אם אני מבין נכון את הידע המדעי כיום, אז האישיות והזכרונות שלנו לא אצורים בגזע המוח אלא במוח הגדול, אבל המוח בכללותו לא יכול לתפקד ללא מערכת ההפעלה הרשתית שמצויה בגזע המוח. כלומר, אפשר להשוות את זה נניח למחשב שכפתור ההפעלה שלו התקלקל ואי אפשר להדליק אותו ולכן הוא "מת", אבל למעשה כל המידע שנמצא על הדיסק הקשיח שלו לא נפגע כלל ורק מחכה להפעלה. במציאות כמובן אנחנו יכולים לשלוף את הדיסק הזה ולחבר אותו למחשב אחר (ואנחנו גם יודעים לתקן כפתור הפעלה מקולקל), בעוד שביחס למוח (עוד) אין לנו יכולת לעשות את זה. אבל נשאלת השאלה נניח ביחס לאדם צעיר בן 20 שסובל משבץ מוחי ממוקד בגזע המוח שגורם לנזק בלתי הפיך, האם זה חכם לנתק אותו מהמכשירים? אם נחזיק אותו בסטנדרט טיפולי וסיעודי מלא של טיפול נמרץ (הזנה, הנשמה, שינוי תנוחה ותרופות במידת הצורך לרבות וזופרסורים ואנטיביוטיקה) ונבצע הדמיה מוחית תקופתית כדי לוודא שלא נגרם נזק מבני חדש למוח הגדול (כי אז אין רציונל להמשך הטיפול) אז אולי בעוד 50 שנה כן תהיה לנו טכנולוגיה שתאפשר לחלץ את האישיות והזכרונות שלו מהמוח הגדול? למה לוותר על האפשרות הזאת, גם אם הסיכוי שתתממש נמוך?
זו שאלה לפילוסופים
בשתי תרביות ראשונות נתגלה החיידק סטפ. קואגולאז שלילי אך מאחר והחולה מקבל אנטיביוטיקה מסוג VANCO ו-TAZO בשאר התרביות הגיעה תוצאה שלילית. ובכ"ז ישנם סימנים לקריסת מערכ' כללית והתדרדרות במצב. מה נותנים במקרה כזה כאשר לא מצליחים לזהות מיהו הגורם? נ.ב. תרבית אחת מהכיח מהטובוס נתנה תשובה PSEUDO.
שלום רונה, במקרה של אלח-דם עם קריסת מערכות, ללא זיהוי וודאי של החיידק שגרם לכך, נותנים אנטיביוטיקה רחבת טווח (כמו השילוב שהזכרת, כדוגמא), וטיפול תומך (נוזלים, וזופרסורים להעלאת לחץ הדם, סטרואידים במקרים מסוימים, ותרופות נוספות בהתאם לצורך). הרבה בריאות אפי