שכיחות הפרעות השינה בקרב ילדים אוטיסטים גבוהה במיוחד. הדבר...
הולדת תינוק חדש היא אירוע מרגש ומשמח. מומלץ מאוד להיערך...
עונת הטיולים החלה ואיתה גם עונת מחלות המטיילים - משלשולים,...
שינה היא האמצעי השני בחשיבותו להעברת הזמן במהלך טיסה. וגם:...
שלום, אבא שלי, בן 76, סובל מפרקינסון (כרגע בדרגה קלה יחסית) מזה כשנה וחצי ומטופל ברסג'ילין (אזילקט). לאחרונה הוא חלה בקוביד-19. היה לו חום (38.6) ליום-יומיים ושיעול, אבל הבעיה המרכזית היתה (ונשארה) תשישות. למרות שהמחלה האקוטית כבר עברה, הוא עדיין סובל מתשישות קשה. יותר מזה – ואולי בהקשר לזה – הדיכאון שהיה אצלו מאז שהתחיל אצלו הפרקינסון (דיכאון שלצערי הוא לא מוכן להודות בו) החמיר מאוד. מעבר לכך, אני חושב שאיטיות התנועה, שליוותה אותו ביתר שאת מאז תחילת הפרקינסון, החמירה לאחר שחלה בקורונה. בנוסף, מדובר באדם שהיה עושה הליכות של 8-9 ק"מ עד לפני כמה שבועות, ועכשיו הליכה של 300 מטר מתישה אותו באופן קיצוני. אציין שההורים שלי חזרו מארה"ב בערך 24 שעות לפני שגילו שיש להם קורונה (אמא שלי עברה את זה כמעט בלי סימפטומים), אז אמנם היה להם ג'ט לג, אבל עברו כבר כשבועיים וחצי מאז ועדיין אבא שלי הולך לישון באמצע היום (למספר שעות), ושנת הלילה שלו (בין אם שבגלל זה או לא) די גרועה – הוא מתעורר בסביבות 3:00 (במקום 8:00 או 8:30 עד לפני כמה שבועות) ולא חוזר לישון. זה יוצא דופן, כי אבא שלי אף פעם לא היה ישן באמצע היום, וגם לא היה נוטה להתעורר ב-3:00 בבוקר ולא להירדם מחדש. בכל אופן, השאלות שלי הן: 1. מה הסיכוי שהתשישות המתמשכת הזאת – והדיכאון המוגבר שהיא מלווה בו – יחלפו מעצמם? אם כן, כמה זמן (גם אם בהערכה גסה) זה יכול לקחת, עד שהבעיה תחלוף (או לפחות תשתפר מאוד)? 2. האם נראה סביר שיש לכך קשר לפרקינסון? ואם כן, האם שינוי הטיפול התרופתי בפרקינסון (למשל, התחלת טיפול בלבודופה) יכול לעזור בנושא? במיוחד לאור זה שהתסמינים העכשוויים – לפחות עניין הדיכאון, חוסר המוטיבציה ואולי איטיות התנועה – נראים לי כהחמרה (מהירה) של התסמינים שכבר ליוו אותו בשנה וחצי האחרונות, מאז שהתחיל אצלו הפרקינסון. 3. אם לא שינוי בטיפול התרופתי בפרקינסון – האם יש טיפול תרופתי אחר שאולי כדאי לנסות? מה לגבי תרופות כמו פרוביג'יל, או כל תרופה אחרת שתוכל לעורר ולהמריץ אותו קצת, ובתקווה אולי אפילו לשפר את מצב הרוח שלו ואת עניין המוטיבציה?
שלום עומר. הקורונה הובילה להחמרה במצב הנפשי של האוכלוסיה המבוגרת בודאי אם מדובר בתחלואה נוירולוגית נוספת. לא הייתי ממתין ושוקל הוספה של נוגד דיכאון. חשוב לציין כי שכיחות דיכאון בקרב חולי פרקינסון גבוהה ביחס לאוכלוסיה הכללית ויש צורך לתת מענה גם להיבט הזה בתוכנית הטיפול
המון המון תודה!
שלום, אבא שלי, בן 76, סובל מפרקינסון (כרגע בדרגה קלה יחסית) מזה כשנה וחצי ומטופל ברסג'ילין (אזילקט). לאחרונה הוא חלה בקוביד-19. היה לו חום (38.6) ליום-יומיים ושיעול, אבל הבעיה המרכזית היתה (ונשארה) תשישות. למרות שהמחלה האקוטית כבר עברה, הוא עדיין סובל מתשישות קשה. יותר מזה – ואולי בהקשר לזה – הדיכאון שהיה אצלו מאז שהתחיל אצלו הפרקינסון (דיכאון שלצערי הוא לא מוכן להודות בו) החמיר מאוד. מעבר לכך, אני חושב שאיטיות התנועה, שליוותה אותו ביתר שאת מאז תחילת הפרקינסון, החמירה לאחר שחלה בקורונה. בנוסף, מדובר באדם שהיה עושה הליכות של 8-9 ק"מ עד לפני כמה שבועות, ועכשיו הליכה של 300 מטר מתישה אותו באופן קיצוני. אציין שההורים שלי חזרו מארה"ב בערך 24 שעות לפני שגילו שיש להם קורונה (אמא שלי עברה את זה כמעט בלי סימפטומים), אז אמנם היה להם ג'ט לג, אבל עברו כבר כשבועיים וחצי מאז ועדיין אבא שלי הולך לישון באמצע היום (למספר שעות), ושנת הלילה שלו (בין אם שבגלל זה או לא) די גרועה – הוא מתעורר בסביבות 3:00 (במקום 8:00 או 8:30 עד לפני כמה שבועות) ולא חוזר לישון. זה יוצא דופן, כי אבא שלי אף פעם לא היה ישן באמצע היום, וגם לא היה נוטה להתעורר ב-3:00 בבוקר ולא להירדם מחדש. בכל אופן, השאלות שלי הן: 1. מה הסיכוי שהתשישות המתמשכת הזאת – והדיכאון המוגבר שהיא מלווה בו – יחלפו מעצמם? אם כן, כמה זמן (גם אם בהערכה גסה) זה יכול לקחת, עד שהבעיה תחלוף (או לפחות תשתפר מאוד)? 2. האם נראה סביר שיש לכך קשר לפרקינסון? ואם כן, האם שינוי הטיפול התרופתי בפרקינסון (למשל, התחלת טיפול בלבודופה) יכול לעזור בנושא? במיוחד לאור זה שהתסמינים העכשוויים – לפחות עניין הדיכאון, חוסר המוטיבציה ואולי איטיות התנועה – נראים לי כהחמרה (מהירה) של התסמינים שכבר ליוו אותו בשנה וחצי האחרונות, מאז שהתחיל אצלו הפרקינסון. 3. אם לא שינוי בטיפול התרופתי בפרקינסון – האם יש טיפול תרופתי אחר שאולי כדאי לנסות? מה לגבי תרופות כמו פרוביג'יל, או כל תרופה אחרת שתוכל לעורר ולהמריץ אותו קצת (או אולי אפילו לשפר את מצב הרוח שלו ואת עניין המוטיבציה)?
שלום עומר, 1. יש סיכוי לא רע, אך אני חושש שאין ביכולתי לכמת אותו וגם לא להעריך מתי הוא יבוא לידי ביטוי. 2. את השאלה בנוגע לשינוי הטיפול התרופתי בפרקינסון, או לתוספת תרופתית כלשהי כדי לעורר/להמריץ את אביך, עליך להפנות לרופא/ה נוירולוג/ית או לרופא/ת המשפחה שלו. הרבה בריאות אפי
תודה רבה על התשובה המהירה והאדיבה!
שלום בן 35. לפני כחודש וחצי התחלתי בעבודה שכרוכה בביצוע משמרות המתחילות בשעה 16 ונגמרות ב-8 בבוקר. בד"כ במהלך התורנות אמנם יש זמן לנוח אחרי 12 בלילה אך לרוב איני מצליח להירדם בגלל מתח או שנרדם לשעתיים ואז מעירים אותי וכו'. כך יוצא שלרוב כשאני מסיים לעבוד בבוקר אני חש מותש ונרדם עד סביבות 4. לאחר מספר משמרות שכאלו נוצרה בעיה עם תזמון השינה - אני מתקשה מאוד להרדם באופן נורמלי בבית (בימים שאיני עובד) בשעות הנורמליות (סביבות 23 בלילה כפי שתמיד הייתי נרדם) ואני בעצם נשאר ער עד שעה5-6 בבוקר ואז נרדם ומתעורר אחר הצהריים בסביבות 2-4 - כלומר ישן כ8 שעות. כמו ג'ט לאג.. אני כמובן רוצה לנסות לחזור לישון בשעות הנורמליות כשאני בבית. שאלותי: 1. האם להפרעה מסוג זה שתיארתי של שינה דחויה, מקובל לקחת מלטונין קצר טווח או שעדיף את הסירקאדין ארוך הטווח (קראתי שיש הגבלת גיל של 55 במספר מקומות?). 2. כמה זמן לפני השינה הרצויה יש לקחת את הכדור? 3. באיזה מינון בד"כ מקובל להתחיל? 4. האם יש "התמכרות" לכדור /פיתוח תלות ואאלץ לקחת באופן כרוני או שניתן להפסיק אחרי תקופה קצרה שבה השעון יסתנכרן? תודה רבה.
התופעה מוכרת. היא נובעת מהסטת תזמון השינה הביולוגי. הטיפול הנו באמצעות התאמת משמרות באופן כזה שהן יהיו במקבץ כלומר חמישה ימים משמרת בוקר ובשבוע לאחר מיכן משמרת אחה"צ בהמשך מקבץ זהה של ימי משמרת לילה וחוזר לאחריו למשמרת בוקר. ניתן להסתייע במלטונין בימים בהם אתה עובד במשמרת בוקר או אחה"צ. השימוש במלטונין איננו תחליף לתזמון נכון של המשמרות. המלטונין איננו ממכר. לגבי מינון או תזמון אנא פנה אל רופא במרפאת השינה.
שלום, אבא שלי, בן 76, סובל מפרקינסון (כרגע בדרגה קלה יחסית) מזה כשנה וחצי ומטופל ברסג'ילין (אזילקט). לאחרונה הוא חלה בקוביד-19. היה לו חום (38.6) ליום-יומיים ושיעול, אבל הבעיה המרכזית היתה (ונשארה) תשישות. למרות שהמחלה האקוטית כבר עברה, הוא עדיין סובל מתשישות קשה. יותר מזה – ואולי בהקשר לזה – הדיכאון שהיה אצלו מאז שהתחיל אצלו הפרקינסון (דיכאון שלצערי הוא לא מוכן להודות בו) החמיר מאוד. מעבר לכך, אני חושב שאיטיות התנועה, שליוותה אותו ביתר שאת מאז תחילת הפרקינסון, החמירה לאחר שחלה בקורונה. בנוסף, מדובר באדם שהיה עושה הליכות של 8-9 ק"מ עד לפני כמה שבועות, ועכשיו הליכה של 300 מטר מתישה אותו באופן קיצוני. אציין שההורים שלי חזרו מארה"ב בערך 24 שעות לפני שגילו שיש להם קורונה (אמא שלי עברה את זה כמעט בלי סימפטומים), אז אמנם היה להם ג'ט לג, אבל עברו כבר כשבועיים וחצי מאז ועדיין אבא שלי הולך לישון באמצע היום (למספר שעות), ושנת הלילה שלו (בין אם שבגלל זה או לא) די גרועה – הוא מתעורר בסביבות 3:00 (במקום 8:00 או 8:30 עד לפני כמה שבועות) ולא חוזר לישון. זה יוצא דופן, כי אבא שלי אף פעם לא היה ישן באמצע היום, וגם לא היה נוטה להתעורר ב-3:00 בבוקר ולא להירדם מחדש. בכל אופן, השאלות שלי הן: 1. מה הסיכוי שהתשישות המתמשכת הזאת – והדיכאון המוגבר שהיא מלווה בו – יחלפו מעצמם? אם כן, כמה זמן (גם אם בהערכה גסה) זה יכול לקחת, עד שהבעיה תחלוף (או לפחות תשתפר מאוד)? 2. האם נראה סביר שיש לכך קשר לפרקינסון? ואם כן, האם שינוי הטיפול התרופתי בפרקינסון (למשל, התחלת טיפול בלבודופה) יכול לעזור בנושא? במיוחד לאור זה שהתסמינים העכשוויים – לפחות עניין הדיכאון, חוסר המוטיבציה ואולי איטיות התנועה – נראים לי כהחמרה (מהירה) של התסמינים שכבר ליוו אותו בשנה וחצי האחרונות, מאז שהתחיל אצלו הפרקינסון. 3. אם לא שינוי בטיפול התרופתי בפרקינסון – האם יש טיפול תרופתי אחר שאולי כדאי לנסות? מה לגבי תרופות כמו פרוביג'יל, או כל תרופה אחרת שתוכל לעורר ולהמריץ אותו קצת (או אולי אפילו לשפר את מצב הרוח שלו ואת עניין המוטיבציה)?
שלוםנרב תשובות לכל שאלותיך ניתן לקבל במסגרת הערכה שתבוצע על ידי גריאטר