פורום פסיכולוגיה קלינית

לראות את המאמר ששלחת.. תוכל לכתוב בכמה מילים הסבר? אם ארוך או מסובך אז לא משנה.

אני בהחלט מזדהה עם מה שכתבת לא מסוגלת לסבול שום דקירה כל שתהיה וגם לא מגע של מישהו בגופי מקפיץ אותי לגבהים שמשם קשה לי לרדת חזרה אז עבור מה וגם לשלם כסף שמחה שמצאת משהו שכן עוזר לך ונותן לך משוב חיובי חטולית

הי חטולית, דווקא דקירות כשלעצמן (כמו בבדיקות דם, תרומת דם, טיפולי שיניים, ואפילו ביופסיה במחט) אינן מפחידות אותי עד כדי כך, אבל טיפול הדיקור העדין נחווה לי חודרני, מניחה שבעיקר בגלל המלל הנלווה שיוצר אצלי תחושה או חוויה של צמצום הנפרדות ונגיעה פולשת מידי בפרטיות. מילים וקשרים בין אישיים, נראה לי, הם אלו שיקפיצו אצלי את החרדות. תודה על המילים, מתוקה שלנו, סוריקטה

שלום אודי, אני פונה אליך בנוגע להודעות שפרסמתי כאן בפורום בנושא שביתת ההנקה של בתי. נראה כי בעקבות ההודעות והתגובות שנכתבו בעקבותיהן, הפורום נחסם בשירות הסינון של נטפרי, דבר שמונע ממני ומאחרים גישה אליו. מכיוון שבתי כבר חזרה לינוק והנושא אינו רלוונטי עבורי יותר, אשמח אם תוכל למחוק את ההודעות שלי בנושא ואת התגובות שהתקבלו עליהן, כדי לאפשר את פתיחת הפורום מחדש. תודה רבה! 🙂 כבר ממש מתגעגעת לפורום אז מקווה שתוכל לעשות זאת בקרוב. נ.ב. אין צורך לפרסם כאן את תגובתי, רק אשמח אם תאשר לי במייל שהבקשה בוצעה, כדי שאוכל לפנות לנטפרי להסרת החסימה. (אני כותבת כעת דרך המחשב של חמותי, כי אצלי האתר אינו נגיש). זה המייל שלי: [email protected]

הי אודי, אכן מעציב אותי שתגובות מושקעות מלאות מחשבה ורגש אינו נראות, וגם בהקשר רוח התקופה בה מנסים להעלים ראיות ולבטל עדים (בדומה להסתרות ומחיקות בהיסטוריה שלי), כמו גם השלכות, הרגישות לנושא מועצמת אצלי. אוסיף שאני זוכרת אחת מתגובותיך והשתמשתי במילת מפתח שבחרת מול המשפחה שאני עובדת איתה והיא התאימה ממש. אז, בחיוך. תודה, סוריקטה

היי, האם היפנוזה עוזרת לכאבים פיזיים ממש? לא רק נפשי? ואם כן תוכל לפרט? כי למשל ניסיתי מדיטציה לכאב אז פחות . תודה.

הי אודי, חיפשתי את המאמר, אך הגישה לכתב העת היא פרטית ולא חינמית חופשית, ומופיעה בעמוד בקשה לקבל את קובץ ה PDF במייל ישירות מהמחבר, הלא הוא אתה :-) כנראה שאנחנו לא יכולים לראות את התוכן (?) כל הכבוד על כל פנים, סוריקטה

שמחתי מאוד לקרא שאת עוסקת בתרגילי גמישות יוגה חושבת שגם תהני מהם הלוואי עלי גמני רוצה אך איני יכולה מקסימה שאת זו תפילה לכולנו לשאר שפויים בתקופה המצטרפת הזו שמחה ששיתפת חטולית

תודה חטולית היקרה על המילים החמות והלבביות :-) איתך ושמרי על עצמך, סוריקטה

נשמע שמח משהו... זהו שפחות. ננסה שיהיה מחר. יש תוכניות, יש רעיון. נקווה שישמח אותי. המטפלת שאלה מה משמח אותי. בגדול אמרתי לצאת לטבע, לראות ירוק...מנסה. תחזיקו אצבעות למחר שיהיה טוב ומשמח, בכל זאת מבשרת אביב🤪

הי מיכל היקרה, היום זה היום המיוחד שלך. השנה היום הראשון של האביב היה אתמול (זה קצת משתנה). לראות ירוק, ולראות בצבוצי עלים חדשים של עצים ושיחים שהיו בתקופת נשירה בחורף, ולראות את צבעי הפריחה והתאוצה של הטבע, וגם את בעלי החיים והמון חרקים. מרגישים שבבת אחת נפתחו חיים. אני ממש עוקבת אחרי אלו. שיהיה בעיקר שקט ונינוח ורגוע, הכל באופן יחסי לתקופה. איחולי יומולדת לבביים, סוריקטה

את לא היחידה שמרגישה כך גמני כך כבר המון זמן יש לך הזדמנות לבדוק בקשר לדיקור סיני אין לך מה להפסיד לפחות פעם אחת ואז תחליטי בהצלחה חטולית

היי...הייתי פעמיים ואין שינוי :( אולי מצב הרוח קצת משתפר לא בטוחה. תודה. הימים קצת קשים עליי...נראה

הי חברות ואודי, תקופה זוועה. באנדרסטייטמנט. מן הסתם השתתפתי במחאות, אם כי רבים מרגישים שזה אינו מספיק. גם היה לנו בוקר של כיף אזעקות. על כל פנים אספר שאני מבצעת תרגילים מוזרים. מוזרים לגילי. נראה לי. בתרגילים הללו הראש למטה. וההישענות היא באמצעות הידיים. כוח וגמישות. סוג של קטע של יוגה. יוגה עבורי זה אחלה. חלום שלי גם תנוחת העורב ודי הצלחתי. זהו. מה אומר, שנצליח להישאר שפויים בתוך הטרלול. סוריקטה

אני תוהה אם טיפול בדיקור סיני יכול לעזור גם אם הוא נראה לי משונה..ואני לא ממש מאמינה בו. ובכלל מה יעזור לכאבי הגוף שלי.. מאמינה שיש קשר בין גוף לנפש אבל זה מוזר. אני לא מבינה למה הסביבה שלי כל כך משפיעה על מצבי רוח שלי, למה זה קורה אודי? למשל בפורים היתה אווירה טובה ושמחה בבית וזה גרם לי להיות בשמחה.. לפני פורים היו דברים שעצבנו אותי והיו גם עצובים והייתי עצובה. ואצלי זה ממש בולט שהאווירה משפיעה עליי. ולמה אדם אחד מאוד רגיש ככה ומשתנה בהתאם למצב רוח בסביבה? למה אני כזו..אם מישהוא מספר דבר עצוב אהיה עצובה איתו..זה מעבר לאמפתיה..וזה קשה לי. יש לך הסבר?

הי מיכל, דיקור סיני, בעיניי, הוא עניין אישי, ולא זו בלבד אלא שעבור כל אדם יכולה להחוות אחרת בתקופות שונות. אומרת זאת על שלל תחומים. אישית עבורי - ראשית - הרופאים המליצו לי, כמו-כן, אנשים רבים. ניסיתי פעמיים. פעם אחת לפני שנים רבות, לפני הטיפול הנפשי הגדול, כשהייתי אדם מאד מפורק ומרוסק, ופעם שנייה - אחרי שנות טיפול. בפעם הראשונה יצאתי בLOW קיצוני. השאלות ששאלו נחוו חודרניות ופולשות, מידי עבורי מול אנשים שבכלל איני מכירה. גם הכניסה של המחטים, דקות ככל שתהיינה, נחוותה כפריצה למרחב אישי בחוויית אונס, אף שלכאורה הסכמתי. אמרו לי שם שהדופק שלי חלש ואיטי (זה נכון גם היום), פירשתי זאת כאילו אני אדם מת חי. שאלו אותי מה צבע ההפרשות ומה התדירות שלהן - אללה יוסטור. בפעם השנייה, שאמנם נחוותה עדינה יותר, הקטע די חזר על עצמו מאותן סיבות, אף שטופלתי נפשית, ולכאורה הייתי מוכנה יותר. במקרה השני גם היו עדים - מרחב טיפולי משותף. בראשון גם זה לא. והעדים חשובים לי מאד. אנשים רבים ממש מכורים לדיקור וטוענים שהוא מיטיב עימם מאד מאד, וממש מרפא. חוויה שונה לחלוטין מזו שהכרתי עליי. מעדיפה שיאצו או עיסוי רקמות עמוק. וגם הם - שהם מגע, בעייתיים כאשר המטפלים הגופניים מחליטים שהם גם 'פסיכולוגים' וממלאים את זמן הטיפול בחפירות וגם אחר כך עוד ממשיכים לדבר ולשאול שאלות מעבר לשעה המוגדרת. אחת אפילו הציעה לי טיפול NLP בחינם והיא די סתומה בנפש, ומי שם אותה להתעסק בזה. מבחינתי גם אלו מאד לא נוחות לי, חונקות ממש, ולכן אעדיף ללכת למישהו שאיני מכירה ושלא יהיה לי קשר מעבר לעניין הנקודתי של הטיפול עצמו. גבולות. כשאנחנו נתונים בתקופה חרדתית יותר, אנחנו גם חדירים יותר להשפעות הסביבה. הזדהות יתר ופחות הפרדה. גם זה נקשר בעיניי להגדרה עצמית ואסרטיביות. לי לעצמי החלטתי בתקופה זו שהפתרון ברובו נמצא אצלי בפנים, ולאו דווקא בחוץ. כן ניתן להיעזר בחוץ בהתאמה. יש לי תרגיל גופני חדש התחלתי להתאמן עליו, משהו שחשבתי שלא אוכל לבצע עוד לעולם והנה גיליתי שאני יכולה בגילי ועדיין לא מאמינה שאני מצליחה. יש בזה משהו מעודד ולכן גם מיטיב עם הנפש והכאבים. אציין שהתחלתי להשתמש בתרופה חדשה ולדעתי היא מסייעת לי בחיבור שבין הגוף לנפש, ומניחה שעל כן הגעתי לרעיון התרגיל המשעשע. מילים של בוקר, אחרי ששני מיליון אזרחים נכנסו למקלטים בשעה ארבע והטיל יורט מחוץ לישראל. כמה נפלא. באהבה, סוריקטה

מעניין מה שכתבת...הייתי פעמיים. פעם אחת ירד קצת דם והמטפל אומר לי שברפואה הסינית זה אומר שיוצאת אנרגיה רעה..מרגישה בובת וודו..חחח בכל אופן מנסה, זה אמור גם לשפר מצב רוח, לכי תדעי. .. הדיקור הוא בשילוב עם טיפול נוסף של לחיצות אוסטאופתיה נדמה לי שמו...מנסה מנסה מנסה..אוף. קשה לי הכאבים הפיזי והנפשי יחדיו.

רציתי לאחל פורים שמח! יום עמוס.. ואבא שלי אצלי ולא היה לי זמן...וקשה ומסובך. הגב גמור, מנסה רפואה משלימה, בינתיים ללא הועיל. אמרו לתת לזה כמה טיפולים..נראה. זה אמור לעזור גם למתחים. בקיצור אין לי זמן לכלום ובכל זאת מנסה לעצמי... משלוחי מנות צמצמתי השנה ממש..נראה איך יהיה... פורים שמח אודי וכולם ואם תראו ביום א. לא נורא מקווה שהיה שמח בכל אופן.

הי מיכל, מניחה שאת יודעת שגם אני סובלת מכאבי גוף. באמת חתיכת כאבים ודי שותקת אותם. במרפאת הכאב מזכירים שלכאב יש גם אלמנט רגשי. יודעים אנו. הרופא המליץ לי לעשות דברים מהנים (עד כמה שאדע מהי הנאה וארגיש אותה). ובנוסף הסטנדרטי שזה יוגה ופילאטיס ופעילות גופנית. לא אלו בלבד, אלא גם דברים שהם 'רק' חווייתים ללא פעילות ספציפית של הגוף. לרוב אני אדם שזז עם קוצים בטוסיק. מבחינה רפואית טווחי התנועה שלי סבבה ביחס לאדם מן השורה. במקור יש גמישות יתר, שאגב, גם אליה הכאבים יכולים להיקשר. ניסיתי טיפולי פיזיותרפיה למינהם וגם עיסויים ולא מעט - ונאדה. אפילו מחריף. אניח שמחריף היות שמגע בי שגם לא באמת 'מדויק', ובנוסף הטיפולי אינם שקטים, הם מלווים בדיבורים חופרים, כל אלו ועוד כנראה יוצרים חרדות ומכווצים. אם כן - מניחה שהתשובה ברובה תימצא בי בתוכי. ופחות מבחוץ. להגיע לעצמי - איך נמצא זמן... משערת שאיכשהו בסוף מגיעים (לעתים בהחרשה אף מעצמנו) וצריך הרבה אורך רוח והעניין הדרגתי מאד וככל הנראה גם חלקי. השנה כן בחרתי לחלק משלוחי מנות לקבוצה מסוימת של אנשים. כזה בנחמד. והתחפושת, שהצליחה להצחיק אותי לרגע, לא שהיא נראית מיוחדת או משהו, הוציאה ממני חלקים ליצניים וחיוך ושטותיות. לבשתי אותה למשך קצר, גם כי היה חם בטירוף, והייתי עם תינוקי, שנוכחותו מאפשרת לי להיות כזאת, וגם הוא היה לבוש לזמן קצר בבגדי פורים. כן, זה היה טיפה גדול עליי. שורה תחתונה - חלק (סביר שמשמעותי) מהפתרון נמצא בנו אנו. פורים שמח, ואם צמת אתמול (חמישי) - מקווה ששרדת את זה בחום. סוריקטה

הי חברות ואודי היקרים, על התקופה אנחנו מדברים כל הזמן, אנחנו חיים בתוכה, מזדהים, מאיומים, עצובים ועוד. עם זאת, היום אתחפש לכבוד מסיבת פיצים. לא אספר בדיוק, יש לי אפילו שם מצחיק (בעיניי) לתחפושת, אבל כן אומר שהיא מורכבת משילוב של בגדים של 'גברים'. עם זאת, עדיין אראה אישה עדינה, שבירה וחזקה בד בבד. כך נראה לי. כל מני חלקים. שלכם, סוריקטה

מענין...לי יש תחפושת של דינוזאור. חם אששששש והשנה היה חם אז הייתי גם מיקי מאוס חחח מעניין לא מיני מאוס. גרמת לי לחשוב.

שלום רב רציתי לדעת האם שימוש ממושך בספריי נגד אלרגיה אבאמיס יכול לגרום לדיכאון או חרדה תודה

בארוחה לאחר שעלינו לקבר..היה כמו שידעתי שיהיה עם המשפחה. "מצחיק", תמיד הכל קליל ומצחיק אצלינו... הכבדות היא שלי בפנים. מבחוץ גם צחוקים... על נושא לא מצחיק כלל.

מיכלי מאמי נכון ימים לא קלים לא פשוטים אני לא יכולה לא לשמוע כל הזמן מה קורה עם החטופים גם לך לא קל בכלל גם אזכרה של אמא .. כבר שנה ? מאמינה שקשה בלי הפסיכ' קשה בכלל כל מה שקורה גמני עוברת תקופה לא פשוטה החלטי להמשיך טיפולים גם תורים חדשים כי אי אפשר להזניח גם את הבריאות יקרה שאת מאמינה ויודעת גם שאת מספיק חזקה לעבור את התקופה הדו שולחת חיבוק אם מתאים "משנכנס אדר לא מפקירים שום נעדר" חטולית תרגישי טוב יפתי

תודה יקרה, אהבתי את משנכנס אדר שלך :) ימים מורכבים. בהחלט טוב שאת שומרת על הבריאות. נקווה לימים טובים ובריאות לך ולמשפחתך.

האם רוב האנשים חיים טוב? האם אנשים עוברים משברים וקשיים רצינים מעבר לקשיי לימודים עבודה צבא פרנסה משפחה?

הי כולם, כן, נזכרתי. רציתי להביע את תחושות האימה שלי מהתקופה. הרמיסה, התבוסה, הדיכאון. פוחדת. מי מיקיריי הפך להיות נרדף פוליטי כי העז באומץ להביע דעותיו, ופוגעים לו בתעסוקה. מזעזע. פשיזם זה כאן. הכאב - הנפשי וגופני - בדרגותיו הגבוהות. מתארת לעצמי שחווים בשטח יותר פגיעה עצמית, תאונות, חולי ומוות עקיף. עצב, זעם, הלם. אמל"ק - די! סוריקטה

הי אודי, תמהני, איך אני הקטנה ועוד שכמותי יכולים לתרום. אני עושה המון מעשים טובים ומקרבים בין בני אדם, משתתפת במחאות, ואיכשהו הייתי מצפה שגם מישהו חזק יותר ועשיר יותר, הרבה יותר, יוכל לפעול. תודה על המילים, סוריקטה

לא פשוט כל ה"עסקאות" האלה...להתחנן לחיי אנשים ולקבור את המתים. משתדלת לא להכנס למה שקורה בחדשות כי זה מערער אותי ואני רגישה מידיי.. אני הולכת לעבור שבועיים לא פשוטים ובלעדי הפסכו' שלי..אני בטלתי פגישה כי זה האזכרה שנה לאמא ואין זמן אחר להפגש כך שאחכה שבועיים. יודעת שיהיה לא פשוט כי גם פיזית כואבת ועוברת יעוץ ברפואה משלימה, התמודדות עם האזכרה...נכנסת לחודש שבו בד"כ הכי קשה בשנה אצלי למרות שמחת הפורים..ונהפוכו. וגם שוב פתחתי נושא כאוב ש"כנראה עדיין לא מעובד מספיק"ככה אמרה לי...ובקשתי בפגישה שלא תסתכל עליי לא יודעת מוזר... ...אז מחשבות...נקווה לטוב. מה אני רוצה בעצם? לא יודעת..שתהיה פה,מחפשת משהו מרגיע כנראה.כיוון.... תודה

הי מיכל ושבוע טוב, מניחה שתגובתי תראה ברביעי, אחרי שאודי היקר שלנו ישוב מהכנס (יישר כוח, אודי). גם אני ממעטת לחשיפה ישירה לחדשות, עם זאת, התגובות עוצמתיות, איך לא. כן מגיעה לעתים להתכנסויות המאבק. שנה חלפה, שנה מאז שאימא, אמך, איננה. שנה, וכמו הזמן נעצר בה בעת. קשה עד למאד. הזמן ה'נעצר' (והוא לא!) איכשהו קצת מזכיר את התחושות ההפוכות והמבלבלות בתקופה האיומה ששוררת כאן במדינתנו הנחשלת והמכחישה. שמרי על עצמך. אזכרה לאימא היא אירוע. נסי לקחת אוויר עד כמה שניתן, סוריקטה

תודה יקרה.. אכן "ארוע" השנה הזאת... ובכלל זה מורכב. למשפחה שלי יש נטיה לצחוק על הכל ולא להיות רציניים. אז היה "מצחיק".

הי מיכל, מבינה אותך. מעצבן טילים. לעתים, האחים שלי (אחלה אנשים, אגב, וגם נבונים מאד), על כל פנים, הבנים - לפעמים גם נכנסים לקטע של הומור שחור וחידתיות מוגזמת כבריחה או דיבור מאד עקיף. מנסה להפריד את עצמי מזה. מנסה להישען על אנשים שהם אילן היוחסין הלא ביולוגי שלי שאצלם מרכך יותר. ישיר, אבל לא חודרני מידי. קורה שהמשפחות שלנו מפגרות. ויש אותנו פה :-) איתך, סוריקטה

כתבתי הודעה ובטרם הצלחתי ללחוץ שלח היא עפה .. גם כך קשה לי הכתיבה צריכה לטפל בעצמי ... נתראה ביי חטולית

בין 2 פטישים והראש שלי על הסדן כשאחי היה בארץ הוא וגיסתי כל הזמן לחצו עלי לדבר עם עורך דין של אמי לבדוק מה עם הצוות מבית המשפט ואמרו שהם ישיגו מה שאנחנו לא השגנו משך 5 שנים אחרונות בסוף הם טסו וכלום לא הסתדר גם אמי כל הזמן לוחצת עלינו שנעשה משהו בענין אך זה נמצא בכלל בידים של אדם שלישי שעדיין בודק את העניין קראתי כתבה לפני כמה ימים על מישהי שהתנדבה להתנסות בסם של הנוחבות והיה מזעזע מה שכתבה שם מאז קוראת כתבות על אנשים שמתמכרים לסמים וכתוב שם שהם בהזיות שהם שומעים קולות ועוד כיוצא בזה זו הסיבה שכתבתי שאני לא משתמשת בסמים אם היה לי גראס רפואי יש מצב שכן הייתי משתמשת כי כן היה עוזר לי לישון מה שאין לי כמובן ! אני ערה משבת בבוקר ולא מצליחה להרדם אולי זו תופעה של גמילה מכדורי שינה לא יודעת מחר יום שני הולכת לרופא לומר לו שהכדור שינה החלופי שנתן לי לא משפיע עלי לישון כל הזמן עייפה מחוסר שינה ואם אני מתאמצת יותר בעבודות הבית כל הגוף כואב כל השרירים כואבים שלא אדבר כבר גם כל שאר הכאבים הנלווים בגוף החולה שלי בנתיים ממשיכה את הטיפול האנטיביוטי שלי נגד החיידק שלא רוצה עדיין לעזוב מה יהיה איתי ?? חטולית

הי חטולית, אני ממש דואגת לך. כמו היית ועודך בתוך שואה. אין לי הרבה מה לומר. נשמע נורא. שלך, סוריקטה

היי חטולית חוסר שינה זה סיוט, ואני מקווה שהרופא ימצא לך פתרון שיעזור לך לנוח כמו שצריך. בינתיים תנסי להיות רכה עם עצמך, לנוח כשאפשר, ולעשות דברים שיכולים להקל. אפילו רק לשבת לכמה דקות עם כוס תה או לעשות משהו אחר שאת אוהבת.

הנה שוב מוצ"ש ושוב לא נרדמת כל זמן שאני מעשנת במטבח כמובן לא ליד בעלי שומרת עליו רק מגיעה לחדר שינה לשמוע את השיעור של גמרא כהרגלי בכל יום כשהכל שקט לגמרי בכל הסביבה אני שומעת בראש שלי כל מיני שירים שלא נותנים לי להרדם לא חשוב כמה אני עייפה זה לא נרגע אני לא משתמשת ח"וח בסמים או במשהו דומה לא מבינה מאיפה זה מגיע אלי למוח לוקחת עוד כדור כדי להרדם כדור מוכר ורגיל כדי לישון אך.. כן אחחח רק הכאבים יוצאים מה עושים במצב כזה זה די התחיל לא מזמן . עייפה רוצה לישון מה כבר ביקשתי לישון את אחי תפסתי רק למחרת בסביבות 1.20 לפנות בוקר אחרי שישן כמה שעות אחרי שחזרו הביתה לפחות זה הרגיע אותי למרות שהיתה להם טיסה עם כיסי אוויר ואחי הרגיש לא טוב בטיסה חזרה הביתה למה היה צריך להגיד לי שעשה את כל הדרך הזו רק כדי לראות את אמי עוד פעם אחת ?? המחשבה הזו מדאיגה אותי כל כך ה"רעשים' המנגינות האלה שאני שומעת במוח שלי התחילו עוד לפני כל מה שידעתי על אחי כל כך רוצה לישון חטולית

היי אודי אחי בלי שום קשר לכרס ולסכרת הוא תמיד יהיה הגיבור שלי!! דווקא בגלל שהוא כן מתמודד עם החיים שלו אינם קלים בכלל ועוד בפרט שהם 5 נפשות והוא מכלכל את כולם לבד אך המצב הבריאותי שלו כל כך מדאיג אותי שאני ממש פוחדת על החיים שלו בשבוע הבא ילך לרופא מומחה כדי לבדוק מה לעשות עם מצב ליבו .. כמה בכלל אם..יוכל עוד לעבוד אייך? . אולי יעבור טיפול ? ולא שוב מכות חשמל? אין סוֹף של מחשבות ודאגות ולא יכולה שלא לדאוג זה לא כאלו שגר בארץ או קרוב הוא נמצא בחול ועד שאקבל בשורות מגיסתי אני תלויה באוויר תודה לך אודי על דבריך מעריכה מאוד חטולית

אודי,ככה כתבתי לפסיכו' שלי: "מה שקשה לא אומר שהוא בלתי אפשרי נכון? אולי אני בלתי אפשרית? אין איך לטפל בי יותר אחרי כ"כ הרבה זמן? אמרתי שאני רוצה הפעם...אבל האם זה פחד? מה עומד מאחורי הפחד? מה יותר חשוב להתעלם? להקשיב לכאב? או להקשיב למה עומד מאחוריו? ואם אני לא יודעת מה עומד מאחוריו? אני לבד? אני תלותית אם אני מרגישה צורך בעזרה? משהו תקוע וכואב.. בתוך פילוסופיה אין סופית...האם אני חולת נפש??? בכזו מחלה של כאב שלא מתבטא ובסוף יתהפך עליי במניה? מצב הרוח שלי ירוד כ"כ...בפגישה יש הסתרה כזו לא מובנת. רוצה להגיד אבל לא מצליחה.. אני תוהה אם את מבינה את זה? סליחה שאני בלתי.." אחרי פגישה שלא כ"כ יכולתי להסביר ואני לא בוכה וכ"כ רוצה לבכות. פוחדת שזה יוביל למחלת נפש. האם יכול להוביל לזה? אוףףף הפעם ללא כדורים כבר. ולא יןדעת מה יכול לעזור לי.. מה עוזר להוציא? לא כותבת שירים, לא מציירת, לא כלום..מתבטא בלאכול..לא מסוגלת לספורט..למרות שיודעת שיכול אולי להועיל???? והנה הצלחתי לכתוב המון על לא מסוגלת. אוף

היי מיכל עצם זה שכתבת את כל זה, שזה יצא החוצה – זה צעד גדול. את לא לבד, ותמיד יש דרך לצאת מזה, גם אם עכשיו זה לא מרגיש ככה. שולחת לך חיבוק

היי כולם הקטנה שלי בת שנה ו-3 חודשים תכננתי להניק עד גיל שנתיים אבל פתאום היום היא הפסיקה. התחילה לנשוך ולא מוכנה לינוק. זה מעציב אותי. כי ככה אני מרגישה חיבור אליה.. ממש מתסכל.. ואני לא נרגעת. אני כל היום בוכה בגלל זה (גם בגלל שלא יונקת, וגם בגלל הנשיכות הכואבות) קראתי כמה עצות באינטרנט. ננסה ליישם. נקווה שעבור לה. שבוע טוב

מחר אחי וגיסתי טסים חזרה הביתה לא בטוח שאוכל לנסוע לומר להם להתראות בקרוב הרכב שלהם תקול ואין להם אפשרות לנסוע אינו לקנות פירות יבשים לטו בשבט כמה חבל הזדמנות כזו מפספסת בגלל רכב תקול ואז יסעו לאחות של גיסתי כדי לטוס הביתה כמה מאכזב ורק כשיגיעו הביתה יום למחרת אשמע מהם אם אחי בסדר ואייך עברה הטיסה חזרה הביתה כל כך מודאגת ממצבו של אחי עד שלא אראה את פניו בווידאו בווצאפ לא ארגע בפעם הקודמת שכתבתי לא כתבתי כל מה שעבר על אחי לא הייתי מסוגלת להמשיך אולי בפעם אחרת חטולית טו בשבט שמח לכולם

אספתי עוד המון עדויות מהמשפחה שלי גם מצד הבת דודה שלי על מה שקרה והאמת שלקח לי המון זמן גם לעכל את כל מה שנאמר שם בשיחות אבי ז'ל כמו אחותו אחיו ואמו היו ניצולי שואה לאבי לא היתה דמות של אבא כדי לקחת דוגמה מפני שאביו נרצח , הוא הורד מהקרון בדרך לגטו וירו בו מול העינים של אבי אחותו טיפלה בו כל הזמן שהם ברחו עד שהגיעו לארץ שם פגשו גם את סבתי אמו של אבי ואת הסבתא רבה סבתי התכחשה לאבי וחשבה שהוא סתם מישהו עד שאחותו אמרה שהוא כן הבן שלה הבלבול הזה בזמן הבריחה גרם לאבי לבדה גדולה הוא נשבר עד כאן הכל ברור כעת כשהוא מכיר אלימות כזו של הרג לא יודע מה לעשות עם אחי הוא שתה המון ועישון המון היה עליו עול פירנוס של אשה ו ילד וכשהוא מגיע עייף סחוט מהעבודה ורצה רק שקט תינוק בן 8 חודשים כרגיל בוכה וצורח זו דרך התקשורת שלו עם העולם הוא חוטף מכות עד שנהיה כחול וכמעט מפסיק לנשום רק רגע חייבת לנוח השנים חולפות נולדת גם בת אני...לצערי הרב עוברים דירה למקום יותר טוב שכונה חדשה ולומדים להתנהל שם...אחי כן הוא היה יורד לשחק עם כל ילדי השכנים אני הקטנה נשארת עם אמא בבית זה היה באותו בית שם שמעתי את האזעקה בפעם הראשונה בחיים שלי אבל לא אני כאן העניין אחי היה שובב ככל שגדל ואבי הפליא בו מכות רצח !!! עם חגורה מעור של פעם קיפל את החגורה ושוב הצליף באחי עד שנהיה כחול אך כבר לא בכה כבר היה למוד ניסיון מהמכות שקיבל.. משם זה כבר הפך להרגל לאבי לחזור מהעבודה להכות את אחי גם אם אמי ניסתה להגן על אחי גם היא חטפה עם החגורה!! לאחר שהורי תגרשו נפרדתי בבכי מאחי שאותו מיד אהבתי הוא המשיך להיות ילד מוכה עד גיל 15 או משהו כזה ואז לך להתאמן במכון כושר כדי להתגונן מפני המכות של אבי והצליח לעצור אותו באיזשהו שלב אבי היה מביא צעירות הביתה ואומר לאחי לשכב איתן כדי שיהיה גבר ראוי לאבא שלו... גם כשהיה חיל ויצא אז עם מי שהפכה ברבות הימים להיות גיסתי הוא פסל אותה והיה מכנה אותה בשמות זולות למרות זאת הם התחתנו והקשר ביניהם עדיין היה בגבולות כאלה או אחרים של אלימות מילולית או איומים תחטוף מכות ועוד אני ואבי כבר לא היינו בקשר ורק נטרתי לו טינה על מה שעשה לאחי עיניים שלי נשמה שלי אחי טס לחול והתחיל חיים חדשים עם המשפחה שלו בזמן שאבי נסע בעולם מנסה לעשות עסקים אך לא שוכח להזכיר כל פעם לאחי שהוא עדיין אבא שלו והוא לא מת... אם הקשר ביניהם היה מתנתק אז...בלי להיות שוב בקשר אחי היה חי חיים נורמליים אך לא!! הוא היה חייב כל הזמן להזכיר לאחי אני עדיין לא מת אחרי כל פעם שדיברו אחי היה מתנהג בצורה לא רגילה התחיל לאכול עד שקיבל כרס עבה וקיבל סכרת!! כיום הוא גם סובל מבעיות לב ופתאום משום מקום הוא נרדם אני כל כך פוחדת על אחי שלא יקרה לו משהו בזמן נהיגה הוא צריך לחזור הביתה לעבור טיפולים ללב שלו לראות אותו במצבו הנוכחי כואב לי עד אין סוףףף מה נהיה מהאח הגיבור שלי שתמיד הגן עלי בקטנות ??? סליחה על האורך חטולית כואבת

יקרה, זה סיפור לא פשוט. מורכב.. אין לי כ"כ מה לומר רק חיבוק כזה שמתאים.

מאמי שלי קורה מתוך לחץ שאפשרי לשכוח אולי בגלל שזה הלחיץ אותך ? אם את מצליחה לישון בלי כדורים מבחינתי אפשר לשיר הללויה... אני כבר שנים מנסה ולא הולך רק מחליפה כדור אחד או שניים באחד חדש אחר ומגלה כעבור כמה ימים שגם זה לא עובד לי מיכלי מאמי חשוב מאוד שאת נלחמת על הרצון שלך לי לקח שנים ורק בעזרת בעלי שהתערב לטובתי כל פעם מחדש הצלחתי להגיד לא לא רוצה לא יכולה לא מתאים לי לא בא לי...כמו הילדים כמה קל להם להיות שם אז למה לא אנחנו בעלות העצמאות שלנו? אולי לוקח קצת זמן תתאמני על מה שרק את רוצה רק מה שנוח לך רק מה שהכי מתאים לך תצאי ברווח גדול חיבוק אם מתאים חטולית

תודה..עובדות על זה.

ברבורית מתוקה חבל שזה הגיע למצב של פיצוץ רק את מרגישה רע מכל המצב האמת שאני במקומך במצב הזה לא הייתי מתנצלת על מה על זה שהיא לא יכולה להפסיק להיות חמה? זה רק תרוץ להגיד שהיא רק רואה את טובת הקטנה ואת מה? רוצה לרעתה? חבל שבעלך לא שם אותה במקום בעלי לא היה מהסס לפני מי שצריך כך גם את לא צר לי מתוקה שעברת כאלה רגעים קשים תלמדי לענות ולא להתנצל היא קרציה ממש חיבוק אם מתאים חטולית

יפה שלי אני שמחה על השיחה שלך עם המטפל ועוד יותר שמחה שאמר לך להציב גבולות את לא חייבת לה כלום היא חצופה וחסרת יכולת לשים מחסום אז תעשי זאת את ואת מספיק חזקה כדי לעמוד בזה ןכן יפתי המצב בטטה כעת אך מקווה שלא יחמיר לא לפני שישוחררו כל החטופים הביתה באשר הם שמרי על עצמך כמו שרק את מסוגלת חטולית

שלום דוקטור, אני סובל ממחלת ריאה קשה, מועמד להשתלת ריאות, משתמש בחמצן מדי פעם. בימים של קשיי נשימה אני נכנס לחרדה די קשה - נראה לי שיקרה משהו קטלני ומפחיד. חרדה מחמירה את קשיי נשימה, וקשיי נשימה מחמירות לי חרדה, כלומר אני נכנס למעגל. אם אני מתחיל שימוש בסרואידים בלית בררה, הם גורמים לי פסיכוזה/מצבי מניה (אובחנתי ב-ORGANIC BIPOLAR DISORDER d/t steroid tr). האם יש טעם לטיפול תרופתי נגד חרדה אצל רופא פסיכיאטר, אם המקור הבעיות הוא מחלה סומטית? ושאלה שניה - אם קיימת למצבים אלה אבחנה נפשית רשמית? תודה רבה

הי אנשים, ראשית - בוודאי שהמצב פגיע בגלל המתחולל במדינה, ותגובותיי כואבות בלתי נישאות, מתוך השערה די ריאלית שבעתיד יתחוללו תרחישים גרועים עוד יותר, לצערי. הבאתי את הדמות שעצבנה אותי ועליה סיפרתי, לשיחה עם המטפל, והוא בחו"ל, וגם זה עניין בפני עצמו. אכן הקטע הוא לשמור על עצמי, נאמר שהבחורה שרוטה וקרציה ושומר נפשו ירחק וחשבנו איך אתנהג או אדבר כדי לשים גבול מבלי לפגוע מידי. כרגע משהו ב'קשר' הזה מאיים עליי ולא נפרד, 'היא' שוכנת לי בראש יותר מידי, משמע יש רכיב סימביוטי והשלכות. בינתיים לקחתי מרחק. אוויר. לתחושתי היא כועסת על הגבולות. והאמת, שזה אמור לשמח אותי. בואנה, אני לא צריכה להיות מה שהיא מצפה ממני, ומה שהיא רוצה לשנות 'בי'. נושא מפגר בהתחשב באימה השוררת כאן, אך כן יש קשר במובן זה שהנפש חשופה מתמיד. אלליי על המצב, מזעזע. חזרתי לכתוב כאן יותר (אולי) על אף שגם פה חשוף ואני שרויה באימה. תודות, סוריקטה

אתמול כבר התפוצצתי וצעקתי על חמותי מול גיסתה שהיא כל הזמן אומרת לנו ביקורת על הגידול של הקטנה. והיא עוד אמרה לי כמה פעמים בשיחה "לא מעניין אותי מה אתם חושבים או אומרים, אני רואה את הקטנה במקום הראשון" ובעלי אמר שכשהוא רואה את זה מהצד היא ממש נותנת ביקורות כל הזמן, והיא אומרת שלא ושהיא רק מציעה הצעות. קיצור היא אמרה שהיא ממש ממש נפגעה. ובסוף אני זו שהייתי צריכה להתנצל, (ואגב היא לא התנצלה על כל מה שהיא גרמה). זה לא בסדר שבעלי דחה את זה ו"חיכה לזמן המתאים" כי בסוף התפוצצתי...

מה שלומכם? עבר קצת זמן מאז שכתבתי כאן. ארבעה ימים ללא כדורים....קצת מתקשה להרדם , בהתחלה נבהלתי אבל בסדר. עובדת עכשיו על הקטע של לרצות, מה אני רוצה? ולמה הרצון של האחר יותר חשוב משלי? האמנם? לא יודעת... הייתה פגישה שפתאום קצת נמחקה לי . למה זה קורה? מעולם לא היה לי דיסוציאציה.. בעיקרון זו הייתה פגישה על רצון ..היא אמרה משהו על לכתוב ולא כתבתי אחרי הפגישה רק רציתי לבכות. כאב של בכי והוא לא יצא.... במקום זה אכלתי..אוף. דפוס ישן. למה נמחק לי מהזיכרון? מה היה בדיוק? אין לדעת...אודי, קורה? למה זה קורה? לא קרה לי ..קרה שלא זכרתי הכל..אבל ככה? מוזר. זוכרת שהיה מורכב, קשה וכאב..ובכי אין. למרות שכן רציתי ואני בכיינית לא קטנה....מוזר. האם כי קשה?האם זה הגיוני??

היום היה לנו הפסקת חשמל של כמה שעות מכוון מראש היום גם אחי וגיסתי קפצו אלינו לקחת כמה דברים שקניתי עבור אימי אליה הביתה וזו היתה הפעם השניה שהתראנו היום אחי אדם נפלא ומלא נתינה לכולם בבוקר נפגשנו גם עם בת דודה שלי זו שבדרך כלל אוהבת למצוא פגמים אצל אחרים באה לאסוף אותי שניסע יחד לבית אימי כמובן בית הרוחות כמה שאני שונאת את הבית הזה ואת כל מה שסבלתי בו בשנים שגרתי שם תוך כדי הזמן שהיה חושך מוחלט חשבתי על אנשים עיוורים שאינם רואים כלל וכמה הם חיים באותו חושך מוחלט ...עצוב נורא למרות שתגידו שאינם מכירים משהו אחר עדיין זה עצוב נורא גם אחי חי מבחינת זיכרונות בחושך מוחלט מפני שבחר לא לזכור את מה שסבל כל הילדות שלו מאבי אך על זה כבר אכתוב במקום שראוי לו לא כעת רק השוואה אחת קטנה שמוכרחה כעת כן לכתוב על מנת לא לשכוח מה אכתוב בפעם הבאה סוריקטה יפה שלי אני אשתמש הפעם בדוגמה שלך לגבי אמא= את ההמשך אין צורך לומר כך גם אחי כשהיה צעיר נשוי באושר עם גיסתי + 2 בנות יחסית קטנות נראה כמו החתיך הכי הכי שם בקהילה עד ש... יום אחד אבי מכר את כל מה שהיה לו כאן בארץ ונסע לכל מיני מקומות ועצר כשהגיע לאחי ונשאר שם... מאז אחי התחיל לפתח כרס שרק עלתה ועלתה לצערי עד היום הזה את שאר הסיפור אמשיך בפעם הבאה כי קצרה היריעה מלהכיל מקווה שעד כאן הכל מובן ואם לא אמשיך בפעם הבאה מפני שיהיה קשה לקריאה גם ישנם עדיין פרטים שאני חייבת להשלים כדי לכתוב רק זאת אסיים ואומר שאחי היה היום אצל אדם שאינו רופא או איש מקצוע הוא מטפל בטראומות ומה שיצא מהשיחה הזו היה בלתי צפוי וגם התגובה של אחי והתגובה שלי היו שונים בתכלית אני רוצה לעזור לאחי לצאת מהחושך שלו אל האור אך פוחדת שיזיק ליבו של אחי תודה למי שקראה עד כאן רק רגע אודי איש יקר שאתה מודה לך כל פעם מחדש על כל מילות העידוד שלך ומראה שלא הכל זה רק חושך מוחלט אלה תמיד יש גם אור ליל מנוחה לכולם או בוקר מבורך חטולית

שלום, מה צריך לעשות כדי להצטרף? מה המטרה של הפורום? לדבר על הטיפול הנפשי שאנחנו עוברים ולהתייעץ לגביו? או אחר. נשמע שכולכם מוכרים האחד לשני . איך אני יכולה להיות בטוחה שהמטפל.ת שלי לא קוראת פה ותגלה את זהותי. סליחה על החשדנות . מה מאפשר לכם להיות כל כך נגישים רגשית בלי לחשוש לפרטיותכם מאיזו עין לא טןבה . ומהם הפרטים האישיים שמילאתי שגלויים לקוראים לגביי?

היי שפרה, אני אכן נמצאת פה כבר מספר שנים... לא מסרתי שום פרט עליי שאנשים יכולים לדעת שזו אני. מיכל זה כינוי. כמו חטולית, סוריקטה ועוד. כן, מטרת הפורום להתייעץ בקשר לכל דבר שתרצי להתייעץ עליו. המקום בטוח. ואין לאף אחד בעלות עליו גם אם חלקנו מכירים זה רק דרך כינוי בפורום...לא מכירים אישית אף אחד :) אני אמרתי למטפלת שלי שאני כותבת כאן. יש ביני לבינה קשר טוב ובטוח, מדוע את חוששת שהמטפלת תקרא? מה האנטרס שלה להכנס לפורם?וגם אם תכנס לא הבנתי ממה את פוחדת? אשמח אם תשתפי אותנו כמובן שאת מוזמנת.

התחיל לי שוב לחץ בחזה קשה קשה לי לנשום שוב מעשנת כמו פסיכית לא יכולה להימנע בגלל הפחדים והחרדות שלי הכל כואב הכל צועק הכל הכל הכל רוצה לישון לא יכולה ואם אפסיק לנשום מה יקרה? מה שקורה לכולם שמפסיקים לנשום חטולית מיואשת

הי חטולית, גם בהודעה הקודמת נשמעת חנוקה מאד. והנה זה מגיע גם קונקרטית לנשימה. לצידך ואיתך אוף, סוריקטה

חתולית לילות מוכרים... תמיד בלילות כאלו הרגשתי שאני רוצה להפסיק לחיות שנמאס לי, חוסר שיינה לא מוסיף למצב רוח, זה עצוב לילות כאלו, במדינה כמו שלנו אפשר לפתוח קבוצות לילה- במקום שכל אחד יהיה לבד...

הי חטולית ואודי - לעתים אני בוחרת לקבל עיסויים מדיטטיביים. במהלכם יש תרגילי נשימות. שם ישנן מספר אפשרויות - לנשום עמוק ולספור, ולנשוף ולספור. הספירות משתנות. נשימות עם ניפוח הבטן. נשימות עם עצירת האוויר ואז ריקון. ובאופן כללי להתרכז בנשימות עמוקות במהלך כל העיסוי. תוספת קטנה שלי על נשימות. התוצאה היא על פי רוב הפחתת הדופק ולחץ הדם ועוד. סוריקטה

היי חטולית תנסי לקחת כמה נשימות ארוכות ומרגיעות, אולי אפילו תרגול של מדיטציה שיש ביוטיוב, אני עושה את זה וממש עוזר.

כבר 2 פלוס לפנות בוקר ולא מצליחה לישון אחרי ששמעתי את סיפורי הזוועות שמספרים החוזרים מהשבי הלב שלי שבור יותר מתמיד הבכי לא מפסיק נכנסתי לישון והדמעות לא מפסיקות נסיתי לקחת עוד משהו להרדם ולא עזר .. שוב הולכת למטבח לאכול נראה לי שאני שוב עולה במשקל הגוף שלי מסרב לרגע מנורת הלילה בפרוזדור אינה דולקת הולכת להחליף כדי שבעלי יוכל לראות כשהוא קם לשרותים אחרת הוא עלול ליפול חס וחלילה צרות לא חסרות נמצאות בשפע גמורה טוטלית מכל הבחינות ומה קורה אם אני עושה טעות קטנה..זה בלתי נסלח .. ישנם עוד 2 צעירים במשפחה שאמורים להתגייס לצבא מה יהיה עליהם? הלוואי שלא נחזור למלחמה נוספת 🙏🙏🙏 חטולית

הי חטולית, את נשמעת בקושי רב מאד. אין הרבה מילים. תקופה לא מאוזנת גם עבור החזקים ומי שכבר מאד רגיש מלכתחילה עשוי להיטלטל עוד יותר. הפרעות השינה המתגברות והשינוי במשקל הגוף בעיניי, גם הן תופעות שדי מדברות את זה. שלא לדבר על מצב הרוח. איתך בזעקתך, סוריקטה

היי חטולית האמת בעלי בכלל לא מרשה לי לראות חדשות או להיחשף לחדשות בדרך זו או אחרת, כי זה באמת לא עושה טוב... מאז הפעם האחרונה שראיתי את הדם של ששת החטופים במנהרה שהרגו אותם לא ראיתי יותר חדשות שקשורות לזה.. רק דברים קטנים פה ושם, אולי כדאי גם לך לצמצם חשיפה, למרות שממש מעניין לשמוע ולראות... אבל זה ממש משפיע על הנפש בצורה לא טובה.. ואגב, כולנו עושים טעויות, וזו הדרך שאנחנו לומדים ומתקדמים