תוצאות חיפוש עבור ויפאסנה

הי, השארתי כאן המוני מילים. גם עכשיו אלו מילים. מילים שהן דרך לתקשר עם אנשים. כרגע, גם המילה 'תקווה', למשל, תהדף. ויש אוצר שלם. אנשים נפגעים מהרתיעה שלי. אפשר להבין. די למילים. ומה כן? לא תמיד, ואם כבר לא, אז המצב ממש רע, מה כן? כן יכול להיות ייצור שאינו אדם. שהצפיות ממנו הן אחרות. יצור שדרך התקשורת שלו היא ללא מילים של אנשים. אבל, כנראה, ייצור תבוני שכן מתחבר לאנשים. ובעל מימדים תואמי אדם. ולא ייצור שלי, או שאני מטפלת בו, אלא של מישהו אחר, או של הטבע. איפה אתה, ייצור? רוצה לשמור את המקום ההמשכי אך ורק לייצור. הוא, מן הסתם ישתוק פה, כי אינו יודע מה זה אינטרנט בכלל, ומילים ופורומים וכושר הקלדה. ואולי גם עץ, ואולי גם ים. או כזה. בשקט ובסתר. כתבתי מילים, שיט. ויפאסנה סוריקטה

אודי זוכרת שראיתי סרטון שלך על דמיון מודרך לפני המון זמן ואז הבנתי בעצם למה אף פעם לא יכולתי לסבול דמיון מודרך. פעם עשיתי מדיטציות של ויפאסנה לא ריטריט שלם כי אם מדיטציות ישיבה גם בהם חוויתי קפיצות ופחד וניתוקים בקטנה בעיקר במדיטות בקבוצה פחות בלבד . אז לא הייתי מודעת לdid מצד שני ההתמקדות בכאן ועכשיו עשתה לי טוב.וזה המשיך איתי במשך היום . שואלת ויודעת שאתה לא יכול לתת לי תשובה ודאית האם כדאי לחזור למדיטצייה או לוותר מראש . לא רוצה להגביר את הניתוקים . עכשיו הם קצרים יותר אחרים ויש הרבה יותר הרמונייה ושיתוף . בכלל כל כך פחדתי מלהרגיש את הכאב בלי הניתוק זה כואב אבל אחרת כאילו בוגר יותר מפוכח יותר ...עדין מן הסתם מתקשה להאמין :) אבל מודעת ... אודי המון זמן לא אמרתי את זה אבל החיים יפים ....שבוע טוב

שלום חברים וחברות, בשל תקלה ברשת התקשורת באזור שלי, איני יכול להעלות תגובות להודעותיכם. עמכם הסליחה... אודי

אני חולה. והתחלתי להתבאס שאין לי מי שיכסה, יכין תה, ידאג. וכעסתי על הגוף שלי שהתקלקל (בעוד דרך). ואז נשמתי נשימה עמוקה (עד כמה שמערכת הנשימה שלי מאפשרת לי כרגע), הקשבתי לבאך והתמסרתי לתבניות החוזרות שלו, שהוא שובר מידי פעם בעדינות, נכנסת למצב מדיטטיבי. כמו ניתוק, אבל פחות מפחיד. והרגשתי שאולי כדאי לי לפנות זמן מידי יום למדיטציה. היו לו כל מיני רעיונות מעניינים, לבודהה הזה, ואולי כדאי להקשיב לו. הסבל כבר כאן, זו לא שאלה. לבטל אותו אני לא מצליחה. אז אולי הוא עלה על איזה פיתרון... אודי, מה בין היפנוזה למדיטציה? אולי באמת גם במדיטציה עצמה יש משהו טיפולי? (עוד צביטת געגוע, כי בעצם בטח למטפלת שלי יהיה הרבה מה להגיד, אחרי שבילתה לה בסדנאת ויפאסנה אי אז) אתה חושב שזו בעצם בריחה לניתוק במילים יפות יותר? נעמה.

אני חושבת שאני מבינה.. אבל לא בדיוק.. כי מרגישה שמדברת על דברים יומיומיים שמחוברת אליהם מבחינה רגשית ומודעת לרגשות שעולים בי.. אבל בכל זאת יוצאת מהפגישות ריקה.. בתחושה שהקאתי מילים.. שפספסתי את התגובות שלה..(היא מגיבה מאד מאד לאט והרבה פעמים אני מרגישה שלא אפשרתי לה להשחיל מילה) ובעצם מפסידה את הטיפול.. בעבר הייתי שתקנית וסגורה ועכשיו בדיוק להיפך וזה לא מתאזן גם ההרגשה שאני לא מובנת, גורמת לי לדבר יותר ולנסות להסביר.. תמיד היה פער בין הכתיבה לדיבור (בכתיבה יותר מפוקסת). אני ממש שונאת את איך שאני מדברת.. לפעמים מחליטה לא לדבר בכלל ורק להקשיב לה.. אבל לא תמיד עומדת בזה ונורא נורא מ ת ו ס כ ל ת! ו.. אודי.. שמת לב שאתה מגיב אליי באותו סגנון שאני כותבת.. עם נקודות... זה בכוונה? .. אולי צריכה ללכת לסדנת ויפסאנה.. או להפסיק עם הטיפול.. כי לא אפקטיבי.. ויכולה באותה מידה.. לדבר עם הקיר.. כי ממילא לא קשובה לכלום.. אודי.. איך לצאת מזה? וסליחה שגם כאן שפכתי יותר מדימילים..

 שאלה לגבי הבן הבכור בן ה36.5 בילדותו היה ילד רגיל ואפילו הובחן בכיתה ב כילד מחונן. בצבא הוא למד באוניברסיטה הפתוחה ונבחר כחייל מצטיין. הבעיה החלה לאחר הצבא.. פתאום למד ויפאסנה ועבר שבוע את הסדנה שלהם בשתיקה. לאחר מכן החליט שהוא רוצה לנסוע להודו. אבל היה צריך לחסוך כסף לנסיעה לשם כך עבד בהייטק במשך שמונה חודשים ואחר כך נסע לשנה להודו. שם התנסה בגראס. כשחזר לאחר שנה לא הכרתי את הבן שלי. הופעתו החיצונית השתנתה וכך גם אי אפשר היה לעמוד לידו בגלל הריח. הוא ניסה להיקלט בעבודה. אפילו כסדרן בסופר לא הצליח.. ניסה לגור בשכירות ולא הצליח לכן חזר הביתה. מאז הוא למעשה לא עובד. לפני כמה שנים שלחתי מכתב לפסיכיאטר המחוזי בו תיארתי את מצבו של הבן. ישן בלילה ער ביום, לא מתקלח. אולי אחת לשבוע שבועיים היה מתקלח (גם היום אינו מתקלח יום יום) אם היה צריך ללכת לרופא אז היה טורח להתקלח. הצעתו של הפסיכיאטר שיש לערב את רופאת המשפחה כדי שהיא תבוא תעשה ביקור בית תתרשם מהמצב ותיתן המלצות. לצערי הרופאה לא עושה ולא עשתה ביקור בית. ולא נתנה לי כל מידע רפואי לגביו עקב חיסיון רפואי. בגלל שלחצתי עליה יותר מידי היא אמרה לי שהוא למעשה מטופל אצל פסיכיאטר. הבן לא מוכר בביטוח לאומי כי לדבריו הוא לא יקבל דבר מביטוח לאומי לא קצבת נכות וגם לא סל שיקום. הוא כאמור חיי בביתנו. את החובות בביטוח לאומי שילמתי אני בתנאי שהבן חייב להחזיר לי את הכסף (קיוויתי שזה יחזיר אותו לעבודה) הוא אכן עמד במשימה. עבד במשך שמונה או תשע חודשים עד לפיטוריו ב2011 . כשעבד חשבתי שהכול חוזר להיות נורמאלי . לפני העבודה היה מתקלח, הולך לעבודה חוזר אוכל ונח/ישן. רק לאחר מכן נודע לי שבשביל שיוכל לתפקד בעבודה הוא הוריד את המינון של התרופה וזה גרם לו למחשבות שליליות וחוסר מצב רוח. גם היום אינו עובד, בקושי מתקלח שלא לדבר על החדר המלוכלך שלו. לאחרונה שמעתי שכשאנו ההורים כבר לא נהיה כאן הוא יצטרך להיכנס להוסטל ואחותו תצטרך לקחת עליו אפוטרופסות אין לי מושג אם נכון הדבר לגבי אפוטרופסות . ביררתי והבנתי שגם כדי להיות בהוסטל יש צורך בסל שיקום ולהיות מוכר בביטוח לאומי. הנושא מאוד מדאיג אותי ואין לי מושג איך ניתן לעזור לו.. כמה מילים עלי. לפני כשנתיים עברתי כריתת כליה עקב גידול. מאז אני נמצאת במעקב ומאוד מודאגת. חייבת לציין שהוא אינו מסוכן לא לעצמו ולא לציבור. אשמח לקבל מידע מה עוד אני יכולה לעשות גם כדי שיהיה מוכר בביטוח לאומי ויקבל סל שיקום בתודה גילה

היי אני בת 26, עברתי אירוע פסיכוטי לפני שנתיים, כתוצאה מסדנת ויפאסנה ושימוש בסמים. הייתי בכפר איזון ואפשר לומר שהחלק הקשה מאחורי.. מאז חזרתי לעבוד וללמוד באוניברסיטה, אבל לא קל לי.. ממש קשה לי ללמוד. לפני העניין, נחשבתי לחכמה מאוד והיה לי די קל. עכשיו קשה לי ממש, כאילו נהייתי טיפשה יותר.. ואלו גם חבר'ה חדשים בלימודים וקשה לי גם חברתית. בגלל התרופות (סרוקוול 200 מ"ג ואפקסור 75 מ"ג) העליתי 20 ק"ג, וגם בגלל זה מאוד מוזר לי ליצור קשרים חברתיים. מאז ועד היום לא הכרתי אף בחור. הייתי מאוד מרוכזת בעצמי ובשיקום. חלק מהחברים והחברות התרחקו, באופן טבעי, המשיכו בחיים - לימודים, זוגיות והכל ויצא שאני מבלה המון זמן לבד... כאילו "השתקמתי" והכל, אבל עדיין קשה. הפסקתי ליטול את הסרוקוול לפני 4 חודשים ומאז יותר קשה לי להתארגן. אני עדיין מטופלת בכדורים נגד דיכאון, הרופא הציע לעבור לסימבלטה. רציתי לברר: 1. האם יכול להיות שהאינטיליגנציה נפגעה בעקבות הפסיכוזה? 2. האם אירוע פסיכוטי ראשון וחולף זו אבחנה, ומה מפריד בין אבחנה זו לבין סכיזופרניה או מאניה דיפרסיה? 3. האם יכול להיות שהפסקת הסרוקוול היתה מוקדמת מידי או לא הדרגתית מספיק? כי פתאום אני מוצאת שאני פחות פעילה ומחוייבת לעבודה וללימודים.. תודה וסליחה על החוסר-סדר בטקסט, אבל כמו שאמרתי נימאס לי להיות מסודרת ולדאוג שהכל יהיה בסדר כל הזמן..

היי טל: ברצוני לדעת היכן ניתן ללמוד ולתרגל מדיטציה ויפאסנה? מה ההבדלים בין סוגי המדיטציות, האם מדיטציה בודאיסטית היא הטובה והמומלצת לדעת. השמח עם תתיחס לשאלתי כאל המלצה אישית מתוך ניסיון, ופחות מתוך ראייה מקצועית. מודה לך גל.

שלום שמי דרור ואני פעיל בעמותת תובנה המארגנת קורסי מדיטציה. ברצוני ליידע ולהזמין אנשים הסובלים מכאבים ומחלות כרוניים להצטרף לסוף שבוע של מדיטציית ויפסאנה המיועד ספציפית להתמודדות עם מחלה וכאב כרוני. הקורס יתקיים ב-12-14 במרץ בקיבוץ תובל. פרטים בקישור: http://www.tovana.org.il/newsite/subcourse.asp?id=16 (ניתן להעתיק לחלון נפרד) תודה ישנה שמחה בחיים שאינה תלויה בשלמותו ובבריאותו של הגוף, שאינה תלויה בהנאות החושים, ויש בה טעם של חופש פנימי ואמת

שלום רב, לפני יותר מ-3 שבועות נתפסו לי שרירי הגב והצואר בשיעור פילאטיס. כעבור יומיים הרגשתי יותר טוב, אך קיבלתי המלצות חמות על כירופרקט מסוים ( בעל שם) והאורטופד אמר שטיפול אצל כירופרקט יכול לעזור ( כאב לי גם באזור שני חוליות בגב). לצערי לא המתנתי והלכתי אליו.. הכירופרקט עשה 6 מניפולציות על הגב שלי ( קנאקים) - 3 בצואר ו-3 בגב, והוא ניסה להזיז גם את החוליה העליונה ביותר בצואר ללא הצלחה יום אח"כ היתה לי תחושה של שריפה בכל הגב, גם מעט בידיים ואפילו בצד כף היד, לאחר אמבטיה חמה ושינה תחושת השריפה עברה, אך הצואר והגב נתפסו הרבה יותר מהמצב ההתחלתי ( ממש עד כדי לחץ בגולגלת מעל העורף) ויש לי קנאקים רבים מספור בכל הגוף - כולל ברכיים (שקצת כואבות פתאום), כפות רגליים , כםות ידיים, גב והמון צואר. יש תחושה של שינוי מתמיד, מלווה בכאב מעט שורף שאח"כ חולף, וזה לא מתייצב כבר 3 שבועות. הכירופררקט ( שהתנצל בפניי על שהוא פתח לי מדי את החוליות) בדק אותי שוב וטען שחוליה מס' 1 מוטה קצת ימינה, ומשם מקור הבעיה. אורטופד אמר לי שאי אפשר לדעת או לראות דבר כזה. רציתי לדעת אם יש עיצה לייצב את הקנאקים. אני לוקחת מוסקול ועשיתי מסאג' רפואי שעזר לשרירים, אך הם חוזרים ונתפסים שוב והקנאקים והכאב ( הלא חזק, אך מטריד) בשלו. אשמח לנסות ולהבין איך לשפר את המצב, ומה קרה לי בעצם יעל

יום שישי קרב ואיתו - הסדנה החוויתית של יונתן. בהמשך לשאלות שנשאלו:- מניסיון בסדנה קודמת - לא מדובר במדיטציה לשמה, זוהי לא סדנת שתיקה, אלא הרבה דינמיקה והעברת דעות, תחושות ומחשבות. האווירה בסדנה מאוד כיפיית - אפשר להתרווח על כריות על הרצפה, או לשבת על כסאות - כל אחד כטוב בעיניו וכנוח לגופו. מי שרוצה לדבר - מדבר, מי שלא - מקשיב ומחכים. כל אחד יוצא עם תובנה כלשהיא או כלים. מי שעדיין לא נרשמה - קדימה ! והנה שוב הקישור http://forums.nrg.co.il/index.php?show=20718&PHPSESSID=cbf315c111450bf7a1437ff2b96f8dbb

שלום דר' רציתי לדעת מה היא דעתך על סדנת שתיקה , האם לדעתך היא יכולה לעזור לחרדות או לדיכאון ולנפש בכלל ? תודה על תשובתך.

אני שמחה שיש פורום כזה שאפשר לדסקס דברים בין נשים. אשמח לענות על שאלות שצצות. אני אשה רוחנית ומאמינה בנפש האדם. עשיתי לאחרונה סדנה של ויפאסנה -סדנת שתיקה לאומנות החיים אם יש מי שמעוניינת לשמוע על כך יותר פרטים ואיך אפשר להתעצם לטובה מכך שישאל ואענה לו

הפסקתי לעשן בעיקבות רטריט של ויפאסנה. שם ב- 10 הימים בכלל לא הרגשתי בחיסרון הסיגריות. הבעיה התחילה עם החזרה הבייתה - זו התמודדות קשה מנשוא עם אינסוף ההרגלים וההתניות שבהם הייתי מעשן (מול המחשב, עם הקפה, אחרי האוכל וכו'). אני לפעמים מרגיש שאני הולך להשתגע :) הפסקתי כעיקרון בגלל שזו התמכרות ובגלל שגיליתי שאחרי השאכטה הראשונה זה לא היה כזה מהנה ולא בגלל בריא או לא בריא. לפי זה שלא הזיז לי בויפאסנה עצמה אני מבין שזה התנהגותי אצלי ולא התמכרות לניקוטין. מה עושים כדי להקל את הסבל הנורא הזה????

שלום ד"ר הידש, אני סובלת כ-4 שנים מהתקפות פאניקה (panic disorder), טופלתי בעבר בסרוקסט, ואני לוקחת מידי פעם קסנקס, תלוי בתקופה. אני רוצה לעשות קורס ויפאסנה - 10 ימים מלאים של מדיטצייה כ-10 שעות ביום, בבידוד מוחלט, ללא תקשורת בדיבור/קריאה/כתיבה וכדומה. עשיתי כבר את הקורס הזה, לפני כ-3 שנים כשעוד לא ידעתי מה קורה לי ושיש לי הפרעת חרדה. הקורס היה נהדר, אם כי חטפתי שם התקפה אחת, ואז לא היו לי כדורים.. *** שאלתי היא - האם ידוע לך משהו על מה שקורה בויפאסנה עם הפרעת חרדה ? תוכל לתת לי את עצתך באופן כללי - אתה ממליץ לי ללכת על זה או לוותר ? תודה, לי מצבי העכשווי : לפני כ-4 חודשים קיבלתי הודעה טראומטית והפאניקה חזרה; התעקש/תי לא לקחת כדורים, חוץ מקסנקס פעמים בודדות, והתחלתי טיפול פסיכולוגי. אני יחסית רגועה ומנסה לשמור על סטטוס קוו, וגם מנסה לשפר את איכות חיי.

ברצוני לדעת האם יש סדנת שתיקה ואם כן כיתד אוכל להצטרף.