תוצאות חיפוש עבור מזרן-יוגה

שלום לרנה מדהימה (-: המתוקה שלי מחר בת 8 חודשים. היא כבר מזמן יודעת להסתובב מהגב לבטן ל 2 צדדים ועושה את זה ממש טוב.משחקת בשכיבה על הבטו ומרימה ראש גבוה, ומנסה לזכול.... בינתיים לא כל כך יוצא לה אבל היא מנסה. אני שמה צעצוע בערך 20 סמ' לפניה והיא מסתובבת מהגב לבטן והפוך ומנסה לזכול עד שלא תופסת אותה. מה דעתך עם אני אקנה לה לול זה יכול לעזור להתפתחות שלה ולנוחות שלי או שזה קניה מיותרת? אין לי שטיחים בבית ובכלל זה היא משחקת במיטת תינוק שלה.קניתי לה 2 מזרוני יוגה והיא ממש לא אוהבת לשכב ולשחק עלהם.האם זה תקין שבגיל 8 חודשים היא עוד לא יושבת לבד? אשמח לשמוע דעתך. יסמים

שלום רב מזה כשנה אני סובלת מכאבי גב תחתון בעקבות ישיבה ממושכת במסגרת עבודתי. ביקרתי אצל אורטופד לפני מספר חודשים שהמליץ על התעמלות מתאימה ורשם לי ארקוקסיה, ללא שיפור. לפני מספר שבועות התחלתי טיפול אצל אוסטיאופט. הכאבים מעט פחתו אך החלו כאבי גב בצד המותן הימני. לדברי האוסטיאופט הרגל נכנסת מידי פנימה, לתוך עמוד השידרה (אינני זוכרת את התיאור המדוייק שלו). כמו כן, הבחנתי שרגל שמאל נגררת, כלומר נשארת פאסיבית יותר. אני מעוניינת בעזרה נוספת ובבדיקה יסודית, עם מעט חוסר אמון לגבי האנשים שטיפלו בי עד כה. אינני יודעת כיצד לפעול או למי לפנות. אני מתגוררת באיזור המרכז תודה מראש מיכל

באתי אליה קצת כועסת היום. הרגשתי שהייתי מעדיפה להיות במקום אחר (בשבעה של אמא של חברתי.. היא נפטרה.. :-( ), והיא רצתה שאגיע בכל זאת. לא הייתי רק כועסת, גם קצת אהבתי אותה שלא זרמה עם הויתור הקבוע שלי ו"הכריחה" אותי לבוא, אבל בכל זאת הרגשתי איזו רטינה פנימית. אבל הזמן שלנו עבר מהר מדיי, והרגשתי- כמו כמעט כל יום לאחרונה- שאני לא מספיק משהו. שאני לא מצליחה ממש להביא את עצמי, שאני מדברת תמיד על אותם הדברים ולא מחדשת לה הרבה, שאני קצת משעממת. שאני לא מספיק, בקיצור. והזמן עבר מהר ואני לא רציתי ללכת והרגשתי עצבות שנגמר, וגם קצת כעס על זמן שהרגיש פתאום מבוזבז. לא רציתי ללכת לשום מקום.. או שאולי רציתי ללכת לבית של ההורים לראות את אמא שלי. והרגשתי רע ונורא שלחברה שלי אין אמא בחיים שתוכל ללכת אליה, והרגשתי רע שאמא שלי כבר לא יכולה באמת לנחם אותי כמו כשהייתי ילדה. ישבתי על הספסל ליד הבית שלה, בחושך, וככה הזמן עבר ולא שמתי לב ופתאום היא עברה לידי. היא ראתה שיש שם מישהו, אבל כנראה בחסות החשיכה לא ראתה שזו אני. דמיינתי שהיא אולי כועסת שאני שם, ואולי בכוונה מתעלמת, כי אנחנו מחוץ לחדר ואולי כך נהוג. מלמלתי סליחה ממש בשקט, אבל היא שמעה ונעצרה, התקרבה והתכופפה קצת לראות מי זה. שאלה מה אמרתי, ביקשתי שוב סליחה, חצי מיואש, על שאני עוד שם ולא הלכתי. היא מצידה ביקשה סליחה שאולי הפריעה. שאלה אם אני בסדר ואם ארצה שתשב איתי קצת. כמובן שמיד אמרתי שהכל בסדר. היה לה מזרון יוגה קטן צרור על הגב והובכתי שאני אולי מביכה אותה. היא חייכה וקצת ליטפה בעיניים, אמר שתחזור עוד שעה אם עוד אהיה כאן.. הלכה ליוגה ואני נשארתי לבד. הבית שלה נשאר לבד, בחושך, ומשהו בי הרגיש פחות על המשמר בלבד הזה והצלחתי לבכות קצת. לפעמים אני קצת רוצה שתכאיב לי.. שארגיש אותה יותר, שארגיש כואב ובידיה. חלושה ואולי קצת מובסת. מתמסרת אולי קוראים לזה.. לא שאלתי כלום.. לא נורא? לילה טוב לילך