פלובוקסמין

לשירי היקרה, תודה על השיתוף השיתוף הוא באמת חשוב לכל הקוראים ובודאי שרבים מזדהים איתך אפילו אם הם קוראים את הנאמר ולא משתתפים פעילים. פבוקסיל היא תרופה מתאימה אבל גם לה לוקח כחודש עד לשיפור בהרגשה. אני חושב שמהבחינה הפסיכולוגית כדאי קצת לשנות גישה. כדאי להפסיק לעמוד על המשמר ולחשוב איך אני מרגישה היום הדהריאליזציה יותר או פחות, היום אני מרגישה טוב אבל מה יהיה בעוד שעה וכך הלאה. עדיף להיות בגישה מעט יותר סבלנית, נראה מה יהיה, הייתה לי שעה שבה הרגשתי בטוב, איזה יופי. בשבוע האחרון עדיין היו ירידות אבל היו יותר עליות מירידות בהשוואה להתחלה שהיו יותר ירידות מעליות. לשאול אנשים איך הם רואים אותך ולהתעודד מכך שהם רואים שהכל בסדר אפילו אם זה רק כלפי חוץ. לנסות לקבל את הכל ביותר אהבה וסבלנות ולחכות שהדברים יסתדרו, את בחורה חזקה, עם כוחות, נוטלת טיפול ועם הזמן את תרגישי מאה אחוז. המלצה לחופש ולעבוד פחות היא תמיד טובה, אבל האם היא אפשרית? בכל אופן כדאי להוסיף פעילות גופנית מסודרת, דבר אשר טוב לגוף ולנפש. היום הייתי ביוגה, זה גם בריא וגם נהניתי. ביי, תעדכני ושוב תודה על השיתוף דר' גיורא הידש

שלום, מבחינת תופעות לוואי מדובר בתופעות לוואי שיחסית שכיחות מקרב תרופות ממשפחת ה- SSRI, אבל יש תרופות עם פחות תופעות כאלה, לדוגמה פרוזק פחות גורם לישנוניות וחולשה ופחות תופעות לוואי במערכת העיכול ועלייה במשקל.

התרופות שעשויות לסייע הן איקסל ומירו. בהצלחה!

תשובה שנתתי לא מזמן על POIS - מאז שכתבתי אותה לא השתנה הרבה. מקווה שהמידע יהיה שימושי עבורך: הכינוי שניתן לתופעה על ידי אנשי המקצוע הוא תסמונת מחלה פוסט-אורגזמית (Post-Orgasmic Illness Syndrome - POIS). מדובר בתופעה לא נפוצה, אם כי שכיחות הפונים לאבחון ולטיפול בשנים האחרונות עולה, כנראה בשל החשיפה לפורומים באינטרנט. הסובלים מ- POIS מתארים כאבי שרירים כלליים, עייפות, חולשה, הזעה ותופעות דמויות-שפעת המופיעים דקות לאחר אורגזמה. מועד הופעת הבעיה שכיח יותר בגילאי 40-50, אך היא יכולה ללוות אנשים רבים מתחילת חייהם המיניים. אצל חלקם הסימפטומים ימשיכו עד שבוע לאחר האורגזמה, אם כי ברובם התופעות חולפות מעצמן לאחר יום-יומיים. לעיתים הסימנים בחומרה אשר מביאה להימנעות מפעילות מינית. יש מספר השערות למקור המחלה, כגון, מקור מוחי - סוג של אפילפסיה, כי יש תיאור מקרה של אישה שתסמיניה השתפרו ע"י תרופות נוגדות כפיון. ההשערה לגבי מקור אוטו-אימוני או אלרגי מסתמכת על העובדה שבזמן אורגזמה הגוף משחרר חומרים כימיים והגוף מגיב נגדם. ייתכן והסוד טמון בשינויים כימיים המתרחשים במח בעת אורגזמה, כגון ירידה בכמות דופאמין ונוראדרנלין, מה שגם עשוי להסביר את השינויים הקוגניטיביים, אך לא מסביר מדוע זה קורה באנשים מסוימים בלבד. יש כאלו שאומרים שזה חלק מתסמונת של דלקת ערמונית כרונית, מה שלא מסביר את העובדה שגם נשים סובלות מהתופעה... עלתה גם השערה שאולי מדובר בירידה ברמת אנדורפינים (הורמונים אשר מופרשים בעת אורגזמה), שכן יש ספורטאים רבים עם תסמונת דמויית POIS , אשר מופיעה לאחר אימון גופני אינטנסיבי וייתכן ומדובר במקור פיזיולוגי דומה. יש המכוונים למקור נפשי, כגון, לחץ וחרדה סביב הנושא המיני, הגורמים לתסמינים פסיכו-סומטיים. למאפיינים אישיותיים השלכה ישירה, כגון, צורך בשליטה וקושי להשתחרר. בכל מקרה, חשוב לשלול מקור גופני לפני שנוטים לכיוון זה. נכון להיום אף אחד מההשערות הנ"ל לא הוכחה מדעית ועל כן אף אחת מהן אינה מקובלת לחלוטין וייתכן ומדובר בשילוב. רוב הטיפולים מכוונים לסימפטום עם רמיזות לכיוון המקור. יש שמנסים טיפול תרופתי ע"י נוגדי כאב מתקדמים, דוגמת סימבלתה, ליריקה וטרמל, אחרים מעדיפים נוגדי חרדה, כגון, וולבוטרין או פבוקסיל ואחרים נותנים טיפול שמכוון לדלקת ערמונית כרונית (פרוסטטיטיס). תקצר היריעה מלתאר את מגוון השיטות אשר חולים בתסמונת מנסים כדי להגיע להקלה בתסמינים. בכל מקרה אני מציע שתיגש לבירור רפואי במסגרת מרפאה לבריאות מינית (ראה אתר איט"ם – www.itam.org.il לרשימת מרפאות ציבוריות). אם תתגלה בעיה רפואית, תוכל לקבל טיפול מתאים. חשוב לדעת שלבעיות כגון זו השלכה רגשית וזוגית ויש להתייחס לכך בטיפול. מפגש מיני מענג לא חייב להסתיים בשפיכה ואורגזמה (אותה אורגזמה שעבורך היא מקור לעונג, אך גם לסבל), והבנה זו תאפשר לכם להעלות תדירות מפגשים מענגים הדדיים, בלי התופעות הנלוות אצלך לאורגזמה. בטיפול מיני תלמדו טכניקות עוקפות-שפיכה, אשר עדיפות על הימנעות.