תסמונת זו מתאפיינת בריבויבדקות וריצה לרופאים שונים ,חשוב מאוד שתיפגש עם פסכאטר בהקדם
שלום. אם אני מבין נכון - לדבריך הצלחת "לעבוד" על הפסיכיאטר שיש לך בעיה נפשית - ועכשיו אתה קובל על כך שרשומה לך אבחנה פסיכיאטרית... ולצורך העניין - אי אפשר "למחוק" פרטים מהתיק הרפואי. ניתן להוסיף שכעת אין לך הפרעה נפשית ע"פ הבדיקה (במידה וזה אכן המצב) ולכתוב שעל פי טענתך "עשית הצגה". למה הדבר נמשל - חייל שעשה "הצגה", קיבל פרופיל 21, ועכשיו מתלונן שהוא לא יכול לעשות מילואים ולא מקבל מענק שחרור. גם ל"הצגות" יש השלכות. הערה אחרונה - בכל מקרה התיק הרפואי שלך חסוי - קוראים לזה חוק זכויות החולה. אף אחד לא צריך לדעת איזה אבחנות יש שם ואיזה "הצגות" עשית. ההשלכות היחידות קשורות לגבי סיכוייך לעבוד בתפקידים בטחוניים וכד'. לגבי מעבר קופה - אתה לא אמור להסתיר מידע רפואי. בברכה, ד"ר אהוד ססר
לבת ה-28 להערכתי, הדרך לברר את מצבך ולאו דוקא לשלול את תסמונת מיכנהאוזן שמייחסים לך, היא על ידי שתפני לקבלת הערכה פסיכיאטרית מחודשת- מקיפה ועדכנית. הפסיכיאטר כרופא יידע להעריך את הבדיקות הרפואיות שבוצעו לך וכן להעריך את מצבך הנפשי-ריגשי. בנוסף כדאי אולי שתסתייעי גם בייעוץ פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים ישעזור לך להבין ולהתמודד עם הפער בין תחושתך לבין התיחסות הרופאים אלייך, כדברייך.
תסמונת זו מתאפיינת בריבויבדקות וריצה לרופאים שונים ,חשוב מאוד שתיפגש עם פסכאטר בהקדם
שלום. אם אני מבין נכון - לדבריך הצלחת "לעבוד" על הפסיכיאטר שיש לך בעיה נפשית - ועכשיו אתה קובל על כך שרשומה לך אבחנה פסיכיאטרית... ולצורך העניין - אי אפשר "למחוק" פרטים מהתיק הרפואי. ניתן להוסיף שכעת אין לך הפרעה נפשית ע"פ הבדיקה (במידה וזה אכן המצב) ולכתוב שעל פי טענתך "עשית הצגה". למה הדבר נמשל - חייל שעשה "הצגה", קיבל פרופיל 21, ועכשיו מתלונן שהוא לא יכול לעשות מילואים ולא מקבל מענק שחרור. גם ל"הצגות" יש השלכות. הערה אחרונה - בכל מקרה התיק הרפואי שלך חסוי - קוראים לזה חוק זכויות החולה. אף אחד לא צריך לדעת איזה אבחנות יש שם ואיזה "הצגות" עשית. ההשלכות היחידות קשורות לגבי סיכוייך לעבוד בתפקידים בטחוניים וכד'. לגבי מעבר קופה - אתה לא אמור להסתיר מידע רפואי. בברכה, ד"ר אהוד ססר
לבת ה-28 להערכתי, הדרך לברר את מצבך ולאו דוקא לשלול את תסמונת מיכנהאוזן שמייחסים לך, היא על ידי שתפני לקבלת הערכה פסיכיאטרית מחודשת- מקיפה ועדכנית. הפסיכיאטר כרופא יידע להעריך את הבדיקות הרפואיות שבוצעו לך וכן להעריך את מצבך הנפשי-ריגשי. בנוסף כדאי אולי שתסתייעי גם בייעוץ פסיכולוגי, אצל פסיכולוג קליני מתאים ישעזור לך להבין ולהתמודד עם הפער בין תחושתך לבין התיחסות הרופאים אלייך, כדברייך.
שלום לך לצערי,אין לי תשובה טובה לתת לך-כי שום דבר לא ירצה אותך.. תרגישי טוב דר חרמון
חשוב להרגע ולקבל אבחון והמלצות אנשי מקצוע וללכת לפי הם ולא לנסות לשלול אבחנה דרך אתר...
שלום, במקרה של הטרדה ממשית פונים למשטרה, ומשם יחליטו על צורך בטיפול פסיכיאטרי או על אונש...
שלום. את מתארת מצב של חיכוכים מתמשכים עם אחיך. מומלץ במקרים אלה לפנות ליעוץ פסיכולוגי, עדיף משפחתי. יש להדגיש שבד"כ לא רצוי להסתכל על אדם בפריזמה של "חולה", הרי מדובר קודם כל באדם שהוא עולם ומלואו ולא ב"אבחנה". הרי בני משפחה ש"מציקים" יש גם אצל מי שמוגדרים "נורמלים". בנוסף ניתן להיעזר במסגרות שונות הנותנות תמיכה למתמודדים ומשפחותיהם כגון (בין השאר): מל"מ (מתמודדים למען מתמודדים) http://www.malam.org.il/, ממ"ן (מרכז למידע ושיתוף לקהילת משפחות מתמודדי נפש) http://www.maman.org.il, בית אקשטיין http://www.b-e.org.il/htmls/home.aspx, עמותת אנוש http://www.enosh.org.il/ ועוד. בברכה, ד"ר אהוד ססר
שלום רצוי להגיע לאבחון פסיכאטרי יש בפסכאטריה הפרעה בשם "ריבוי אישיות "
שלום רב, אתה מייעץ בעקבות לימודים בתחום המדובר ? בברכה, ד"ר מ. למפיט
שלום לך, נראה כי את ומשפחתך סובלים מאד מהבעיה שלך. אכן אם רוצים להפסיק צריך להסכים לקבל עזרה, ולמצוא דרכים אחרות, בריאות יותר, לקבל את מה שאת צריכה באופן שלא יפגע בך ובמשפחתך. מקווה שיהיו בך כוחות לעשות את השינוי ולפנות לטיפול. בברכה, שרון
שלום לך, קודם כל הכנות והבשלות - מוכנות, הם הכרחיים לכל שינוי, דהיינו עשית צעד ראשון. תסמונת מינהאוזן זוהי הפרעה, שמטופלת ע"י בריאות הנפש - פסיכיאטר. אני מאוד ממליצה לפנות לפסיאטר שתוכלי לתת בו אימון. בהצלחה רבה וכל הכבוד על האומ להודות.
שלום לך, אני משער שמטרת הכאב והאשפוז היא להרגיש מטופלת ושדואגים לך. איכשהו זה כנראה מתאפשר מבחינתך רק אם את חולה וסובלת. אני מקווה שתוכלי לגלות שניתן לההרגיש כך גם מבלי לגרום לעצמך נזק. שתוכלי לחוש נאהבת, עטופה ושמתייחסים אלייך גם ככה, ברגיל. לילה טוב, אודי
שלום דניאל, תסמונת מינכהאוזן הנה הפרעה (לא מחלה) נפשית המאופיינת בהמצאת סמפטומים לצורך קבלת יחס טיפולי. לא חייבים להרעיל את עצמך (או לפגוע) בשביל זה. יש דרגות חומרה שונות להפרעה, ומאחוריה חשוב לזהות את הצרכים, ולאפשר ביטויים ומענה להם באופן לגיטימי יותר. אודי
שלום בת 25, לא, לא כך צריך לסיים טיפול ובכלל, עפ"י תפיסתי, ההחלטה על התחלת טיפול פסיכולוגי ועל סיומו צריכה להיות נתונה כולה בידי המטופל. גם אם כוונותיו של המטפל היו טובות והוא הרגיש שאת רק מקבלת רווחים מישניים של תשומת-לב מהטיפול, רווחים שאולי אפילו לוקחים אותך אחורה, פרידה כזו אינה תורמת דבר והראיה שחיפשת דרכים אחרות, גרועות יותר, למצוא תשומת לב. תסמונת מינכהאוזן (Münchhausen Syndrome) היא תסמונת נפשית שבה אדם עושה עצמו חולה או גורם בכוונה למחלה, על מנת לקבל טיפול רפואי. היא קרויה על שם הברון מינכהאוזן שסיפר סיפורים דמיוניים ויוצאי דופן. בספרות הרפואית מתועדים מקרים לא מעטים של אנשים שהגיעו לחדרי מיון של בתי חולים, כשהם מביימים מחלות שונות כדי לזכות לתשומת לב מהרופאים ושאר הצוות הרפואי. לשם השגת מטרתו אין הסובל מהתסמונת בוחל בהתנהגות מניפולטיבית ושקרים. המלצתי לך היא לגייס את כל מאמצייך כדי לפנות בכל זאת למטפל שתוכלי לספר לו על התסמונת הזו ויחד תמצאו דרך לבנות את אישיותך ולעצב את התנהגותך בצורה כזו שתוכלי לקבל תשומת-לב והערכה ומעצמך בצורה לגיטימית יותר. אפשר אפילו לחשוב על מקצוע רפואי או פארא-רפואי שבו תעבדי בסביבה שאת מכירה בתנאים אחרים, הפעם מהצד של המטפל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
ליאת שלום, אני שומע הרבה כעסהנובע מכאב שאת ככל הנראה חשה. חלק מהכאב הזה הוא על ההרגשה שלך שלא שמעו אותך, וגם כאן את חוששת שאם תאמרי את שאת רוצה יראו אותך רק כקטגוריה אבחונית, שאני אמהר להבין מה קורה לך, מבלי באמת להקשיב. תחושה שכזו אני מניח גורמת להרגשת איום, הרגשה מותקפת, אולי גם של חוסר אונים. שאל מולה נותר לך רק לתקוף חזרה, לתת גם לי לפסיכולוגית שלך ואולי לפסיכולוגים אחרים להרגיש מעט ממה שהרגשת - שאת שפטת אותם, יודעת עליהם הכל מראש, על כולם ללא היכרות עמם. אני מניח שכרגע זוהי הרגשתך, אני מקווה יחד איתך שאכן תצליחי להרגיש טוב יותר עם עצמך ואולי בתוך כך גם עם עולם הפסיכולוגיה, שאני לפחות מאמין שאין בו רק רע. דרור
שלום רב, באמת מצב לא פשוט. נשמע שאחותך סובל מהפרעה שנקראת תסמונת מינכהאוזן. זו תסמונת בה החולים פוגעים בעצמם על מנת לקבל טיפול רפואי. בכל מצב בו עומדים "לעלות עליהם" הם בורחים, עוזבים את הטיפול ומגיעים לרופא חדש שעוד לא מכיר אותם. לכן הרופא צריך להזהר מאד ולא לומר להם ש"הכל בראש" או שהוא יודע שהם יוצרים את התסמינים בעצמם, כי אז החולה פשוט יעזוב את הרופא וילך למישהו אחר, שיתחיל מחדש את הבדיקות.... ראשית כדאי לדווח לרופא המשפחה על העניין, ולבקשו שלא יספר לה שהוא יודע על כל מה שפרטת. בכל אופן, מדובר בהפרעה שמאד מאד קשה לטפל בה. המון הצלחה, והיי חזקה!!!
נעמה שלום, טוב שאתם עירניים, כי יתכן שאכן מדובר בבעיה נפשית, אבל כמו שציינת- אי אפשר לדעת בודאות. אולי זו "סתם" אמא דאגנית.... שום גורם רפואי לא יאפשר לסבתא נגישות למידע בלי לידע את האם. הכי נכון לפנות להתייעצות לעובדת סוציאלית לחוק נוער באיזור מגורי האם והנכדים ולעדכן אותה. ניתן לבקש ממנה שתשמור על דיסקרטיות. העו"ס יכולה לבדוק את הנושא ברמה המקצועית ולהרגיע את הסבתא. רק בריאות...
שלום, אכן השלב הראשון והחשוב ביותר בטיפול הוא ההכרה והמודעות שיש בעיה נפשית ואין מדובר בבעיה גופנית. דווקא כאן המשפחה וחברים יכולים לעזור מאוד על ידי שיחות רבות וחזרה על הדברים שאין מדובר בבעיה גופנית אלא בבעיה נפשית. השיכנוע וההבנה שמדובר במצב נפשי הוא השלב הראשון הקשה והחשוב ביותר בטיפול בתסמונת זו. כל טוב דר' גיורא הידש
שלום רעות, malingering היא העמדת פנים והתחזות, שמטרתה *המודעת* היא השגת רווח ממשי כגון פיצוי כספי, אחוזי נכות, התחמקות מהעמדה לדין, שחרור מחובת שרות בצבא, וכד'. גם בתסמונת מינכאוזן החולה ממציא, מחמיר או מגזים סימני מחלה, אבל מתוך משאלה *לא מודעת* להיות חולה, כדי לזכות בתשומת לב רפואית רבה. בדר"כ, הלוקים בתסמונת מינכאוזן יסכימו לעבור טיפולים ובדיקות קשות וחודרניות, כולל ניתוח, בעוד המתחזים יתנגדו לכך. ההאבחנה המבדלת של הפרעות אלה ודומותיהן אינה פשוטה כלל ועיקר. הטיפול בהפרעת מינכאוזן ובהפרעות דומות מניח שבבסיס התופעה עומדת הפרעת אישיות. הטיפול יכלול, אם כך, פסיכותראפיה עם או בלי טיפול תרופתי (הרגעה או SSRI). בברכה ליאת
לדנה התיסמונת די נדירה ולכן אין כל כך הרבה חומר. בדרך כלל אני ממליץ להתחיל מהספר "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה" בעריכת ח. מוניץ. כל טוב דר' גיורא הידש
טל שלום אינני מכיר חומר בעברית. אני מעריך שבספריה תוכלי למצוא חומר הסבר רב, כמו גם בחיפוש באינטרנט. הרוב יהיה מן הסתם באנגלית. בברכה ד"ר אורן קפלן
שלום, אכן מצב לא קל, אני בטוח שישנם אנשים עםהתסמונת הזו אשר מסתובבים בארץ ואינם מאובחנים. אם האדם אינו משתף פעולה אז קשה מאוד להגיע אליו ולטפל בו. למזלנו התיסמונת הזו די נדירה כך שלא רבים סובלים מהפרעה זו. שבוע טוב דר' גיורא הידש