טיפול באינדוקציה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים
טיפול באינדוקציה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין
הוצע ע"י הרופאה המטפלת טיפול ב- Venetoclax. בירור שערכתי באינטרנט העלה שהתרופה מיועדת בכלל לטיפול ב- CLL. האם ידוע לך שימוש בתרופה גם לטיפול ב- AML?
הטיפול בVenetoclax לAML עדיין נמצא בשלב מחקרי. במחקר הראשוני הטיפול הוכח יעיל בחלק מהחולים עם AML שלא הגיבו לאינדוקציה.
כחודש וחצי לאחר כימותרפיה בפרוטוקול 7+3, אין שום שיפור בספירות. ממתינה לתוצאות לשד עצם. האם נהוג לחזור על הטיפול שנית במקרה של כישלון בפעם הראשונה? האם יש טיפול כימותרפי מסוג אחר למחלה?
במידה ויש כשל של פרוטוקול 7+3 בAML ניתן לחזור על הטיפול או לתת טיפול בפרוטוקול דומה (טיפול הצלה) המכיל תרופות דומות במינונים אחרים. מספר התרופות הכימותרפיות לAML הוא מוגבל אך כאמור יש שילובים שונים במינונים שונים שיכולים לשפר את התגובה.
ערב טוב, בת 65 שנים. חולת פיברוזיס ריאתי IPF. לאחר ביופסיית כליה החשד העיקרי מתמקד בווגנר גרנולומטוזיס. קריאטנין 3.3. המוגלובין 9.6. יחס שרשראות קלות למבדה/קאפה 3.6. מהן התרופות הכי טובות שניתן לקבל כיום על מנת להתרפא או להשיג הטבה משמעותית מהמחלה הנ"ל ?
אבחנת המחלה מבוססת על שילוב של קליניקה (תלונות ותסמינים), נוכחות נוגדנים ((ANCA) בדרכ PR3 -ANCA)) וביופסיה עם מראה אופייני. אני מניחה שאצלך הסרולוגיה (בדיקת הנוגדנים) והביופסיה אבחנתיים. באי ספיקת כליות יחס ה FLC עולה, ומטופלים תלויי-דאליזה היחס יכול להגיע עד 3. ממליצה לבצע איסוף שתן 24 שעות לאלקטרופורזה של השתן כולל גם בדיקת אימונופיקסציה (אם לא בוצע) כדי לעזור לשלול plasma cell dyscrasia . הטיפול במחלה ע"ש וגנר או granulomatosis with polyangitis הוא בשני שלבים. שלב ראשון הוא שלב האינדוקציה (Induction) לקבלת הרמיסיה מוחלטת (המוגדרת כהיעדר מחלה פעילה) ונמשך בין 3-6 חודשים. לאחר מכן מגיע שלב הטיפול האחזקתי (Maintenance) - בשלב זה ניתן טיפול שמטרתו מניעה של חזרת המחלה, ואורכו בין שנה ל 3 שנים למטופלים המוגדרים בסיכון מוגבר לחזרת המחלה הטיפול בשלב האינדוקציה כולל סטרואידים עם ציקלופוסמאמיד או rituximab. במחקרים מבוקרים נמצא שריטוקסימב יעיל כמו ציקלופוספמיד במחלה שאך אובחנה ,ואף יעיל יותר אם יש חזרת המחלה (לאחר טיפול בצייקלופוספמיד) . אין הבדל בשיעור הזיהומים החמורים והתמותה בין הטיפולים. רבים יעדיפו מתן של ריטוקסימאב למטופלים בגיל הפוריות מפני שציקלופוסמאמיד עלול לפגוע בפוריות). ריטקסימאב לא נחקר בצורה משווה במטופלים עם אי ספיקת כליות משמעותית (קראטינין מעל ל 4), ורוב המומחים היו מעדיפים לתת אז טיפול אינדוקציה המכיל ציקלופוספאמיד. במהלך שלב האינדוקציה נהוג לתת טיפול אנטיביוטי מונע ברספרים, שכן טיפול מדכא חיסון משולב מעלה משמעותית את השכיחות לזיהומים אופורטוניסטיים. יש 3 קבוצת מטופלים שבמהלך שלב האינדוקציה מומלץ לבצע גם טיפול החלפת פלזמה Plasma Exchange בנוסף לטיפול תרופתי . אילו מטופלים עם דמם ריאתי כחלק מהסתמנות המחלה, מטופלים עם נוגדן חיובי ל Anti-Glomerular Basement Membrane, ומטופלים עם מעורבות כליתית קשה (ז.א צורך בדיאליזה או עם ערכי קראטינין מעל 5.7 מ"ג/ד"ל.) . שלב האחזקה במטופלים שהגיעו להפוגה כולל מתן אימורן או ריטוקסימאב כתרופות הנבחרות. לסטרואידים אין יתרון ברור בשלב האחזקתי, וניתן לגמול בהדרגה (לרוב זמן טיפול סביב 8-6 חודשים).
אמי חלתה לפני למעלה משנתיים בלוקמיה AML ולאחר סדרת טיפולים החלימה לחלוטין כעת לאחר למעלה משנתיים בבדיקות שגרתיות התגלה כי המחלה חזרה כעת מאושפזת ומקבלת טיפול אינדוקציה 3+7 ומדברים איתה על אופציה יחידה של השתלה מתורם אציין כי לפני למעלה משנתיים הוקפא תרומת מוח עצם של אחותה שתואמת לה שאלתי האם לדעתך זו הברירה היחידה השתלת מוח עצם מתורם והאם השתל המוקפא טוב מלפני למעלה משנתיים והאם יש בהשתלה סיכון והאם במקביל ישנם הצלחות להשתלות אלו יצויין כי אימי בת 53 ללא מחלות רקע מלבד הלוקמיה מילואידית חריפה שלקתה אודה לתשובתך
באופן כללי, בלי להתייחס לאמך ספציפית, כי איני מכיר אותה ואתכל הפרטים: לכאורה, ממה שרשמת, אם תהיה תגובה לאינדוקציה הנוכחית, הרי שהסיכוי הטוב ביותר להשיג הפוגה ארוכה או החלמה הוא ע"י השתלה מתורם. אין סיבה שמח העצם הקפוא לא יהיה טוב. ברור שיש בהשתלה סיכון, וסיכון זה כלל וכלל אינו מבוטל, אבל את זה עליכם לשמוע בפירוט ובבהירות מהרופאים שלה כמתחייב (מבחינה אתית וחוקית). בכל אופן, מול סיכון זה עומד סיכוי שגם הוא אינו מבוטל. רק זכרו שהאלטרנטיבה, ללא השתלה, גרועה יותר וסיכוייה פחותים בהרבה. רפואה שלמה
http://www.sciencedirect.com/science/article/pii/S0966327411000475 בררו את הנושא עם רופאיה
