תוצאות חיפוש עבור נפרובלסטומה

את זה כדאי לשאול המטולוג ילדים

מומלץ לחזור על בדיקת השתן + מיקרוסקופיה + מדידת לחץ דם+ בדיקת דם לצתפקודי כליה + מדדים של זיהום- כל אלו רצוי בהקדם דרך הרופ]א המטפל או דרך מוקד או מיון

אשך נייד הינו אשך שיורד לשק האשכים בבדיקה ולעיתים "עולה" למעלה. אשך נייד אינו מצריך בדרך כלל קיבוע של האשך. אשך נייד אינו גורם לפגיעה בפורויות, מאידך כימוטרפיה עלולה לפגוע בפוריות. איני רואה מניעה מלהתייעץ עם אורולוג ילדים בסוגיה

שלום אילן, כל שאני יכול לומר הוא, כי אם אצלי היה מתגלה סרטן שחלות, אני הייתי בוחר בטיפולים אלטרנטיביים ולא בכימותרפיה (אולי כן בכימותרפיה מסוגIPT) עם זאת, אני מעולם לא מנווט מטופלים או משפיע עליהם שלא לקבל טיפולים כימותרפיים או טיפולים קונבנציונאליים אחרים. אני מצייד אותם במידע וכלים. את ההחלטה הם צריכים לקחת בעצמם. יותר מכך, אין לי התנגדות גורפת לכימותרפיה או הליכים קונבנציונאליים אחרים. כל דבר צריך להישפט לגופו של עניין. אומר לך יותר מזה, אם מגיע אלי לדוגמא מטופל עם סרטן לויקימיה מסוג AML ואומר כי הוא רוצה לנצח את המחלה הספציפית הזאת באמצעים טבעיים בלבד, אני אסביר לו כי זה יהיה כמעט בלתי אפשרי וכי סיכוייו להשיג זאת ללא השתלת מוח עצם הם נמוכים ביותר. חשוב גם להבין כי גם במצבים בהם אנשים בוחרים כן לעבור טיפולי כימו ו/או הקרנות יש חשיבות מכרעת לטיפולים האלטרנטיביים במקביל. מי בסופו של דבר יקח את הקרדיט לכך שהמטופלת ניצחה וחיה הרבה יותר מהמצופה זה פחות חשוב. חשוב שזו תהייה התוצאה שתושג. "הסרטנים המגיבים טוב לכימותרפיה הם: קוריוכרצינומה, לויקמיה מסוג ALL, לימפוסרקומה, (הודג'קין, בורקיטץ ולימפומות אחרות), סרטן אשכים אמבריוני, וילם (נפרובלסטומה), סרקומה ע"ש אווינג, רבדומיוסרקומה, רטינובלסטומה ומספר נוסף של סרטני ילדים נדירים. בנוסף לכך, כימותרפיה היא בעלת יעילות בינונית בלבד בסרטנים כמו: ריאות, ושחלות. לעומת זאת, בכל שאר הסרטנים, כימותרפיה אינה אפקטיבית. נהפוך הוא כפי שכבר הוזכר, היא הורסת את רשת הבטחון היחידה שיש לחולה, קרי – המערכת החיסונית שלו. " 2% - 4% בלבד מסה"כ הסרטנים מגיבים לכימותרפיה" (ראלף מוס PHD). בנושא שאלתך לגבי מחקרים בטיפולים אלטרנטיביים, אין כאלה. אין תמריץ ליצרניות התרופות לחקור אותם. יותר מכך, חברות אלה מרגישות מאוימות כלכלית על ידן, וחוששות לאבד את ההגמוניה. מה שכן יש, זה הרבה עדויות של אנשים (כולל שמותיהם כתובותיהם, מספרי הטלפון שלהם והקליניקות או המטפלים שטיפלו בהם) אשר הבריאו כליל או הגיעו לרמסיות ארוכות תוך שימוש בטיפולים אלטרנטיביים. על אלה ניתן לקרוא בכלי הנהדר הנקרא אינטרנט. ניתן גם ליצור עם חלק גדול מהם קשר אישי ולקבל מהם מידע מיד ראשונה. אני מצרף עבורך, ועבור אחרים המעוניינים בכך, קישור לאתר אחד בו תמצא רשימות כאלה. ברשימת המנצחים לפי סוגי הסרטן, תמצא שם גם רשימה של מנצחות סרטן שחלות. http://www.brave-souls.com/speak-with-survivors/ ממליץ לך לרכוש את ספרי. ההקדמה חשובה אולם היא רק חלק קטן ביותר. לעומת זאת, אני רוצה להאמין כי קריאה של כולו תצייד אתכם ביותר מידע וכלים להמשך מחקר משלכם.

המיהיפרטרופיה ( ה"ה ) שנקראית גם המיהיפרפלסיה היא מצב שבו יש אסימטירה גדולה מן הרגיל בין שני צידי הגוף ההבדל יכול להיות מוגבל לאצבע, יד, גף שלם, רק לפרצוף או לכל המחצית של הגוף כולל מחצית המוח מחצי הלשון ואברים פנימיים וכן כל וריא ציה שבין האפשרויות הללו. . יכול שמישהו שיש לו ה"ה יהיו לו פצעי בגרות רק על צד אחד של הפנים . העור לע"ק עבה יותר ויכול שיהיה יותר שער על הצד הגדול יותר של הראש. יש מצב נדיר שנקרא המיהיפרטרופיה צולבת שבה מצד אחד היד גדולה יותר ומצד שני הרגל. הסיבה לה"ה אינה ידועה למרות שיש שפע של תאוריות .מה שידוע שאין זו מחלה תורשתית ושאינה גורמת לתחלואה מיוחדת או מוות מוקדם. עם זאת ה"ה מהווה דגל אדום –סימן אזהרה לאפשרות שיתפתחו כמה סוגי סרטן. אף לא אחד מאיתנו הוא סימטרי. בזמן הגיוס של חיילים אמריקאים במלחמת העולם השניה נעשו מדידות מדוייקות למגוייסים החדשים ורק ב 23% נמצאו רגליי באורך שווה. . ההבדל הממוצא באורך הרגליים היה כ 7 מ"מ. American Journal of Roentgenology, 1946; 56:616--623).). אוזן אחת משלנו תהיה תמיד יותר גבוהה מרעותה . העיניים הן שונות מעט. הפטמות נמצאות בגובה שונה ובמרחק שונה מקו האמצע. ובכן אנו כולנו הננו אסימטריים אבל איפוא נגמרת האסימטריה ומתחיל הההמיהיפרטרופיה –זה כבר בויכוח. עם זאת ההבחנה היא חשובה שכן ה"ה יש בה סכנה של ממש. לדעתי ההגדרה שנקבעה כבר ב1979 בעיתון אורתופדי מוביל תקפה עד היום והיא: ה"ה היא הבדל של 5% או יותר בגודל או אורך בין חלקימ סויימים של הגוף מימין ומשמאל (Clinical Orthopedics, 1979; 144:198--211) . אם נתרגם זאת להבדל באורך רגליים הרי שמדובר בהבדל של כ 1.25 ס"מ אצל ילד בן שנה כ 2.5 ס"מ אצל ילד בן 5 ו וכמעט 4 ס"מ אצל בוגר. ככל שהילד גדל ההבדל בין שני הצדדים גדל אבל הפרופורציה היחסית נשמרת לאורך תקופה ארוכה. ה"ה מתרחשת בערך בשכיחות של 1:14000 אבל הערכה זאת תלויה מאד בהגדרה המדוייקת של המצב. יש תסמונות גנטיות שבהן יש גם ה"ה כמו תסמונת בקויט-ודמן, נוירופיברומטוזיס, תסמונת קליפל טרנוניי ותסמונת פרוטאוס. אלא אמנם נדירים אך רצוי שכל ילד עם ה"ה יבדק גם על ידי יועץ גנטי או רופא ילדים שיוכל לשלול מחלות נוספות. מצבים כמו כמו בקע מפשעתי , אשך תמיר, וכליות לא רגילות ( ציסטות בכליה א וכליה דמויית פרסת סוס) , שכיחים יותר בקרב ילדי עם ה"ה. ילדים עם ה"ה יש להם גם נטייה גדול היחסית לגידולי סרטניים. במחקר שפורסם ב 1998 נבדקו 168 ילדים עם ה"ה ונמצא שכמעט 6% מהם היו להם גידולים הגידו השכיח ביותר הנו גידול על שם וילמס ( של הכליה ) ואחריו קרצינומה של האדרנלים ושל הכבד. (American Journal of Medical Genetics, 1998; 79:274--278). מכיון שכל הגידולים הללו הנם בתוך הבטן הומלץ כי ילדים אלו יעברו בדיקת אולטרהסאונד של אברי הבטן כל 3 חדשים עד גיל 7 . יש ויכוח כיום אם אמנם זה שווה את המאמץ אבל אני חושב שאם היה מדובר בילד שלי הייתי מתעקש על הבדיקה. הנושא האורתופדי החשוב בילדים אלו הנו ההבדל באורך הרגליים. הבדל גדול ילווה בצליעה ובתהפתחות של עקמת של עמוד השדרה . הוא ניתן לתיקון על ידי הגבהת הנעל ברגל הקצרה וטיפול בניתוח להשוות את אורך הרגליים. תחילתהטיפול האורתופדי היא במעקב במש כמה שנים שבו כל שנה מודדים בדיוק את אורך הרגליים כולל בצילום רנטגן מיוחד ( או CT ) וביצוע צילום של גיל עצמות. בעיות בפנים ובלסתות מטופלות על ידי פלסטיקאים ומנתחי פה ולסת. .