם איש מקצוע. צריך לבדוק יותר לעומק מה הייתה הסיבה להתמכרותך הקיצונית לעבודה והאם סיבה זו באה על פתרונה או עתידה להתבטא בצורה אחרת. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il
שלום פרופסור, תודה על תשובתך שעזרה לי להבין את שתי הגישות של הטיפול בocd. האם תןפעת הocd ביטוייה הנפוץ "החיובי" כביכול הוא בוורקהליזם? בדרך כלל? או שזה נובע מעצם העובדה שרוב זמננו מוקדש לעבודה ובדרך זו זה הפך מעיין מנגנון מרכזי שדרכו הבעיה מתבטאת? אם כך האבחנה שציינת בין הגישה של להיות עסוק כל הזמן שמהווה מעין ריפוי בעיסוק , לבין הפחתת הגירויים , כולל וורקהליות וזמן עבודה, שמציב גירויים שרק מגבירים את העיסוק האובססיבי במעטה שבו למעשה מתחזקים את האובססיה רק בצורה מנותבת להצלחה כביכול. אם הבנתי נכון אז האם הגישה שבה הונחתי בהפחתת הגירויים וכן בחירה בעמידה מול החרדה שמתעוררת מבלי לברוח ממנה היא דרך חיים אמיתה יותר כדבריך, משמעותה הפחחת עומס עבודה בפועל וכן החשפות לגירויים שמעוררים חרדה, עד שהחרדה עצמה שעומדים מולה חולפת מעצמה ויש הקלה וצבירת חוויה חיובית שמשמעותה הנה זה מצליח לי- אני מתגבר. השאלה שעולה מבחירה זו אם למרות האומץ שבכך האם אין בזה סוג של מנגנון המנעות מסוים, דילול מצבים ודילול חוויות החיים? עד כמה ואיך יש לאזן בין המצבים? בין גירויים וכניסה לאובבסיה לבין החשפות לחרדתיות ועמידה מולה,אשר יש בה גם צורך בהפעלת מנגנון המנעותי מסוים מחויות החיים הנופלות עלינו מדי יום. תודה.
שלום איקון, התמכרות לעבודה ממלאת תפקיד של בריחה מבעיות אחרות. לכן, עצם הפסקת ההתמכרות בלי טיפול מעמיק יותר בשאלה ממה אתה בורח והתמודדות חזיתית עם מה שאתה בורח ממנו אינה מספקת. במצב כזה עדיף להמשיך בהתמכרות לעבודה שאכן ממלאת תפקיד של "ריפוי בעיסוק" או הסחת דעת. אם אתה רוצה לפתור את הבעיה מן השורש, תצטרך לפנות לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה, פרופ' גידי רובינשטיין giditherapy.co.il