פורום פסיכולוגיה קלינית

חנוכה שמח לכולם! שנזכה לראות את החטופים חוזרים לבתיהם, שיפסקו המלחמות ונדע ימים של רוגע ושקט! שנפיץ אור וטוב לכולם. תודה אודי על עבודת הקודש,שאתה עושה כאן לכולנו! חנוכה שמח.

חנוכה שמח מיכלי!!

היום עשיתי את התסרוקות ל-2 הילדות בנות ה-5 ו-6 עשיתי תסרוקת שבעיקרון החצי העליון של השיער אסוף (בצורת פפיון - מהשיער עצמו) והלמטה נשאר פזור ועשיתי לזה בייביליס מוברש. התחלתי ב-12:30 וב-16:30 סיימתי את 2 הבנות. בילדה הראשונה המוברש קצת התפרק אבל למדתי מה הטעות שעשיתי, ובשנייה כבר יצא יותר טוב. אבל בשנייה הפפיון יצא קצת עקום אבל זה בגלל שהיא זזה לי מלא ולא נתנה לי לעבוד, לא היה לה סבלנות לשבת. אבל אני חושבת שהאמא מרוצה, היא אמרה לי שיצא מושלם וגם הסבתא התלהבה. מקווה שהן באמת מרוצות, הרגשתי שיכולתי יותר. גם נראה לי שלא שמתי מספיק סיכות לחיזוק הפפיון, מקווה שלא יתפרק להן. אבל סה"כ לפעם ראשונה אני חושבת שהיה בסדר גמור.

היי אודי היא אמרה שהתסרוקת החזיקה כל האירוע :) ואמרה שהילדות היו מבסוטות ממש מהתסרוקת.

שלום ד"ר אודי, הטריגר: הכאת בוהן בקמיצה. כל פה שלא ארגיש נוח בחלל הפה, כלומר בלפחות מאחד מחלקי הפה, אשתמש בטריגר שכתבתי. האם הטריגר שכתבתי יכול לעזור להרגיש יותר נוח בחלקי הפה? אשמח לפירוט תשובתך בקשר בין הטריגר לבין היפנוזה עצמית. תודה רבה

אודי, ניסיון זה המון!!!! אני בחרתי את המטפלת שלי כי היא מבוגרת ממני ובדקתי כמה שנות וותק וכו' אתה צודק. מה שמלחיץ אותי שהיא תשכח דברים ותתבלבל כי היא שכחה והייתה בטוחה על משהו שלא היה... בכל אופן היא כן הרגיעה אותי והרגשתי שאפשר לסמוך עליה וזה החלק הכי חשוב נכון? נושא אחר: איך אנשים מתנתקים ממשפחה? מאחים? מהורים? אני מעולם לא יכולתי לעשות את זה...כי מה יגידו? לא נעים ובושה וכו' לפעמים אני חושבת שהיה טוב אם לא היינו בקשר אבל אז אני חוששת מזה...אבא שלי מגיע אליי לשבתות פעם ב3 שבועות (חלוקה עם אחיי) זה הפך להיות קשה ומסובך רגשית...המטפלת אומרת כי הוא היה רחוק עכשיו זה שונה... מה דעתך על ניתוקי קשר? מעולם לא העזתי ..לספוג רע ולשתוק זאת האופציה, אנחנו מוזמנים להדלקת נרות מבחינתי באים. המטפלת אומרת שאם המרעילה המשפחתית יורדת עליי ב"צחוק "(שלא מצחיק אותי)אם נעשה רע תחליטי שאת עוזבת את המקום אחרי שלוש פעמים כאלה או משהו כזה... כבר ביקשתי מהמרעילה שתפסיק אבל מגיל קטן זה ככה...ואומרת שזה בצחוק ושהיא אוהבת אותי וכו..

ענתה לי כאן בפורום אישה חמודה אבל אני רוצה לשמוע גם את דעתך בנושא בתודה איקה

הי אני באמת לא יודעת כבר מה נכון ומה לא. זה הגיוני שבחופש הפסיכולוגית שלי לקחה חופשה מפגישה אחת. בחגים של שתי פגישות. ועכשיו עוד חופשה של פגישה אחת(שזה אומר שבועיים לא להפגש). אשמח לדעת אם זה נורמלי. כי אני לא מרגישה שאפשר להתקדם שהולכים 8 צעדים אחורה כל רגע. תודה!!

היי..המטפל הוא גם בן אדם ;) כל הימים האלה זה חופש? בטוח? אולי יש למטפל איזו בדיקה חשובה? או משהו משפחתי. יכולות להיות מספר סיבות...הייתי מעלה את זה בטיפול ושואלת במפורש ומדברת על מה זה גורם לי להרגיש. המטפלת שלי גם הייתה בחופש די ארוךבחגים ואחר כך היה יום שלא נפגשנו ושוב השבוע לא יכלה אז ביקשתי לנסות יום אחר ובמקרה התאפשר וקבענו חד פעמי יום אחר בשבוע וכך לא חיכיתי שבועיים גם זו אפשרות לבקש. כדאי לעלות את זה בטיפול. בהצלחה

אני כל יום יש לי תוכניות על סדר היום איך שיראה וכל פעם זה מתפוצץ לי באמצה היום בעיקר בתחילת היום כשאני לבד בחדר אני מתחיל להיכנס לבועה של מחשבות על איזשהוא בחור חמוד נורא שראיתי פעם באינטרנט ואני חושב כאילו שאני נראה כמוהו ויש לי תסרוקת כמוהו בקיצור כך עד שאני פושט את כל הבגדים שלי ומתהלך ערום במחשבות האלו לא יודע בדיוק מה זה קשור . וכך עד שאני מרגיש שזהו הגזמתי וזה גוזל שעות לריק מהיום שלי וזה מבלבל אותי כל היום איך אני משתחרר מזה

אם זה מפריע למהלך היום - מומלץ לטפל, אני חושבת שכדאי שתפנה לטיפול.

היה לי כל מיני כפייתיות ואובססיה שטיפלתי בעבר

אודי יקר. מקווה קודם כל שהכנס,היה מועיל וטוב. אני חושבת שאני בידיים טובות. הייתי אצל הפסיכיאטרית שאמרה שאני יכולה להוריד כדורים בהדרגה, כשאמרתי שאני לא בטוחה ופוחדת שיחזור, אמרה שכשהיא אמרה לא זה לא וכשהיא אומרת כן זה כן...אז מורידה בהדרגה. הפסיכולוגית שלי אבחנה אותי כ"פוסט טראומה מורכבת לא פעילה" ...שאני בסדר כנראה. הפסיכיאטרית אמרה שהפסיכו' מאוד מקצועית והיא תדע אם משהו לא בסדר כשאוריד כדורים וגם אחזור אליה עוד 3 חודשים.. כך שאני בשמירה כזו. בידיים טובות... הפסיכי' מבוגרת והיא קצת התבלבלה בפרטים שאמרה שאני באתי עם שקיות קניות והזכרתי לה שלא הייתה בעיה כזו. זה התבטא בדברים אחרים.. . ובכלל קצת פחדתי שהיא תשכח כי היא מבוגרת..וחזרה על כמה דברים שכבר אמרה...מקווה שאין לי סיבה לפחד ממנה.

היי מיכלי, אני שמחה לשמוע שאת מרגישה שאת בידיים טובות ושיש התקדמות עם הטיפול. זה נשמע שאת בדרך הנכונה!

שלום לאחות של אשתי יש תסמונת טורט זה מתבטא בטיקים ורעשים של צעקה כל כמה שניות אבל מלבד לזה יש לה ממש התנהגות של ילדה היא כבר בת 30 ומתנהגת כמו ילדה בת 4 אוכלת בידיים אומרת דברים לא קשורים לשיחה לא רוצה ללכת לעבודה מתנהגת לכלבה שלה כאילו זה תינוק ובכללי ממש התנהגות של ילדה האם זה מהתסמונת טורט או שזה סוג של אוטיזם שכדאי לבדוק ?

יכול להיות שהיא סובלת מכמה דברים? אני הייתי פונה לרופאת משפחה!

כאלו שחסרים לי דברים עם מה להתמודד עכשיו גם בעלי מאושפז בבית חולים כבר מיום חמישי בעיה לא ברורה עם הכליות לא יודעים ממה הבעיה שלו הגיעה אולי מעודף כדורים שקיבל אולי אולי אןלי והשבת היתה כל כך יבשה כל כך חסרה שאפילו הבן שלי שגר איתי רב איתי במשך השבת ממש לא במים שלי ובטוח שגם פישלתי לא מעט אך הבן שלי מחפש שלמות מה שאני רחוקה ממנה כמו שנות אור אני מבינה שגם הוא עובר תקופה לא קלה לימודים שקשים לו מאוד גם בעבודה לא קל לו ועכשיו גם האישפוז של בעלי נראה לי שנופל עליו יותר מידי נטל כל התקופה האחרונה וכל הלחץ יצא לו כמו קיטור בשבת הזו סולחת לו מראש רק מתוך הבנה גם עלי הכל נופל ולא מצליחה להתאושש מאחלת לכולנו שבוע טוב ומבורך בקרוב חנוכה חטולית

חטולית יקרה, קוראת אותך ומבינה לליבך, קשיים פיזיים ממש שלך ושל בעלך ובנוסף הרגשי.. אין לי הרבה מה לומר רק שקוראת ושאת נותנת את הנשמה לכולם ומאוד מקווה שאת דואגת לעצמך ומצאו איך לעזור לך. מחבקת ומאחלת בריאות איתנה לבעלך ולך.

הי חטולית, זה באמת לא פשוט. חשוב מאוד להיות עם עצמך סלחנית ולהבין שזו תקופה קשה, ולא תמיד אפשר להיות מושלמת. את עושה את הכי טוב שאת יכולה, וזה הכי חשוב. מקווה שהשבועות הקרובים יהיו קצת יותר קלים.

היי הייתה לי חברה טובה, הייתי חברה שלה כמה שנים והייתה בינינו כימיה בעיתית- אני זאת ששלטתי בקשר. מסוף שנה שעברה היא התחילה ללכת לטיפול ריגשי והמטפלת שלה רוצה שהיא תעזוב אותי. היא אומרת לי עכשיו שאני כל הזמן הזה ניצלתי אותה . אני מסכימה שלא נהגתי כשורה קיבלתי שרביט של כוח ולא ידעתי להתנהג אתו נכון אבל אני עדיין חושבת שעשיתי הרבה דברים בשבילה ולא בגלל שפחדתי שהיא תעזוב (לדוג': היא הייתה מחבקת אותי הרבה זמן ולא העפתי אותה ממני כי לא רציתי שהיא תיפגע, הקשבתי לה שעות על גבי שעות אפילו שממש רציתי לנתק את השיחה) ובאופן כללי לא פגעתי בה מילולית זה היה יותר שיכלתי לומר לה שאני לא רוצה לצאת איתה לאכול או לעשות שב ביחד וכו' והיא אומרת לי שאני ניצלתי אותה ואם אני רוצה להמשיך להיות חברה שלה היא לא יכולה להמשיך להרגיש לא רצויה והיא מדברת אלי בצורה מאוד קשה כל דבר שאני אומרת היא מגיבה קשה (" את לא תחליטי " גם אם ממש לא התכוונתי להחליט). אני מסכימה שזה לא הגיוני שהיא תמשיך ככה אבל אני גם מרגישה שזה לא פייר כי אני גם סבלתי מהחברות הזאת – כל הזמן הרגשתי אשמה על דברים שאני אולי לא באמת אשמה בהם. ובסוף אני יוצאת הרעה בסיפור. אני סתם מנסה להצדיק את עצמי או שאני באמת כן רעה ובאמת מגיע לי לשמוע את כל זה? אני מרגישה נורא על מה שעשיתי לה אני פגעתי לה בערך העצמי !! אני מחקתי אותה!! היא אמרה לי שבשלב מסוים היא לא יכלה לכעוס עלי. ויש לי גם קול אחד קטן שאומר שאולי זה באמת היה מאוד קשה לאהוב אותה בצורה הזאת -זה נכון? אני מבולבלת נורא וזה ממש קשה לי כל המחשבות האלה אשמח להבהרה בנושא. בתודה מראש

היי אני חושבת שזה שאת כותבת כאן מראה כמה שחשוב לך לא לפגוע... אני מבינה שחברה פגוע ממך, אני מבינה גם שזה פוגע בך, כי כן נתת לה הרבה פעמים והיא שכחה את כל הפעמים שבהם היית בשבילה... גם את חושבת שהחברות בינכם לא טובה לך ולה- אז אני חושבת שתתרחקי- את צודקת לא בריא לשמוע כל כך הרבה ביקורת... אני לא מכירה אותך אבל אולי תשאלי את עצמך אם תמיד עם כל החברות את משתלטת? לכל אדם יכולה להיות חברויות פחות בריאות... זה לא חייב לומר שיש לך בעיה... (כתבת על ש.ב- אם את עדיין בלימודים אולי תפני ליועץ החינוכי)

אני מאוהבת במורה שלי . ממש אובססיביתח אליו. חושבת כליו כל היום וזה מתסכל כי אני יודעת שזה בחיים לא יוכל לקרות. חיפשתי אותו באינטרנט, אין לו זכר אבל הגעתי איכשהו לאישתו,שהיא חסומה אבל לאחיה הקטן ואמא שלה אני בודקת את העמוד מדי יום, וראיתי תמונה של הילד שלהם והוא כל כך חמוד. אני משתוקקת לכל טיפת יחס ממנו ומחכה לשיעורים איתו . למרות שאין לנו שום קשר מיוחד או אף פעם לא ניהלנו שיחה באמת . אין לי באמת חברים , ואני כל היום בבית ואני רוצה שמישהו יאהב אותי. תמיד הרגשתי שבמערכות יחסים שהיו שלי עם חברות אני תמיד אהבתי יותר מאשר הצד השני. אני מרגישה תקועה ושכולם מתקדמים ואני נשארת מאחור. אני לא מבינה מה המשמעות שלי בחיים. לא באלי לשבת כל היום בבית. אבל אני מרגישה כל כך לא בנוח שאני יוצאת . יום אחד אותו מורה ביקש לדבר איתי אחרי השיעור, הרגשתי כל כך בעננים שהוא רואה אותי, והלכתי הביתה עם חיוך מרוח על הפרצוף ולא אכלתי כל היום, זו היתה הרגשה מדהימה.הרגשתי שפתאום המשמעות של החיים היא בעצם אהבה שאנחנו חיים בשביל לאהוב ולהרגיש אהובים ולבנות יחד משפחה ופתאום הבנתי למה כולם חיים במין תבנית אבל מאז אני מרגישה שאני אובססיבית אליו ואין לי את האהבה הזו. וזה קשה כי לפני רגע הרגשתי כל כך בעננים . אני פשוט רוצה להרגיש אהובה.

אורטל יקרה אני לא חושבת שזה מה שהמטפלת שלך רואה נכון מעצבן שדווקא הפעם לא חפרה לך ויתכן שאינה מסכימה שתשלחי לה הודעות לאחר זמן טיפול אולי הרגישה שאת זקוקה לשקט ונתנה לך את הזמן שלך לדבר היא לא יכלה לנחש שאת כן זקוקה ללחץ הרגיל אולי בכל זאת תכתבי לה אייך הרגשת ? רק שתדע... חטולית

תודה! כמו שכתבתי לברבורית- אני לא רוצה לדבר איתה על זה.

צר לי לשמוע על לילה שכזה מלא חרדות מקווה שחלף מהר ויכולת לקום ליום עבודה טוב קשה נורא לתפקד בצורה כזו חטולית

הוי, איזה ערב של חרדות ולילה מוטרף עברו עליי. התדירות והעוצמות של אלו קיצוניים יותר לאחרונה. איני בטוחה שישי לי הסבר לזה. מקווה להצליח להתפקס לפני שאתחיל את יום העבודה. עוד מעט. בוקר טוב וד"ש לכולם, סוריקטה

היי סוריקטה מכירה את זה מקווה שהצלחת בסוף להתפקס בעבודה.

אני לא יודעת מה עובר עלי חזרתי הפוכה מהטיפול המטפלת עצבנה אותי. ישבתי שם ולא דברתי כמעט כלום וכל כך רציתי שהיא תחפור כמו שהיא יודעת לעשות!... שהיא תשאל ולא רק פעם אחת -מה איתי? ולמה אני ככה! רציתי שהיא תהיה בשבילי שתראה אותי! שתבין שאני לא סתם בשקט!!! שכל כך הרבה שנים הייתי בשקט ואף אחד לא ראה! זה התפקיד שלה לראות, לא??? הייתי כותבת לה את זה, עכשיו שאני פתאום מבינה מה עבר עלי שם... אבל לא נראה לי שהיא רוצה שאני אכתוב לה. יש זמן לטיפול ואין שום סיבה לכתוב לה עכשיו, זה כבר לא הזמן שלי. עצב.

היי אורטל, מבינה אותך מתסכל כשאת יושבת בטיפול ומרגישה שלא רואים אותך. אבל כן, אני חושבת שכדאי שתדברי על הנושא הזה בשיחה הבאה עם המטפלת.

יכול להיות שאני רוצה שלא יבינו אותי? זה מה שכתבת? למה?

תודה ברבורית, אני לא רוצה, לא יודעת למה... אבל תודה שאת מבינה

מעולם לא היה באופי שלי תמיד הייתי אדם רגיש ולפעמים גם רגישה מידי כמו שאומרים הבנים שלי אמא כדור רגש ברור שלא אמרתי ולא עשיתי כלום כדי להחזיר לבת דודתי על העלבונות שלה זה רק שלה נכון שאני הנפגעת אך מנסה לשים עצמי בנעלים אחרות אל תעשה לחברך מה שאינך רוצה שיעשו לך כך תמיד אז העברתי הכל בוויש אחד גדול שמתי מאחורי ולהפך אני כן מראה לה חיבה ותומכת בה בכל תכתובת שלנו היומיומית כעת רק מחכה לביקורת הבאה שלי בבית החולים כדי לדעת אם יש אולי אולי אולי משו טוב אולי בשורה שתתן לי אנחת רווחה שיש דרך לטיפול שלי על זה אני כעת רק מתפללת לבשורה טובה דבר נוסף כיום אני מתמודדת מאוד קשה עם 2 אנשים שהכי קרובים לי שהם פשוט מסורבי מכשירי שמיעה ממש כך במילים אחרות אפשר לומר שהם" חרשים" צריך לדבר אליהם המון פעמים עד שמשהו נקלט להם אם בכלל בשמיעה... בחודש הבא מגיע אחי לארץ לביקור גם הוא מסורב מכשירי שמיעה זה בלתי נתפס מבחינתי שאנשים מסרבים להשתמש במכשירי שמיעה שיכולים לשפר להם את איכות החיים ובמקום זה... אז..כשאחי יגיע אצטרך להתמודד עם 3 מסורבי מכשירי שמיעה פשוט חרשים למה הם לא מתחשבים גם בנו הסובבים אותם למה???? חסרת אונים חטולית

ברבורית מתוקה שלי כתבתי המון ופתאום הכל נמחק לי אוווף מאמינה שהחברה שילדה בן חסרה לך מאוד אני חושבת שתתני לזמן לעשות את שלו אולי יש דברים שאינך מודעת להם מעבר לנושא המרחק? את לא חייבת ללכת לברית אם קשה לך מידי אני כן הייתי הולכת קודם כל מפני שברית זה ארוע חד פעמי לכל החיים זו חוויה אחרת ו..לדעתי גם מקרבת ..אולי היא תתחרט שהתרחקה ממך מה שנקרא "לשבור את הקרח" לך יש בת בגיל שנה מה רע בבנות? גם את בת.. הלוואי והיתה לי בת לי יש 3 בנים הכי חשוב שהם יגדלו בהמון אהבה וחום תספורת שיער בנות תענוג יש לך הזדמנות נפלאה ליישם את מה שלמדת מתוקה שלי אשרייך בהמון הצלחה 😍😍😍 חטולית

מנסיוני האישי כשמגבילים ילדים נגד השמנה בדגש על השמנה זה גורם להם להתעסק עם זה מעל מה שאנחנו רוצים שבי ודברי איתה על הסיבות שבגללן את נוהגת כך ואולי אם תתני לה את האפשרות להחליט אם היא בכלל מוכנה כעת נפשית לרדת מהממתקים או לחכות עוד קצת יש מצב שהיא לא תתעסק עם חישובים של מה לאכול מחר אני לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל בנות לפחות קשובות להגיון לדעתי תפני להגיון שלה ואולי בכלל תשאירי את הבחירה בידים שלה.. חטולית

מיכלי מאמי המלצה שלי לגשת למי שנתנה לך את הכדורים גם להסביר את המניעים להורדת המינון ולדעתי היא בהחלט תמליץ לך על הטוב עבורך חטולית

ממש קשה לי גם שהיא פתאום בבת אחת הפסיקה לדבר איתי. פעם היינו מדברות כל יום במשך חצי שעה לפחות בערב, וגם מתכתבות. ופתאום היא ניתקה קשר. בלי שום התראה מוקדמת. וממש קשה לי. בעלי אומר שאולי אין לה זמן, אבל עובדה שעם החברה השנייה שלה היא כן בקשר קרוב. היא ידעה שהיא ילדה ישר, ואני ידעתי רק אחרי כמה ימים דרך אותה חברה שלה. אז כן יש לה זמן לחברות אחרות. כנראה שזה משהו אחר. היא אומרת שזה כי אנחנו גרות בעיר אחרת, אבל זה לא כזה רחוק. חבל לי על הקשר הקרוב שהיה לי איתה, הייתי רוצה עוד מישהי כזאת, זה נורא חסר לי ואף פעם לא הייתה לי חברה שממש מדברת איתי כל יום... חברת נפש. מבאס. לא כ"כ בא לי ללכת לברית...

היי אודי וכולם, זוכרים שלמדתי עיצוב שיער ועכשיו אני מתחילה לעבוד מהבית? סיימתי את הלימודים לפני כשנתיים. אח"כ בכלל לא התעסקתי עם זה, ובחודשיים האחרונים שלי התאמנתי הרבה (על בובת אימון), ומרגישה כבר יותר מוכנה. ואיכשהו בלי שפרסמתי לקוחה שמעה עלי והיא רוצה שאעשה תסרוקת ל-2 הילדות שלה לחתונה (זה יהיה בנר ראשון של חנוכה). ואני מאוד חוששת. כי אני יודעת שזו הפעם הראשונה שאני עומדת להוציא את העבודה שלי החוצה, אני מפחדת שלא אצליח לעמוד בציפיות שלה, במיוחד כי אני מרגישה שאני עדיין בתהליך למידה ואני לא בטוחה אם אני מוכנה לגמרי. יש לי את כל הכלים והידע, אבל עדיין בלחץ,...

היי לכולם, אתם יודעים שיש לי בת, היא בת שנה. בכל אופן, אני רוצה לשתף תחושה שאני לא מצליחה להימנע ממנה – אני ממש רוצה בן בפעם הבאה. אני יודעת שהדברים לא תמיד תלויים בנו, אבל כל הזמן יש לי את המחשבות האלו – אם זה יקרה או לא, איך להתמודד אם שוב יהיו לי בנות... אולי תוכלו לעזור לי לראות את הדברים בצורה אחרת? התחושה אגב הפכה לקשה יותר כששמעתי על חברה טובה שהיתה לי שילדה השבוע בן -- ומשום מה אותה חברה לא מעוניינת לדבר איתי יותר כי עברנו לגור במרחק של 30 ד"ק ממנה (לפני כן זה היה 20 ד"ק) - לכן היא טוענת שניתקה קשר, כי אנחנו כבר לא גרות באותה עיר.

שלום, הבת שלי עם משקל עודף. התייעצתי עם דיאטנית והיא אמרה לי להגביל למתוק אחד ביום. במשך תקופה זה מה שאנחנו עושים, וכעת אני שמה לב שזה כבר משתלט על הבת שלי והיא מתחילה לחשבן את היום למחרת אם בא לה עוד מתוק. אני מרגישה שזה יכול ליצור אצלה בעיות ואני לא רוצה שכל היום היא תתעסק סביב זה. איך אני יכולה להתמודד עם הנושא הזה?

החיים לא פשוטים לי בכלל למעשה מאמינה שעכשיו לא פשוטים לאף אחד כבר לא מדברת על המצב בארץ שמשפיע על כולם המצב בבית לא משו בעלי לא מתאקלם עם הקשיים שלו מאז שהפך לנכה הכל בלחץ עצום רק בצעקות רק בתלונות ואני בנוסף לזאת גם חליתי כבר משבוע שעבר חום 39 ושיעול בלי סוף הכל כואב בלאוו הכי וזה רק מוסיף עוד נדבח על כל השאר מאחר ועדיין נלחמת בזיהום שבגוף ועדיין אין שום פתרון נראה לעין ועכשיו עוד בדיקות ועוד בדיקות כי יתכן ויש לי גם אבנים בכיס המרה סוחבת וסוחבת ושותקת כי אין למי לדבר בעלי בבית כבר 9 חודשים ולצערי כבר גם לא יוכל לחזור לעבודה הוא פוטר על רקע בריאותי מרופא הקרדיולוג שלו וגם מרופא תעסוקתי המתח והלחץ אין מנוחה אין שקט רק מלחמות בלי סוף עדיין חולה סופש טוב לכולם חטולית

מבינה אותך חטולית. זה קשה כשאין רגע של מנוחה או שקט, אני מקווה מאוד שתמצאי איזשהו רגע קטן לנוח ולהקדיש לעצמך, גם אם זה רק לשתות תה חם או להרים טלפון למישהי שתוכלי לדבר איתה. המון חיבוקים והחלמה מהירה <3

לא יודעת איך.... הגעתי לתקופה שעוד מעט אוכל להוריד מינון בכדורים ולנסות בלעדיהם. לבעלי לא משנה מה אחליט. הוא אמר שאלך לבד לפסיכיאטרית, אחליט לבד וכו' כאילו לא משנה לו. הוא שכלתני כזה. לא מאמין בפסיכולוגים וכו'... חוץ ממנו יש לי חברה שיודעת שאני לוקחת כדורים אך היא מתמודדת עם בת בעייתית ולא פנויה כרגע בכלל לשיחות והתלבטויות איתי... הפזיכולוגית אמרה שאקבע עם הפסיכיאטרית ואעשה את זה בפיקוח ואמרה שאני יכולה לפנות גם לפסיכיאטר/ית אחר.. כי כשהייתי בתוך ההיפומניה היא זו שהביאה לי כי היה דחוף ואני הפצרתי בה שתביא מישהיא שהיא מכירה וסןמכת...ההתלבטות אם לבוא אל אותה אחת? האם לבקש שתבוא למטפלת שלי בחדר שלה? כי כך היה בהתקף...האם ללכת לבד? פוחדת ללכת לבד ... ובכלל מוזר שהביקורות באינטרנט לא ממש לטובת הפסיכיאטרית הזאת...מאיפה לי איזה פסיכיאטר לבדוק? מאיפה לי שהוא טוב..איך בוחרים בכלל...אוף אולי אלך לפסיכיאטרית שנתנה לי מלכתחילה את הכדורים שהיא זו שגם תוריד אותם...לא יודעת. והאם זה הזמן הנכון עבורי להוריד עכשיו? כנראה שכן כי אם אקבל התקף זה יהיה עוד כמה חודשים אז זה קיץ וחופש פחות בעייתי.. אוףףף כל הלבטים האלה לבד לבד לבד.. כשאין שותף אפילו לא אחד קרוב זה קשה....קשה לי. בעלי בכלל לא מוכן לדבר על הנושא הזה..זה שלך הוא אומר....אוףףףףףףףףףף

אם היית אצל הפסיכיאטרית הזאת והיא עזרה לך אולי כן שווה ללכת אליה, ואולי אפילו ביחד עם המטפלת שלך וככה לא תלכי לבד. תזכרי שאת לא לגמרי לבד... יש את המטפלת שלך, ואפילו כאן יש אנשים שיכולים לתמוך.. תני לעצמך זמן, ואל תמהרי עם החלטות שעדיין לא שלמה איתן.

אני לא אדם נוקם ואף אחד גם לא באלה שפגעו בי והם חיים לא חשוב מה אכתוב לה היא פשוט תמשיך לעקוץ זה פשוט באופי שלה כל שתמיד אפגע ממנה לצערי כאלה הם החיים לצערי חטולית

אני לא יודעת אם התגובה שלי נשלחה בהודעה הקודמת, זה נתקע לי משום מה. ואל תדאגי, את לא מבלבלת במוח, את משתפת וזה חשוב מאוד. בכל אופן זה לא קל לקרוא על כל מה שעברת. אני מרגישה את הכאב והקושי שאת חיה איתם, לא פשוט בכלל. אני ממש מקווה שתצליחי לשחרר את הכאב הזה בקרוב. את חזקה ואנחנו איתך <3

הי אודי, מקווה שהיה פורה, מעניין ומרגש. שבוע טוב ורך לכולם. סוריקטה

הילדות שלי ארחה 4 שנים בלבד כשגרתי רק עם אמי מתחת לבית של אחותה שם גדלתי וגידלתי גם את בני הדודים שלי שלושה מתוך ה 4 שנולדו עם הזמן כשאמי התחתנה עם בעלה השני החיים הפכו בלתי נסבלים הוא היה אחד הפוגעים שלי במשך שנים עד שזרק את הטלויזיה מהמרפסת 4 קומות למטה והעיף עלי מאפרת זכוכית שפגעה בקיר לידי.. אמי החליטה לשלוח אותי לגור עם אבי ושלחה אותי בלילה לבית אבי הביולוגי שם גרתי גם מעט זמן הוא ניסה ללמד אותי אייך מנקים קוקרבן של עוף כך מכרו פעם את העופות שלמים לא כמו היום כל חלק בנפרד אלה שהלימוד שלו היה יותר מיני מאשר כמו שצריך לא אהבתי את הגישה הזו שהגעילה אותי וחיפשתי מה לעשות לא רציתי לחזור הביתה אל החורג הזה שכל הזמן שלח ידיים אלי כאלו שאני אשתו ואז אבי שלח אותי ללמוד הנהלת חשבונות אצל הבת דודה שלי כן זו היא .. בעלה היה קסם של בנאדם הכי בנאדם בעולם שהסכים שאלמד אצלם ניהול חשבונות גם כך הייתי בתקופת חופש הגדול ובת דודתי שנכנסה כבר לתמונה שאבי ביקש ממנה שתלמד אותי מקצוע שלא אצא אישה זולה..והיא חיבקה אותי ואימצא אותי כדי ללמד אותי את המקצוע באמת שהיתה מלאת סבלנות אך אני לא הייתי כך הראש שלי היה בדאגה לאמא שלי שנשארה שם לבד עם הבעל שלה ודאגתי לה כמו כל החיים . על זה שבת דודה שלי אימצא אותי בחום אני זוכרת לה חסד נעורים על זה שניסה ללמד אותי מקצוע גם ! כמובן שבמצבי המעורער שהיה לא נכנס לי כלום לראש אך נוצר קשר ראשוני מזה שנים שהפכנו למשפחה בחזרה... ושוב חזרתי לבית אמי אחרי שבעלה הבטיח שזה לא יקרה שוב לעולם ..אמת זה לא חזר אך מעשיו הנילוזים לא פסקו אפילו ניסה ללמד אותי לשתות משקאות חריפים כדי שאם אצא עם חבר שלא אשתכר אך בדרך הזו הוא גם היה גורם לי להשתכר ולשלוח ידיים ופה ומה לא? חזרתי ללימודים ונסיתי לשכוח דברים איומים שקרו בפרק זמן קצר כל כך אך ממש לא קרה כך נוצרו צלקות כואבות עד היום לימים היינו נפגשות בת דודתי ואני בארועים משפחתיים וזהו בנתים עם הזמן בעלה של בת דודתי חלה ומצבו התדרדר מניוון שרירים מחלה גנטית משפחתית והוא נפטר ואז שוב נקשרו היחסים שלנו פעם נוספת הפעם דרך המייל עם הזמן זה הפך לווצאפ וכל טעות שעשיתי ישר הפנתה אלי רגשות אשמה שלא הייתי בסדר וזה גרם לה לעוגמת נפש אפילו לא ידעתי שנתתי לה נשק נגדי ... כך נמשכו החיים על גבי הווצאפ כשהיא כל הזמן מלאת ציפיות ממני להגשים לה את מה שציפתה ממני ואני בכלל לא הבנתי מהיכן יצא הכל ולמה... בוקר אחד זה עלה לי לראש שהיא מתנהגת אלי כמו שאימי סוחטת אותי ריגשית עם בסיס קבוע (אימי) ועוד מתפנקת לי למעשה עד היום זה כך לא צפיתי לזה גם מבת דודתי ולכן הפגיעה ממנה מכאיבה לי עוד יגיע היום שבו אחזיר לה על הפגיעות שלה ..אני לא טיפוס של נקמות הכל ממני והלאה אך את הצפדע הזו היא עוד תבלע 🐸 באמת שכן סליחה על האורך ואם בלבלתי לכם במוח כי לכם יש גם כזה שחושב כל הזמן ואני עדיין באותו מקום איתה מפני שאינה יכולה להניח לי ולו ליום אחד בלי עקיצות בסוףּףףף זה יגיע תודה לכל מי שקראה אשמח לתגובות מה שבא לכן כתבו בכנות חטולית שעדיין לא נרגעת כמעט 3 לפנות בוקר ותסלחו לי שלא עניתי עדיין על כל מה שכתבתן אודי יקר אשמח לשמוע גם את דעתך בענין ליליה/לפנות בוקר הלוואי שאוכל לישון הלילה . חטולית

וכן חשוב לראות את הטוב. אז נרשמתי להשתלמות מעניינת ממש שהיא סוף סוף פנים מול פנים כמו לפני הקורונה. לצערי ההשתלמויות נעשות בזום ולי קשה עם זה. ועושה לי טוב לצאת מהבית ללמוד, להתחדש וכו'. למרות שהעבודה מאתגרת יותר השנה כי יש יותר ילדים עם התפרצויות זעם וממש מורגש חוסר רגיעה בגן. אני מרגישה שאני מצליחה לגעת בילדים מאתגרים ועוזרת להם להרגע, למצוא דרכים יחד להפיג את המתח וחוסר הרגיעה... ואני בעצמי קצת יותר בטוב השבוע, פחות חדשות ופחות בשורות....קצת להריח את הגשם והטבע עושה לי טוב. אפתח זאת גם בגן, הקמת גינה, זריעת פרחי בר, זימון ציפורים לגן ומגוון מינים..מנסה. התחדשות של הטבע. מקווה שגם אנחנו נתחדש בבשורות טובות של הפסקת אש וכו...קצת אוויר לנשימה השבוע.

היי מיכלי שמחה לשמוע שאת מצליחה למצוא קצת רוגע בטבע, זה ממש חשוב. אני בטוחה שהגינה והעבודה עם הטבע בגן יוסיפו הרבה רוגע ותחושת התחדשות לכולם, ואני מקווה שגם יגיעו בשורות טובות ויותר שקט בקרוב.

היה לי בוקר כיף בעבודה. חזרתי הביתה וראיתי סרטון על טקס סיום של לימודים גבוהים ואז אמרו שיש שם חייל שיש לו פוסט טראומה ולא היה שם שום דבר מפחיד או רע אבל אני בהתקפים או התקף אחד ארוך... לא יודעת, רע לי ואין אוויר אני בלי מנוחה ויש לי לימודים! רוצה את השקט שלי:(

היי אורטל לפחות התחיל טוב, שיהיה בהצלחה עם הלימודים מקווה שאת מרגישה יותר טוב <3

האמת שיש לי מבחן ואני לא כל כך מצליחה ללמוד... מאז הפיגוע יש לי הפרעת קשב. כן חוץ מהלימודים טוב לי...

שלום רב, חניך בפנימייה פוסט אשפוזית, בן 16. הוא זורק חפצים לפח, בין אם בלויים וישנים לבין אם על פניו אין סיבה לזרוק בפח. ולאחר מכן מכחיש שזרק. יכול לזרוק חשבונות, תמונות, צנצנות וסדינים אשמח לטיפים לעבודה איתו ו/או להבין האם יש הפרעה כזו? תודה רבה

תודה רבה

הי, המטפל שלי, כאמור, מאד פסימי ורואה תהליך מאד שלילי והרס של המדינה, כזה שאין בו עתיד ואופק סבירים קרובים, ולכן הוא ומשפחתו בחרו באפשרות להתרחק מכאן בשלב זה. אנשים עם כסף או מקצוע מבוקש או מבנה נפשי ואורח חיים מתאימים נוטים לאפשרות הזאת. לפחות כשמשהו מקביל, שעל פי רוב גם לא ממש זמני. ואני מרגישה שאין לי במה להיאחז, אין לאן להימלט, כולנו רוגזים יותר, פחות מסוגלים לאהוב אדם, מכונסים, רמוסים. ואני במיעוט ואי שייכות, תלישות, נידוי. אין חיוך. כמו פעם ממש עצוב. סוריקטה

הי אודי, מסכימה שסביר שתהיה מחזוריות כלשהי. אפילו יש מחקרים שזו מסקנתם (בהקשר האנושות). אך איני יודעת מה יהיה המשך של האירועים ההרסניים, עד לאן ירחיקו לכת, או מה יישאר כאן אחרי. לא בהכרח אותם פרטים. לא בהכרח אותם מינים. והאם אני עצמי אחווה וארגיש. לא אמרתי שום חדש. תודה רבה אודי היקר, סוריקטה

מתסכל :/ באמת המצב במדינה בכי רע. אנחנו איתך <3

שלום לכולם, ותודה מראש על העזרה. אני בטיפול כבר עשרה חודשים, בגלל דכאון קל. קל, אבל קשה איתו... הדכאון השתפר מאד באופן כללי. אחרי כל פגישה טיפולית אני מרגישה שקשה לי יותר, שהכל יותר מציף. קשה לי הרעיון של שבוע שלם שיחלוף עד הפגישה הבאה. דווקא כשהימים חולפים, זה נהיה יותר קל. זה הגיוני?..

תודה רבה.

אני רווקה שהתחתנה עם גרוש שיש לו ילד מנישואים קודמים. אני בהריון מתקדם, ולאחרונה לא מרפה ממני המחשבה שבעלי כבר חווה הריון ולידה עם אישה אחרת, בפעם הראשונה, וזה לא איתי. חוויה עוצמתית שתהיה תמיד שמורה לגרושה. כל הזמן מציירת לי בראש את התמיכה שלו בה ועל החוויה בחדר לידה שהייתה להם, זה גורם לי לייאוש, תסכול ובעיקר עצבות. אציין שבעלי מאוד תומך ודואג לי, אבל המחשבות האלה לא מרפות ואני מרגישה שממש היה בא לי לחוות דבר כזה כשגם בעלי חווה אותו לראשונה איתי ולא שהייתה שם אישה אחרת לפני. לא יודעת לדייק את התחושה אבל זה בעיקר גורם לי לעצבות ולאדישות כלפי ההריון שלי.

הי שרה, נשמע כמו קנאה למשהו שמתרחש בעוצמה בעיקר במחשבותייך. נסי אולי לחשוב - מדוע את מגמדת את עצמך? מדוע את מבטלת את המשותף לכם, פרי בריאתכם המשותפת, הילד/ה שהם יצורים נפרדים מכם? אולי כדאי לפנות לסיוע מקצועי למען התינוק/ת, למענך, למענכם? אני, כילדה מנישואין ראשונים, קנאתי מאד בילדים מפרק ב' של אבא, מהנוכחות שלו בלידותיהם, למשל (בשונה מאיתנו). בשותפות שלו בגידולם (בשונה מאיתנו). במתנות שהביא להם מחו"ל (בשונה מאיתנו). אלו מחשבותיי, סוריקטה

הוא חווה את הזוגיות שלכם לראשונה איתך, ואת ההריון הראשון שהוא רק של שניכם,לראשונה, איתך. הזוגיות הקודמת לא היתה נפלאה, אחרת לא היה מתגרש. הוא התחיל פרק אחר שטוב לו בהרבה, איתך, ולפרק הטוב הזה הגיע הריון ראשון שהוא כולו תוצאה של הזוגיות שהיא רק של שניכם. כל ילד הוא עולם, וגם ההריון של כל ילד לא דומה לשום הריון אחר, וזה נכון גם כשזה אחים לאותם הורים, וודאי וודאי שזה נכון אצלך. תצרי לכם עולם של הריון שהוא רק של שניכם.

השבוע הזה ממשיכות בשורות רעות בת דודה שלי נפטרה מסרטן שלא ידעתי שיש לה..חודשיים היה לה. בשבוע האחרון הדרדר המצב..להוריה המבוגרים לא הודיעו רק בשבוע האחרון..ואז דודה שלי קיבלה ארוע מוחי...אתמול בלילה...עכשיו בטיפול נמרץ. אחיין של חברה נהרג במלחמה הארורה.. אמא של ילדה מהגן אושפזה בבית חולים לחולי נפש בכפייה....הילדה ראתה וחוותה את הלקיחה הנוראית של אימה. ואנחנו מבקשים בשורות טובות..ומגיעות רעות. אודי...כמה עוד?????? מנסה לא לתת להכל לחדור וזה קשה...

הי מיכל, אסופה וצרורות של צרות... אולי ננסה למצוא כמה דברים חמודים במקביל ולאחד אותם לקבוצה קטנה? איתך, סוריקטה

וואי נורא.... כ"כ קשה לשמוע את הדברים האלה אני בהלם מהסיפור של הילדה והאמא. המצב היה כזה גרוע שככה לקחו את האמא?! אני בהלם אנחנו לצידך מיכלי <3

אז באתי לנוח פה... בטיפול שוב עולה כל עניין המשפחתולוגיה...מסובך. היא אמרה שאת כולם והכל אני יכולה להכיל חוץ מאת המשפחה שלי- כמה נכון! עד כמה מתאים להתקרב ולהתרחק מהם? לא יודעת..מנסה לראות מה שמתאים לי. עבורי. אבא מגיע לשבתות אליי כדי שלא יהיה לבד. ואני תוהה איפה היה כשאני הייתי לגמריי לבד..הכעס עובר מעצמי ומאמא לאבא. לא מדובר הכעס מולו כי כשניסיתי הכל התמסמס והתבטל...הוא מבטל הכל...כנראה שאותי ביטלו תמיד...עצוב שכך. מתמודדים... ואודי כמה חוסן צריך כדי לחיות בצפון, לטפל בכל הנפגעי נפש מהמלחמה הזו. איך? איך אתה שומר על עצמך? אלוף. האם השתננו מאז הבלאגן פה? השתנת גם אתה? בדרכי טיפול? בהחזקת אחרים?כנראה שכן.. כולנו כל הזמן משתנים. מקווה לטובה. לי קשה לשמור על עצמי כשאני מול המשפחה. מול כל העולם ואישתו אני לביאה אמיתית..לידם פודל.פחדן :(

הי לכולם, הלב אינו מכיל את רמות הכאב של המתחולל במדינה. עוד פרסומים קשים בימי מלחמה. לאחיינים הלוחמים שלי שלום. יחסית... ואנחנו על 405 ימים. בלתי נתפס. ולמשבצת הקטנה שלי - נדמה שעליתי על סוג תרגילי התעמלות שבאופן ייחודי לי עשויים להקל באופן חלקי על הכאבים של הגוף הצורח. ההקלה - בחלק מהזמן, ובמידה מסוימת. בינתיים. כיצד? - שילוב של סרטוני יו טיוב ומאמרים שמצאתי בימים האחרונים, וזיכרון מהעבר, שלושים שנה לאחור, מזמן, בימים בהם ביצעתי תרגילים דומים, ואז, לא היום, אז, המדריכה הנחתה אותי איך הכי מתאים לי עם גמישות היתר והכוח לבצע את התרגילים. מעודד שמצאתי את הרעיון ביו טיוב ושנזכרתי בתיקונים של פעם. עם זאת, אני שואלת מדוע אנשי המקצוע אליהם פניתי לא יכלו לאבחן כבר קודם ולסייע לי באופן מותאם. נראה שהתשובה הייתה אצלי כל הזמן, אבל חלפו חודשים ושנים עד שהמוח אפשר גישה אליה. והסבל שלי עמוק וארוך. אבל הנה, מטפל הנפש היה איש שהצליח, חלקית, מן הסתם, כי כך הוא העולם, גם הוא. אחרי שנים ארוכות ארוכות של הרס וגם מצבים בלתי הפיכים. תקווה. לא פשוט בימים אלו, אך תקווה. ודי חזרתי לעבוד. סוריקטה

טוב שמצאת מה שמתאים עבורך. מקווה שיועיל ממש! קשה לחיות פה, מאז השבעה באוקטובר גם עצוב וחרדתי ומותח לחיות פה. מחזיקים את התקווה כי זה מה שנשאר.חיזקי אימצי נשמע שאת בכיוון הנכון.

אני בהלם שהמלחמה הזאת נמשכת כ"כ הרבה זמן, והכי גרוע שהחטופים עוד שם.... ראיתי חטוף אחד מדבר שאמר שיש לו בעיה בעור מרוב שאין שם מקלחת...... לדעתי המדינה הזאת יותר מידי עדינה עם הערבים אם אפשר לקרוא לזה ככה. היה צריך מההתחלה להציב להם אולטימטום להחזרת החטופים ולגמור עם הסיפור הזה........ וגם לא להיכנס פיזית לשטח עם חיילים שנהרגים אלא לטפל בהכל "מלמעלה" (ויש דרכים) בלי לסכן חיילים.... מבאס, אין מספיק ערך לחיי אדם, יותר מידי חיילים נהרגים........

יש לי לב למקרה שחשבתם שלא... אני לא האדם הנכון לקנא בו, אני לא מאמינה מספיק בעצמי בשביל לעמוד מול הקנא שלכם, היא מערערת אותי, אני מרגישה ככה יותר שונה זה לא חוכמה לדרוך על בן אדם במיוחד שאתם לא מקבלים מזה כלום אבל זה אשמתי אני מראה לעולם רק את המושלמות שבי אני בחיים לא יראה שאני נעלבת או נפגעת, אנשים חושבים שהאמת זה מה שהם רואים.

לכתוב כאן ולהגיב לכן אין זמןןןן עכשיו זה לא רק הקטנה, אני גם מתחילה לעבוד מהבית בעיצוב שיער שלמדתי. אז כרגע אני מתאמנת כל יום על ראש בובה כי עברו שנתיים מאז הקורס. ואני צריכה ריענון לפני שאני מתחילה לקבל לקוחות. אני עושה את זה רק כשהקטנה ישנה, בתקווה שלא תתעורר באמצע. ככה שאין כ"כ זמן לעצמי אפילו לנוח.... אבל חושבת עליכן ומקווה למצוא זמן בקרוב מאוד לקרוא הודעות קודמות ולהגיב לכן <3 אוהבת, ברבורית.

בהצלחה ברבורית!

הי ברבורית, את ראשונה. ומצוין, בעיניי, שהיום שלך מלא. נשיקות וחיבוקים לקטנטונת. גורת אדם נפלאה. סוריקטה

סוריק יקרה, הייתי בדיוק כמוך, איש לא ידע שאני בטיפול בקושי בעלי. לצערי הייתה לי היפומניה...ואז הכל השתנה, דברתי מסתבר על המטפלת שלי וכמה היא עוזרת לי, פטפטתי ללא גבול, הבעיה במניה זה שאין לך שליטה על מה שיוצא לך מהפה..ולצערי אני צריכה לתקן את מה שקלקלתי לעצמי. אני מצטערת על דברים שאמרתי או שעשיתי..מרגישה בושה. למזלי חלק מהאנשים לא יודעים אבל רב האנשים שסובבים אותי הרגישו שאני מדברת בלי סוף, שאני באטרף כזה שמשהו עובר עליי..הקטע שספרתי שאני במצב כזה. משהו הזוי. ולכן החברה ביקשה פרטים ורצתה עזרה ועוד מישהיא ששאלה. פאדיחות אבל את הגלגל אין להשיב. אני מפחדת שיקרה לי שוב. אני לוקחת כדורים אך רוצה להוריד אותם, הפסיכיאטרית אמרה שאפשר לנסות עם מעקב אחרי שנה..יש עוד זמן אבל אני חוששת. אודי, תוכל לענות לי? הייתי רוצה לדעת מה הסיכוי או הסיכון שיקרה שוב? האם מי שחווה פעם אחת היפומניה בהכרח יקבל שוב במהלך חיו? מה הסיכויים? לא קבלתי על זה תשובה... הבנתי שיכול לחזור, אני יודעת סימנים אבל השאלה אם אשים לב לזה, האם הסביבה תשים לב. לא יודעת.. אני מאלה שממש לא רוצה לחזור לזה. איך אשמור על עצמי? מסתבר שאני אדם שלא יודע לשמור על סודיות במצב היפומני....ובכלל פוחדת ממצב כזה אם יחזור. הפסיכחאטרית לא הגדירה כלום..רק את המצב שהיה..אין אבחנה. יש רק מכתב שהכל בסדר בבדיקה שהייתה אחרי שהכל נגמר... אני תוהה עד כמה אני באמת בסדר....