הסחת דעת

שלום רב ,‏ אני בן 38 ,‏ לפני 16 שנה בגיל 22 אובחנתי כסובל מחרדה חברתית + פוסט טראומה עם כאבים פסיכוסומאטיים ‏פוסט טראומטיים (מאירוע חבלני שנכחתי בו ) .‏ קיבלתי טיפול תרופתי של סרוקסט (30מ"ג)+ טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים .‏ והמצב היה מצויין עם קצת כאבים פסיכוסומאטיים שנשארו, מה שאפשר מבחנתי לעבוד ולהתחתן (מה ‏שלא חשבתי שאוכל לעשות לפני הטיפול).‏ לפני 8 שנים (נשוי +2 + עובד )‏ חשבתי בהתייעצות עם רופא המשפחה להוריד את המינון של הכדורים בהדרגה .‏ כל 3 חודשים הורדתי 10 מ"ג עד למינון 0 .‏ שלושה חודשים לאחר מכן , התחלתי לסבול מחרדה ודיכאון .‏ החזרתי את המינון לקדמותו והמצב לא חזר לגמרי , (בערך 85%)‏ העלנו ל- 40 מ"ג ועדיין לא עזר לגמרי .‏ ניסינו הוספת מלודיל וגם לא עזר ,‏ ניסינו הוספת סרווקוול במינון 200 מ"ג ,התחיל קצת שיפור, אבל התופעות לוואי היו בלתי נסבלות .‏ הפסיכיאטר אמר שאפשרות אחת היא להשלים עם המצב,‏ והאפשרות השנייה היא לנסות משהו חדש לגמרי אבל יש את הסיכון ששוב מורידים ל- 0 כדי להתחיל ‏משהוא אחר (וזה ממש מפחיד , אני כבר עם משפחה ו 4 ילדים )‏ במקביל התחלתי טיפול פסיכותרפיה במשך שנתיים שעזר אבל שוב לא לגמרי .‏ ניסיתי לרוץ שלוש פעמים בשבוע במשך 6 שבועות (אולי זה לא מספיק) ולא הראה שינוי. ‏ כיום, המצב הוא ,‏ סרוקסט 40 מ"ג .‏ ותחושות יומיומיות ברקע שלא משביתה, אבל מאד מציקה (כמו להיות עם בחילות במשך היום ), ‏ הרגשה רעה, לא ברורה לגמרי, בין פחד,חשש,דריכות , כאב נפשי .. בלי שום קשר למציאות.‏ לפעמים ההרגשה עוברת כמו גל ונעלמת , לפעמים אני מתרכז ברגש וזה עובר , לפעמים אני ‏מתעסק עם משהו שממש מסיח את דעתי לגמרי וזה עובר (מה שגורם לי לחשוב שכן יש פה ‏מחשבה מעוותת ברקע ולא רק כימקלים )‏ ולפעמים לוקח לו זמן לעבור .. ‏ הורדתי כמעט כל לחץ אפשרי מבחינתי , עבודה רגועה, הכל באיזי .. ‏ אבל הגוף עדיין משדר סכנה במשך היום . וזה מעייף ומתיש .‏ והשאלה שלי , האם כתוצאה מהורדת המינון משהוא "נדפק במוח"‏ כימיקלים שגורמים למצב הזה, ואין ברירה אלא להשלים עם זה ?‏ או שכן יש מקום לנסות עוד טיפול תרופתי בלי לסכן את המצב הנוכחי ,‏ או שאולי שווה להיכנס לעוד טיפול פסיכותרפיה (וכן יש פה עיוות בתת מודע שגורם לכל ההרגשה ‏הזאת ) שאולי יעזור ?‏ או שאולי יש לך רעיון אחר מניסיונך ?‏ תודה רבה ‏

תודה רבה !!

היי אני רוני, בת 15 זה זמן רב שאני מוצאת את עצמי אדומה לחלוטין במצבים חברתיים שונים. ערכתי חיפוש באינטרנט ומצאתי ששמה של התופעה היא הסמקה כרונית. אני כבר לא יכולה להתמודד עם זה יותר, ומובכת פעמים רבות כשאני נעשית אדומה כמו עגבניה מול חבריי, מוריי או אנשים זרים. זה קורה לי בכל דבר שאני עושה! אפילו כעס קטן, גורם לי להיות אדומה לגמרי, או כשאני מספרת סיפור מצחיק, צועקת, צוחקת, מקבלת מחמאה, או כשכועסים עליי בכיתה. אני כבר לא יודעת מה לעשות יותר! זה יוצר אצלי פחד לדבר, ולמרות שיש לי ביטחון עצמי אני מרגישה שהוא הולך ונעלם... אני לא יודעת אם יש לי חרדה חברתית, או את שמה של התופעה, אבל אני לא מרגישה בפחד מסיטואציות חברתיות, ואולי אני פשוט לא שמה לב. אשמח אם תוכל להציע לי דרך כלשהי להיפטר מזה ולהפסיק סופסוף לפחד לדבר, או לצחוק או לתקשר עם אנשים בלי להפוך לעגבניה.כשאני מסמיקה אני מרגישה מעין גלי חום בפנים לפעמים לא יודעת אם זה קשור... תודה, רוני.

לא פשוט לחיות עם זה. ממש לא פשוט. בערך 20 פעמים ביום יוצא שאני מרגיש גלי חום בפנים,מרגיש כאילו הפנים נשרפות מעט. אי אפשר להסתיר את זה. הלחיים,האוזניים ולפעמים גם העורף נעשים אדומים לחלוטין. סיימתי את התיכון לפני מספר שבועות בודדים. בתיכון לא היה יום שלא שכחו לציין את העובדה שאני אדום כמו עגבניה (ביום טוב העירו לי 10 פעמים ביום). הייתי יושב בסוף הכיתה וברגע שהיו פונים אליי ולא משנה באיזה הקשר הייתי מאדים לחלוטין. ולכן ניתן לספור את כמות המילים שאמרתי בפני הכיתה בקלות יחסית,מדובר בעשרות בודדות של מילים. אבל מעבר להשפלה היום יומית בבית הספר הדבר הקשה מכל זה במשפחה. איתם אני אמור להרגיש בנוח אבל עדיין אני מסמיק. מסמיק המון. זה מגביל אותי במילים ובסיטואציות מסוימות שמבחינתי אני לא יכול לעשות בגלל ההסמקה. אפילו ללכת למסעדה עם המשפחה זה סיוט. אני לא יכול להסתיר את עצמי. פשוט מכסה את הפנים שלי עם היד כאילו שאני ילד בן 3 שמתבייש ומנסה להתחבא מכולם. באופן כללי יש לי ביטחון עצמי יחסית גבוה. הפחד מהפחד זה מה שגורם להסמקה. הפחד שאני אסמיק גורם לי להסמיק. קראתי על נער שהתאבד בגלל אותו סבל. אני לא מצדיק התאבדות אבל אני בהחלט יכול להבין את המצוקה. התשובות של אנשים כמו: להסמיק זה יפה,אין ממה להתבייש או פשוט תנסה להתעלם מזה. תשובות מעצבנות וטיפשיות שמראות על חוסר הבנת הסיטואציה. אי אפשר לחיות עם זה. התקווה שלי זה ניתוח בארה"ב במערכת העצבים ע"מ לבטל את ההסמקה בגוף. זאת התקווה. חפרתי כי הרגשתי צורך בכך

שמעתי שרכיבה טיפולית עוזרת לילדים המאובחנים עם adhd אשמח להסבר איך הרכיבה משפיעה ואיך היא עוזרת?

שלום לבני בן השנה ו 8 חודשים ישנם דפוסי התנהגות שחוזרים על עצמם מידי יום ביומו שהחלו לפני מספר חודשים ומאז זה רק החמיר. מידי פעם במשך היום הוא יורק על אנשים, עלינו (הוריו), ילדים בחוץ ובגן (נמצא איתי בגן עם אמא פעמיים בשבוע) ובנוסף, גם על אנשים בטלוויזיה. לאחרונה, בעת היריקה הוא גם מכה עצמו במצח ובראשו. כמו כן, הוא נוגח בנו לעיתים קרובות ובכל בני המשפחה בראש וברגל ומרביץ לנו בפנים (לעיתים צוחק מיזה) אציין שכל זה נעשה גם כשהוא לא מתוסכל/עייף לא עוזר התעלמויות/הערות/דיבור ברוגע/הסחות דעת. הוא ממשיך עד שנרגע. בנוסף, לעיתים בגן עם אמא, הוא חוטף משחקים לילדים אך גם משחק ואף נותן משחקים. הוא יוצר קשר עין ותקשורתי אך שום מילה שאומר אינה ברורה מלבד המילה אבא שהחל לקרוא לכל מיני חפצים אבא. לאחרונה, כשרואה קרובי משפחה שמכיר ואת הסבים והסבתות שרואה מספר פעמים בשבוע הוא נעמד כמו "פסל" למשך מספר שניות עד שמשתחרר אבל לא רץ אליהם ולא קןרא להם ישר אלא מקבל פניהם ופניי כולם על ידי כך שמראה חפצים שלו כגון: חיתול, מוצץ (שנותן אפילו לדמויות בטלוויזיה). לי הוא כלל אינו קורא אך יודע להצביע על כולנו ועל דברים שרוצה. אציין, כי יש לו נוזלים רבים באוזניים, שקד שלישי וסובל מתסמונת דום נשימה חסימתי. צריך לעבור במאי ניתוח שקד כנראה גם כפתורים. כשאומרים לו תן חפץ למישהו מאיתנו הוא נותן למישהו אחר ממי שהתבקש לתת. אשמח למענה ולדעת את הסיבות להתנהגויות הללו בתודה מראש

תודה על תגובתך המהירה בטיפת חלב אמרה שהכל תקין ותואם גיל אנחנו בהתפתחות הילד היינו פעם בשבוע אצל קלינאית שממש בחנה את היכולות שלו וההתנהגות וטענה שהכל תואם לגיל בנוסף גם פיזיותרפיסטית, מרפאות בעיסוק לאחר מספר מפגשים ובנוסף מפגשים עם נוירולוגית התפתחותית שטענה אותו הדבר שזה תואם גיל וכולן פה אחד אמרו שהוא חכם ומבין הכל וזו התנהגות מוכרת. הקלינאית אמרה שנבוא אחרי הניתוח של השקד וככל הנראה הכפתורים והנוירולוגית אמרה בגיל שנתיים אך הן לא רואות שום דבר חריג. אך אני חשה תסכול רב ובעיניי יריקות ונגיחות זה לא דברים שראיתי שפעוטות עושים

שכחתי לציין שצ'יפ גנטי בהיריון היה תקין לחלוטין עקב שקיפות מעט מעובה 3.5 בנוסף ביצענו mri ראש וסקירת מוח שגם יצא תקין

תודה רבה על תגובותייך המהירות אסתכל על הדברים החיוביים שאלתי כאן על מנת לקבל חוות דעת נוספת ולדעת האם אכן ישנם לא מעט מקרים כאלה ושזה מסתדר