דלקת עפעפיים: אל דמע

עוד בנושא : מחלות עיניים, קרטוקונוס

אנחנו משתמשים בעיניים כדי לראות את העולם, אבל התפקיד שלהם לא מתמצה בראייה בלבד, אלא קשור גם בעיצוב המראה הכללי, בהבעה, ברגשות ובמצבי רוח - וזה בעיקר הודות לעפעפיים. העפעפיים הם למעשה המסגרת של העיניים, ויש להם תפקיד חשוב, מלבד העובדה שנשים מורחות עליהם צלליות, עפרונות שחורים או איליינר.

העפעפיים עוזרים בין השאר בפיזור הדמעות בעין, ובאותה מידה שאנו שומרים על העיניים, אנו צריכים לשמור גם על העפעפיים, על ניקיונם ובריאותם, זאת כדי למנוע דלקות כרוניות, שגורמות לסבל ולתחושת אי-נוחות גדולה.

ד"ר אירית ברקת, מומחית לרפואת עיניים ומנתחת, רופאה בכירה במכון העיניים של בית החולים שיבא תל-השומר, אומרת כי "העין החיצונית היא קריטית לראייה. הלחמית (הציפוי החיצוני ביותר של העין) ניזונה מכלי הדם. הקרנית שנמצאת באמצע היא איבר חשוב ביותר לראיה והיא איבר יוצא דופן בהיותה שקופה חלקה והיא מאפשרת כניסת אור לעין וראיה טובה. אבל, בקרנית אין כלי דם והיא ניזונה מהדמעות בחמצן ובחומר הזנה והגנה. החלק החיצונית של הקרנית תלוי בדוק-דמעות תקין, שמצפה אותה באופן מתמיד".

אם קיימת בעיה בציפוי של הקרנית בדמעות, התאים החיצונים נפגעים ונושרים. זה עלול לייצר גירוי ואי נוחות ובפרעות ראיה ואילו במצבים קיצוניים בהם נוצר כיב, חור או זיהום, ואלו עלולים לגרום לסכנה בירידה בכושר הראייה ואף לאובדן העין. זוהי סיבה טובה לשמור על ציפוי הקרנית.

העפעף והסנדביץ'

ד"ר ברקת מציינת שגם לעפעף יש תפקיד חשוב. "כל עפעוף שלנו מפזר את הדמעות על פני כל העין. הדמעות עצמן מכילות שלוש שכבות. יש שכבה פנימית שנוצרת על ידי תאים בלחמית העין והנה בתווך בין השכבה המימית העיקרית לבין העין החיצונית. השכבה המימית מקנה את מרבית הדמעות ומופרשת ע"י בלוטות דמעות. השכבה החיצונית של הדמעות היא השכבה השומנית. "השכבה השומנית נוצרת על ידי בלוטות המייבומיאן, אשר נמצאות בשולי העפעפיים, ממש בקו שהוא פנימה לריסים. השכבה החיצונית של הדמעות -תפקידה לשמור ולמנוע אידוי של השכבה המימית. כך נוצר סנדביץ', שבו השכבה המימית העיקרית נצמדת לעין מצד אחד על ידי השכבה הרירית הפנימית, ונשמרת בזכות השכבה השומנית החיצונית.

כל אחד והתפקיד שלו

כאמור, אחד מתפקידי העפעפיים הוא להפריש שכבה שומנית שתגן על האידוי. דוק הדמעות עובר תחלופה מתמדת. מצד אחד נוצרות דמעות, ומצד שני הן מתנקזות בפתחים קטנים שנמצאים בפינה הפנימית של העין, ליד העפעף. גם הניקוז נעשה דרכן.

העפעפיים, על ידי תנועה מתמדת, סוחטים את הדמעות אל כיוון פתחי ניקוז הדמעות בפינה הפנימים של העפעפיים המובילים לחלל האף. הדמעות מכילות 80% מים, אבל גם חמצן, חומרי הזנה לקרנית ולעין החיצונית וכן נוגדנים שתפקידם להגן מפני מזהמים.למעשה, הדמעות מגינות פיזית על העין החיצונית החשופה כלפי חוץ.

על ידי העפעוף המתמיד ותנועת הדמעות, מסולקים אי אילו חלקיקים וגופים זרים שמתיישבים על הדמעות. אבל חשוב לזכור, יש דמעות ויש דמעות. דמעות של רפלקס כמו אחרי חיתוך בצל או בכי, הן "דמעות שוטפות" ולא מכילות את חומרי ההזנה בדמעת הרגילות.

אימא'לה, יש לי שעורה בעין

בלוטות המייבומיאן מפרשיות כל העת הפרשה שומנית רכה, חצי נוזלי. במידה ונוצר שינוי בהרכב השומן, הוא יכול להפוך למוצק יותר, והבלוטות נסתמות, וכך נמנעת הפרשה של השכבה הזו,ו כך גם נוצרת פגיעה ממניעת אידוי הדמיות ועלול להיווצר יובש בעיניים.

ייצור ההפרשה של בלוטת המיבומיאן הוא מתמיד, ואם פתח הבלוטות סתום הן מתנפחות, ומכיוון שיש חיידקים בשולי העפעף - הבלוטות מזדהמות ונוצרת שעורה או סוג אחר של בלפריטיס (דלקת של שולי העפעפיים). זה מצב מאוד כואב ומציק, המהווה סימן של חוסר תפקוד של הבלוטות.

במצבים הקיצוניים נוצרות שעורות חוזרות ונשנות. במצבי ביניים נוצר גירוי רב בשוליים של העפעפיים והם הופכים למודלקים. מה שקורה הוא שהשומן והדלקת מגרים את שולי העפעף ההופך לאדום, מודלק עוד יותר ומגורה. יש גם מה שנקרא בלפריטיס קדמית קשקשים נוצרים על הריסים וגם מצב זה מגרה את שולי העפעף, יוצר אודם, יובש, גירוי וחוסר נוחות בעין.

בלפריטיס לא נורא, אבל גם לא נעים

למעשה, בלפריטיס היא מחלה כרונית. היא מאוד שכיחה בישראל. היא יכולה להופיע גם אצל ילדים וגם אצל מבוגרים. הבעיה היא שהיא לא תמיד מאובחנת ולא תמיד אפשר לטפל בה. מה שבכל זאת אפשר לעשות הוא לשמור על ההיגיינה של העפעפיים. צריך לפני כל הטיפולים לנקות את השומן הלא תקין ואת בלוטות המייבומיאן, זאת כדי לאפשר זרימה תקינה של ההפרשה של הבלוטות ההכרחית לדמעות.

בנוסף, רצוי לשים רטיות חמות על שולי העפעפיים כדי להקל על הניקוי. אפשר להניח תה קמומיל, שמחקרים נטורופתיים מייחסים לו תכונות נוגדות דלקת, או רטיות חימום אחרות. לאחר מכן יש לנקות את שולי העפעפיים עם פדים לחים מיוחדים שמיועדים לכך, ועוד אפשרות לניקוי שולי העפעף היא באמצעות שמפו מיוחד דוגמת נאווי-בלפ (navi blef) - תכשיר המשמש לטיפול ולמניעה של התפתחות הדלקת.

כיוון שמדובר במחלה כרונית, חשוב לנקות את העפעף באופן יומיומי. בהתחלה פעמיים- שלוש ביום, וכשהמצב משתפר אפשר להסתפק בפעם אחת. בנוסף, לפעמים מוסיפים תחליפי דמעות ללא חומר משמר, זאת כדי לא לפגוע בעין החיצונית. כמובן, שום דבר לא צריך להוות תחליף לביקור אצל רופא עיניים, זאת כדי שיאבחן את הבעיה וכדי שישלול בעיות נוספות.

לעתים הרופאים רושמים טיפות או משחת אנטיביוטיקה פרק זמן קצוב ובמקרים קשים אף כדורים ממשפחת הדוקסילין. התרופות הללו משנות את הרכב הבלוטות ומאפשרות הפרשה בריאה יותר של הבלוטות. במקרים קיצוניים נותנים לפעמים משחה של סטרואידים, אך לרב מנסים להימנע מכך בגלל הסיכון של תופעות לוואי. רצוי לפנות לרופא עיניים אם מפתח אודם או גירוי בשולי העפעפיים על מנת לקבל אבחון נכון וטיפול מתאים.

בואו לדבר על זה בפורום עין יבשה - אבחון וטיפול.