סרטן כליות היא מחלה שמתקדמת אט אט, ללא תסמינים. בשלבים...
סרטן הלבלב היא מחלה שתופסת אדם בריא באמצע החיים, ללא סימן...
גידול מסוג גיסט הוא גידול שנפוץ בעיקר בקיבה. הוא יכול...
הסיכוי לחלות בגידול אנדוקריני קלוש ביותר - וקשה מאוד לאבחנו...
היי לאבא שלי יש סרטן גרורתי בכבד שהמחיר למרות הטיפולים. לפני שלושה ימים אשפזנו אותו כי נראה צהוב בעיניים ובעור. אמרו לנו שזהו אין יותר טיפולים ואנחנו צריכים להיפרד. נתנו לו חודש וחצי. שהוא יהיה בהוספיס ביתי עד שאי אפשר ואז יאשפזו אותו. כל יום הוא נהיה יותר צהוב וירוק לו בתאבון נתנו לו מרשם לתרופות כמו מורפיום. אני כותבת את זה כי אני לא יודעת מה יקרה. הוא גוסס ומה הולך לקרות בזמן הזה. הוא לא רוצה למות שואל מה יהיה איתו. מה לומר? מה הולך לקרות בזמן הזה עד שהוא ימות
שלום דבי השאלות שלך מאוד לעניין ואנסה להעביר לך את המהלך כמו גם מה לעשות ומה להגיד. אדם מרגיש שהוא הולך למות, אך הפחד להוציא את המילה הזו שנותנת אישור שבאמת זה הולך לקרות נורא מפחיד גם את החולה וגם את המשפחה. כאשר הוא שואל מה יהיה איתי להחזיר לו את השאלה ולשאול מה אתה חושב שיהיה איתך. בעצם מה שאני רוצה להגיד שלשאול שאלות או להחזיר את השאלה ששואל היא הדרך הנכונה כדי להתחיל שיח אמיתי וכן. כרגע מה שנכון לעשות זה להתחיל להיפרד. אנחנו יודעים שפרידה שנעשית בצורה אמיתית ללא הסתרה וללא ניסיון לעשות ורוד את המצב, פרידה כזו מאפשרת מוות טוב יותר לחולה והחלמה יעילה יותר למשפחה לאחר האובדן. כאשר אני אומרת החלמה הכוונה לקבלה ריאלית את האובדן, את העצב ואבל ובצידם לאט לאט צצים זיכרונות טובים ולאט גם מטשטשת התמונה הקשה של הסוף. פרידה יעילה היא לסגור את כל הדברים (עד כמה שניתן) הלא פתורים. בכל משפחה יש הרבה נושאים מודחקים ושלא נוגעים בהם והם רובצים כמשא כבד. ומכבידים עוד יותר כאשר אין כבר עם מי לדבר עליהם. לכן את זה חייבים לעשות כמה שיותר מהר. מה שקורה עם צהבת כתוצאה מהגרורות בכבד שהיא משפיעה על המוח ומתחיל ערפול הכרה ואז קשה לדבר ולהבין. צריך הרבה אומץ לעשות פרידה אמיתית אך הרווח מכך גדול לאין שיעור. בפרידה אומרים גם את הדברים היפים שהיו בקשר, מביעים רגש. אפשר להגיד: מאוד קשה לי לראות אותך ככה, סובל צהוב וכו, בעיקר לא לנסות לדבר מאחורי הגב. מה שיש להגיד בפנים. בהרבה משפחות לא קיימים דפוסים של תקשורת ישירה וגם לא דיבור על רגשות וזה לא פשוט להתחיל לדבר פתוח ולבטא רגש כאשר זה לא היה הדפוס, אך לטובת כל הצדדים כדאי לאזור אומץ ולהגיד מה מרגישים, כי זה מקל מאוד ועושה טוב לשני הצדדים. כדאי גם לשאול את אבא ממי הוא היה רוצה להיפרד. מאוד כדאי שפרידה תהיה בנפרד מכל מי שהוא רוצה. לא להעמיס רק כמה דקות. אנחנו יודעים שאם המשפחה משחררת את החולה המוות מתרחש מהר יותר. חולים גם במצב הכי קשה יכולים לאגור כוחות ולהחזיק מעמד כי לא קיבלו אישור מהמשפחה שמותר להם לנוח. כל עניין הצוואה רצוי שיהיה פתור לפני אבדן ההכרה, כי יכולים להיות קשיים אחר כך. נראה לי שהעמסתי מדי לפעם ראשונה. אם את רוצה תכתבי באתר ואענה לך
לרופאים היקרים שלום רב, שמי דן, אני סטודנט לרפואה, אשמח אם תוכלו לייעץ בנוגע לקרובת משפחה שאינה מתגוררת בארץ, בת 55, חולת סרטן שד מסוג ductal carcinoma, אובחנה לפני כ- 5 שנים, כשהסרטן הנ"ל כבר מפושט ושלח גרורות לעצמות ולכבד, חיובי לקולטני ER ו-PG. טופלה בטמוקסיפן משולב עם זומרה, עם הטבה משמעותית ונסיגה של המחלה, עברה כריתת שחלות בילטרלית. לאחר כשנה וחצי הטיפול הוחלף לאירימידיקס, בעקבות הרעה במצבה ואז המחלה שוב נכנסה לרימיסיה. לאחר שנה בטיפול הנ"ל, הוחלף לפסלודקס למשך כשנה. לאחר כארבע שנים במצטבר של הטיפולים הנ"ל, לפי דברי האונקולוג, מיצתה את הטיפול ההורמוני והחלה בטיפול כימותרפי -כדורי XELODA. הטיפול האחרון הוכח כיעיל עד לפני מספר שבועות, כשלפתע חשה ברע, ולאחר מכן ביצעה בדיקות דם ואולטראסאונד - בבדיקות דם: הפרעה קלה באנזימי כבד ועלייה של בילירובין פי כמה מהנורמה (ללא צהבת וללא גרד), כמו כן באולטראסאונד - כבד מוגדל, עם ריבוי גרורות עד לגודל של 4 ס"מ, חשד ליתר לחץ דם פורטאלי וחשד לנוזל חופשי בכמות מינימלית, בבטן. הרופאים הפסיקו את הטיפול האוראלי ב-XELODA ומסרבים לבצע טיפול כימותרפי משולב, ורידי, בטענה שהבילירובין גבוה, והטיפול עלול לגרום לכשל כבדי. כרגע מקבלת הפטופרוטקטורים ותרופות משתנות. א. האם רמת בילירובין גבוהה פי כמה מהנורמה, והפרעה קלב באנזימי הכבד מהווה קונטרה אינדיקציה מוחלטת למתן טיפול כימותרפי ורידי? אם לא - אילו תרופות ניתן לשקול. במידה וכן - האם יש אלטרנטיבות אחרות לטיפול? ב. האם יש דרך יעילה לגרום להורדת הבילירובין בדם, כדי שהחולה תוכל לקבל את הטיפול הכימותרפי? ג. האם ניתן לחזור לטיפול ההורמונלי שבעבר הוכיח את עצמו או אולי לשלב עם הטיפול הכימותרפי? ד. בכל מקרה, בהתחשב בכל הנסיבות, ובעובדה שהחולה הרגישה טוב לאורך 5 השנים האחרונות, ולא היו ביטויים קליניים מובהקים למחלתה, האם יש ביכולתיכם לתת פרוגנוזה לחולה כזאת (מינימום-מקסימום) ? תודה מראש, והרבה בריאות
היי דן, לצערי אין לנו כרגע בפורום אונקולוג בבריאות, דינה
דן שלום אשתי במצב דומה. תוכל בבקשה ליצור קשר 0546099556
צביקה, לצערי הרב האישה המדוברת נפטרה כבר בקיץ 2018. אני לא נמצא כרגע בארץ ולכן לא זמין בטלפון נייד. אני עדיין לא רופא ולכן לא מוסמך לענות על שאלות רפואיות. מה שכן, אם אישתך סובלת מתמונה קלינית דומה - המצב הרפואי הנ''ל חמור מאוד. אנא פנה לאונקולוג מומחה בדחיפות, ואם יש באפשרותך, עדיף לאחד ממרכזי הסרטן בבתי חולים הגדולים במרכז הארץ. רפואה שלמה. דן
דן, תודה על תגובתך. אשתי מטופלת ברמבמ. מפחד להעביר אותה במצב כזה לתל השומר אלא אם אתה ואחרים סבורים שזה צעד חיוני
אני בת 38 כשנה וקצת אחרי הוצאת גידול סרטני מהמעי הגס. ללא כימו. במעקב. לאחרונה גרד חזק בכל הגוף. בדיקות דם תקינות. אולטרסאונד בטן עליונה נרשם: כבד מרקם מעט אקוגני עקב הסננה שומנית, לא אחיד, עד כמה שניתן לדון ללא תהליכים מוקדיים מוגדרים. האם הגרד יכול להגרם מה? האם זה עלול להראות על גרורות בכבד? לאיזה רופא לחזור, רופא משפחה או אונקולוג?? תודה
כל תלונה חדשה מחייבת ברור - מעבדתי , הדמייתי, השוואה לבדיקות קודמות, התייחסות לטיפולים שונים ברור שמתחילה עם רופא משפחה וממשיכה בהתאם
שלום, לפני כחמש שנים עברתי ניתוח להסרת גידול נוירואנדוקריני במעי הדק. לאחר כ-10 חודשים עברתי ניתוח לניקוי גרורות שהתגלו בכבד (הוסרו כ-8 גרורות. חלקן זעירות). מאז עברו 4 שנים שקטות, במעקבים אך ללא טיפולים. ב- Pet Ct אחרון התגלו שוב גרורות בכבד, 2 מוקדים קטנים. אחד כחצי ס"מ. הופניתי ל- MRI לברור נוסף. הרופא המטפל הנחה אותי להתחיל טיפול ב- סומטולין אוטוג'ל 120 מ"ג, אחת לחודש. האם, לדעתך, זהו הטיפול הנכון? אם כן, עד מתי? מהן התופעות הצפויות? במרפאת קופ"ח אליה אני שייכת לא מכירים את המוצר ואין להם מידע שהם יכולים לספק לי. תודה מראש, אסתי
אסתי שלום, תודה על פנייתך, בעקרון זה נכון, אבל קשה לומר חד משמעי בלי לדעת פרטים נוספים על הגידול - לדוגמה המאפיינים שלו לפי התוצאה הפתולוגית מהניתוח, לגבי ה-GRADE של הגידול, פריצה לכלי דם, ועוד. לגבי התופעות הלוואי של הטיפול, בעיקרון הסבילות היא מאוד טובה, חלק מהחולים יכולים לסבול מיציאות רכות וגזים בעיקר בתחילת הטיפול (המשתפרים בדרך כלל עם הזמן ולפעמים עם שינוי תזונתי או תוספת של אנזימי לבלב). נדיר יותר, ניתן לראות עליה ברמות סוכר או הופעה של אבני מרה. בברכה, ד"ר גלסברג