העקה החמצונית, חוסר איזון בין רדיקלים חופשיים לנוגדי חמצון,...
הוצאו 6 נגועות ועוד 17 מבית השחי מה אמור שרוול הלחץ לעזור .ללבוש כל היום למנוע התנפחויות או פרקי יום???האם אפשר לישון עם השרוול. האם בכלל אפשר לישון על הצד על היד השמאלית ??? יש לי כאבים תמידיים מאחורי בית השחי השרוול בכלל לא מגיע לשם והאם אין פתרון לכאבים חוץ מהכדורים .יש לציין שאני משותקת יד ימין ורגל עקב CVA ועכשיו סרטן שד שמאל והכאבים בבית השחי שמאל מניתוח דצמבר14 קשה לי ההליכה עם הקב כואב
שלום סוניה לפני שאענה לך על שאלותייך, אם אין לך פיזיותרפיסט/ית לימפטי/ת קבועה אני ממליצה שתופני על ידי רופא, יש בעיות שצריך לראותן בעיניים כדי לדעת איך לעזור או להקל. 1. אם יש נפיחות ביד,רצוי לחבוש את היד כל היום, לרוב מומלץ לא לישון עם יד שיש עליה שרוול לחץ, אבל אם זה לא מפריע לשינה ויש קושי להורידה, ניתן לישון אתה. אם כבר החלפת שרוול אפשר לישון עם השרוול הישן שאולי פחות לוחץ. 2. בגלל שהוצאו בלוטות לימפה, הנוזל הלימפטי לא מתנקז מהגפה דרך הבלוטות וזו הסיבה לנפיחות. הנוזל מצטבר מתחת לעור. העור גמיש ומתמתח ועלול להכיל עוד ועוד נוזלים.שרוול הלחץ הוא כמו עור לא גמיש אשר מונע מהנוזל להשאר בגפה. 3. אפשר לישון על היד השמאלית, חשוב מאד לישון, בכל צורה שנוח. 4. לגבי הכאב מאחורי בית השחי, יתכן שהוא נובע מכך שאין טווח תנועה מלא בכתף, לכן ההמלצה לפנות למכון לפיזיותרפיה. שם גם יוכלו לבדוק את הקב, לפעמים שינוי גובה שלו או ריפוד אחר בבית השחי יכול לעזור. מקווה שעניתי על שאלותייך, בהצלחה, ניצה
תודה על הפירוט
שלום, הבנתי כי קרמים ותכשירים לא ימנעו סימני מתיחה אלא בעיקר גנטיקה טובה. שאלתי היא האם ניתן לקחת תוספי תזונה שיש בהם קולגן ואלסטין לשיפור אלסטיות העור בצורה פחות שטחית, בבליעה למשל והאם זה יכול להטיב עם עור לא גמיש במניעת חומרה של סימני מתיחה? אם כן, האם זה תוסף שמקבלים מרופא עור או שאולי יש ללא מרשם?.. תודה מראש
שלום רב. הרפואה הקונבנציונלית לא מכירה תכשירים כאלו ולכן לא אוכל לתת לך עצות ספציפיות בברכה
אשמח אם תוכל להפנות אותי לחומר (גם אם יש מקצועי) הקשור בתיעוד הפסיכולוגי של השינוי החל באנשים שעברו ניתוחים פלסטיים (כמו שאיבות שומן) האם אנשים אלו אכן מרגישים בעלי בטחון עצמי גבוה יותר? האם הם מאושרים יותר? תודה
דווקא שמעתי שניתוח שאיבת שומן עשוי לגרום לדיכאון. ללא קשר לתוצאות, אלא פעולת הניתוח עצמה. לדעתי, עדיף תמיד לעשות סדר בראש מאשר להתנדב לניתוח. אגב, עוד שמעתי על הניתוח הזה שאחוזי ההצלחה בו אינם כה מופלאים. לעיתים מזומנות יש צורך לחזור על הניתוח. העובדה שצריך ללכת עם מכנסיים מיוחדים במשך חצי שנה מעיקה ביותר. הניתוח מבליט עוד יותר את הצלוליט (כי מוסרת שכבת השומן שכיסתה אותה). אצל נשים עם עור לא גמיש, או לא צעירות העור אינו נמתח כמו שצריך. בכלל לא ניתוח כזה מהולל. סיכויי התמותה בו והסיבוכים גבוהים יחסית. אישית, חשבתי על הדבר הזה בגלל בעיית דימוי גוף, ובאופן אישי הגעתי למסקנה חד משמעית שלי הוא אינו מתאים, ועדיף לי לנסות לפתור את בעיית דימוי הגוף המעוותת שלי בשיחות, אבל יש אנשים שעושים את זה בניתוח ומאד מרוצים. לדעתי, השינוי החיצוני שחל בהם אינו משמעותי עד כדי כך, אבל הם אולי מרגישים אחרת כי עשו פעולה ממשית (שגם עלתה להם הרבה כסף). המשמעות של עשיית הניתוח כנראה גדולה יותר מהתוצאות עצמן. הסטטיסטיקה ממש אינה חשובה כאן. מה שמשנה זה מה קורה לכל אחד באופן אינדיבידואלי. מה שקורה איתך זה ה - 100% שלך. בכל מקרה אם כן מחליטים לעשות ניתוח שכזה, לדעתי, יש צורך בליווי בשיחות עם איש מקצוע (פסיכולוג) כדי להגיע להחלטה ולהיות שלם איתה ולעבור ביחד את ה"אחרי".
מיכל שלום תוכלי למצוא חומר רב הן באינטרנט והן במאמרים מקצועיים אליהם אפשר להגיע דרך מאגרי המידע בספריות האוניברסיטאיות. אין לי מאמר ספציפי אליו אוכל להפנות אותך. התשובה מורכבת בהרבה מחיובית או שלילית. התוצאה הנפשית תלויה בסוג הסיבה בגלל נעשה הניתוח, עוצמת הבעיה המקורית, רמת הציפיות, רמת התוצאות, אישיות, רקע חברתי ועוד. אישית הייתי ממליץ לפני כניסה לניתוחים פלסטיים משמעותיים לפנות לייעוץ פסיכולוגי. פעמים רבות השאיפות מנותקות מן המציאות החיצונית, וכגודל הפער בין המציאות לחוייה הפנימית כך גודל מפח הנפש מן התוצאות. אם אדם ניגש לניתוח שאינו קיצוני תוך הבנה מלאה של המציאות החיצונית והפנימית והתאמת ציפיות ריאלית, סביר להניח שהוא גם יוכל להנות מתוצאותיו. ולהיפך. לרוע המזל, כנראה שהמקרה השני נפוץ יותר ואנשים מתאכזבים מן התוצאות אליהם הגיע הניתוח. הסיבה העיקרית לכך היא שאנשים מחפשים בסופו של דבר אושר פנימי, ועושים את הניתח מתוך אמונה ששינוי חיצוני ייצור את האושר הזה. זו כמובן אמונה שפעמים רבות פשוט שגויה. בברכה ד"ר אורן קפלן בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום הסימנים העיקריים להתייבשות הם שתן כהה ובהמשך מיעוט או אי מתן שתן, יובש בריריות (פה עיניים וכד'), חולשה , עייפות, עור חם ויבש (ובתינוקות אפשר לראות ירידה בגמישות העור), כאבי ראש וכד'. בהתייבשות קשה יופיעו בלבול עד ירידה במצב ההכרה. יש לזכור שבהתייבשות קשה יש סכנת חיים.