מדריך בדיקות רפואיות: מהי ביופסיה? מה ההבדל בין סוגי...
מדריך בדיקות רפואיות: מהי ביופסיה? מה ההבדל בין סוגי...
אם הכליות הנטיביות (הישנות) אינן מתפקדות כלל, הרי שהפרשת החלבון מקורה בכליה המושתלת בלבד. במידה וטרם ההשתלה לא נתת שתן, הרי שקל לזהות שהפרשת החלבון נובעת מהכליה המושתלת. אם נתת שתן בכמות טובה קודם להשתלה, לא ניתן לדעת מהי התרומה היחסית של הכליות הנטיביות אולם סביר שעם השנים התפקוד שלהן ירד משמעותית. לכן יש להתייחס להפרשת החלבון כמקור כליה מושתלת. גורמים שונים יכולים לגרום להפרשת חלבון גם עם תפקוד כלייתי תקין, כגון מחלות גלומרולריות שונות, תהליך דחיה כרונית בשלבים מוקדמים, תרופות ועוד. בהתאם לכמות החלבון המופרש נפרולוג ההשתלות העוקב אחריך יחליט האם יש מקום לביצוע ביופסית כליה.
נוכחות בנס גוהנס משמעותה שיש מצב טרום ממאיר או ממאיר של תאי דם לבנים מסוג תאי B/פלזמה. התאים הללו שוכנים בדרך כלל במח העצם. הם מפרישים בכמות גדולה חלבון חד שיבטי (ובנס גוהנס הוא החלבון המופרש בשתן). החלבון עלול להיות טוקסי (זאת אומרת לגרום נזק) לאברים שונים בניהם הכליה . אחוז תאי הפלזמה החד שבטיים במח העצם הוא אחד הקריטריונים להגדיר מיאלומה אבל לא קובע את הטוקסיות של החלבון. החלבון יכול לגרום לפגיעות שונות ומגוונות במנגנונים שונים שלא ארחיב עליהם כעת. בכדי לאבחן מיאלומה (גידול ממאיר) דרושים שלושה תנאים : ביופסיית מוח עצם שבה הודגם ריבוי תאי Plasma חד שבטיים (מוגדר כמעל 10 אחוזים), חלבון חד שבטי בדם או בשתן או הפרעה ביחס ובמספר המוחלט של השרשרות הקלות החופשיות בדם, אנמיה/היפרקלצמיה/נגעים ליטים בעצמות או פגיעה כלייתית . מי שאין לו קריטריונים למיאלומה עדין יכול לסבול מפגיעה כלייתית עקב רעילות החלבון המונוקלונאלי המופרש בשתן. הדבר מכונה Monoclonal gammopathy of renal significance . פגיעות כלייתיות מישניות לחלבון חד שיבטי הן כדוגמא AL amyloidosis אך יש רבות אחרות . את צריכה לפנות להמטולוג (אילו הרופאים האמונים על טיפול בשק המחלות הזה – plasma cell dyscrasia ), בוודאי יציעו לך לבצע ביופסיית מח עצם והערכה נוספת. אם לא תאובחן מיאלומה תוצע לך ביופסיית כליה ואם הנזק הכלייתי מישני לחלבון המונוקלונאלי אזי תקבלי טיפול מכוון לתאי הפלזמה.בהצלחה.
ראשית המטוריה מיקרוסקופית פרסיסטנטית (כרונית מתמשכת) היא אף פעם לא "תקינה". אין הבדל בין 25 ל300 תאים. אני מניחה שהנפרולוג שלך שמכיר אותך, את ההיסטוריה האישית והמשפחתית, לקח בירור ראשוני שהוא בדרך כלל מעבדתי והדמיית כליה והיה שבע רצון ממנו. ברור אורולוגי תלוי בגיל ובמחלות הרקע והטיפול בהן. גם אני לא חושבת שכעת יש מקום להרחבת הברור האורולוגי. על מנת להיות בטוחים בסיבת המטוריה על רקע מחלת כליה יש לבצע ביופסיית כליה. לא נהוג לבצע ביופסיה אם אין חשד להתקדמות של מחלת הכליות (תיפקודי הכליה תקינים, אין החמרה משמעותית בפרוטאינוריה) ואם לא עולה חשד למחלה סיסטמית שכן הטיפול לא ישתנה .בהסתמנות קלינית שקטה ויציבה הטיפול (למחלת הכליה) הוא הדרכה לאורכות חיים וטיפול תרופתי בתכשיר המעכב או חוסם את פעילות ציר רנין אנגיוטנסין אלדוסטרון . אין טיפול ספציפי להמטוריה והטיפול מכוון להורדת הפרוטאינוריה.
מדריך בדיקות רפואיות: מהי ביופסיה? מה ההבדל בין סוגי...
מדריך בדיקות רפואיות: מהי ביופסיה? מה ההבדל בין סוגי...
אם הכליות הנטיביות (הישנות) אינן מתפקדות כלל, הרי שהפרשת החלבון מקורה בכליה המושתלת בלבד. במידה וטרם ההשתלה לא נתת שתן, הרי שקל לזהות שהפרשת החלבון נובעת מהכליה המושתלת. אם נתת שתן בכמות טובה קודם להשתלה, לא ניתן לדעת מהי התרומה היחסית של הכליות הנטיביות אולם סביר שעם השנים התפקוד שלהן ירד משמעותית. לכן יש להתייחס להפרשת החלבון כמקור כליה מושתלת. גורמים שונים יכולים לגרום להפרשת חלבון גם עם תפקוד כלייתי תקין, כגון מחלות גלומרולריות שונות, תהליך דחיה כרונית בשלבים מוקדמים, תרופות ועוד. בהתאם לכמות החלבון המופרש נפרולוג ההשתלות העוקב אחריך יחליט האם יש מקום לביצוע ביופסית כליה.
נוכחות בנס גוהנס משמעותה שיש מצב טרום ממאיר או ממאיר של תאי דם לבנים מסוג תאי B/פלזמה. התאים הללו שוכנים בדרך כלל במח העצם. הם מפרישים בכמות גדולה חלבון חד שיבטי (ובנס גוהנס הוא החלבון המופרש בשתן). החלבון עלול להיות טוקסי (זאת אומרת לגרום נזק) לאברים שונים בניהם הכליה . אחוז תאי הפלזמה החד שבטיים במח העצם הוא אחד הקריטריונים להגדיר מיאלומה אבל לא קובע את הטוקסיות של החלבון. החלבון יכול לגרום לפגיעות שונות ומגוונות במנגנונים שונים שלא ארחיב עליהם כעת. בכדי לאבחן מיאלומה (גידול ממאיר) דרושים שלושה תנאים : ביופסיית מוח עצם שבה הודגם ריבוי תאי Plasma חד שבטיים (מוגדר כמעל 10 אחוזים), חלבון חד שבטי בדם או בשתן או הפרעה ביחס ובמספר המוחלט של השרשרות הקלות החופשיות בדם, אנמיה/היפרקלצמיה/נגעים ליטים בעצמות או פגיעה כלייתית . מי שאין לו קריטריונים למיאלומה עדין יכול לסבול מפגיעה כלייתית עקב רעילות החלבון המונוקלונאלי המופרש בשתן. הדבר מכונה Monoclonal gammopathy of renal significance . פגיעות כלייתיות מישניות לחלבון חד שיבטי הן כדוגמא AL amyloidosis אך יש רבות אחרות . את צריכה לפנות להמטולוג (אילו הרופאים האמונים על טיפול בשק המחלות הזה – plasma cell dyscrasia ), בוודאי יציעו לך לבצע ביופסיית מח עצם והערכה נוספת. אם לא תאובחן מיאלומה תוצע לך ביופסיית כליה ואם הנזק הכלייתי מישני לחלבון המונוקלונאלי אזי תקבלי טיפול מכוון לתאי הפלזמה.בהצלחה.
ראשית המטוריה מיקרוסקופית פרסיסטנטית (כרונית מתמשכת) היא אף פעם לא "תקינה". אין הבדל בין 25 ל300 תאים. אני מניחה שהנפרולוג שלך שמכיר אותך, את ההיסטוריה האישית והמשפחתית, לקח בירור ראשוני שהוא בדרך כלל מעבדתי והדמיית כליה והיה שבע רצון ממנו. ברור אורולוגי תלוי בגיל ובמחלות הרקע והטיפול בהן. גם אני לא חושבת שכעת יש מקום להרחבת הברור האורולוגי. על מנת להיות בטוחים בסיבת המטוריה על רקע מחלת כליה יש לבצע ביופסיית כליה. לא נהוג לבצע ביופסיה אם אין חשד להתקדמות של מחלת הכליות (תיפקודי הכליה תקינים, אין החמרה משמעותית בפרוטאינוריה) ואם לא עולה חשד למחלה סיסטמית שכן הטיפול לא ישתנה .בהסתמנות קלינית שקטה ויציבה הטיפול (למחלת הכליה) הוא הדרכה לאורכות חיים וטיפול תרופתי בתכשיר המעכב או חוסם את פעילות ציר רנין אנגיוטנסין אלדוסטרון . אין טיפול ספציפי להמטוריה והטיפול מכוון להורדת הפרוטאינוריה.
לופוס הינה מחלה היכולה לערב מערכות שונות בגוף, בין היתר בכליות. נוכחות כדוריות דם אדומות וחלבון בשתן אכן יכולים להעיד ל מעורבות כלייתית במחלה. יש לכמת את כמות החלבון המופרש בשתן באמצעות איסוף שתן ל 24 שעות ולפנות לנפרולוג בשאלת צורך בביצוע ביופסית כליה (לביקורת להגיע יחד עם כל בדיקות הדם המקיפות שאני מאמינה שביצעת במסגרת בירור הלופוס לאחרונה). הביופסיה חשובה שכן הממצאים בכליות חשובים לקביעת הטיפול התרופתי בלופוס.
ראשית בוודאי שמותר לכם להביא רופא חיצוני אך יש לתאם זאת מול הצוות המטפל ונהלי בית החולים בו הוא מאושפז. יש הרבה חסרים במידע שמסרת לא ברור הרקע הרופאי ומהלך המחלה,בדיקות מעבדה וכ"ו. אומר רק שמצבו של בנך נשמע חמור ושלא ניתן לתת מענה בייעוץ אינטרנטי. אני הייתי ממליצה לך ראשית לשבת ולשוחח עם רופא בכיר במחלקה מהמטפלת ולהבין מהם מה הם חושבים. בעודף נפח כזה משמעותי סביר להניח שיציעו לכם טיפול בדיאליזה לצורך פינוי נוזלים כחלק מטיפול אקוטי. לאחר שמתייצב מצבו ואם אפשרי טכנית (אם אין השמנת יתר חריגה ברקע) סביר להניח שתבוצע ביופסיית כליה. בהצלחה
אין בעיה עם אף אחד מהכדורים שציינת. אין צורך להיות בצום לפני בדיקת תיפקןדי כליה ואתה יכול לשתות מים. התייבשות היא אירוע זמני ולו זו הייתה הסיבה להחמרת בקראטינין סביר להניח שהיה כבר שיפור חלקי לפחות. הרעיון של שתיה מרובה לצורך מיהול הקראטינין אינו נכון פיזיולוגית.
אכן הדרדרות מהירה הדורשת בירור. זה לא המהלך האופייני של אי ספיקת כליות כרונית משנית ליתר לחץ דם ועל כן יש לחפש סיבה אחרת. בהדמיה מתוארת פרנכימה דלה בכליות, כלומר רקמת הכליה מועטת מה שמעיד על מחלה כרונית, אך ההדמיה לא מסבירה מדוע ההדרדרות המהירה. דופלר אכן בדיקה חשובה לבדוק האם ישנה היצרות בעורקי הכליות היכולה להסביר זאת. לא תארת מה יש בבדיקות נוספות - האם יש אנמיה חדשה, הפרעות במלחים פרט לאשלגן, מהי רמת האלבומין, גלובולין. מה בבדיקת השתן. תרופות חדשות? מניחה שנבדקת על ידי נפרולוג במהלך החודשים האחרונים? בהתאם לממצאי השתן מרחיבים את הבירור למחלות סיסטמיות שונות (כלומר כאלה הפוגעות בכלל הגוף ולא רק בכליות), יתכן וכבר בוצע. במקרים של הדרדרות מהירה לעיתים אנו אף ממליצים על ביופסית כליה אם כי כאשר הפרנכימה דלה, לא תמיד ניתן לבצעה בפועל. בנוגע לממצאים בבלוטות האדרנל - גידולים שפירים הנקראים אדנומות באדרנל יכולים להפריש הורמונים שונים הגורמים ליתר לחץ דם שניוני (כלומר משני להפרשת ההורמונים הללו). נוכחות אשלגן נמוך במטופל עם אי ספיקת כליות משמעותית מכוון למצב זה. האם בוצע בעבר בירור לסיבה ליתר לחץ דם? כלומר בירור הכולל בדיקות דם ואיסופי שתן להורמונים שונים? אכן קשה לתת אבחנות מבלי לקבל את המידע המלא והבירור עד כה, אך ממליצה, במידה ולא בוצעה בחודשים האחרונים, על הערכת נפרולוג בהקדם. בהצלחה.
דחייה חריפה יכולה להופיע בכל שלב בחיי השתל. היום יש מקומות בהם עושים ביופסיות יזומות של הכליה המושתלת (לכל המושתלים) גם כאשר התפקוד הכליתי יציב לגמרי . נמצא כי הן מגלות לעיתים תכופות סימנים של דחיות חריפות "שקטות" וסימנים מוקדמים של דחייה כרונית. אם יש החמרה חדה/מואצת בתיפקוד הכלייתי ו/או הופעת פרוטאינוריה שלא הייתה קודם לכן נהוג לבצע ברור על מנת לשלול מגוון סיבות להחמרה בניהן דחייה חריפה (על סוגיה השונים), הופעת מחלה כליתית חדשה או הישנות של ישנה, תרופות (רעילות למשל) , זיהומים ועוד. הברור יכלול כמעט תמיד ביופסיית כליה. כשיש עליה הדרגתית בקראטינין עם פרוטאינוריה העולה באופן הדרגתי ומלווה בהחמרת ל"ד הסיבה השכיחה ביותר היא Chronic allograft nephropathy . לעתים מוצעת ביופסית כליה לאשש אבחנה, ולתת מידע פרוגנוסטי. כמובן שחשוב גם כאן לשלול סיבות אחרות לפגיעה כליתית. מציעה לך להיוועץ עם הנפרולוג המטפל שמכיר אותך - מה הכי סביר אצלך...
אתה מדווח על הפרשת חלבון העונה להגדרה של nephrotic range proteinuria. חסרים נתונים על מנת לענות על שאלתך: האם אתה אתסמיני או שיש בצקות, האם לחץ הדם השתנה?, האם יש תלונות נוספות. מה ה BMI שלך? האם הממצא חדש/ או ידוע שנים על פרוטאינוריה ההולכת ומתגברת (מה שמאפיין פגיעה כלייתית של סוכרת).מה ערכי הקראטינין בדם כעת ובשנים, רמת האלבומין ופרופיל השומנים בדם, אשלגן, ספירת דם. האם יש ממצאים נוספים בבדיקת שתן (משקע שתן). מהן התרופות בהן אתה משתמש ? אם הממצא חדש או שחלה החמרה משמעותית/הופעת ממצאים מחשידים בבדיקות יש מקום לבירור כולל ביצוע של ביופסית כליה על מנת להכווין את הטיפול. אם מדובר בממצא ידוע שנים, בהינתן שהתפקוד הכלייתי מאפשר ,וכך גם ערכי האשלגן יש מקום לטיפול תרופתי מכוון (שאולי אתה כבר מקבל, או העלאת מינון), דיאטה דלת מלח, הורדה במשקל (אם סובל מהשמנת יתר) ואיזון לחץ דם קפדני. אין במקרה האחרון תרופת "קסם". אנא פנה ליעוץ נפרולוג לא וירטואלי.
לJINI שלום, וירוס הפוליומה ( מסוג BK )הוא וירוס שקיים בדרכי השתן של רב האנשים כבר מהילדות ולא גורם בדרך כלל כל נזק. לאחר השתלה נלקחות תרופות המורידות את היכולת החיסונית של הגוף והדבר גורם להתפרצות של וירוס הפוליומה. במושתלי כליה הוא גורם לסוג של דלקת בכליה ( נפרופטי) ואז בדרך כלל רואים עליה הדרגתית בקראטינין .האבחנה נעשית על ידי ביופסיה של הכליה וכן בדיקה של הוירוס בבדיקת PCR . ברב המקרים שיש פוליומה נפרופטי נמצא את הוירוס לא רק בשתן אלא גם בדם. הטיפול החשוב ביותר הוא הפחתה של כמות התרופות נוגדות הדחייה והמינון שלהן על מנת לאפשר לגוף לדכא את הוירוס. כל טוב ד"ר רותי רחמימוב
שלום אווה. ההיגיון הוא שבגודל כזה עם מאפיינים ברורים בסיטי (אני רק מניח שיש כאלה כי לא ראיתי בעצמי את הסיטי) - הסיכוי שמדובר בסרטן כליה הוא מספיק גבוה בשביל שביופסיה תהיה מיותרת (עוד פעולה פולשנית). ביופסיית כליה עלולה להסתבך עם דימום מהכליה. בעבר חששו מפיזור של הסרטן בעקבות ביופסיה. היום יודעים שמדובר בסיכון קטן מאוד.
ביוםסיה עלולה להסתבך בדימום שבאופן נדיר עשוי להיות מסכן חיים. יותר כשיש אי ספיקת כליות משמעותית, שימוש במדללים (שיש להפסיק במועד). כל עוד לחץ הדם נשלט, הופסקו תרופות המעלות סיכון לדמם בזמן הסיכון קטן. אם יש הצדקה רפואית לביופסיה שתוביל לטיפול הסיכון בדרכ מוצדק.אם הרופא/ה המפנה סבור/ה שיש סיכון מוגבר תאושפזי לביופסיה.
תרופות ממשפחת הארקוקסיה (הנקראות nsaid) אכן יכולות לגרום לתסמונות נפרוטיות שונות. תאורטית בהפסקת התרופה התסמונת הנפרוטית יכולה לחלוף אך לעיתים זה לא יספיק ויש צורך בטיפול בתסמונת הנפרוטית עצמה. ביופסית כליה תוכל לעזור לאבחן בין התסמונות השונות ולהחליט על צורך בטיפול. הפרשת חלבון מוגברת בשתן לאורך זמן ממושך יכולה לפגוע בתפקוד הכלייתי. כמו כן ישנם סיבוכים המאפיינים תסמונת נפרוטית כגון נטיה לקרישיות יתר, זיהומים ועוד. לכן במידה ומחליטים לא לטפל בתסמונת הנפרוטית בציפיה לשיפור, זה דורש מעקב קפדני וטיפול למניעת סיבוכים, כמו גם להפחתת הפרשת החלבון בשתן.
יש הפרשה מוגברת של חלבון בשתן. מחלות סיסטמיות, כלומר באיברי הגוף השונים, יכולים לגרום לביטויים כלייתיים כמו למשל מצב דלקתי של הכליה ועוד. לעיתים אם אין אבחנה למחלה הסיסטמית, ביופסית כליה עשויה לעזור באבחנה. כדי לענות על השאלה בצורה אחראית חשוב לדעת למה מכוונים הממצאים בטחול ובבדיקות הדם (כגון ספירת דם)
יש מחלות אוטואימוניות שפוגעות בכליה והן בדרכ כלל מלוות בבדיקות סרולוגיות אימוניות חיוביות, וממצאים נוספים בבדיקות השתן. מהמידע שמסרת לא ברור ולא אוכל לקבוע. בכל מקרה יש לך כעת מחלת כליות כרונית ומומלץ מעקב תקופתי אצל נפרולוג. אם החלטת לא לחזור לנפרולוג שמכיר אותך והציע לך בעבר ביופסית כליה כדאי שתמצא נפרולוג חדש שילווה אותך. אליו מומלץ להגיע עם כל המידע הרפואי (למשל אישפוזי עבר, מכתבי הנפרולוג ביחוד אם לא בוצעו במסגרת קופת חולים נוכחית).
שלום גליה, איני יכול להתייחס כמובן למקרים פרטניים, אוכל לומר רק בכלליות שלעיתים הסתכלות בהדמייה אינה מספקת ויש צורך להסתכל על רקמה מתחת למיקרוסקופ. כך לדוגמא בכלייה- יש צורך להסתכל על המבנים הכליתיים ולראות האם ישנה בעיה בכלי הדם או דווקא במבנה של הנפרונים. האם ישנם דלקת ו/או הרס של הרקמה וכו'.לגבי הטיפול - זה באמת כבר תלוי במקרה הפרטני. בכל מקרה כנראה יהי צורך לעצור את מערכת החיסון מלגרום לנזק נוסף. בברכה, פרופ' גיל אמריליו - ראומטולוג ילדים
שלום רב, אכן מקרה מורכב מאוד. לדעתי כדאי לבצע ביופסיה של הכליה כי היא תוכל לנסות לענות על השאלות ששאלת. הביופסיה, יחד עם כל הנתונים האחרים, יוכלו לקרב את ההחלטה הטיפולית הנכונה. בדר"כ בPAN הנזק הכלייתי נובע מהפרעה לאספקת דם לכליה, אולם ככל הנראה יש אבחנה מבדלת ויכולות להיות סיבות אחרות, כפי שציינת בעצמך. אם ההפרעה לזרימת הדם נגרמת מתהליך דלקתי (כמו בPAN), צריך טיפול נוגד דלקת (כמו למשל סטרואידים). בהצלחה
שלום מקרה מורכב ונדיר. שאלותיך מצוינות ומעידות על הבנה . לצערי בשל מורכבות המקרה איני יכול לתת עיצה מעשית מרחוק. אני בטוח שהראומטולוגים והנפרולוגים המעורבים במקרה מכירים את כל האפשרויות האחנתיות ויבחרו בזו שתתן את המידע הרב ביותר עם הסיכון הנמוך ביותר.
מדובר במקרה מורכב למדי ולמרות התאור המאד מפורט זה לא יעוץ שמתאים להינתן בפורום הזה.
להבנתי הצוות המטפל העלה את הצורך בביופסיה בשל האבחנה המבדלת שקיימת, והן על מנת לדעת כמה נזק כרוני קיים בכליה זו. את צודקת שביצוע ביופסית כליה בכליה בודדת עם pan ברקע זה מפחיד. מאד. כל ביופסית כליה עלולה להסתבך בדימום שעלול לגרום במקרי קיצון לאובדן הכליה. הסיכון לדמם עולה ב pan המערב כליה. החשש עולה עוד יותר בכליה בודדת. לכן יש מקומות שלפני ביצוע ביופסית כליה במחלה זו מבצעים הדמיה של עורקי הכליה (cta, mra), ורק אם אין מיקרואמוריזמות בכליה ממשיכים בביופסית כליה. יוד שהוא חומר הניגוד בסיטי (שזו הבדיקה הזמינה ביותר, יותר מ mri) עלול להיות עוד גורם שפוגע בתיפקוד הכלייתי. אם יש תסמינים ואפשרות לקחת ביופסיה מאיבר אחר גם זו אופציה שכדאי לשקול. לסיכום שאלה מורכבת. אין לה תשובה אחת נכונה. אפשרות שיכולה להיות סבירה בשל הסכנות, והעדר ההענות לטיפול תרופתי של אחיך בעבר הוא פשוט להמתין ו/או לדיין טיפול אמפירי עם הצוות המטפל
שלום רב השאלות שלך מאד מדויקות קשות ומורכבות. מדובר במהלך מסובך שבו יש קרוב לוודאי יותר מתהליך אחד המשפיע הן על המוח והן על הכליה. במצבים מסוג זה נהוג שהראומטולוגים ,הנפרולוגים, אנשי הדימות ( MRI) והנוירולוגים יתכנסו לישיבה ויגבשו תכנית אבחנתית וטיפולית ואז יסבירו אותה למטופל ולמשפחתו. מאחל לכם בריאות שלמה.
שלום שיראל, אכן מדובר במקרה מורכב. לצערי איני יכול להתייחס למקרים ספציפיים בפורום. פרט לכך את מבינה בוודאי שיש צורך לקבל מידע רב כדי לענות לשאלותייך. אני מאחל לביתך החלמה והתאוששות מהירים. בברכה, פרופ' גיל אמריליו - ראומטולוג ילדים
עקרונית דימום וסתי אינו מהווה התוית נגד ביופסית כליה. ברור שצירך לוודא שתפקודי קרישה וספירת טסיות תקינות.
למיטב ידעתי שארית שליה דורשת טיפול גניקולוגי מיידי. זה לא מצב כרוני שחיים איתו. בגלל שביופסיה עלולה להסתבך בדימום,אם יש אבדן דם פעיל משמעותי שעלול לגרום לירידת המוגלובין (נדיר ממחזור), עדיף לדחות את הביופסיה.