שלום, אני בשבוע 12 להריוני החמישי. ברקע: בעל ושני בנים עם מערכת מאספת כפולה, עובר אחד עם תסמונת פוטר-כאשר ההריון הופסק בשבוע 16 ועובר אחד לו הפסיק הדופק לבד בשבוע 8. כיום- מין העובר עוד לא ידוע. כרגע ידוע שיש רק כילייה אחת, בגודל תקין לשבוע, בצד שמאל-באגן. אני במעקב שבועי של אולטרסאונד בתל השומר והופנתי לבדיקת סיסיי שילייה בעוד כמה ימים. שאלתי היא כזו: 1. אחר מה עלי לעקוב על מנת לצפות לעובר וילד בריא ותקין. 2. מה הסיכויים הסטטיסטים לזכות בילד בריא במצב כזה. 3. מה הסיכוי שיראו כילייה נוספת באגן בשבוע מתקדם יותר? 4. מה הסיכונים שעלי לחפש או לבדוק? לתשובתכם אודה, הדס.
להפרעות מולדות בכליות ובדרכי השתן יש כיום מספר רבל גנים. אם את מתכוונת לעשות סיסי שליה ממליצה בחום לשלוח לפאנל שכזה (יש בחול) הבודקר מספר גנים. ולבדוק במקביל חומר מהההריון שהופסק לצערך (אם קיים). ללא ספק קיים סיכון יתר משמעותי להפרעה בטווח הכליתי. הייתי אומרת שלפחות 50% על פי מה שסיפרת. אפשר להתקים עם כליה אחת. שב 12 מאוד מוקדם לעשות אבחנות מסוג זה אבל עד הסקירה צריך לראות. הנושא מורכב. גשי ליעוץ גנטי פנים אל פנים. בהצלחה
אני לא מצליחה להבין מזה התסמונת פוטר,
זה מצב שכליות העובר לא מתפרדות. בברכה, דר' יפת יובל, מומחה ברפואת נשים וילוד דיקור מי שפיר, בצוע סקירת מערכות העובר, ויעוץ ומעקב בהריונות בסיכון גבוה בזל 35 תל אביב, 035453333 מנהל המיון הגינקולוגי, בי"ח "שיבא" תל השומר
לפני כמה חודשים העובר שלי מת (כאשר חתחו את חבל התבור) מתסמונת פוטר אני לא מצליחה לתפקד גם בגלל המקרא וגם בגלל שאני לא יודעת מזה תסמונת פוטר מה אני צריכה לעשות שאלתי מזה ולא ענו לי בדיוק ואני לא מפסיקה לחשוב על זה בתודה מראש.
שלום אא, מדובר במום נדיר הקשור בעוות הפנים ובפגיעה בכליות ואין דרך למנעו, אך הסיכוי שהוא יחזור קלוש (ניתן לזהותו בסריקת אולטרהסאונד מכוונת וזה כנראה מה שיעשה בהריון הבא). בינתיים חשוב מאוד שתטפלי בעצמך. עברת טראומה קשה מאוד, שאין לזלזל בה. מות עובר מוכר בספרות המקצועית כגורם לדיכאון וההתמודדות איתו קשה במיוחד הן משום שהוא מעורר חרדה שהמקרה יחזור על עצמו והן משום שקיימת פחות לגיטימציה ותמיכה חברתית בתגובה למות עובר בהשוואה למות ילד, כי לכאורה עוד לא היה זמן להיקשר אליו רגשית. חשוב מאוד שתפני לטיפול פסיכולוגי (אולי בהתחלה בליווי טיפול תרופתי נוגד דיכאון) כדי לעבד את הרגשות הקשים שהטראומה הזו עוררה בך. אחת האפשרויות היא לחזור למחלקה, לדבר על כך עם הרופא ועם העובדת הסוציאלית ולבקש הפניה למרפאת החוץ הפסיכיאטרית באותו מרכז רפואי וקיימת גם אפשרות להיעזר בשירות הפרטי. על הצוות הרפואי מוטלת חובה מקצועית להתייחס לאספקטים הרגשיים של טראומה כזו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com