תוצאות חיפוש עבור הפרעה-טורדנית-כפייתית-ביחסים

אני לא מפסיקה ״לבדוק״ אם זאת מערכת יחסים אלימה, קוראת בגוגל סימני אזהרה כל הזמן, מנסה להשוות אותו למערכות יחסים אחרות שהיו לי בעבר וכיצד להמנע מהם, אני כל הזמן מנתחת אם אני מעלימה עין או לפעמים עולה לי שאני הרעילה אבל זה בעיקר פחד מלהפגע, הוא באמת גבר טוב אבל הספקות האלה מעוררים לי ממש חרדה במיוחד שאני משווה אותו לאחרים כי אני מנסה להגן על עצמי.

היי אני בת 32, רווקה ללא זוגיות כבר שנתיים ואני רוצה לדעת האם לדעתך יש לי r-ocd או התבטויות נורמליות שגרמו לסיום הקשרים הקודמים שלי. היו לי בעבר 2 מערכות יחסים רציניות (שנתיים כל אחת) ואת שתיהן אני החלטתי לסיים עקב התלבטויות עם עצמי שבסופן החלטתי שבן הזוג לא מספיק מתאים לי (למרות שסהכ הזוגיות הייתה טובה וזה יחסית בא לצד השני בהפתעה). הזוגיות הראשונה הסתיימה בגיל 26 בגלל שהפריע לי שהוא השמין (10 קילו) ובגלל שהוא לא היה מספיק אסרטיבי באופי שלו ולמרות שחוץ משני הדברים האלה הקשר היה טוב, לא רבנו והיה לנו תחומי עניין משותפים עדיין הרגיש לי שכמכלול הוא לא מספיק מתאים לי והחלטתי להיפרד (חשוב לי לציין שלא חוויתי חרדת נטישה ולא היה לי ספק בקשר לאהבה שלו כלפיי). את הזוגיות השניה שהסתיימה בגיל 29 גם אני סיימתי (החלטה חד צדדית מצידי) לאחר כשנתיים זוגיות שמתוכם שנה גרנו ביחד. ההתלבטויות התחילו אצלי רק כעבור שנה כשדיברנו על לעבור לגור ביחד, עד אז הכל היה מושלם. ואז התחילו ההתלבטויות שלי, התחיל להפריע לי הגובה הנמוך שלו (הוא 1.65 ואני 1.60) וניסיתי להתעלם מיזה אבל זה כל פעם חזר אלי בתקופות. אחרכך התחיל להפריע לי גם שהוא לא מספיק אסרטיבי וגם הרגשתי שהוא מופנם וסגור מידי (שהשיחות בינינו קצרות ולא עמוקות). הייתי שואלת חברות כמה זה קריטי לדעתן הדברים שהפריעו לי וזה היה מרגיע אותי כשהן היו אומרות שזה קטנוני ושאף אחד לא מושלם אבל המחשבות על זה היו חוזרות שוב פעם כעבור כמה ימים. גם איתו בסהכ היה קשר טוב, לא היינו רבים, היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים, הערכתי אותו והיו לו הרבה תכונות שאהבתי וגם ידעתי שהוא מאוד אוהב אותי. בסופו של דבר החלטתי שבסהכ אנחנו לא מספיק מתאימים ולמרות שהיה לי קשה החלטתי שעדיף להיפרד מאשר להישאר במקום רק כי נוח לי. מלבד שני הקשרים האלה לא היו לא קשרים רציניים נוספים, הייתי בהרבה דייטים ורובם לא המשיכו מעבר לדייט ראשון, אבל בחלקם היה רצף של 4 דייטים שלמרות שבדייט הראשון היה מאוד טוב בדייט הרביעי בדרך כלל החלטתי לסיים את זה כי היו יותר מידי פגמים לדעתי. בתחומים אחרים בחיים אני גם נוטה להתלבט בעיקר בנושאים גדולים בחיים. מנגד אני לא ocd בכל הנוגע לניקיון וסדר. אני מבולגנת לא מתייחסת לפרטים קטנים וגם לא מאוד חשוב לי הניקיון. לסיכום אשמח לדעת האם לדעתך היו אלה התלבטויות נורמליות או משהו שהוא מעבר לכך כמו r-ocd?

שלום מפרסמת שוב את השאלה למרות שהיא פורסמה כבר ולא זכתה למענה. אובחנתי כסובלת מדיכאון וOCD וחרדות עקב מוות של שני ההורים ואירועי חיים קשים נוספים. אני מעל 7 שנים בזוגיות ונשואה כחודש. כמה ימים לפני החתונה צצה לי מחשבה שאני לא אוהבת את בן זוגי ומאז ועד עכשיו המצב רק מחמיר...מרגישה שלא אוהבת אותו (אין רגש בכלל) יש חרדות בכל מה שקשור אליו..אין רצון למגע, חיבוקים ונשיקות ולא לאינטימיות (מחשבות שנגעלת ממנו ומפחדת שבאמת ככה מרגישה) מפחדת שאני באמת רגילה אליו ומפחדת לעזוב כי אין לי בעצם לאן ללכת כי גם כשרבים לא מבינה מה אני מרגישה...האם אני בוכה כי אוהבת או כי התרגלתי ולא רוצה להיות לבד.. ואני תקועה במעגל מרושע כזה...האם מה שאני מתארת יכול להיות ROCD?...האם יש תקווה לקשר?...מרוב שאני מותשת אני כבר מרגישה ריקנות ואפילו החרדות נעלמו מרגישה כאילו אין בי כלום...יש לציין שכדורים מכל הסוגים גורמים לי להרגיש רע וCBT וטיפולים פסיכולוגיים פשוט לא עוזרים...אני מאבדת תקווה...אשמח לעצה.

שלום ד״ר גלבוע, אני בת 29, נשואה לגבר מהמם (בינתיים). לפני שלוש שנים חברה טובה שהייתה סטרייטית מוחלטת יצאה מהארון וזה גרם לי לעמת את עצמי האם גם לי יש משיכה לנשים. גיליתי שכן. וזה בנוסף לגברים. בזמנו הייתי בזוגיות עם אותו הגבר כבר שש שנים, לא היינו נשואים. התוודתי בפניו על התגלית החדשה והוא הגיב בצורה מדהימה ואמר שכל עוד אני אוהבת אותו ונמשכת אליו, אין לו בעיה עם זה. לאחר זמן מה התחתנו. חיינו ביחד ולאורך השנים צצו בעיות (לא קשור למשיכה) והחלטנו להפריד כוחות. כעת קיימת התלבטות האם לחזור אחד לשנייה כי אנחנו מאוד אוהבים ובכל התקופה בה היינו בנפרד לא הצלחנו להפסיק לחשוב זה על זו (קרוב לחצי שנה). לאורך כל הזמן הזה (כשהיינו בנפרד) לא באמת בחנתי את המשיכה לנשים. אני בהחלט יכולה להעיד שזה מעורר אותי מינית ואין לי באמת ספק שזה בהחלט משהו שקיים בי. מצד שני, גם מעולם לא הפסקתי להימשך לגברים. לקח לי המון המון זמן להכיר בזה כי זה עורר בי חרדות קיומיות, מחשבות טורדניות, חוסר שינה, או במילים אחרות HOCD קלאסי (אובחנתי עם ROCD אך ללא ספק זה כלל תסמינים של HOCD). עם הזמן, כשהפסקתי להיות חרדתית כלפי זה, שמתי לב שזה גם הולך ומתעצם. אני מניחה שבערך מהצבא הבנתי שכנראה שאין לי משיכה הטרוסקסואלית מוחלטת, ועל אף שאני מאוד פתוחה מינית ולא נרתעת מהרפתקאות - מעולם לא חשבתי לנסות את העולם הנשי. גם כשהייתי בנפרד מבן זוגי, כל המחשבות, הפחדים והחשקים בנושא פתאום השתתקו לחלוטין. אני כן נמשכת אליו אך נמשכת מאוד גם לנשים. הפחד התהומי שלי הוא האם זה יכול לעבוד? האם לחזור אליו? האם לוותר עליו? אני אוהבת אותו בכל ליבי ולא רואה איך אני חיה בלעדיו. יחד עם זאת, המחשבות הללו לא מפסיקות להטריד ובכל תקופה זוקפות את ראשן, ואני כל כך מותשת מזה. האם תוכלי לעזור לי?

היי פרופ׳ רובינשטיין. אני ובן זוגי מכירים כשנה וחצי. בני 29. בכל תקופה זו יצאנו ונפרדנו כמה פעמים, כאשר כל פעם זה הסתיים בפתאומיות מהצד שלו. רוצה לציין כי אני הקשר הראשון שלו. לבן זוגי יש ocd מאובחן והינו הולך לטיפול אצל פסיכולוג ונוטל ציפרלקס. מטופל שנים ומאוד מודע לעצמו. למרות הפרידות המרובות, אני הרגשתי וידעתי שיש פוטצניאל מאוד גדול ואף אהבה ותשוקה גדולה, אנחנו מתאימים בהרבה מאוד בחינות, דבר שהוא אומר בעצמו. בנוסף חשבתי שהרבה דברים נובעים מהחרדות אותן הוא חווה, ולכן לא וויתרתי. לפני חמישה חודשים נתקלנו במקרה בטיול בתאילנד, שם חידשנו שוב את הקשר ומאז אנחנו יחד. הוא מאוד מחוייב, ואנחנו אוהבים ומסתדרים. הסיבה שכל פעם נפרדנו הייתה בעקבות זה שלמרות שהוא יודע שהוא אוהב אותי, יש לו תמיד חרדות לגבי אם הקשר מתאים, שהוא לא מרגיש פרפרים והרבה דברים אחרים שהם בגדר פנטזיה. בשבילו אהבה היא ההידלקות הראשונה הגדולה מבלי להכיר את הבן אדם. לפני שנה קראתי על ocd ונתקלתי ב rocd שם קראתי על הרבה מאוד מקרים שקרו בנינו ואין לי ספק שזה המקרה. בנוסף לא חווה דברים נוספים ולכן יש חוסר וודאות. הוא עצמו לא ידע שזה משפיע כך במערכת יחסים היות ולא הייתה כזאת. למרות הכל, אנחנו מאוד אוהבים ושנינו לא רוצים לוותר או לפספס את הקשר הזה. למרות שהוא מטופל ע״י פסיכולוג. שנינו רוצים ללכת למישהו המומחה בטיפול שלocd יחד.. על מנת שהוא יעבוד על העניין שלו, ומעבר לזה אני אקבל כלים כיצד להתמודד ואם בכלל זה אפשרי. המצב הנוכחי מקשה עליי מאוד, וגם עליו. השאלה היא האם אתה מציע ללכת למומחה ocd, או למישהו שמומחה בייעוץ זוגי בנוסף. תודה רבה מראש.

אומרים ״אם יש ספק אין ספק״ - המשפט הזה כשלעצמו בלבל אותי מאד כי אם יש לי ספק והתלבטות לגבי הנטיה/זהות מינית/רגשית שלי אז זה בעצם אומר שאם יש ספק אין ספק, שכנראה באמת ההתלבטות קיימת אם יש ספק. הבנתי נכון? כי אני נשרטת ואני לא מבינה מאיפה בא לי הספק הזה אני לא מצליחה לפתור את זה ותמיד שאני מנסה אני מפחדת לגלות שאני נמשכת קצת לנשים מבחינה רגשית אשמח למענה שלך ותודה רבה לילה טוב ושקט

האמת זו פעם ראשונה שאני כותבת, נחשפתי לפני כמה חודשים לפורום, והוא עוזר לי להבין את הבעיה ולהרגיש לא לבד. אובחנתי עם ocd לפני בערך 13 שנים, בדכ אני מתמודדת עם מה שאני חווה, אך לאחרונה חלה החמרה במצבי ואני לא רגועה בכלל. הלכתי לאינטק לטיפול בבעיה בפעם הראשונה אצל פסיכולוג ומכוון שהגעתי במצב ממש טוב, אחרי טיפול של חודשיים בכדור ציפרלקס. הוא טען שהמצב טוב וטיפול cbt פחות יעיל כרגע, וכך באמת הרגשתי. הוא הציע שאם ארצה טיפול דינמי להבין את הבעיה. אמרתי שאשקול זאת מהפחד להכנס ולחפור בבעיה. לאחר הפגישה הרגשתי ממש לא טוב ושוב חזרו המחשבות למרות הטיפול התרופתי. אשמח לשמוע מה המלצתך לגבי הטיפול הדינמי?

היי ותודה על המענה, אני נמצאת שנתיים בערך אחרי טיפול שעזר לי מאוד ואני מודה על כך המון- ובשבועות האחרונים חזרה לי מחשבה טורדנית, אני יודעת שזו מחשבה ואת כל מה שלמדתי על לא לייחס יותר מידי משמעות בין היתר-ואיכשהו, אני שוב מנסה לפתור אותה כי אני בהזדהות וזה מרגיש אולי אמיתי. אני חווה שוב תחושות שהיוו לי סיבה ללכת לטיפול מאחר והפריעו לי בתפקוד, זה לא קרה כבר שנתיים.. אני כן בלחץ ומתח לאחרונה עם המצב במדינה אם זה יכול להיות שייך?-המחשבה הטורדנית היא בכלל מסוג rocd אז לא ברור לגמרי איך יכול להיות קשור חוץ מהניסיון להשיג שליטה. מרגיש לי שאני שואלת "איך נפלתי לתרמית הזו שוב (של האוסידי?)" ואשמח לחוות דעתך

היי :) לבן הזוג שלי יש ocd. הכרנו כאשר היה מאוזן (עם תרופות). לאחר 8 חודשים הפסיק עם הכדורים מאחר והרגשנו ש"הכל מושלם". כעבור חודשיים הכל השתנה ופרץ גם ה rocd. מאז חזר לכדורים וטרם רואים שינוי. בתקווה שיחזור לעצמו- האם בכלל קיים סיכוי להמשיך בקשר? מכירה מקרים בהם אחד מבני הזוג סובל מ rocd ובכל זאת מקימים משפחה?

היי שרון, אני סובלת ממחשבות טורדניות בנוגע לזוגיות וסובלת מחרדה מכך, הדרך התמודדות שלי לפעמים היא פציעה עצמית על מנת להרגיע את החרדה שלי-אני נועצת ציפורניים בעור עד שאני מרגישה כאב בלתי נסבל, זה נובע גם בשביל להרגיע ולווסת את החרדה של עצמי וגם לפעמים אני מרגישה שזה בשביל להעניש את זה עצמי על עצם המחשבות. זה מאוד מפריע לי אני אשמח לדעת מה אפשר לעשות בעניין תודה (:

היי, אני והבן זוג שלי ביחד כבר שנה ויש לי מחשבות טורדניות במשך חודשיים שאני כבר לא אוהבת אותו יותר ואולי עדיף לי מישהו אחר וכתוצאה מזה יש לי רגשות אשם בצורה לא רגילה ויוצא מצב שאני בוכה כמעט כל יום, אני יודעת שהמחשבה לא אמיתי אך היא לא מרפה ממני כבר חודשיים וגורמת לי לחרדה ובכי לא פוסק

לוקחת טיפול תרופתי אבל בגלל שיש לי או סי די קשה עדיין לא כלכך רואה שינוי.. בגלל שאני ממש דלוקה על זמר מסוים אני ממש מתעסקת בו ועולים לי מחשבה שאני מאוהבת בו ורוצה אותו ולא באלי את הבן זוג שלי והמחשבה מתסכלת וכאילו כבר יומיים שלוש אני לא מתעסקת בבן זוגי או חושבת עליו כמו שהייתי ואני מאוד מפחדת מזה שירד לי ממנו האם יום יומיים זה ירגע לי ואמשיך לאהוב אותו מפחדת שהפסקתי לאהוב אותו? גם בתאכלס הזמר הוא מבוגר גם והוא גר בחול זה די לא הגיוני אבל אני ממש דלוקה עליו ומבזבזת המון זמן עליו אני מפחדת לספר לבן זוג שלי שלא יעזוב אותי האם לדעתך זה חלק מהאר או סי די שאתה חושב שאתה כבר לא אוהב? לא הגיוני שתוך יומיים וקשר של שלוש שנים כמעט אחשוב שברגע נגמר הכל וגם אני אומרת לבן זוג שלי שאני אוהבת אותו שבראש שלי אני חושבת שלא ולא מרגישה את האהבה כמו שהיה כל יום אבל אני באמת לא רוצה לוותר עליו מה לעשות האם לדעתך הפסקתי לאהןב אותו???

היי שרון אני בשיפור אני באמת כבר לא משתפת את המחשבות שיש לי לבן זוג שלי אבל כן יש לי מועקה נגיד שרציתי לרשום פה בפורום האם זה טקס? בן זוג שלי גדול ממני ויש ביקורות עליו בבית ובחוץ למרות שאני אוהבת אותו והוא חשוב לי נורא יש לי איתו אהבה וזוגיות חזקה אבל המחשבות לפעמים מבלבלות שכאילו לא יודעת אם באלי להמשיך ואז חוזרת למציאות ומתחרטת על המחשבות יש לי מחשבה שאני לא יכולה לחשוב עליו מינית כי אז אני מדמיינת את אבא שלי או בכללי שאני איתו והמחשבות נתקעות והם חוזרות פעם אחרי פעם אני באמת מנסה לשחרר אותם כי אני אוהבת אותו הכי בעולם ואין שום הבדל בינו לבין אבא שלי אז מה אם הוא גדול ממני בהרבה שנים יכול להיות שמה שאומרים זה משפיע על מוחי? מה עליי לעשות כדי להעיף מחשבה ארורה כזו ולהבין שזה סתם בראש? יש לך מושג מאיפה המחשבה הזו נובעת ואם זה באמת מה שאני מרגישה? אני מתה לשתף אותו ולא עושה את זה על מנת לא לפגוע..ואם זה לא נכון שלא יחשוב משהו לא נכון.

היי שרון אני אחרי הסגר אגש לטיפול מקצועי כי אני לא יכולה לשאת זאת יותר אבל כרגע אני מרגישה שהאובססיה שלי עלתה שלב והעלתה קושי לא יודעת אם זה אמת או שאני באמת מרגישה ככה אתמול ראיתי סרטון של איזה גבר שעשה תרומה ענקית חשבתי בלב ואמרתי עם בן אדם כזה אני צריכה להיות כלכך התחרטתי והצטערתי אני כלכך אוהבת את בן זוג שלי מאז המחשבה הזו בגלל הסרטון שלו לציין שלא מכירה אישית את הבן אדם כלל היה לי דחף להמשיך לראות סרטונים שלו הוא היה נראה טוב לטעמי ואמרתי לעצמי שאני מאוהבת בו שזה אהבה ממבט ראשון וכל מיני שטויות נתקעתי במחשבות שאני אוהבת אותו ובן זוגי אינו קיים ועדיין ישלי דחף לראות סרטונים שלו לציין שאני חושבת על זה כבגידה כדבר נבזי אני נלחמת במחשבות שזה סתם שאני לא באמת אוהבת אותו שזה רק בתוך הראש אני לא יודעת אם זה בתוך הראש כי זה מרגיש כלכך אמיתי אבל אני אוהבת את בן זוגי לא אחליף אותו לעולם יש בו הכל אני מרגישה חרדה מרגישה שהתאהבתי בבן אדם הזה בלי להכיר אותו על סמך כמה סרטונים זה גם לא נראה לי הכי הגיוני שבעולם שתוך שנייה במחשבה שלי אני מוחקת את בן זוגי ועם לבטים קשה לי עם זה נורא אני אמרתי לעצמי בקול אני אוהבת את בן זוגי אהבת נפש אני נלחמת על הזוגיות שרון מה עליי לעשות ?? האם באמת אני התאהבתי בגבר אחר או שזה רק במחשבותיי מרגיש כלכך אמיתי ?? הרי זה לא הגיוני אני אוהבת את בן זוגי ולא יכולה יום בלעדיו זה גורם לי לבכי לדמעות לכעס לעצבים למועקה לכאבים בחזה עצם המחשבה שכאילו בגדתי בכך אין לי מחילה מתה להוציא את ההוא מהמחשבה שלי אבל המחשבות נתקעות בלי הפסקה... אני רוצה שזה יהיה בן זוגי וזהו לא אף אחד אחר אבל כרגע במחשבה שלי זה מישהו אחר וכאילו חבר שלי נעלם ואני וחבר שלי האהבה בינינו חזקה מאוד אני מרגישה נורא מעורפלת ולא יודעת אם המחשבה והרגש אמיתיים או שזה סתם בראש בגלל שכל פעם קופצים לי מחשבות של שטויות אחרות...

היי דוקטור אני לא כלכך יודעת מה לעשות ישלי בן זוג הכי מדהים בעולם הכי גבר ואני אוהבת אותו יותר מכל בן אדם אחר שבעולם הוא מושלם עבורי אבל ההפרעה שיש לי מעוותת לי את המציאות אני בוחנת אותו ללא הרף אני רוצה לציין שהוא גדול ממני בהרבה שנים אבל זה נכון לי ומתאים לי המשפחה לא הכי מקבלת את זה יכול להיות שזה קצת משפיע עליי אני לגמרי אוהבת אותו ובסדר עם זה עלו לי מחשבות מעצבנות על להיות עם בני גילי ואם אני אוהבת אנשים בני גילי תמיד אהבתי מבוגרים אבל הפעם במחשבה שלי כאילו בגלל שמישהו בגילי נראה טוב אז אני בראש חושבת על לצאת עם בני גילי ולא לצאת עם מבוגרים ולחשוב ספקות על הבן זוג מנסה לשכנע את עצמי שהם נראים ילדונים ולא להסתכל עליהם המחשבות מבלבלות מתסכלות נתקעות כל היום ואני אוהבת את בן זוג שלי אני עדיין אוהבת גברים מבוגרים אני בחיים לא אחליף אותו בחיים לא אצא עם מישהו אחר אבל בגלל שחשבתי מחשבה על מישהו בגילי פתאום המחשבות התהפכו לגמרי וחוויתי בלבול אינסופי.. גם המשפחה שלי אמרה לי מלא פעמים לצאת עם מישהו בן גילי וחבר שלי הכי מדהים ומושלם מכבד אותי ילדים לא יעשו אותי מאושרת כי אני רוצה עתיד בחיים מה עליי לעשות האם המחשבות נכונות האם פתאום אנמ רוצה בני גילי? האם בן זוגי לא מושל אותי? אבל זה לא ייתכן כי אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר אני לא יודעת מה לעשות אני משתגעת מהמחשבות....

היי שרון באמת שאלה אחרונה שנורא מעיקה עליי אני יודעת שאני סובלת מרוסד ואו סי די דוד שלי דיבר איתי על מישהו מסוים שיש לו כסף ואני כלכך אוהבת את בן זוג שלי המשפחה שלי קצת נגד חבר שלי וזה אולי משבש לי את המחשבה ואולי לא לגבי המישהו שעובד איתי ישלו חברה הוא כן מסודר והכל וחשבתי מחשבות נגד הערכים שלי שכסף מעוור אותי ושאני רוצה ללכת איתו ואפילו לשבש את היחסים שלו בין חברתו אני כלכך לא כזאת אני שמחה במה שיש לי אבל באותו רגע כאילו אני מסכימה עם זה ובאמת זה מה שאני רוצה באותו רגע המחשבות כלכך אמיתיות ומרגיש אמיתי כלכך ואז אני לא יודעת אם אני באמת מרגישה ככה אין לי דיבור אפילו עם המישהו הזה כן הסתכלתי לו בתמונות ולחברתו אני כלכך מתחרטת שאני חושבת על דברים כאלה זה כלכך לא מוסרי ולא בסדר האם באמת אני רוצה אותו ?? האם זה באמת מה אני מרגישה? דוד שלי אמר שחבר שלי לא טוב לי ושהייתי צריכה להיות עם מישהו מסודר כזה ומשם עלו לי המחשבות לדעתי כמובן שאני לא אלך עם מישהו אחר אבל במחשבות שלי הכסף מעוור אותי ואני רוצה את המישהו האחר ואז מתייסרת שמרגישה ככה כי אני אוהבת את חבר שלי מה עליי לעשות? מחשבות כאילו אני רוצה להכיר את המשפחה שלו לחיות חיים טובים כל מיני מחשבות הזויות כאלה.. ואני לא יודעת אם אני באמת מרגישה ככה כי אני לא מכירה את הבן אדם.

אני כנראה סובלת מרוסד במערכת יחסים יש לי גבר מדהים שאני רואה בו חתונה ואני אוהבת אותו עד נשמתי הוא גם נראה טוב תמיד שאני מסתכלת עליו במציאות אני אוהבת מה שאני רואה ואני גם מכניסה לעצמי למוח אבל כשאני לבד עם עצמי אני פתאום חושבת עלין שהןא לא נראה טוב ושזה כלכך כלכך מפריע לי שזה באמת כלום עבורי זה מחשבה אמיתית או מחשבה דמיןנית שמשתלטת עליי? כאילו אני צריכה אישור מאנשים לגבי הקשר ולגבי המראנ התעסקות בלתי פוסקת במחשבות שאני באמת אוהבת אותו ואני מפחדת לאבד אותו אני כל הזמן בוכה אני באמת אוהבת את מה שאני רואה ואת כולו אבל למה אני מכניסה לעצמי לראש שלא ?? ושהוא נראה ככה וככה המחשבות האלה זה האמת?

היי אני סתיו אני בן 21 אני חייל משוחרר קודם כל אני רואה את התשובות שלך כאן וזה מעורר השראה וראוי להערכה גדולה ולפני שאני מתחיל לשאול משהו אני רוצה להגיד לך תודה אני לא אפרט על כל מה שאני חווה אבל אני אנסה לתמצת כדי שאולי תתני לי כיוון אני יוצא עם חברה שלי כבר שנתיים וחצי, בתחילת הקשר אחרי 3 חודשים התחילו להיות לי מחשבות טורדניות, כל הזמן שאלות לגבי הקשר, אם אני אוהב, לא אוהב, צריך להישאר, אם הקשר הזה נכון לי? אם אני מרגיש ככה בגלל הקשר ואני צריך לסיים? וכן הלאה וכן הלאה וזה לא באמת נפסק אחרי בערך חצי שנה אולי קצת יותר עלתה במוחי המחשבה שאולי אני הומו, חשוב מאוד לציין שכל חיי אני נמשכתי לנשים, וגם היום אני מאוד נמשך לחברה שלי ומעולם לא הייתה לי משיכה לגברים.. בהתחלה זה הפריע לי וגרם לי באמת להתרחק מכמה חברים שלי שכל פעם שהשאלות האלה היו מגיעות למוח שלי זה היה מקשר לי אותם לאותן מחשבות ואפילו מעלה תמונות שלי איתן באקט מיני או משהו כזה, בהתחלה זה עורר בי סוג של גועל ורתיעה (גם היום דרך אגב, פשוט זה כבר הפך להרגל)... לשאלתי.. אני נמצא בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית.. היא אמרה שלטענתה אני סובל ממחשבות טורדניות ללא טקסים, והיא אומרת שיש מצב שאני הומו ואני פשוט מדחיק את זה, כשהיא אמרה את זה באמת חשתי פחד כמו שלא חשתי בחיים וזה גם היה נשמע לי לא הגיוני ודי הרגשתי שהיא קצת לא מבינה אותי.. מכיוון שראיתי שאת מתמחה בנושאים הללו רציתי לשאול אותך את דעתך ומה כדאי לי לעשות? היא המליצה לי לקחת טיפול תרופתי ולהמשיך טיפול פסיכולוגי במקביל... ממה שאני יודע טיפול ב OCD הוא יחסית קצר טווח היא דיברה על טיפול שיכול להימשך שנה.. אני קצת מבולבל ומרגיש שאני תקוע במקום ולא מתקדם..

שלום,אני כרגע בזוגיות 3.5 מאוד אוהבת את בן זוגי והוא אותי . לצערי במהלך הזוגיות כבר בשנה השנייה התחילו לי ספקות לגבי התאמתו אליי. בהתחלה הרגשתי שאני מפחדת להיות בזוגיות רצינית בגיל צעיר והרגשתי שאני רוצה להיות חופשייה.נפרדתי מבן זוגי ויום אחרי התחרטתי וחזרתי אליו. ביום יום טוב לי איתו אני מקבלת את הפגמים שלו (את רובם לפחות) ואני יודעת כמה הוא אוהב אותי ודואג לי . אנחנו מדברים על עתיד משותף הרבה וכרגע מתכננים לגור יחד באוקטובר הקרוב. כל כמה חודשים לצערי עולים בי ספקות לגבי הקשר ולגבי בן זוגי. אני מפחדת שאני איתו כי נוח לי ,אני מפחדת שאולי הוא לא מתאים לי כמו שאני חושבת ,שאולי לא אוכל לחיות איתו חיים שלמים ולקבל את הפגמים שלו באמת. אני מפחדת שאני לא מקבלת אותו לגמרי כמו שהוא אותי או שאני אוהבת אותו כמו שהוא אותי . ומפחדת שהוא ייפגע ממני בהמשך . זה קורה לי כל תקופה מסוימת ובאותו הרגע זה ממש גורם לי לבכות ולחשוב על זה באופן אובססיבי לפעמים זה נמשך אפילו כמה ימים טובים , וכשזה קורה ישר אני מתייעצת עם אנשים או מחפשת מאמרים באינטרנט שייתנו לי אישור שזה בסדר או מאמרים שעונים על השאלה איך אני באמת יודעת שאני אוהבת אותו וכשאני רואה משהו שמרגיע אותי אני חוזרת לעצמי ומרגישה רע שבכלל העזתי לפקפק בבן זוגי כי אני מאוד אוהבת אותו ורואה איתו עתיד משותף. לצערי זה הפך להיות רוטינה אצלי כל כמה זמן ובן זוגי נחשף לזה כמה פעמים וסובל מזה גם וכואב לי עליו. פעם אחת הוא נסע לנסיעת עסקים ועוד פעם התחלתי לשאול את עצמי שאלות באותה תקופה אז גם כשהוא היה רחוק ממני פיזית הרגשתי הקלה שאני אוכל לעבור את זה עם עצמי והיה לי דחף בלילה השני שהוא היה בנסיעה להתקשר אליו ולומר לו שאני לא רוצה שנתחתן כדי להרגיע את עצמי.קשה לי עם העובדה שקורים לי תהליכים מסוימים במח שגורמים לי להתנהג בצורה מוזרה ושולטים עליי והכי כואב לי שבן זוגי לא יודע מה לעשות בנושא כשזה קורה אשמח לעזרה אמיתית ומקצועית.

היי גידי, אני לא יודעת אם באמת ניתן לאבחן זאת כהפרעה בצורה וודאית, משום שאלו לא תסמינים שנמשכים באופן רציף ליותר מחודש, אלא זה מגיע בתקופות, אך אני שמה לב שזה פוגע לי מאוד בתפקוד היומיומי. אני כל כך הרבה זמן רציתי בן זוג טוב שבאמת יאהב אותי וירצה אותי בגלל מי שאני, וזאת לאחר שעברתי מערכת יחסים לא בריאה. נכנסתי לאפליקציות, אתרים, הכל כדי להכיר , ואז באמת לפני כמה חודשים הכרתי את הבן זוג המדהים שלי. היה חיבור כל כך טוב מההתחלה, כימיה, משיכה, ובאמת אני חושבת עד עכשיו שיש בינינו התאמה גבוהה. עם זאת, המחשבות הטורדניות שלי לא מפסיקות להגיע פעם אחר פעם. יכולים להיות לי איתו שבועיים מדהימים שאני ממש מרגישה שאני אוהבת אותו ברמות, מחכה להיפגש איתו כבר ולדבר איתו, ופתאום יכולה להיות לי תקופה של ירידה שאני פשוט כל הזמן חושבת האם הקשר הזה הוא טוב לי? האם אני באמת אוהבת אותו ? אני גם נכנסת לפרטים הקטנים- אם אני מרגישה שהיום בערב אין לי ממש חשק להיפגש ובא לי קצת להיות בבית אני ישר מתחילה לחשוב- אני באמת רוצה אותו? הרי אם הייתי באמת רוצה אותו הייתי תמיד רוצה להיפגש איתו. אני פתאום מתחילה לשים דגש רק על החסרונות שלו, אני שוחכת את ההתאמה הגבוהה שיש בינינו, אני רואה רק את הרע והשלילי. מן הסתם שזה גם פוגע בסוף בזוגיות שלנו, אני נהיית קרירה ומרוחקת, יורד לי , אני שואלת את עצמי אולי יש מישהו אחר שהוא יותר טוב לי? , ואני כל כך אוכלת את עצמי מבפנים על המחשבות האלה. זה גורם לנו לריבים, עד כדי כך שאתמול הוא כבר אמר לי שהוא מתחיל לאבד את הסבלנות ממני, ואז פשוט התחלתי לרעוד ולחוש חרדה שאני הולכת לאבד אותו, את הגבר שלי. הרגשתי שהלב שלי יוצא מהמקום. אני באמת מרגישה שיש לי הפרעה, מרגישה ממש רע עם עצמי.. לא יודעת מה לעשות. לא משנה כמה אני מנסה להיפטר מהמחשבות הן לא הולכות ממני, ואני גם בסוף אף פעם לא מגיעה לתשובה אחת וודאית בנוגע לקשר, אלא רק מתבלבלת יותר. אני מאוד בטוחה בי ובו, אני סגורה עליו ויודעת שהוא מאוד מתאים לי ואני לו, אבל מרגישה ממש בחוסר אונים כרגע. אשמח לתשובתך תודה רבה! :)

שלום דוקטור, בהתאם לשאלתי הקודמת ותשובתך לה ומאחר ואני רואה שתגובתי לא פורסמה אני אבהיר. אינני בן 17 אלא בן 28 ולהלן השאלה ששאלתי: מגיל 17 אני יודע שאני ביסקסואל ואין לי בכך כבר ספק. שנים רבות הייתי בעל מחשבות טורדניות רבות כלפי הנטיה המינית שלי(האם אני באמת בי סקסואל או רק הומו מה שלא נתן לי מנוח) . על אף שנוטים להתייחס לאובססיה כפתולוגיה כרונית , הצלחתי להתגבר עם הטורדנות שנסבה סביב שאלה זו. אולם, עם השנים נראה שהטורדנות הכפייתית עברה אצלי מחלקה לתחום הרומנטי. בשנים האחרונות חלה ירידה אצלי ברמת המשיכה שלי לפניה של בחורה(רמת ה"מוצאת חן בעיניי" אם כי המשיכה לגוף נשארה כפי שהייתה) דבר אשר גרם לפחד מצדי אם אני אוכל לחלוק אי פעם שוב יחסים רומנטיים עם בחורה. היום אני יוצא עם מישהי שמצד אחד אין לי ספק שאני נמשך אליה אבל הטורדנות לא נותנת לי מנוח וגורמת לי להטיל ספק, יש ימים שאנחנו יוצאים והכל נהדר ואני מרגיש משיכה אליה (ולפניה) אם כי פעמים רבות אני בוחן כל תו בפניה ונתפס לפגמים. אחרי שהכל נהדר ואנחנו מבלים זמן נפלא ביחד ובאותו רגע אני חושב שזהו נגמרו הספקות, ההרגשה הזו מספיקה לזמן קצר במיוחד עד שששוב מחלחל הספק. אז יש לי ספק אם כשהייתי איתה באמת נמשכתי לפנים שלה או שנמשכתי באותו רגע לגבר ודמיינתי את פניו. בנוסף לזה יש ימים שאני כבר מתחיל להרגיש אליה רגשות רומנטיים אבל פוחד שזה נעלם ובאמת יש ימים שפתאום אני לא מרגיש את זה אליה ומטיל ספק אם זה בכלל היה קיים או שדמיינתי. ימים אחרים אני פתאום לא מרגיש את המשיכה לפניה ופתאום כן. איני יודע מה לעשות. אני סובל. יש לעתים רגעים שאני פוחד שאני משקר לה ולעצמי ורוצה לשים לקשר שלנו סוף בלי שום קשר לכך, אני מרגיש תסכול כאילו כל פעם במקום שהקשר ילך ויגבר וכך גם רמת הרגשות כאילו המצוקה שבה אני נמצאת גורמת לי כל הזמן לעשות restart להכל כאדם שאינו מסוגל לייצר זכרונות ומדי יום צריך ללמוד את סביבתו מחדש. איני כבר יודע להגיד מה מכל זה אמיתי ומה הוא חלק מהאובססיה. אני צריך עזרה כי אני לא יכול להמשיך לחיות ככה. מה עושים? תגובה

שלום רב בעברי הייתי נשוי מספר שנים ללא חשד להפרעת הROCD דברים אחרים הפריעו (לשנינו) בקשר עם אשתי לכן התגרשנו. מאז היותי גרוש (כשנה) יצאתי עם מספר בנות דייט או שניים וישר שללתי כי תמיד היה משהו שהפריע. חיפשתי פגמים אצלן, הייתי עסוק בלראות את חצי הכוס הריקה, הייתי אכול סרטים עד "ששחררתי אותן" לדרכן. תמיד היו דברים שהפריעו לי בהן, תמיד. הבעיה העיקרית שלי בכלל בחיים היא בעיית "אמון" . קשה לי לסמוך על אנשים ועל בנות בפרט. אני אדם חשדן מאוד. לאחרונה אני הכרתי בחורה נחמדה מאוד , התחושה של החשדנות כלפיה הורסת לי את הקשר איתה. אני חושב כל הזמן האם הדבר נכון לי להיות איתה? אני מתעסק בהון לבטים האם היא מתאימה לי? האם היא האחת? ומתעסק עם עצמי בשאלת המפתח איך אדע שהיא לא משקרת לי? איך אדע שהיא לא תבגוד בי? השאלות האלו מעסיקות אותי רוב שעות היום. כשאני שואל אותה על השקרים שכביכול בראשי היא אומרת לי שהיא בחיים לא משקרת לי ושאין סיבה שתעשה כזה דבר ושאני האדם הכי חשוב לה ושהיא רוצה לבנות ריתי משהו ושהיא בחיים לא תשקר לי. אני "מחפש" אותה במקום להינות מהקשר. איך יכול להיות שבמקום להינות מהקשר אני מרגיש שאני מוטרד וסובל ממנו ומסתכל עליו בזכוכית מגדלת? כתוצאה מההתעסקות בדברים הנ"ל אני מרגיש חרדה מכך. לחץ. דפיקות לב. חוסר שלווה. אולי מעט דיכאון. תפקוד בעבודה ירוד. אני כל הזמן שואל את עצמי האם היא דוברת אמת, "והאם זה באמת זה". הפעם הבחורה הזו חשובה לי מאוד וארגיש החמצה (עוד אחת לאוסף) אם אתן לה ללכת. מקריאה באתרך הזדהתי המון עם תסמיני ROCD , אך מחמת הספק העלתי שאלה זו כאן בפורום על מנת שאקבל קצת חוט האם אני באמת סובל מזה ואם אכן אתה מזהה להערכתך סימפטומים כי אכן מדובר אצלי בROCD. לציין, אין לי הרבה קומפולסיות אך מנגד אכן מבקש אישורים מאחרים עליה, אני פרפקציוניסט, "הכל או כלום", לפעמים משווה לאחרות לפעמים לא, אוהב תחושת שליטה, שונא אי ודאות, וחושב שאישה לחיים זה באמת אחת שצריכה להיות מיוחדת ושקשה למצוא אחת כזו בעולם הגדול הזה. אודה לעזרתך בהכוונת עזרה מהי הבעייה המאופיינת כפי שמצטיירת לדעתך ודרכי טיפול. תודה ענקית

שלום אני נשוי למישהי שמאובחנת עם ROCD המתבטא בעיקר בקנאה קיצונית כלפי נשים וחוסר יכולת הכלה של קשר כלשהוא שלי עם אישה (לא משנה גילה/הקרבה שלה אלי) וממשיך בשתלטנות אין סופית - דורשת לעדכן אותה בכל מייל שאני שולח בעבודה למישהי, לעדכן אותה אם פנו אלי במסדרון (מישהי) ועוד הרבה סיפמטפומים. הסימנים היו כבר לפני והאמת שאיפשהוא אני כועס על עצמי שהמשכתי את הקשר הזה, אבל אני אוהב אותה ויודע שיש פתרון לכל דבר (מאמין בכך) ומוכן להשקיע מעצמי לעזור לה. הבעיה היא שהיא לא מכונה ללכת לטיפול משום שהלכה וחוותה אשמה ורצון להתאבד בעקבות כך והיא לא מוכנה לשמוע על זה אפילו וגם לא על תרופות שהופכות אותה לזומבית כהגדרתה. גם ללכת לטיפול יחדיו היא איננה מוכנה. המודעות שלה גבוהה , היא מודעת שזה לא בסדר ומודעת שזה לא נורמלי מה שהיא עושה אבל פשוט החליטה עם עצמה שככה היא והיא לא משנה כלום כי זה פוגע לה בנפש. ברור לי שאין פתרון ללא טיפול פסיכולוגי + רפואי. אשמח לשמוע עצות/רעיונות איך לשכנע אותה לגשת לטיפול כזה, והאם בכלל זה כיוון נכון. לציין כי זה משפיע עלי בכל צורה אפשרית וכמובן משפיע על הקשר שברובו מבחינתי הוא עצוב. אני הסכמתי להרבה דברים שהיא ביקשה בתקווה שזה יעזור לביטחון אך זה בור ללא תחתית.

לאחר כ3 וחצי חודשים אשר אני יוצא עם בת זוגתי, התחלתי לסבול מROCD, בדיוק אותם תסמינים אשר פרסמת באתרך. אכן פניתי לפסיכולוגית אשר אימתה שאני אכן סובל מROCD. היא אמרה שאנחנו נעבור טיפול CBT אשר בסופו של דבר זה יעזור לי להפחית את המתח והחרדה ואגיע למצב שאוכל לקבל החלטות לגבי המשך הקשר. (יש לציין שכל קשר שניסיתי להתחיל ישר הייתי פוסל מכיוון שההפרעות של הROCD היו מנצחות, הפעם החלטתי להלחם) אני ממש לא מעוניין לאבד את הקשר הזה, אך כל השאלות והספקות הטורדניות שמתלוות אלי והדאגות שלא עוזבות אותי במשך היום ממש מפחידות אותי שזה באמת יגרום לי לסיים את הקשר. הייתי מעוניין לדעת אם CBT באמת יכול לעזור לי לפתור את הבעיה? האם יום יגיע והחששות יעלמו ואני אוכל לחיות באושר עם בת זוגתי? לגבי טיפול תרופתי, האם CBT יכול להפחית את החרדות ללא טיפול תרופתי? האם זה אפשרי בלי? בת זוגתי ממש עושה לי טוב, אני ממש מאושר איתה, אבל בגלל כל השאלות שעולות לי וכל הספקות והדאגות אני מוקף בחרדות אינסופיות שאין לי חשק לכלום. אשמח אם תוכל לענות לי על השאלות תודה מראש