גמורה

רק לשתף כי אני כ"כ לבד עכשיו תנו לי מילים של כוח, לא רוצה לעשות לבד, לא רוצה! רוצה מישהו, באמת מישהו לא דמיון ולא לחשוב ולא רק בפגישות רוצה מישהו לגמרי איתי באמת איתי רוצה שהיא תהיה איתי באמת ולא שתנסה כל הזמן להחזיר אלי את העבודה לא רוצה, רוצה שהיא תבין תהיה שם בשבילי רכה, נוגעת, חובשת את הכאב, מבינה, מקשיבה, אמפתית, אכפתית, נותנת מקום, רוצה בטובתי, מלטפת, מרגיעה, מקבלת, מכילה, שאני אוכל רק להוריד את הראש להרגיע לשכוח מהכל או לזכור הכל ולבכות את כאב הבדידות את כאב הלבד את הכאב של כל הדברים שקרו שהיו שכאבו את הלבד שהייתי בחיים ובילדות דברים שהם יותר עמוקים וכנראה היו יותר קטנים אבל המון לבד כי א"א לא הבין מה קורה לי שם וא"א לא היה שם בשביל לתווך לי את העולם בצורה שהייתה נכונה לי כי אמא לא באמת הבינה מה נכון לי והייתי שם לבד ילדה קטנה, ידעתי שיש דברים שלא שואלים שיזלזלו, שלא יבינו, שיכעסו, שלא יענו אז לא שאלתי ונשארתי כ"כ בודדה וקטנה ומפוחדת, אני רוצה שהיא תבין ותתן לי להרגיש הכי מקובלת הכי בסדר איך שאני בדיוק שתגיד לי רק מילים מרגיעות מנחמות מבינות מלטפות נותנות לגיטימציה והכלה ואמפתיה והבנה ורוגע ושלווה שאני אוכל להוריד את הראש עליה לעצום עיניים ולבכות בלי לחשבן בלי לחשוב בלי החלק שבודק אם זה לעניין או לא אם זה מתאים ומתי וכמה ואיפה ואיך אלא פשוט ככה להוריד את הראש להשען ולבכות את כל הכאבים שהכל יתפרץ ממני בבכי ויצא וילך שהיא רק תהיה ותאהב ותגן ותשמור ותבין ותכיל ותכאב איתי את מה שהיה ואת מה שעכשיו כואב בגלל העבר ולא תגיד דברים לעשות כדי להרגיע ולא תנסה להזיז אותי מהכאב הזה אלא רק תהיה שם ותבין ותיגע ותתן לי לבכות ותעזור לי לבכות ותלטף ותחבק ותפתח ותחשוף עוד כאב ועוד כאב ואח"כ כשכל הכאבים יצאו היא תהיה שם תבין ותקשיב ותכאב איתי את מה שכאב לי כ"כ ונדבר על זה סתם ככה לא כדי לעבור הלאה לא! כדי פשוט להיות עם הכאב הזה ולא שתגיד לי להיות ולהרגיש ושאני יכולה לכתוב לא שפשוט תהיה איתי בזה רק בזה רק בכאב רק בבכי בעצב אם היא תהיה באמת תהיה זה פשוט יוכל אח"כ לעבור להירגע אני אוכל לגדול ואני לא כ"כ רוצה לחשוב מה היא תגיד על כזה מלל היא תגיד נכון נכון זה באמת כואב אבל... ואני שונאת את האבל הזה פשוט שונאת אותו לא רוצה אבל לא רוצה! עוד משהו את זה אני יכולה להגיד לעצמי את זה אני יודעת מצוין יותר מדי טוב אני יודעת את האבל הזה אני לא מחפשת אותו אני מחפשת את לפני האבל הזה את ההבנה אני משתוקקת להכלה לאמפתיה למקום להישען למקום להיות בדיוק אני באותנטיות גמורה בלי להתחפש ובלי שום הצגות רק לזה אני מחכה לזה אני כמהה את זה אני צריכה לא רוצה כל הזמן לדבר על הצורך הזה ואיך אני יכולה לתת אותו לעצמי רוצה שיתנו לי רוצה שיבינו הרבה זמן לא קצת ואז שאני ימשיך את העבודה לא! שיבינו הרבה ויהיו שם בשבילי הרבה ואז כבר לבד אני אוכל לזוז הלאה ואז לבד אני ארגיש שאני כבר מסוגלת יותר ויכולה כבר להתקדם ולתת את זה לעצמי ככה אני חושבת אבל היא תגיד שוב שזה בגלל שאני מאד מאד מאד רוצה לכן אני חושבת ככה אבל זה לא באמת מה שיהיה כי אין סיבה שאני אגמור לרצות זה אולי רק יגביר את הרצון ויעורר אותו עוד ועוד נראה לי ככה היא תגיד וזה מעצבן אותי לחשוב את זה כי אני משתכנעת ממנה ואני לא בטוחה שאני באמת חושבת את זה ואני יודעת שאם היא תגיד את זה אני יאמין ויגיד טוב טוב בסדר היא בטוח יודעת יותר ממני וישכנע את עצמי שבטוח היא יודעת ואני סתם בגלל הרצון האדיר שלי חושבת ככה וזה מעצבן אותי לא רוצה ככה מהר להשתכנע ממנה אני רוצה לחשוב מה שאני חושבת ואני באאמת חושבת שיש כזו דרך שאם נותנים לבנ"א את החסר שלו בסוף החלק הבוגר שלי יוכל לבד לעבור לשלב הבא זה לא יצטרך להיות שהיא תזיז אותי אלא אני לבד ירצה לזוז לבד יחפש להיות עם עצמי וכו'

ליאת את אלופה! אני קוראת כאן בזמן האחרון בפורומים ולא חשבתי שאני אכתוב בו פעם והנה הגיעה החופשה שלה והיה לי כ"כ קשה והרגשתי שאני צריכה מילים מנחמות כאלה וידעתי שאני יכולה לסמוך עליך ותהיי שם כמו שכתוב בשיר ביראה ובאהבת הזולת שא"א שלא להרגיש אותה זולגת ממך בכל הפורום הזה... מודה לך:)

שלום, אני בקרוב בן 54. בד"כ בריא. להלן הרקע לפנייתי: 1. ב- 2002-3 הרגשתי רדימות במחצית הפנים משמאל, וכפל ראיה כאשר הסתכלתי ימינה. הרדימות נמשכה כ- 20-30 שניות וחלפה, וגם ההפרעה בראיה עברה כעבור כמה שעות. אחה"צ כאשר פגשתי במקרה את הרופאה שלי וסיפרתי לה מה שהיה, היא הפנתה אותי מיידית לבי"ח, עם חשש לאירוע מוחי. לאחר 3 ימי בדיקות שבהם לא נמצא ממצא ברור, אמרו שהיה לי CVA והוא חלף. 2. במאי 2008 קמתי בוקר אחד וראיתי את כל העולם כפול. לאחר פניה לרופא במרפאה הופניתי למיון עם חשד לאירוע מוחי חוזר. לאחר בדיקות רבות כולל MRI לא נמצאו ממצאים של אירוע מוחי. בבדיקה חשמלית של הפעלת שרירי העיניים התקבלה תוצאה גבולית, ולאחר הזרקה של TENSILE נאמר לי שיש לי מייסטניה גראביס MYASTENIA GRAVIS. לאחר שהות ובדיקות במשך שבועיים שוחררתי עם המשך טיפול ב- מסטינון. 3. במשך הזמן הורדתי את מינון המסטינון עד להפסקה גמורה, ולא חל שינוי במצבי. עד היום אני רואה בזויות מסוימות ובזמנים שונים כפול. 5. לאחרונה הרגשתי מעיין נימול ביד שמאל לאורך הזרוע, ומעיין "נעילה" של האצבעות ביד ימין. לאחר התיעצות עם הנירולוג שאצלו אני במעקב מאז האישפוז האחרון הוא הפנה אותי לבדיקת MRI חוזרת. 6. בממיצאים שקבלתי היום, נמצא DVA במוחון מימין, וממצא לוואי - מלאות חלקית בסינוס מקסילרי שמאלי. 7. שאלותי:: 7.1 מה המשמעות של הממצאים מבדיקת ה- MRI האחרונה, ואיך היא מתקשרת לאירועים הקודמים? 7.2 מה אני אמור לעשות בעקבות ממצאים אלה בהמשך? אני מודה מראש על ההתייחסות למצבי והתשובות לשאלותי. אמבר

אשמח שכל אחת תגיד את דעתה בנושא. חשוב לי לדעת אם זה רק בראש שלי או שמשהו כאן לא בסדר. יש לי "חברה" שהחליפה אותי בעבודה שהתפטרתי ממנה לפני כשנתיים. אני מרגישה שרק כשהיא צריכה אותי (בקשר לעבודה לדוגמה) היא מתקשרת, היא אף פעם לא מתקשרת סתם לדבר. לפני יומיים היא התקשרה שנעשה על האש (הייתי בהלם - סוף סוף היא רוצה להיפגש איתי)... מסתבר שבעלה בחיים לא עשה מנגל והוא לא יודע למנגל, (והיא ידעה שבעלי כן יודע) בכל מקרה, הם רצו שנגיע אליהם הביתה ב-16:00 (מרחק של 40 דקות נסיעה) בבוקר קנינו את כל המצרכים לעל האש במשך 4 שעות, בטיפשותנו אמרנו להם שאנחנו גם מזמינים אותם ושיהיה על חשבוננו..... ואז בעלי אמר - הגזמנו, בואי נבקש לפחות שיבואו אלינו... והיא לא רצתה לבוא אלינו, אמרנו לה "תשאלי את בעלך", והיא אמרה "הוא ישן ואני לא מעירה אותו" (יש לציין שהקטנה שלנו הייתה גמורה אחרי הקניות, ואז עד שהיא נשכבה לישון - היינו צריכים להעיר אותה).... סחבנו הכל עד אליהם, האוכל, השתייה, מרשמלו לילדים עם שיפודים, כלים חד"פ, קרמבו, צ'יפס, בשרים מכל הסוגים, שלא נדבר על המנגל עצמו וכל הכלים והציוד לעל האש. המון המון דברים. ומה מסתבר? בעלה בכלל תיכנן רק לאכול ושבעלי ימנגל בשבילו! (אבל קנינו לו מנגל וקבענו לו עובדה שגם הוא ממנגל. ועוד דבר שקרה, אותה חברה הביאה עוד חברה (שלא הודיעה אגב שהיא בכלל צמחונית ולא מתכוונת לאכול) ואותה חברה שאיתה רציתי לדבר, בכלל לא התייחסה אלי, היא דיברה רק עם השנייה. ככה שלא הרווחתי זמן לדבר איתה. ובנוסף, אף אחד לא אכל כמעט כלוםםםםם!!! כי כולם שבעו מהצ'יפס. זה יחס מכבד בכלל לא לאכול כלום? אנחנו טורחים ובסוף יצא שעשינו על האש בשביל עצמנו, לקחנו הכל הביתה! מה אתם חושבים על זה?

ברבורית יקרה, מבינה את ההרגשה. טרחתם מעל ומעבר, להביא הכל והם כלום? היא הזמינה, נשמע תמוהה. אבל מה שהיה היה, תדעי להבא ואם מתאים לך לענות בענייני עבודה תעני, אני גם את זה לא הייתי עושה כי כבר עבר הרבה זמן מאז שעזבת, שתסתדר. זו לא נשמעת חברה...(אבל זה עניין שלך עד כמה את מוכנה להשקיע בלי שהצד השני סופר אותך). תלמדי מכך לפעם הבאה מה לענות לה ומה את רוצה. בהצלחה.

שלום לכולם! אז ככה היה בחור שאני מצאתי חן בעיניו,ובמשך חודש-חודשיים הייתי כמו בהרגשה מוזרה הוא אמר שאני ממש מיוחדת וזו פעם ראשונה שדיברתי עם בן על מין הוא פעם ראשונה שאל באיזה גיל את חושבת שמותר להתחיל להתעסק עם זה-עניתי מתי שמרגישים מוכנים 17-18 אפילו מאוחר יותר זה אינדיבידואלי... הוא כול יום שאל מה שלומי,בוקר טוב וכו.. ואז הוא אמר שהוא רוצה אותי בעתיד שלו,והוא אף פעם לא אמר את זה לאף אחת ... ואז אחר כך אמרתי אם נהיה זוג אז עד 18 אין ס*ס הוא אמר טוב ואז אמר עד 17,5 לא לך לא לי...וצחק אבל הוא כמעט תמיד שאל אותי ,מה הפנטזיה שלי? אם נגעתי בעצמי אמרתי שלפעמים אני רוצה את זה ושנגעתי (זה מביך להגיד דבר כזה? אני מרגישה מטופשת) והוא אמר שמהאקסית שלו נשאר לו הצ'אט איתה ותמונות של הגוף שלה והוא לא עשה עם זה כלום ,והיא עדיין עוקבת אחריו. ואז התחלתי לחשוב ,זה לא מוזר מה שהוא שאל אותי? ומחקתי את הצאט הוא אמר למה? שהוא אוהב לקרוא ולחייך ממה שכתבתי (יש לו צילום מסך אחד ,שכתבתי שאני לא שלמה מהגוף שלי,למה?) הוא אמר לזיכרון אבל הוא מחק ואין לו שום זכר.... עכשיו אנחנו לא מדברים,והבנתי שעשיתי טעות ואני מטומטמת,ואני מרגישה לא טוב עם עצמי אם הוא יספר את זה? או אם הוא עדיין יושב ונזכר במה שאמרתי ,זה עבר שימחוק ויעבור הלאה ... ואני מרגישה לא טוב שמישהו יודע עליי יותר מידי.. וגם זה שדיברנו על מין זה מוקדם, לא? מה לעשות?אני רוצה לשכוח את זה..הוא אמר שהכול בינינו ואין פה שום דבר רע,אבל אני מרגישה גמורה ומפחדת.... הוא רצה לדבר איתי רק בשביל סקס? אני לא יודעת למה עניתי ככה אבל אם יש לו מיזה צילום מסך? שאלתי הוא אמר שהוא לא עשה ,למה? ואני סתם עושה דרמה ,אם הוא משקר?? ואם מישהו ידע מיזה? אנחנו גרים רחוק ויש להן רק חבר אחד שמכיר אותי אותו ,עד כמה זה מביך? הוא בן 18 אני בת 16 ,זה היה בכלל בסדר?