דרבופואטין אלפא

כעקרון אפשר לתת מנת דם בזמן דיאליזה, זה אפילו עדיף כי במצב זה אין חשש מהופעת גודש ריאתי משנית לעודף הנפח שניתן על ידי מנת הדם. במטופלים צעירים המועמדים להשתלה אנחנו מעדיפים לא לתת מנות דם אלא אם חייבים, משום חשש שיפתחו נוגדנים לאוכלוסיה, מה שיפחית את הסיכוי למציאת תורם. ההחלטה על מתן מנות דם, אם כן, תלויה בגיל ובמחלות הרקע. אם מדובר באדם קשיש עם מחלת לב, הנטיה לתת דם בקלות יותר. כעקרון הטיפול באנמיה במטופלי דיאליזה כולל השלמת חסרים של ברזל (לרוב דרך הווריד במהלך הדיאליזה), חומצה פולית וויטמין B12, וכן שימוש בתרופות מסוג נגזרות של הורמון האריתרופואטין האחראי ליצירת כדוריות הדם האדומות (כגון ארנספ, רקורמון, בינוקריט). סביר להניח שמקבל תרופות אלו בדיאליזה, כדאי לשאול שם את הצוות המטפל.

שלום ג, אינני מכיר מניעה לקבל זריקת 'ארנספ' וכעבור כשבועיים גם מנה שניה של החיסון כנגד ה'קורונה'. הרבה בריאות אפי

אי אפשר לתת תשובה פרסונלית על סמך הנתונים האלה, ובטח בלי הנתונים על ערכי ההמוגלובין השונים, אבל בדרך כלל מינון של 10,000 יחידות בשבוע הוא בהחלט סביר, בטח במטופלים עם מיאלומה שזקוקים למינונים גבוהים יחסית. ההמטולוגים מנוסים מאוד במתן טיפולים אלה.

השילוב של ירידה ביצור הורמון האריתרופואטין בגלל אי ספיקת הכליות יחד עם ירידה ביצור תאי הדם במח העצם בגלל המיאלומה מצריכה טיפול, אך בהחלט יתכן שעם הטיפול במחלה יהיה צורך בהפחתת מינון הטיפול עד כדי הפסקה. זה כמובן ידרוש מעקב. מטרת הטיפול - המוגלובין 10-12. ההבדל העיקרי בין הארנספ לרקורמון הוא במשך פעילות התרופה. אני תומכת בארנספ שמשפיע לפרק זמן ארוך יותר ולכן יש צורך בפחות זריקות. ככל הנראה אין הבדל משמעותי ביעילות בין התרופות וגם לא בתופעות הלוואי.