תוצאות חיפוש עבור תסמונת-מינכהאוזן

שלום!קוראים לי אביה,אני חוששת שחברה שלי לוקה בתסמונת מינכהאוזן, ואשמח אם תעזרו לי לשפוך קצת אור על הנושא! כל פעם "צצה" אצלה בעיה רפואית חדשה וקיצונית, שהרופאים לא יודעים לענות עליה..היא אמנם לא מתאשפזת בבתי חולים, וזה לא קורה כל הזמן, אלא בעיקר כשהיא נכנסת לתקופות חדשות בחיים, ולא מסתדרת כלכך..או בתקופות קצת קשת יותר בחיים. אני יכולה ממש לראות את התהליך של זה אצלה מגיל 15 +- ועד עכשיו (היא בת 22) אנחנו חברות מילדות, וקשה לי לראות אותה כך, אז התחלתי לקרוא קצת על תופעות כאלו והגעתי לתופעה שנקראת "תסמונת מינכהאוזן". מה אפשר לעשות כדי לעזור לה?זה ניתן לריפוי?האם כדאי לפתוח אתזה בפניה או לפנות לעזרה מבלי להגיד לה קודם? תודה על העזרה! אביה.

סופ"ש נעים ושבת שלום לדוקטור הנכבדים ולכולם! בבקשה אבקשכם ובמיוחד אבקש עזרה מהדוקטור במקרה שלי כדלקמן: לפני יותר משנה הלכתי מיוזמתי לפסיכיאטר ובאמצעות "יכולות תיאטרליות" תוך כדי הדגמת סימפטומים של מחלת הסכיזופרניה,OCD,ותסמונת טורט ,אותם למדתי מהאינטרנט ומצפייה בסרטים וקריאת ספרים ,הצלחתי לגרום לו לאבחן אותי באבחנות אלו. יש לציין שבמציאות אין לי סכיזופרניה כלל וכלל על כל היבטיה ותסמיניה (אין לי מחשבות שווא,אין לי הלוצינציות אודיטוריות או ויזואליות,אין לי הפרעות במהלך החשיבה,אין לי סימנים שליליים (אפקט שטוח,אלוגיה,אנהדוניה,אבוליציה,א-סוציאליות),ואין שום פגיעה בתפקוד. אין כמו כן OCD ואין לי תסמונת טורט או הפרעת טיקים כלשהי) . אני מעדיף לא לספר מדוע עשיתי את אשר עשיתי.אלו דברים שהשתיקה במקרה הזה יפה להם,אך היתה לי סיבה ריאלית לעשותם. אומר רק שאין לי תסמונת מינכהאוזן (אני לא שואף לזכות ביחס של "חולה" ולקבל תשומת לב מהרופאים) ולגבי הסיבה האמיתית המבין יבין... אני מעוניין למחוק את האבחנות האלו מהתיק הרפואי שלי בקופת חולים ,אני חושש שהימצאות האבחנות בתיק עלולה להזיק לי בתחומים שונים. הייתי אצל הפסיכיאטר וסיפרתי לו את מה שעשיתי ,אך הוא אמר לי שלא ניתן למחוק את האבחנות . האם זה נכון? האם ניתן לעשות משהו? האם מנסיונכם של הרופא והקוראים ,הופעת האבחנה בתיק יכולה לפגוע באדם מבחינת תעסוקה,הכרויות וכדומה? פשוט אין לי בכלל סכיזופרניה ואו סי די וטורט.אני חושש שנגרם לי עוול גדול הנובע מהמצאות האבחנות הללו בתיק הרפואי,ואני לא חושב שמגיע לי! נניח שאני עובר לקופת חולים אחרת ,האם אני חייב להעביר את התיק שלי,הרי קראתי שקופת החולים הקולטת חייבת לטפל בי ואסור לה להתנות את הטיפול בשום גורם שהוא (מכאן אני מסיק שאסור לה לדרוש ממני לקבל את התיק,במיוחד שאני טוען שאני בריא ואין בעיות בריאות מיוחדות) אשמח לשמוע תגובות לגבי מעבר לקופת חולים מבלי להעביר תיק רפואי מפציינטים שהיו פחות או יותר במצבי ועברו קופת חולים מבלי להעביר את תיקם הרפואי לקופה החדשה כך שבעצם הם התחילו "דף חדש" בקופה החדשה. אם אתם הייתם במצב דומה והחלפתם קופ"ח ולא העברתם תיק כתבו לי תגובה .אשמח לשמוע ואודה לכם."מטבע הדברים" אבקש לא ליצור קשר באימייל. יום נפלא

צוהריכם טובים , הצילו אותי... כן כתבתי אותה נכון ומתייחסת לכל אות ואות ... הצילו אותי ! וחוזרת עליה ומדגישה הצילו אותי ... כבר נמאס לי על רוב האבחנות הרפואיות המושגיות ... נמאס לי והסבלנות מדהה בחוזק רב ... המצב התחיל כך : כשלפני חמש שנים התחלתי לסבול מבעיות בריאותיות רבות וחוזרות פעם אחרי פעם ... ללא סיבות עיקריות רפואיות ישיריות לפגיעה בהם ... ותחלתי לנוע מרופא לרופא ומהתמחות להתמחות ומאשפוז לאשפוז אפילו בזמנו חשבתי על התייעצות פרטיות וכך היה ... עד לפני כשנתיים ביקשה ממני המשפחה אפילו להחליף לא רק הרופאים שלי אלא גם בית החולים והקופה שלהם , ולצערי הרב הסכמתי עם המשפחה והייתי והייתי פעם הולכת לרופא X ופעם לרופא Y וזה משהחמיר את המצב במתחרטת שנייה - שנייה על כך . וואלה נראה לי שסיבכתי אותכם , אבל מתוך אנשי מקצוע אני מבינה שממה שכתבתי עד כה אתם בקלי קלות אבחנתם אותי "כסובלת תסמונת מינכהאוזן " . כמו ששמע אותה באוזניו מפיו של רופאים אחרים שכך טען פסיכיאטר בב"ח וכתב במכתב השחרור שלי לפני כשנתיים ועד עכשיו אפילו אם שולחים אותי לביצוע בדיקה או מפנים אותי למיון בגלל כאב כל שהו יכתבו את האבחנה הזאת . וילחשו בה הצוות הרופאית "כסובלת תסמונת מינכהאוזן " בכל פעם יראו אותי ... את האמת כששמעתי אותה בפעמיים הראשונים השתגעתי , מענישה את עצמי ומעליבה אותה , הייתי אני ומשפחתי בשוק גדול – צעקנו , זעמנו , מרדנו ... ובסוף הסכמנו במשפחה (בין עצמנו –אני ובצדי השני הוריים, אחים, אחיות, וכמובן חברות קרובות ) אם יש כאב כלשהו או מחלה כלשהי נטפל בה עכשיו ומיד ולא יכול שהיא מדמייננת או היא גרמה למחלה הזאתי או משקרת עלינו .... למשל דוגמה פשוטה מאוד ובכוח ביצעתי את הבדיקות שלה כאבי ראש פניתי למיון עם כאבי ראש חזקים ( מתוך הבדיקות שביצעתי בדיקות דם וct ראש שהראה ציסטה מאוד גדולה שגורמת להלחץ תוך גולגלתי וצריך לשקול ניקוז הציסטה ונתנו לי תרופות חזקות יותר אבל אחרי ........... אחרי שעות ארוכות של כאב וסבל רב גדול ... באמת רק מילות , איך אפשר להתמודד עם המצב הזה ? איך אפשר לשכניע את הצוות הרפואי שאיני סובלת מהמחלה הזאת ? בת 28

צוהריכם טובים , הצילו אותי... כן כתבתי אותה נכון ומתייחסת לכל אות ואות ... הצילו אותי ! וחוזרת עליה ומדגישה הצילו אותי ... כבר נמאס לי על רוב האבחנות הרפואיות המושגיות ... נמאס לי והסבלנות מדהה בחוזק רב ... המצב התחיל כך : כשלפני חמש שנים התחלתי לסבול מבעיות בריאותיות רבות וחוזרות פעם אחרי פעם ... ללא סיבות עיקריות רפואיות ישיריות לפגיעה בהם ... ותחלתי לנוע מרופא לרופא ומהתמחות להתמחות ומאשפוז לאשפוז אפילו בזמנו חשבתי על התייעצות פרטיות וכך היה ... עד לפני כשנתיים ביקשה ממני המשפחה אפילו להחליף לא רק הרופאים שלי אלא גם בית החולים והקופה שלהם , ולצערי הרב הסכמתי עם המשפחה והייתי והייתי פעם הולכת לרופא X ופעם לרופא Y וזה משהחמיר את המצב במתחרטת שנייה - שנייה על כך . וואלה נראה לי שסיבכתי אותכם , אבל מתוך אנשי מקצוע אני מבינה שממה שכתבתי עד כה אתם בקלי קלות אבחנתם אותי "כסובלת תסמונת מינכהאוזן " . כמו ששמע אותה באוזניו מפיו של רופאים אחרים שכך טען פסיכיאטר בב"ח וכתב במכתב השחרור שלי לפני כשנתיים ועד עכשיו אפילו אם שולחים אותי לביצוע בדיקה או מפנים אותי למיון בגלל כאב כל שהו יכתבו את האבחנה הזאת . וילחשו בה הצוות הרופאית "כסובלת תסמונת מינכהאוזן " בכל פעם יראו אותי ... את האמת כששמעתי אותה בפעמיים הראשונים השתגעתי , מענישה את עצמי ומעליבה אותה , הייתי אני ומשפחתי בשוק גדול – צעקנו , זעמנו , מרדנו ... ובסוף הסכמנו במשפחה (בין עצמנו –אני ובצדי השני הוריים, אחים, אחיות, וכמובן חברות קרובות ) אם יש כאב כלשהו או מחלה כלשהי נטפל בה עכשיו ומיד ולא יכול שהיא מדמייננת או היא גרמה למחלה הזאתי או משקרת עלינו .... למשל דוגמה פשוטה מאוד ובכוח ביצעתי את הבדיקות שלה כאבי ראש פניתי למיון עם כאבי ראש חזקים ( מתוך הבדיקות שביצעתי בדיקות דם וct ראש שהראה ציסטה מאוד גדולה שגורמת להלחץ תוך גולגלתי וצריך לשקול ניקוז הציסטה ונתנו לי תרופות חזקות יותר אבל אחרי ........... אחרי שעות ארוכות של כאב וסבל רב גדול ... באמת רק מילות , איך אפשר להתמודד עם המצב הזה ? איך אפשר לשכניע את הצוות הרפואי שאיני סובלת מהמחלה הזאת ? בת 28

צוהריכם טובים , הצילו אותי... כן כתבתי אותה נכון ומתייחסת לכל אות ואות ... הצילו אותי ! וחוזרת עליה ומדגישה הצילו אותי ... כבר נמאס לי על רוב האבחנות הרפואיות המושגיות ... נמאס לי והסבלנות מדהה בחוזק רב ... המצב התחיל כך : כשלפני חמש שנים התחלתי לסבול מבעיות בריאותיות רבות וחוזרות פעם אחרי פעם ... ללא סיבות עיקריות רפואיות ישיריות לפגיעה בהם ... ותחלתי לנוע מרופא לרופא ומהתמחות להתמחות ומאשפוז לאשפוז אפילו בזמנו חשבתי על התייעצות פרטיות וכך היה ... עד לפני כשנתיים ביקשה ממני המשפחה אפילו להחליף לא רק הרופאים שלי אלא גם בית החולים והקופה שלהם , ולצערי הרב הסכמתי עם המשפחה והייתי והייתי פעם הולכת לרופא X ופעם לרופא Y וזה משהחמיר את המצב במתחרטת שנייה - שנייה על כך . וואלה נראה לי שסיבכתי אותכם , אבל מתוך אנשי מקצוע אני מבינה שממה שכתבתי עד כה אתם בקלי קלות אבחנתם אותי "כסובלת תסמונת מינכהאוזן " . כמו ששמע אותה באוזניו מפיו של רופאים אחרים שכך טען פסיכיאטר בב"ח וכתב במכתב השחרור שלי לפני כשנתיים ועד עכשיו אפילו אם שולחים אותי לביצוע בדיקה או מפנים אותי למיון בגלל כאב כל שהו יכתבו את האבחנה הזאת . וילחשו בה הצוות הרופאית "כסובלת תסמונת מינכהאוזן " בכל פעם יראו אותי ... את האמת כששמעתי אותה בפעמיים הראשונים השתגעתי , מענישה את עצמי ומעליבה אותה , הייתי אני ומשפחתי בשוק גדול – צעקנו , זעמנו , מרדנו ... ובסוף הסכמנו במשפחה (בין עצמנו –אני ובצדי השני הוריים, אחים, אחיות, וכמובן חברות קרובות ) אם יש כאב כלשהו או מחלה כלשהי נטפל בה עכשיו ומיד ולא יכול שהיא מדמייננת או היא גרמה למחלה הזאתי או משקרת עלינו .... למשל דוגמה פשוטה מאוד ובכוח ביצעתי את הבדיקות שלה כאבי ראש פניתי למיון עם כאבי ראש חזקים ( מתוך הבדיקות שביצעתי בדיקות דם וct ראש שהראה ציסטה מאוד גדולה שגורמת להלחץ תוך גולגלתי וצריך לשקול ניקוז הציסטה ונתנו לי תרופות חזקות יותר אבל אחרי ........... אחרי שעות ארוכות של כאב וסבל רב גדול ... באמת רק מילות , איך אפשר להתמודד עם המצב הזה ? איך אפשר לשכניע את הצוות הרפואי שאיני סובלת מהמחלה הזאת ? בת 28

אחי, כמעט בן 40, סכיזופרן הנצא בטיפול מתנכל לי בשיטתיות מילדות. דברים קטנים, בלי עדויות אבל עקבי, נמשך עשרות שנים משתכלל ולובש צורות חדשות כל הזמן. יש הפוגות לעיתים בהן אנחנו יכולים להסתדר מצויין אבל זה לנצח ברקע, אף פעם לא לגמרי נעלם. אקטים כל כך נלעגים שמבייש להסביר. זה יכול להיות לנתק אותי מהאינטרנט כדי שלא אוכל לעבוד בביתץ הוריי או בדיחה כאילו תמימה אבל שחוזרת על עצמה עשרות פעמים: הבגדים מתפוצצים עלייך, או הערה כאילו מודאגת "את לא עושה כלום בחיים" שחוזרת בכל הזדמנות. דוגמאות בלי סוף ואכביר אם צריך. לא בוחל בניצול כל ידע או חולשה שלי, גם כשהיא קשורה לדאגה להורים או לא עצמו. תקופה ארוכה התנכל לנגד עיני לאיזו משפחה שיש איתה סכסוך: צילם אותם נגד רצונם, תלש מסמכים שתלו על לוח המודעות ואיים שאם אספר אצער את הוריי החולים. במקביל נהג לצחוק לפני אנשים עד כמה "לחוצה וחרדתית" נהייתי. לבסוף דיווחתי להוריי והעניין טופל אבל ההתנכלויות לי לא נפתרו ואין דרך "להוכיח" אותן. העליתי את זה בלי סוף בעבר ולא נפתר. הכל עטוף במסווה של דאגה מוצג כאילו הכל בראש לי, מתמם, מכחיש, לשכנע את הוריי שאני זקוקה בעצמי לעזרה פסיכיאטרית. כמובן שהאשמותיי נגדו מחזקות את טענותיו. זה כמו מעין תסמונת מינכהאוזן שמאפשרת לו להצטייר כקדוש מעונה שדואג לי ומואשם בכפיות טובה על לא עוול בכפו. למרות ההכחשות אין כל ספק שהוא מודע מאוד מאוד למעשיו, ואף מפיק מהם שעשוע, כמעט אופוריה, יכול להגיע למצב שאני בוכה והוא צוחק. הוא מתענג על ההקנטות האלה ולא מרפה. מקפיד שלא יהיו סימנים, לא עושה את רוב הדברים בנוכחות אנשים. גם מי שיודע לא מעוניין להתעמת איתו כי בכל אספקט אחר כמעט הוא כל כך נדיב וטוב שעוזר ועושה כל כך הרבה בשביל כולם. מצד שני כן יש לו רקע "מוכח" בהטרדה וכבר הוגשו נגדו בעבר תלונות. דייר ששכר אצל הוריי חדר עזב בגלל הטרדותיו. אבל שם היה מדובר באנשים שפגעו במשפחתי אז זה נתפש כ"הקרבה עצמית". כאן אין עדויות ואין סימנים ואין מי שמאמין שאדם כה מרשים ורהוט וטוב בכל מובן אחר עושה דברים כאלה. כל התנגדות רק מחמירה ויוצרת עימותים במשפחה, התעלמות מתדרדרת ומקצינה את המצב יותר ויותר עד לפיצוץ הבלתי נמנע שכמובן מצער את כולם ויוצר הרבה אנטגוניזם כלפיי. הוא נמצא בטיפול אבל מאחר והוא מכחיש את כל הנ"ל ואין כל עדויות הנושא הזה לא מקבל טיפול. מה לעשות?

אחי, כמעט בן 40, סכיזופרן הנצא בטיפול מתנכל לי בשיטתיות מילדות. דברים קטנים, בלי עדויות אבל עקבי, נמשך עשרות שנים משתכלל ולובש צורות חדשות כל הזמן. יש הפוגות לעיתים בהן אנחנו יכולים להסתדר מצויין אבל זה לנצח ברקע, אף פעם לא לגמרי נעלם. אקטים כל כך נלעגים שמבייש להסביר. זה יכול להיות לנתק אותי מהאינטרנט כדי שלא אוכל לעבוד בביתץ הוריי או בדיחה כאילו תמימה אבל שחוזרת על עצמה עשרות פעמים: הבגדים מתפוצצים עלייך, או הערה כאילו מודאגת "את לא עושה כלום בחיים" שחוזרת בכל הזדמנות. דוגמאות בלי סוף ואכביר אם צריך. לא בוחל בניצול כל ידע או חולשה שלי, גם כשהיא קשורה לדאגה להורים או לא עצמו. תקופה ארוכה התנכל לנגד עיני לאיזו משפחה שיש איתה סכסוך: צילם אותם נגד רצונם, תלש מסמכים שתלו על לוח המודעות ואיים שאם אספר אצער את הוריי החולים. במקביל נהג לצחוק לפני אנשים עד כמה "לחוצה וחרדתית" נהייתי. לבסוף דיווחתי להוריי והעניין טופל אבל ההתנכלויות לי לא נפתרו ואין דרך "להוכיח" אותן. העליתי את זה בלי סוף בעבר ולא נפתר. הכל עטוף במסווה של דאגה מוצג כאילו הכל בראש לי, מתמם, מכחיש, לשכנע את הוריי שאני זקוקה בעצמי לעזרה פסיכיאטרית. כמובן שהאשמותיי נגדו מחזקות את טענותיו. זה כמו מעין תסמונת מינכהאוזן שמאפשרת לו להצטייר כקדוש מעונה שדואג לי ומואשם בכפיות טובה על לא עוול בכפו. למרות ההכחשות אין כל ספק שהוא מודע מאוד מאוד למעשיו, ואף מפיק מהם שעשוע, כמעט אופוריה, יכול להגיע למצב שאני בוכה והוא צוחק. הוא מתענג על ההקנטות האלה ולא מרפה. מקפיד שלא יהיו סימנים, לא עושה את רוב הדברים בנוכחות אנשים. גם מי שיודע לא מעוניין להתעמת איתו כי בכל אספקט אחר כמעט הוא כל כך נדיב וטוב שעוזר ועושה כל כך הרבה בשביל כולם. מצד שני כן יש לו רקע "מוכח" בהטרדה וכבר הוגשו נגדו בעבר תלונות. דייר ששכר אצל הוריי חדר עזב בגלל הטרדותיו. אבל שם היה מדובר באנשים שפגעו במשפחתי אז זה נתפש כ"הקרבה עצמית". כאן אין עדויות ואין סימנים ואין מי שמאמין שאדם כה מרשים ורהוט וטוב בכל מובן אחר עושה דברים כאלה. כל התנגדות רק מחמירה ויוצרת עימותים במשפחה, התעלמות מתדרדרת ומקצינה את המצב יותר ויותר עד לפיצוץ הבלתי נמנע שכמובן מצער את כולם ויוצר הרבה אנטגוניזם כלפיי. הוא נמצא בטיפול אבל מאחר והוא מכחיש את כל הנ"ל ואין כל עדויות הנושא הזה לא מקבל טיפול. מה לעשות?

שלום אני בת 30 ולאחרונה הבנתי שיש תופעה שקורת לי והיא לא כל כך טובה וגם גוזלת ממני זמן וכוח נפשי וגורמת לי סבל. מאז שהייתי בגיל חטיבה סיפרתי סיפורים לחברים קרובים כמו שיש לי אסתמה או איוושה בלב סתם בשביל שיהיה לי סיפור לספר או שהרגשתי קצת קנאה שלאחרים יש סיפור לספר ולי אין. אחר כך המשכתי בהמצאות אחרות וממש בנייה של דמויות שקרמו עור וגידים במחשבות שלי והייתי משחקת עם חברה בדמויות שהמצאתי ממש שחקנו את החיים שהמצאתי אבל רק שבאתי לשחק אצלה לא בשום מקום אחר. כל פעם ששעמם לי המצאתי עוד דמות או שכללתי אחת שכבר המצאתי.שכבר הייתי צריכה ללמוד לבגרויות הצלחתי ללמוד בעצמי את הנושאים שאהבתי אבל הנושאים ששיעממו אותי הייתי חייבת ללמוד תוך כדי שדברתי בצ'אט במחשב עם אנשים כשדברתי בתור דמות שהמצאתי , מעולם לא לקחתי פרטים מאנשים או פגשתי אותם לא רציתי בזה בכלל. גם בזוגיות התופעה הזאת כבר מפריעה לי כי אני מעדיפה לחשוב על הדמויות האלה ולשכלל אותם מאשר לעשות דברים שאפשר לדחות כלומר , קודם כל הדמות באה.רציתי להגיד שכל אחת מהדמויות שהמצאתי קשורה בדברים שהשפיעו על בחיים למשל היית דמות של נרקומן בגמילה כי לזוג חברים טובים הייתה תקופת גמילה.קראתי ספר על זנות בארץ אז אחת הדמויות הייתה זונה. אני עובדת ולומדת , אני מסתדרת הכל בסדר בחיים שלי מבחינת משפחה , חבר כלכלית לא חסר כולם. אבל למה אני מתעקשת ולא יכולה להפסיק עדיין עם הדמויות האלה ולחשוב עליהם כל היום ולדחות בגללן דברים. ניסיתי להגביל את עצמי בכמות הזמן שאני מתעסקת בהן ביום או להגביל את עצמי בשימוש במחשב או למצוא דברים לעשות רק כדי שלא ישעמם לי ואני אחשוב על הדמויות. ניסיתי למצוא חומר על הדמויות האלה הדבר הכי קרוב שמצאתי זו תסמונת מנכהאוזן . האם זה נכון ? אני רוצה להפסיק עם זה האם יש לך המלצה כל שהיא ? ניסיתי להסביר הכי פשוט מה שעובר עלי למרות שיצא מכתב ארוך. תודה רבה על ההקשבה.

יש לי חבר עם ילד ADHD וכל העצות שנתתי לו לא עזרו...רק לאחר חודשים שממש הותשתי הגעתי למסקנה שהאבא לא ממש רוצה לשנות מפני שאם הילד יהיה "בסדר" לא יהיה לו את האוזן הקשבת שלי וזה פשוט מאיים על קיומו באופן שהוא מכיר את עצמו...כאילו שהוא שם בצורה זו את עצמו במרכז וזוכה למלוא תשומת הלב/האמפטיה מהסביבה..."מתייחסים אלי משמע אני קיים"-כתבתי לו במייל {בסובלימציה}-על מקרה אחר וטענתי שזה נראה לי כמו סוג של תסמונת מינכהאוזן...מפני שמי שרוצה לשנות עושה מאמץ...על-פי תחושתי הוא הבין למה אני חותר וניתק כל קשר איתי...יש להניח שהוא ימצא אוזן קשבת אחרת...האם הבעיה אצלי שאני מייעץ גם מבלי שנתבקשתי לכך? האם הייתי צריך לשאול אותו מראש אם הוא רוצה עצה ולא להקשיב במשך חודשים להתבכיינות שלו?

ערב טוב , - איך אפשר להעיז ולהגיד שאני סובלת מתסמונת מינכהאוזן ?!!! - איך אוכל לגלות שאני שקרנית וכזובה ?!!! - איך יסלחו לי ?!!! איך אפשר להגמל מתסמונת זו ?!! - בקיצור , מה לעשות ?!!! אוקי , התחלתי בשאולות האלה כי כבר נמאס לי , "הגוף והנפש" לי ולמשפחתי לא יוכלים לסבול עוד ! כנראה שהגיע הזמן להפסיק ... לא יכולה עוד , אין לי כוח , נמאס לי מהאישפוזים , מבה"ח , ומהרופאים , כל גופי ונפשי מלאים בצלקות ... לא נשאר לי עוד תירוצים , ... תודה , בת 25

ערב טוב , - איך אפשר להעיז ולהגיד שאני סובלת מתסמונת מינכהאוזן ?!!! - איך אוכל לגלות שאני שקרנית וכזובה ?!!! - איך יסלחו לי ?!!! איך אפשר להגמל מתסמונת זו ?!! - בקיצור , מה לעשות ?!!! אוקי , התחלתי בשאולות האלה כי כבר נמאס לי , "הגוף והנפש" לי ולמשפחתי לא יוכלים לסבול עוד ! כנראה שהגיע הזמן להפסיק ... לא יכולה עוד , אין לי כוח , נמאס לי מהאישפוזים , מבה"ח , ומהרופאים , כל גופי ונפשי מלאים בצלקות ... לא נשאר לי עוד תירוצים , ... תודה , בת 25

ערב טוב , - איך אפשר להעיז ולהגיד שאני סובלת ?!!! - איך אוכל לגלות שאני שקרנית וכזובה ?!!! - איך יסלחו לי ?!!! - בקיצור , מה לעשות ?!!! אוקי , התחלתי בשאולות האלה כי כבר נמאס לי , "הגוף והנפש" לי ולמשפחתי לא יוכלים לסבול עוד ! כנראה שהגיע הזמן להפסיק ... לא יכולה עוד , אין לי כוח , נמאס לי מהאישפוזים , מבה"ח , ומהרופאים , כל גופי ונפשי מלאים בצלקות ... לא נשאר לי עוד תירוצים , ... תודה , בת 25

שלום רב, האם מינכהאוזן היא מחלה או הפרעה ? עד כמה מדובר במצב רציני ? אם המטופל לגביו יש חשד לגבי זה - אינו פוגע בעצמו, כפי שקראתי ואינו מרעיל את עצמו או כל צעד קיצוני כזה או אחר - האם עדיין יכולה להתקיים אבחנה של מינכהאוזן ? תודה

הבעיה התחילה לפני כחמש שנים - כן , התחילה אחרי שהרופא אמר לי היום את חופשית ממיני ! את סיימת כל הטיפולים והניתוחים האפשרים שבידיי ! את לא צריכה לבוא הנה עוד ! ... נו , באמת , האם כך נפרדים ?! אחרי 15 שנה - טיפולים שונים ואישפוזים מתמשכים וביקורי במרפאות - כך נגמר הכל - !!! מאז הילדות ולא זוכרת את עצמי אלא בבה"ח ( נכוויתי מגיל 5 מאש גלויה ב60% מגופי ) אני רואה את עצמי מכורה לבה"ח - כאב זה חלק ממני שבלעדיו לא יכולה לחיות , אז כך נגמלים ?!... הבעיה היא כך - מאז זה ואני "הורסת את עצמי" ! עושה "שטיות" כדי ללכת לבה"ח . מזיקה לעצמי רק כדי להתאשפז . עושה הכל כדי לצחוק על הצוות הרופאי אפילו אם זה מלווה בכאב ! איזה כיף לראות את הרופאים תוהים במצבי !אפילו רופאים בכירים ופרופ' קשה להם לאבחן את "מחלתי" ! ממש נורא לראות רופאים צוערים וקטנים מזיזים את ראשם ואומרים בקיצור לא יודעים ! אפילו לקיחת דם והכנסת עירוי זה כמעט בלתי אפשרי בדרך הרגילה !... אוקי - זה הוא סיפור קטן מהסיפורים שלי - אבל שיושבת לבדי וחושבת על כך - אז, מתחרטת על הכל , איזה טיפשות עשיתי ? האם נזק והרס עצמי זו חוויה גדולה ? בא לי לצעוק בקול רם " נמאס לי, מספיק , די אני מצטערת על הכל - בא לי להגיד לרופאים סליחה אני זאת שגורמת לגופי ונפשי את הכאב והסבל הרב הזה , ... " את האמת , נמאס לי מהשטיות שאני עושה , בא לי להפסיק הכל , אבל לא מצליחה... אפילו לספר למישהו לא יוכלה ולא חושבת שאני אעיז ...

שלום לכם, התלבטתי עם לעלות את מחשבותי בכתב כאן - אמרתי לעצמי, ליאת עזבי אותך ממלחמות, עברת מספיק. לבסוף מה שהכריע היה הרצון לחזק את קולי שהלך ונעלם עם השנים האחרונות...אני החלטתי שאני לא מוכנה להיות יותר שותפה "לכת" ולשטיפות המח שנעשות בידי הפסיכולוגים. כמובן שאני עושה כאן הכללות ויתכן שיש צדיקים בסדום אבל דווקא אלו שחוו טיפול פסיכולוגי כושל שהביא להידרדרות שכל המילים לתארה לא יעזרו בשביל שההבנה תתפס במח האנושי. (וכאן צביאל יקירי, אני הבנתי אותך לכל אורך הדרך, אך יחד עם זאת, החלטתי שבנוסף למה שקרה לי - אני לא הוסיף חטא על פשע בכך שאמשיך בדרך של לחימה והשמעת קול בודד למען אחרים שהפכו לאזובי הקיר , אלא אנסה להמשיך עכשיו הלאה...לאחר כתיבת מילים אלו). היתה לי התנסות כושלת עם מטפלת שקשה לי לתארה בגלל שכל מילה שתכתב תתקבל על ידכם בהסתייגות ו"בידיעה" מלאה על בעיה שלי לכל ביקורת שתכתב. כמו-כן, גם ניסיון שלי לקבל עזרה מגיסתי (פסיכולוגית קלינית), בעת מצוקתי נחל כישלון והרס טוטאלי בהמשך ולו בגלל שהיה קשה לה לקבל או להשלים עם העובדה - שטיפול פסיכולוגי עלול לעיתים להביא למשבר כשלי. גיסתי שעד לאותו המקרה - היתה עבורי כמשפחה , אשתו של אחי ואמא לאחיינים המקסימים שלי הפכה באחת את עורה ונהגה בי כבחולה נפשית ע"פ כל הסטיגמות המוכרות. הפאזל התחיל להסתדר כאשר הצלחתי לקבל דברים טובים דווקא מאנשי טיפול - ללא רישיון ממשרד הבריאות, כלומר: מעו"ס קלינית ועוד... אני מודה לספי ולמרים ברנר שענו לי על שאלה 'פשוטה' שכ"כ הטרידה אותי ודרכה ניסיתי להבין מה קרה לי ומה עבר עלי (דברים משונים בהחלט). התשובה שקיבלתי- שהנזקים האפשריים מטיפול כושל עלול להביא לרגרסיה, לעצירה בהתפתחות האישית, חשדנות וחוסר אמון באנשים, התרחקות מאנשים כדי לא להיפגע והימנעות מזוגיות. (ואני לתומי חשבתי שחלתי בנפש קשה באחת מ-3 המחלות הנפשיות הקשות ביותר). בצורה הפוכה משהו, דווקא ההסבר הכנה העניק לי תחושה טובה. גיסתי לא היתה מוכנה להתמודד עם השאלה הזו שלי- על נזקים ושינויים לרעה מטיפול וככל שנידחתי ככה פיתחתי יותר ויותר את הפרעת " מינכהאוזן" (לא לגמרי בטוחה שזו ההגדרה הנכונה למצבי), והאמנתי שאני חולה ונהייתי חולה יותר ויותר , ואימצתי ופעלתי ע"פ התסמינים השונים של מחלות. ואם נחזור רגע להתחלה אזי, גם המערכת הפסיכאטרית הציבורית דחפה לי יותר ויותר תרופות (טוב שעצרתי את זה בזמן יחסית), כשהן הרחיקו אותי יותר ויותר מעצמי, מרגשותי ומכאביי. הייתי קהה רגשית ואפטית ואלה היו בדיוק הדברים שגרמו למצב שלי להמשך כל כך הרבה זמן בצורה הכי מיותרת שניתן לתאר. אותה פסיכולוגית כושלת הטיחה בי ביקורת שאני "כולי פאסדה" על ימין ועל שמאל. שכל הביקורת שלי על הטיפול ועל הרצון שלי לעוזבו קיבלו אבחנות "שהכל הם השלכות שלי ויש לי שגעון גדלות". כמובן, שאחרי אבחנות מבדלות אלו שעושים פסיכולוגים קלינים (בעיקר כושלים ומסרסרים), מביאים אותך לעמדה שאתה לא מאמין למחשבותך יותר ונשאר תלוש ואבוד בתוך הטיפול ומחוצה לה. אולי זו היתה פאסדה של אותה פסיכולוגית שקשה היה לי להתעמת עם חולשותיה (שניכרו לרוב), ומנגד עם הצלחתי החברתית והתעסוקתית??? ואם הבעתי אי- הסכמה לטיפול שלה היה זה כאילו בעצם דחיתי אותה ולא "חיבבתי" אותה כפי שחשקה?! אז אני שואלת אתכם- מדוע אני הייתי צריכה לאבד את 'קולי' ? ומה קורה עם כל אזובי הקיר מטיפולים אלו? היכן הם נעלמו / נקברו? מדוע אין מי שישמיע את קולם (פסיכולוגים קליניים, ארגונים וכו'יב)? מי יפצה אותי על 4 שנים- ארבע שנים מגיל 31 ועד 35 שהם השנים החשובות והמכריעות בבניה ובביסוס החיים? מי יפצה אותי על 4 שנים של רגרסיה חמורה מנשוא שאת ההרס שגרפה סיבבה לא ניתן לשקם? 4 שנים שהחלו מאיבוד קול (תרתי משמע), לא יכולתי כמעט לדבר ובכלל כל מה שקשור להביא את רגשותי ומחשבותי עד שבתהליך הדרגתי ועצמאי בלי שאדע איך לטפל - בגלל שלא ידעתי מה עובר עלי (הרי האמנתי שאני סכיזופרנית לכל הפחות או שנפשי התפצלה). תהליך כל כך איטי שקצת חזר אלי צלם אנוש היום ואני מסוגלת לדבר, לחשוב ולהרגיש- מה שנאי מרגישה וחושבת כיום זה כבר סיפור אחר. אני משערת שיכולתי עוד כאן להמשיך ולכתוב עד מחר - אבל באמת שחבל לי על הזמן ועלי לחזור ולהתפנות לחיי ולנסות להצילם. ליאת

ערב טוב , יש לי אחות שגדולה ממני בשלולש שנים – בת 25 – בשנה האחרונה השתנתה 180 דרגות , בשנה הזאת הייתה מאושפזת כמה פעמים בב"ח לאותן תלונות ( כאבי ראש , הקאות , כאבי בטן , אנמיה ,… ) . כל הבדיקות שעברה תקינות חוץ מדלקת וכיבים מרובים בקיבה(שלא מתראפים בכלל) ולפעמים אנמיה ( קיבלה 6מנות דם בשנה הזאת ) … אולי תחשבו בהתחלה שזה לא קשור לפורומכם , אבל זה כן קשור , וב- 100% , וזה התברר לי רק לפני יומים ,… זאת הפעם הראשונה שאני פותחת את יומנה (הזכרונות שלה ) , ולפעתי קראתי משלא צריך לקרוא , את האמת לא ציפיתי לזה , רק קראתי כמה דפים בדודדים ... כל משעבר ועובר עליה – זה באשמתה - כן זה משכתבה , לפני שנה היא בלעה כמות גדולה מתרופות וזה משגרם לה לכיבים רבים בקיבה ובתריסריון – אף אחד לא ידע על זה אפילו הרופאים לא חשבו על כך , ומאז היא לוקחת תרופות מסוימות (ביום כעשרה כדורים) רק שלא תברא , ותרופות שנתנו לה הרופאים לא לוקחת בכלל , למרות שהיא אומרת שכן אני לוקחת , … וחוץ מזה היא סובלת מאנימיה – לא יודעת איך מעיזה לעשות את זה – היא מכניסה מחט ושואבת את הדם במזרק , ואם היא באישפוז אז יהיה יותר קל לה לשאוב את הדם וזה דרך CPV ... אין יום ועובר עליה בלי לחתוך את עצמה בגפיים ... היא גם כן לפני כחצי שנה עברה תאונת דרכים קשה – נפלה בנחל מגובה כעש(לה לא קרה כלום , אבל האוטו התהרסה לגמרי ) ... יש המון המון סיפורים שהיא עושה ומזיקה לעצמה , והכל לפי משכותבת רק התחיל בשנה האחרונה , ולפני זה הרוב היה מסתדר לה , אפילו הייתה לומדת (שנה שלישלית במדעי המחשב+מדעי החיים) והפסיקה ללא שום סיבה ברורה (לא הצלחתי לקרוא הכל) אבל כמובן היא אמרה לנו שזה בגלל המחלה ... מי שרואה אותה או מדבר איליה – לא ירגיש שהיא כן נמצאת בדיכאון – אלא היא בחורה כמו השאר , חייכנית , אקאדימית , אופטימית למרות המחלה , ... אבל למרות זה , היא נשארת רוב הזמן בחדרה , או גולשת באינטרנט או קוראת ספר שבקושי עוברת לדף הבא ... אז מה אני יכולה לעשות בשבילה ? ממש קשה לי לדבר איתה באופן ישיר ( כי טעיתי וקראתי יומנה הסודי ) ... אני מנסה להיות בחדר איתה רוב הזמן כדי שלא תפגע בעצמה או אפילו יוצאות כמה שעות לבלות בחוץ , אבל זה לא מספיק ... תודה על כל עזרה או תמיכה ,

שלום רב, מדובר בהתייעצות קצת מוזרה עבור חברה. חברה טובה של המשפחה סיפרה לנו כי יש לה בעיה. נולד לה נכד שלישי לאחרונה ולאורך כל השנים היו לה יחסים בעייתיים עם כלתה. הבן שלה כרוך אחרי האשה וקיים ניתוק מסויים בין הכלה לחמותה. החברה שלנו (הסבתא במקרה זה) סיפרה כי יש תופעות מוזרות של התנהגות מצד כלתה - היא מאכילה את הילד בסתר, לא נותנת לאחרים לטפל בו באופן מלא כאשר הם איתו, וכך היה עם כל הילדים. בתקופה האחרונה התחילה האמא לקחת את הילד לבדיקות במגוון בתי חולים בטענה שהילד לא אוכל ושיש לו בעיות. לאחר שהלכה לבי"ח אחד ולא נענתה, הלכה לבי"ח אחר. הילד עובר בדיקות רבות ללא שמוצאים משהו. הסביבה אומרת שאין שום בעיה עם הילד והוא מתפתח יפה. גם עם הילדים האחרים היה כל פעם סיפורים ארוכים של בדיקות ובעיות רפואיות לכאורה שגררו את האמא לקופ"ח ובתי חולים לרוב. הסבתא חוששת שהילדים בסדר גמור ושהאמא מחפשת תואנות. היא העלתה בין היתר חשש (כרגע לא מבוסס) שמדובר על תסמונת מינכהואזן אותה היא מכירה בעיקר מתוכניות בטלוויזיה. מה עושים במקרה כזה? האם יש לגיטימציה כלשהי של הסבתא לפנות לגורמים רפואיים לשים לב ולבדוק האם יש אמת בחשש? החשש העיקרי הוא שהכלה תגלה על הפנייה והיחסים עם הסבתא יהפכו מלא נעימים ללא קיימים, ואין כוונה לעשות זאת. מנגד יש לה חשש אמיתי לנכדים. אודה לעצה כיצד מתמודדים עם מצב כזה הן מההיבט האישי והן מהיבט מנהלתי אל מול המערכת הרפואית. תודה מראש!

זה מספר שנים בהן אני מלווה קרובת משפחה באישפוזים חוזרים ונשנים, בבתי חולים בחול ובארץ. בכל פעם סיפור חדש, סימפטומים חדשים ובקיאות יוצאת דופן במצבה הרפואי. תמיד מאחורי דמות המסכנה, הנאבקת, האופטימית. בעיות שונות בכל חלקי הגוף- נוירולוגיות, גסטרואנטרולוגיות, קרדיולוגיות ועוד. תסמינים שונים ולא מאובחנים של CF קרונס גידול מוחי, אוסטאופורוזיס, תת משקל ואפיזודות תחלואתיות שונות. מספר פעמים אשר הובילו כמעט למוות, ועוד. לאחרונה אובחנה כלוקה בתסמונת מינכהאוזן באופן חמור ביותר. רציתי לדעת באם ישנו טיפול כלשהו לתסמונת?? האם היא מודעת כלל למה שהיא מעוללת לעצמה? עד שהנושא התגלה היא תמיד שחקה תפקיד של נלחמת במחלה שלה, של גיבורה ושל אופטימית. מסתבר שהיא הזריקה לעצמה חומרים מזוהמים. כיצד בתוך משפחה אני יכולה לתמוך בה ואם יש בכלל עילה כלשהיא לתת אמון באי אלו מדבריה? הרופאים מפחדים לאשפז אותה במחלקה פסיכיאטרית מכיוון שמצבה הגופני קשה ביותר. אודה לך על כל פרט של מידע.

אבקש לדעת מהיא התסמונת ומה ההבדל בינה לבין תסמונת מינכהאוזן. כמו כן האם יש דרך לאבחן ולטפל בתסמונת? האם פסיכולוג יוכל לאבחן את התסמונת מפגישות עם המטופל בלבד? תודה מראש.

לד"ר הידש, היכן ניתן להשיג חומר על תסמונת מינכהאוזן? בתודה מראש

במסגרת לימודי אני צריכה לכתוב דף לחולה על Munchausen syndrome . האם יש מאמרים בעברית על התסמונת ותסמיניה?

1. כמה זמן יכול לקחת כדי לאבחן את מי שלוקה בתסמונת מינכהאוזן או MSBP. האם יכול להיות שתמיד הם יצליחו להתל גם באנשי המקצוע (רופאים, פסיכולוגים וכדומה) ולא יאובחנו? 2. איך הקורבנות הבוגרים יכולים להתגונן מפני הסכנה כשמדובר על MSBP (במקרה שהם יודעים)? ואם אינם יודעים - האם ניתן לחלץ אותם מבחוץ? האם אפשר להגן עליהם?