פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אנשים, ראשית - בוודאי שהמצב פגיע בגלל המתחולל במדינה, ותגובותיי כואבות בלתי נישאות, מתוך השערה די ריאלית שבעתיד יתחוללו תרחישים גרועים עוד יותר, לצערי. הבאתי את הדמות שעצבנה אותי ועליה סיפרתי, לשיחה עם המטפל, והוא בחו"ל, וגם זה עניין בפני עצמו. אכן הקטע הוא לשמור על עצמי, נאמר שהבחורה שרוטה וקרציה ושומר נפשו ירחק וחשבנו איך אתנהג או אדבר כדי לשים גבול מבלי לפגוע מידי. כרגע משהו ב'קשר' הזה מאיים עליי ולא נפרד, 'היא' שוכנת לי בראש יותר מידי, משמע יש רכיב סימביוטי והשלכות. בינתיים לקחתי מרחק. אוויר. לתחושתי היא כועסת על הגבולות. והאמת, שזה אמור לשמח אותי. בואנה, אני לא צריכה להיות מה שהיא מצפה ממני, ומה שהיא רוצה לשנות 'בי'. נושא מפגר בהתחשב באימה השוררת כאן, אך כן יש קשר במובן זה שהנפש חשופה מתמיד. אלליי על המצב, מזעזע. חזרתי לכתוב כאן יותר (אולי) על אף שגם פה חשוף ואני שרויה באימה. תודות, סוריקטה

אתמול כבר התפוצצתי וצעקתי על חמותי מול גיסתה שהיא כל הזמן אומרת לנו ביקורת על הגידול של הקטנה. והיא עוד אמרה לי כמה פעמים בשיחה "לא מעניין אותי מה אתם חושבים או אומרים, אני רואה את הקטנה במקום הראשון" ובעלי אמר שכשהוא רואה את זה מהצד היא ממש נותנת ביקורות כל הזמן, והיא אומרת שלא ושהיא רק מציעה הצעות. קיצור היא אמרה שהיא ממש ממש נפגעה. ובסוף אני זו שהייתי צריכה להתנצל, (ואגב היא לא התנצלה על כל מה שהיא גרמה). זה לא בסדר שבעלי דחה את זה ו"חיכה לזמן המתאים" כי בסוף התפוצצתי...

מה שלומכם? עבר קצת זמן מאז שכתבתי כאן. ארבעה ימים ללא כדורים....קצת מתקשה להרדם , בהתחלה נבהלתי אבל בסדר. עובדת עכשיו על הקטע של לרצות, מה אני רוצה? ולמה הרצון של האחר יותר חשוב משלי? האמנם? לא יודעת... הייתה פגישה שפתאום קצת נמחקה לי . למה זה קורה? מעולם לא היה לי דיסוציאציה.. בעיקרון זו הייתה פגישה על רצון ..היא אמרה משהו על לכתוב ולא כתבתי אחרי הפגישה רק רציתי לבכות. כאב של בכי והוא לא יצא.... במקום זה אכלתי..אוף. דפוס ישן. למה נמחק לי מהזיכרון? מה היה בדיוק? אין לדעת...אודי, קורה? למה זה קורה? לא קרה לי ..קרה שלא זכרתי הכל..אבל ככה? מוזר. זוכרת שהיה מורכב, קשה וכאב..ובכי אין. למרות שכן רציתי ואני בכיינית לא קטנה....מוזר. האם כי קשה?האם זה הגיוני??

היום היה לנו הפסקת חשמל של כמה שעות מכוון מראש היום גם אחי וגיסתי קפצו אלינו לקחת כמה דברים שקניתי עבור אימי אליה הביתה וזו היתה הפעם השניה שהתראנו היום אחי אדם נפלא ומלא נתינה לכולם בבוקר נפגשנו גם עם בת דודה שלי זו שבדרך כלל אוהבת למצוא פגמים אצל אחרים באה לאסוף אותי שניסע יחד לבית אימי כמובן בית הרוחות כמה שאני שונאת את הבית הזה ואת כל מה שסבלתי בו בשנים שגרתי שם תוך כדי הזמן שהיה חושך מוחלט חשבתי על אנשים עיוורים שאינם רואים כלל וכמה הם חיים באותו חושך מוחלט ...עצוב נורא למרות שתגידו שאינם מכירים משהו אחר עדיין זה עצוב נורא גם אחי חי מבחינת זיכרונות בחושך מוחלט מפני שבחר לא לזכור את מה שסבל כל הילדות שלו מאבי אך על זה כבר אכתוב במקום שראוי לו לא כעת רק השוואה אחת קטנה שמוכרחה כעת כן לכתוב על מנת לא לשכוח מה אכתוב בפעם הבאה סוריקטה יפה שלי אני אשתמש הפעם בדוגמה שלך לגבי אמא= את ההמשך אין צורך לומר כך גם אחי כשהיה צעיר נשוי באושר עם גיסתי + 2 בנות יחסית קטנות נראה כמו החתיך הכי הכי שם בקהילה עד ש... יום אחד אבי מכר את כל מה שהיה לו כאן בארץ ונסע לכל מיני מקומות ועצר כשהגיע לאחי ונשאר שם... מאז אחי התחיל לפתח כרס שרק עלתה ועלתה לצערי עד היום הזה את שאר הסיפור אמשיך בפעם הבאה כי קצרה היריעה מלהכיל מקווה שעד כאן הכל מובן ואם לא אמשיך בפעם הבאה מפני שיהיה קשה לקריאה גם ישנם עדיין פרטים שאני חייבת להשלים כדי לכתוב רק זאת אסיים ואומר שאחי היה היום אצל אדם שאינו רופא או איש מקצוע הוא מטפל בטראומות ומה שיצא מהשיחה הזו היה בלתי צפוי וגם התגובה של אחי והתגובה שלי היו שונים בתכלית אני רוצה לעזור לאחי לצאת מהחושך שלו אל האור אך פוחדת שיזיק ליבו של אחי תודה למי שקראה עד כאן רק רגע אודי איש יקר שאתה מודה לך כל פעם מחדש על כל מילות העידוד שלך ומראה שלא הכל זה רק חושך מוחלט אלה תמיד יש גם אור ליל מנוחה לכולם או בוקר מבורך חטולית

שלום, מה צריך לעשות כדי להצטרף? מה המטרה של הפורום? לדבר על הטיפול הנפשי שאנחנו עוברים ולהתייעץ לגביו? או אחר. נשמע שכולכם מוכרים האחד לשני . איך אני יכולה להיות בטוחה שהמטפל.ת שלי לא קוראת פה ותגלה את זהותי. סליחה על החשדנות . מה מאפשר לכם להיות כל כך נגישים רגשית בלי לחשוש לפרטיותכם מאיזו עין לא טןבה . ומהם הפרטים האישיים שמילאתי שגלויים לקוראים לגביי?

היי שפרה, אני אכן נמצאת פה כבר מספר שנים... לא מסרתי שום פרט עליי שאנשים יכולים לדעת שזו אני. מיכל זה כינוי. כמו חטולית, סוריקטה ועוד. כן, מטרת הפורום להתייעץ בקשר לכל דבר שתרצי להתייעץ עליו. המקום בטוח. ואין לאף אחד בעלות עליו גם אם חלקנו מכירים זה רק דרך כינוי בפורום...לא מכירים אישית אף אחד :) אני אמרתי למטפלת שלי שאני כותבת כאן. יש ביני לבינה קשר טוב ובטוח, מדוע את חוששת שהמטפלת תקרא? מה האנטרס שלה להכנס לפורם?וגם אם תכנס לא הבנתי ממה את פוחדת? אשמח אם תשתפי אותנו כמובן שאת מוזמנת.

התחיל לי שוב לחץ בחזה קשה קשה לי לנשום שוב מעשנת כמו פסיכית לא יכולה להימנע בגלל הפחדים והחרדות שלי הכל כואב הכל צועק הכל הכל הכל רוצה לישון לא יכולה ואם אפסיק לנשום מה יקרה? מה שקורה לכולם שמפסיקים לנשום חטולית מיואשת

הי חטולית, גם בהודעה הקודמת נשמעת חנוקה מאד. והנה זה מגיע גם קונקרטית לנשימה. לצידך ואיתך אוף, סוריקטה

חתולית לילות מוכרים... תמיד בלילות כאלו הרגשתי שאני רוצה להפסיק לחיות שנמאס לי, חוסר שיינה לא מוסיף למצב רוח, זה עצוב לילות כאלו, במדינה כמו שלנו אפשר לפתוח קבוצות לילה- במקום שכל אחד יהיה לבד...

הי חטולית ואודי - לעתים אני בוחרת לקבל עיסויים מדיטטיביים. במהלכם יש תרגילי נשימות. שם ישנן מספר אפשרויות - לנשום עמוק ולספור, ולנשוף ולספור. הספירות משתנות. נשימות עם ניפוח הבטן. נשימות עם עצירת האוויר ואז ריקון. ובאופן כללי להתרכז בנשימות עמוקות במהלך כל העיסוי. תוספת קטנה שלי על נשימות. התוצאה היא על פי רוב הפחתת הדופק ולחץ הדם ועוד. סוריקטה

היי חטולית תנסי לקחת כמה נשימות ארוכות ומרגיעות, אולי אפילו תרגול של מדיטציה שיש ביוטיוב, אני עושה את זה וממש עוזר.

כבר 2 פלוס לפנות בוקר ולא מצליחה לישון אחרי ששמעתי את סיפורי הזוועות שמספרים החוזרים מהשבי הלב שלי שבור יותר מתמיד הבכי לא מפסיק נכנסתי לישון והדמעות לא מפסיקות נסיתי לקחת עוד משהו להרדם ולא עזר .. שוב הולכת למטבח לאכול נראה לי שאני שוב עולה במשקל הגוף שלי מסרב לרגע מנורת הלילה בפרוזדור אינה דולקת הולכת להחליף כדי שבעלי יוכל לראות כשהוא קם לשרותים אחרת הוא עלול ליפול חס וחלילה צרות לא חסרות נמצאות בשפע גמורה טוטלית מכל הבחינות ומה קורה אם אני עושה טעות קטנה..זה בלתי נסלח .. ישנם עוד 2 צעירים במשפחה שאמורים להתגייס לצבא מה יהיה עליהם? הלוואי שלא נחזור למלחמה נוספת 🙏🙏🙏 חטולית

הי חטולית, את נשמעת בקושי רב מאד. אין הרבה מילים. תקופה לא מאוזנת גם עבור החזקים ומי שכבר מאד רגיש מלכתחילה עשוי להיטלטל עוד יותר. הפרעות השינה המתגברות והשינוי במשקל הגוף בעיניי, גם הן תופעות שדי מדברות את זה. שלא לדבר על מצב הרוח. איתך בזעקתך, סוריקטה

היי חטולית האמת בעלי בכלל לא מרשה לי לראות חדשות או להיחשף לחדשות בדרך זו או אחרת, כי זה באמת לא עושה טוב... מאז הפעם האחרונה שראיתי את הדם של ששת החטופים במנהרה שהרגו אותם לא ראיתי יותר חדשות שקשורות לזה.. רק דברים קטנים פה ושם, אולי כדאי גם לך לצמצם חשיפה, למרות שממש מעניין לשמוע ולראות... אבל זה ממש משפיע על הנפש בצורה לא טובה.. ואגב, כולנו עושים טעויות, וזו הדרך שאנחנו לומדים ומתקדמים

נראה לי שפתחת פייס כדי שיהיה לך באמת מקום משלך לכתוב כל שעולה על דעתך ורגשותייך באמת מבאס שאנשים שמכירים מגיבים בצורה שלא נוחה לך אך זה אחד החסרונות הגדולים שיש בפייס גם לי יש אך לא כותבת שם רק נכנסת לתכנים שאני אוהבת כמו בישולים וכאלה כך שאיני מהווה נזק לאף אחד רק פירגונים למה פתחתי בכלל פייס ? לא אני פתחתי לעצמי זה הבן שלי שפתח לי וכנראה ציפה שגם אשתף שם אך לאחר פעם אחת שקיבלתי ביקורת קטלנית ממשהי מקורבת אלי החלטתי לא לשתף מבינה יפתי בנתיים רק מקבלת מבחוץ קישורים להכנס ומגיבה עליהם לרוב את יודעת שתמיד ישנה אפשרות גם לא להגיב בכלל למה שכותבים לך יפה שלי ואז לא תרגישי רעעע אין בכלל מקום לחרדה ובטח לא לבושה מצידך ...על מה ולמה בכלל? המילים והרגשות שלך =אמא ..כואב מאוד יקירתי אך קחי הכל יותר בקלות ..ש.ח.ר.ר.י מצער אותי לשמוע שאינך בקו הבריאות כולל הכל..אחרי הכל..את אשה לכל דבר ובכל גיל זה קורה מתוך ניסיון מר אחרי הכל באמת תקופה קשה בכללי חיבוק מאמץ אם מתאים תפסיקי להלקות ולהלחיץ ללא צורך את מקסימה ונהדרת למרות כל מה שאת חושבת על עצמך אין מי שלא טועה חטולית

הי חטולית, יודעת למה פתחתי פייס? כי בזמנו אמרו לי שבאמצעות המדיה ניתן למצוא בתים מאמצים לחיות בית. הצלתי כמה וכמה וחשבתי למצוא להם בתים. חח מה חשבתי לי - כולם נשארו אצלי. גם לא הבנתי אז איך פועל האלגוריתם. רק בתקופה האחרונה התחלתי לכתוב רגשות. ומספיקה תגובה אחת כדי לנעול. אז גם אני מידי פעם מעלה תמונות של תכלס דברים שקשורים לטבע ולא ממש מעניינים וגם חוזרים על עצמם. התגובה שקיבלתי נרשמה לי ישירות לטלפון (אפילו לא בשיחה או מפגש אמתי), הרי אנחנו מכירות. זו הייתה כאילו שאלת אגב סקרנית, אבל עבור הנפש הפרוצה שלי זה נחווה נורא. למדתי מהמטפל את האפשרות לא לענות. לצערי, אני לא משתמשת בה מספיק. היה צריך לשים גבול בסגנון mind your own business ואנא לא לנבור ולחפור או לחלוב. כן לקחתי מרחק יחסי כדי לנסות להתאושש ולהתעשת. תודות רבות, והי - החזיקי מעמד. הלוואי שתוכלי לחוש יותר אוויר ומרחב. את נשמעת ממש חנוקה, ואני כל כך מבינה את זה. כל כך. סוריקטה

בוקר שלישי. אשתף - התחלתי לכתוב מעט מהסגנון המובא לכאן בעמוד הפייס האישי שלי. זהות אמתית, אנשים שמכירים, מדברים ונוגעים על באמת. הכתיבה שלי חידתית. מכירה. והיא עוד יותר מקודדת מול מי שמכיר ממש. יש מצב שזה מעצבן ואני יכולה להבין. עבורי זו הגנה. בפועל, נוצר מצב שאחת הקוראות, שהיא גם גרה קרוב יחסית, והיא היחידה שנוהגת כך, נוצר מצב שחברה מהזמן האחרון שואלת המון שאלות לבירור פרטי פרטים, איכשהו נראה לי שאולי זה הקושי שלה להיוותר עם אי וודאות, אך ייתכן שאני משליכה. העניין מכבה אותי. ממש. אני נופלת לשיתוק מילולי ועייפות כבדה מאד. ובחזרה, להרגשתי, התגובה היא של כעס על 'חוסר התייחסות', או גם התעצבנות על בקשתי לא להשיב. מוצאת את עצמי משיבה, ולא בגלל שאני רוצה, אלא כדי להשביע את רצונה - שזה לא טוב. יותר מידי מידע ובקצב מואץ - ממש לא מתאים. ואני מרגישה שהיא מנסה לנחש אותי (וטועה המון המון המון), כאילו מנסה ליצור סוג של קשר התמזגותי, שאכן יש בי משאלה לכזה, אך הוא הרסני לי - כך למדתי בטיפול. זו בחורה טובה סך הכל ויש לה משפחה חמודית ממש. התוצאה כרגע הוא שאני מחניקה את הכתיבה וסגרתי הודעות רגישות. גם בדיבור אמיתי, שקשה לי בכל מקרה, ולרוב ממש לא יוצר להשחיל מילים בעיתוי המתאים לי. אנסה לדבר על כך, בבושה וחרדה גם עם רופא הנפש. החלקים הכי כואבים מחפשים מקום יחסית בטוח. ותודה שהתאפשר לי לרשום כאן למרות שגם פה יש חשש מתגובות, כי הרי פתחתי ומותר לכל אחד לבחור אם להגיב החוצה ואיך. אבקש רחמנות, הרגישות ותחושת הפריצות גדולות בימים אלו. והכיווץ שמבקש סליחה - הנה הוא מגיע. (סליחה ואשמה ופחות נפרדות) שהמילים והרגשות שלי הורסות את הסביבה (/ = אמא). וכבר ימים רבים שאני משתעלת. מטריד, כי כל שיעול מקפיץ את הכאבים בגוף, וגם עוד כל מני עניינים של נשים שקצת יוצאים משליטה. דבר נוסף ואיום שעשיתי הוא לשלם במלואו הרבה מאד כסף על תיקון גדול שקשור לכמה בניינים. ידעתי למן הרגע הראשון שעובדים עליי ושלא יגבה כסף מהבניינים האחרים וגם שאצלנו בין בעלי הדירות לא יהיה שום שיתוף פעולה, ידעתי שהסכומים מוגזמים מאד, מכירה את הדמויות הפועלות ויודעת שהם עבריינים אלימים ובין השאר גם לא מדווחים לרשות המסים. כל ההתעסקות הזאת הייתה היכן עוד ועוד מרמים אותי ושיתפתי פעולה כאילו אני מפגרת. וכי למה? כי בפעמים הקודמות קיבלתי מהם מכתבי 'איומים' מרושעים לגיטימיים לכאורה, ושנתיים לפחות לא התאוששתי מזה. סך הכל צרות קטנות בהתחשב במצב מטריד אבל שאיני שומרת על עצמי כל כך. הביטוי החיצוני והקונקרטי הוא כסף, אוכל, שינה וכד'. תקופה קשה אמרתי.| אעצור כאן עם השטף. (זה מה שקורה כשחונקים מצד אחד). תודה סוריקטה

היי סוריקטה טוב שאת שומרת את הגבולות שלך. חשוב לזכור שגם אם את מרגישה לפעמים שאת לא שומרת על עצמך כמו שאת רוצה, את עושה את הטוב ביותר במצב הקיים.

יפה שלי גם אצלי התקופה הזו קשה במיוחד ליללות ללא שינה כבר שנים ואין לי פתרון לנושא העגום הזה לצערי הלוואי ויכולנו אנו לעשות משהו בענין אך ראשי הקבינט רק חושבים על עצמם לדאבת ליבי תשמעי על כך בכל מקום בואי נתפלל שכל החטופים גם אלה שמזמן כבר אינם בחיים יחזרו למשפחות שלהן שיזכו להיות בביתם ויקברו בארץ כי אין לנו ארץ אחרת וכן מעדיפים את אלו החיים על מנת שאפשר עדיין להציל את מי שאפשר הרי המתים כבר לא יכולים לעשות כלום לצערי בואי נברך על כל אלו שעדיין כן יכולים להציל אני כבר למעלה משנה וחצי בלי טיפול קשה לי אך לא יכולה להיות בטיפול כל החיים חיבוק אם מתאים חטולית

הי חטולית, תודה לבבית. חיבוקים ותקווה עבורך, עבורנו איתך, סוריקטה

הי כולם, לרגע קלטתי שהיום יום שלישי. בין ראשון לשני לא הצלחתי בדיוק לישון, עם התרופות והכל, אז סוג של היה ראשון ארוך. ובכן, לא ממש מצליחה להרגיש וכלי הגישה ללא מודע כנראה מוסכו איכשהו. סימן, כנראה, שמשהו גדול עליי, וגם כן יודעת שאיני שומרת על עצמי במובן זה שאני תורמת מידי לסביבה כמו הייתי איזה רוטשילד, כשאני סך הכל סוג של אישה קשת יום. השינה בלילות גרועה עד כדי נעדרת. האכילה די זלילתית, נו, גם התקופה וגם חורף. אניח כי להתרחקות המטפל מהארץ בשל הנסיבות במדינה ישנה השפעה ניכרת. יכולה איכשהו לחוש אימת חטופה, יתרה מכך - אימת מי שכן שבה. הגרדיוזיות והחשיפה כבעירום פחות מתאימה לי. איפה הצניעות? נראה שראשי המדינה לא ממש רוצים את האנשים הכי פגועים בחזרה וההסברים המשונים שהם משתמשים בהם מותירים אותי הלומה ללא מילים, אפיסת כוחות וכניעה. ואני ממלמלת - הם ניצחו. הפנטזיה ההרסנית והלא ריאלית גברה על המציאות. כאמור, חזרתי לעבוד קשה עם הכאבים. בעבודה אני סבבה. הקראש, כידוע, מגיע בנחיתה בבית. מה זה בית? מה זו הרגשה של משפחה? למה זה בסדר שאהיה בבית, אשן במיטה, אתרחץ, אוכל טרי ואסתובב לי חופשי כשחלק מאיתנו מעונה קיצונית. ולמה המדינה כולה אינה באבל. נראית לכאורה צבעונית והמוזיקה הקצבית נשמעת ברקע, ואצלי בדמיון נראית עי חורבות אפור ואבקתי. ספונה בתוכי. האמון קלוש בלאו הכי, המקלדת משמיעה קולות ואני בעצם שותקת, מבולבלת, רק שומעת את הטינטון רב השנים שלי באוזניים. סוריקטה

אני מבינה את מה שאת מרגישה. כל התקופה הזו באמת קשה וזה באמת לא פשוט להתמודד עם הכל, במיוחד כשיש הרבה רגשות ומחשבות בבת אחת. נקווה לתקופות טובות יותר.

המצב הנפשי שלי מוציא ממני רק דברים רעים צריכה לעבור 2 ניתוחים ועדיין לא קבעו לי תורים אין לי כבר כוחות לחכות נגמרת לי הסבלנות ואני עושה דברים שמעולם לא עשיתי בימי חיי התחלתי לקלל לא בקול רם רק ככה בשקט שלי של הלב שרק הוא יודע ולא תמיד מכיל אני נהיית לי לעצמי מוזרה שכחנית ואומרים לי שאני צועקת כל הזמן זה לא נכון !! אני פשוט לא עומדת בדרישות שלהם כל הזמן רק שותקת נמאס לי כבר מעצמי !! שירדו לי כבר מהגב אולי אוכל לנשום קצת אוויר וארגיש קל יותר לא עוזרים הדיבורים אף אחד לא שומע אותי !! הצילו חטולית

שלום.אני מטופל חודשים אצל מטפלת במקום ,שיש בו עוד מטפלים.לפני כמה זמן סוכם איתה שבמקרה הצורך ניתן יהיה לנהל שיחה טלפונית קצרה בתנאי שזה לא כל שבוע כמובן.בזמן האחרון היתה לי דילמה כזו ובקשתי בהודעה שיחה כזו והיא הגיבה רק למחרת שרצוי לדבר על הנושא בפגישה.הגבתי בשאלה האם מבחינתך לתחושה שלי שזה לא סובל דיחוי אין משקל אך לא הגיבה.בפגישה טענה שלא הבינה כמה הנושא חשוב לי.איך אפשר לא להבין כמה זה חשוב כשה רשום??לפני הפגישה חשבתי שאם תשובתה לא תספק אותי אודיע על סיום ואעבור למישהו או מישהי אחרת שם אבל במעמד עצמו אמרתי שאם זה יקרה שוב אסיים במהירות הקשר.אני במחשבות אם עשיתי הדבר הנכון או לא בהתחשב בזה שלא הגיוני בעיניי שהיא לא הבינה כמה זה חשוב.מה דעתך?

אורון שאול שגופתו נמצאה וחזר הביתה חזרתן של 3 חטופות הביתה אושר גדול מאוד סוף סוף ביום שלישי מגיעים לארץ לביקור אחי וגיסתי ככל הנראה כמו תמיד למשך 3 שבועות ואמי כבר התחילה ללחוץ שנעשה את השבת הראשונה ביחד מה שמבחינתי זה טראומה קשה!! מה גם שאחי הוא מסורב של מכשירי שמיעה מעולם לא סיפרתי מדוע אני מתכווצת מפחד כשמתחילה אזעקה אפילו לא בטיפול זה מעולם לא עלה בשיחות אך כשכעת ישנן אזעקות בכל שעה זה תמיד מחזיר אותי לאותו יום הביתה מלחמה גרנו מול הים ראיתי מטוסים עוברים לי ממש מול העיניים ופתאום התחילה אזעקה מזעזעת לילדה כמוני שהייתי לבד אזעקה עולה ויורדת מהפחד ברח לי הפיפי זה נשמע כמו נצח ...!! לא צריך לגור בעוטף או בצפון הארץ כדי להכנס לטראומה מהאזעקות עד היום זה מטלטל אותי מזכיר לי את אותו יום קשה שהייתי לבד ובודדה נכון שכיום כבר איני בודדה ולא לבד גם השכנים שלי בנין מתחתי ומעלי באים לקומה שלנו לתפוס מחסה אך עדיין ... הולכת להיות לנו תקופה לא פשוטה עם אנשים שהאגו שלהם גבוה מהגובה הפיזי ולוחצים בעזרת מניפולציות רגשיות !! אני לחוצה מוות ממה עוד צפוי לנו בתקופה הקרובה חתולית

הקטנה שלי התחילה לקום כל לילה מאז שהחותים יורים, גם יותר מפעם אחת בלילה. וקשה לי ממש להירדם אח"כ. גם אם הם לא יורים היא קמה... כל לילה. מתסכל ברמות. כי לפני כן היא לא קמה בכלל... וממש קשה גם לקבל לקוחות במצב כזה כשאני עייפה, כי אני גם צריכה להתאמן על מה שהן רוצות, זה לא שאני רק עושה את העבודה עצמה עליהן... (ובקושי מוצאת זמן להתאמן) שוקלת אם כדאי לי לעשות הפסקה עד שהמצב יירגע. אבל השאלה כמה זמן זה יימשך.. כי המשפחה מאוד רוצים לראות אותי מתחילה ואני צריכה להוכיח את עצמי. הם יודעים שהתחלתי. והם רוצים לראות שיש לי הרבה לקוחות ושאני מצליחה. הם ממש "על קוצים" (מדובר במשפחה של בעלי, אצלי יותר רגועים) אז אני לא יודעת מה לעשות.

הי ברבורית, תוכלי להזכיר לנו בת כמה הקטנטונת? בתינוקות - לעתים חווים שינויים, בין השאר בשינה, שקשורים לגיל (קפיצת גדילה, למשל, שמתלוות אליה סקרנות והתרגשות מהמון דברים חדשים). ולנושא השני - נראה לי שיתאים בקצב שלך. היי שם בשבילך ועבורך. סוריקטה

לא אלאה אתכם יותר מידי, כמה דוגמאות: 1. היא כל יום שואלת אותנו מה היא אכלה היום ורוצה פירוט מדויק 2. כשאנחנו נפגשים היא אומרת "למה הרוכסן שלה לא סגור", "הבגד הזה קטן מידי", "החיתול צמוד מידי" 3. היא רוצה שנראה לה דרך המצלמה את הטמפרטורה שיש בבית במדחום של החדר, ושואלת אותי אם אני מפעילה חימום 4. ופעם אחת בסוף השיחת טלפון היא אמרה לנו "תשמרו לי עליה" באנחת דאגה כזו, זה היה נשמע כאילו אנחנו הבייביסיטר ששומרים לה על הילדה והיא האמא. 5. וגם עשיתי לה בדיקת ראייה ויש לה נטיה לצילינדר ועכשיו היא כל הזמן שואלת מתי יש שוב תור לרופא עיניים, היא יכולה אפילו לשאול 3 פעמים ביום ואני אומרת לה "עוד חודש" וזה לא מספק אותה והיא רוצה לדעת את התאריך כי היא פוחדת שאשכח ואני הסברתי לה שלא אשכח ולא עוזר 5. וגם יום אחד נתתי לה לאכול אפרסמון ואז בננה, והיא אמרה "בננה זה יותר רך, היית צריכה לתת קודם בננה ואז אפרסמון" לא שמעתי ממנה משהו חיובי על איך שאנחנו מגדלים אותה. היא נורא נורא דואגת לה וזה הפך להיות ממש אובססיבי ומציק. זה עוד מעט הולך להתפרץ לי, כמעט הגעתי לקו האדום... אמרתי לבעלי שאם הוא לא ידבר איתה בדחיפות זה לא ייגמר יפה בכלל...

קודם כל בגלל שאני מרגישה לחץ מטורף. התחלתי לפרסם מלא מודעות בעיצוב שיער, ולדעתי אני יודעת דברים ממש יפים. אמנם לא יודעת יותר מידי אפשרויות ואופציות אבל יש מספיק מבחר לבחור ממנו (מבחינת תסרוקות) אבל משום מה, הלקוחות בוחרות את הדברים הכי הזויים שקיימים שלא למדתי! ובכלל לא רוצות מתוך מה שאני מציעה. דווקא הבנתי שהיום הולך כמה שפחות מתוסרק, כמה שיותר טבעי, כמו תסרוקות פתוחות גלי כזה, או אסוף נמוך עדין, לא דברים משוגעים מידי. והן באות עם דרישות של דברים אחרים לגמרי, ואפילו דברים שעדיין לא התמקצעתי בהן ששמרתי ליותר מאוחר (כמו גוונים) - הן כבר עכשיו מבקשות!! חח כאילו דווקא מה ששמרתי לסוף, הן מבקשות עכשיו.. וגם סתם לדוגמה, את התסרוקת הקודמת עשיתי, עם הפפיון הקטן במרכז הראש שעשוי מהשיער עצמו, ולמטה שיער גלי, אז חמותי אמרה כזה "איזה צעירה היום עושה פפיון?! זה משונה" וזה הוריד לי את הביטחון וכנראה כתוצאה מזה הלקוחה של אתמול (נערה בת 15) קלטה ששידרתי חוסר ביטחון וויתרה על זה שאעשה לה תסרוקת..... לגמרי ויתרה.. אפילו לא התחלתי והיא פשוט הלכה ואמרה שאמא שלה תדבר איתי, ואז קיבלתי טלפון והאמא אמרה שלא נעים לה אבל שהילדה שלה מעדיפה מישהי עם יותר ניסיון... בנוסף, הקטנה שלי התחילה להתעורר בלילות להנקה. זה אף פעם לא היה, מגיל חודש וחצי ישנה לילה שלם. כנראה בגלל המצב הביטחוני שהתחלנו להעיר אותה לממ"ד היא התחילה להתעורר גם אם אין אזעקה. ואין לבעלי איך לעזור לי עם זה כי היא רוצה לינוק. גמורה מעייפות... וגם, אפילו להחליף לה חיתול, או לקלח אותה, שזה אמור להיות לכאורה פשוט, היא ממש מתנגדת. היא גם ממש חזקה והיא יודעת להתנגד וממש קשה לעשות אפילו את הפעולות האלה איתה, ופעם זה לא היה ככה.... שלא נדבר שגם ביום דווקא שאני עסוקה ונותנת לה לשחק לבד, היא רוצה אותי וצורחת בקול מאוד צורם ולא נעים.. ממש אי אפשר לשמוע את זה אפילו... גם עכשיו היא בקושי נותנת לי לכתוב לכם. צרחות נוראיות... יש לכם אולי רעיון מה לעשות שיהיה לי יותר קל...?

היי אשמח לעזרה היום חברה סיפרה לי שהיא שתתה ביום שני 50 קפליות של אדוויל 500 מ״ג כל אחד ובנוסף היא שתתה 30 כדורי קלונקס שכל אחד 0.5 היא אמרה לי שהיא נרדמה מיום שני עד היום (רביעי) ושהיא מרגישה קצת ישנונית עם בחילות אבל בסהכ בסדר... אני לא יודעת מה לעשות האם לדווח למישהו? או שאין סכנה כבר? אני נורא חוששת תודה מראש🙏🏼

חנוכה עבר..הימים חולפים ואני מפחיתה בכדורים..עוד מעט אוריד לגמריי. האם אשאר בלא הגנה? אני כאילו מחכה שמשהו ישתבש...אבל לא באמת. רוצה לדעת שאני בסדר. למרות שהפסיכיאטרית אמרה שאין שום סיבה שיקרה משהו ...לדעתה לא יחזור. פתאום חושבת שאפשר גם בלי טיפול. לא אעז לעשות זאת כי אני צריכה לדעת שבאמת יש לי חוזקות..איך אדע? במדינה שלנו לא קלות החדשות וזה לפעמים מכביד ובכלל לפעמים יש הרגשה של עייפות כזו בלתי מוסברת, לאות, כבדות..האם זה טבעי? כבר לא יודעת...מקווה שכן, אני מתפקדת ובסדר יחסי.. ובכלל האם אשאר בטיפול לנצח? כאילו צריכה לדעת שאני בסדר..אישור ושמירה. האם מספיק לשמור על עצמי לבד? תהיות...מתי אדע? אין לי מושג...

היי מיכל זה נהדר שהפסיכיאטרית שלך מאמינה בך ושאין סיבה שתרגישי רע. לפעמים תחושת עייפות וכבדות הן חלק מהחיים, במיוחד כשאנחנו מתמודדים עם לחצים חיצוניים, כמו החדשות במדינה שלנו. אם תרגישי שצריך, תמיד אפשר לחזור לטיפול או לשמור על קשר עם אנשי מקצוע.

אני מפחדת מהטיפול!!!!!!!!!! היה לי חופש בחנוכה ועכשיו אני חוזרת לטיפול ואני לא רוצה:(

אולי בגלל שפעם שעברה הרגשת שהיא לא מבינה אותך..וכעסת על כך? כדאי לומר לה... ממה את פוחדת? תמיד אפשר לשבת ולשתוק ;( סתםםםם כדאי לדבר על הפחד. בהצלחה.

וואו זה קשה לדבר... אוקי אני אשתדל תודה..

היי אורטל מבינה אותך אבל חשוב שתזכרי שאת עושה את זה בשבילך ולמענך. כמו שאמרת שתוכלי להתקדם בחיים ולהביא ילדים אחרי שתבריאי. תסתכלי על זה מלמעלה, איך את כבר אחרי זה... חיבוק גדול <3

הי אודי וחברות, עברו הדלקות הנרות של חנוכה והנה גם תחילת שנת 2025. מבחינתי כלל לא עת לחגוג או לשמוח - את החנוכייה והנרות נתתי לשכנים שעכו אירוע עם יקיריהם. בבניין אצלנו היו הרבה אורחים ופתאום אירועים של חיים מלאים. חזרתי, כאמור, לעבוד קשה, הולך סבבה, אך הכאבים מתעצמים עד למאד. אאחל מנוחה ככל המתאפשר, אין די או השתקמות, אך הכל יחסי. מתבוננת בנוף לידי - יש עצים ושדרה יפיפיים ובניגוד עצום אנחנו יודעים שיש שבויים שנתלשו ברגעים של שיא השקט אל שיא הנורא והאיום, ומלחמה, והמדינה מדממת למוות. טוב שירד גשם, אם כי היה 'אלים' מידי וגם אותו ליווה הרס. יצאתי, כדרכי, לצלם אותו. גשם מיוחד שלנו. גשם של ישראל. ניגודים. גם וגם. ואני כן חושבת שאל לנו להדחיק או להכחיש את המצב וכן זה זמן של דיכאון, ועם זאת לנסות לא להתקבע, להתאבן ולהירמס. מסובך. סוריקטה

היי סוריקטה שנה טובה שולחת לך חיבוק חם <3

שלום אני בטיפול ריגשי כבר תקופה ארוכה. אני חושבת שהמטפלת מתאימה לי אבל מאוד קשה לי לשתף (באופן כללי אני מאוד חסומה) בהתחלה הרגשתי שיש לה כוח אלי (בניגוד לקודמת) אבל עם הזמן אני מרגישה שכבר פחות וכל הזמן מפחדת שעוד רגע אני ימאס עליה לגמרי עם הזמן הבנתי שלהתמקד באם היא סובלת אותי או לא- לא יוביל אותי לשום מקום, ולכן אני מנסה לשתף אותה במה שאני יכולה. אבל אני כל הזמן מוצאת את עצמי חוזרת לאותה נקודה ולפעמים חוזרת הביתה מאוד מתוסכלת ובוכה שעות כי אני מאוד פגועה. אני מנסה להגיד לעצמי שזה הכול רק בראש שלי אבל לפעמים אני ראיתי אותה ממש צוחקת עלי בפרצוף וניסתה מייד למחוק את החיוך... ולפעמים גם בלי שום דבר שקרה אני פשוט מרגישה שאני ממש לא רצויה שם... אני מבינה שהיא בן אדם וגם לה לפעמים יש ימים לא מוצלחים אבל נורא קשה לי שלא לקחת את זה אישית וזה גם קורה הרבה. לאחרונה (כבר 3 פעמים) אני מאחרת ממש שלא באשמתי- האוטובוסים מבריזים לי פעם אחר פעם וכשאני מגיעה היא נורא כועסת היא לא אומרת כלום אבל אני מרגישה את זה השבוע בלילה לפני שהלכתי אליה חלמתי אותה בלילה בחלום אמא של חברה שלי נפטרה ובכיתי מאוד ולכן איחרתי בכמעט ארבעים דקות כשהגעתי הבאה בתור הייתה שם ואז המטפלת אמרה שאם יש לי סיבה מוצדקת אני יכנס ואז לא העזתי לומר לה אז היא אמרה לשנייה שתיכנס ואני נשארתי בחוץ ובכיתי לפני שאתה חושב שאני לא כל כך שפויה... אני יודעת שזה רק חלום אבל חלומות גם מביאים דברים מהתת מודע ואני מרגישה שזה נורת אזהרה משו כאן חצה את הגבול ואני רוצה לעשות עם זה משו דחוףףף , זה לא יכול להימשך ככה!!! אני מפחדת לומר לה את זה כי אז היא תשנא אותי יותר מה אני יכולה לעשות? זה רק בראש שלי כל זה ? או שהיא באמת לא סובלת אותי ואני צריכה להחליף מטפלת?

חנוכה שמח לכולם! שנזכה לראות את החטופים חוזרים לבתיהם, שיפסקו המלחמות ונדע ימים של רוגע ושקט! שנפיץ אור וטוב לכולם. תודה אודי על עבודת הקודש,שאתה עושה כאן לכולנו! חנוכה שמח.

חנוכה שמח מיכלי!!

היום עשיתי את התסרוקות ל-2 הילדות בנות ה-5 ו-6 עשיתי תסרוקת שבעיקרון החצי העליון של השיער אסוף (בצורת פפיון - מהשיער עצמו) והלמטה נשאר פזור ועשיתי לזה בייביליס מוברש. התחלתי ב-12:30 וב-16:30 סיימתי את 2 הבנות. בילדה הראשונה המוברש קצת התפרק אבל למדתי מה הטעות שעשיתי, ובשנייה כבר יצא יותר טוב. אבל בשנייה הפפיון יצא קצת עקום אבל זה בגלל שהיא זזה לי מלא ולא נתנה לי לעבוד, לא היה לה סבלנות לשבת. אבל אני חושבת שהאמא מרוצה, היא אמרה לי שיצא מושלם וגם הסבתא התלהבה. מקווה שהן באמת מרוצות, הרגשתי שיכולתי יותר. גם נראה לי שלא שמתי מספיק סיכות לחיזוק הפפיון, מקווה שלא יתפרק להן. אבל סה"כ לפעם ראשונה אני חושבת שהיה בסדר גמור.

היי אודי היא אמרה שהתסרוקת החזיקה כל האירוע :) ואמרה שהילדות היו מבסוטות ממש מהתסרוקת.

כל הכבוד!! תמשיכי כך! נשמע שעבדת ממש הרבה וקשה. מקווה שיהיה יותר קל ככל שתתאמני. חנוכה שמח

שלום ד"ר אודי, הטריגר: הכאת בוהן בקמיצה. כל פה שלא ארגיש נוח בחלל הפה, כלומר בלפחות מאחד מחלקי הפה, אשתמש בטריגר שכתבתי. האם הטריגר שכתבתי יכול לעזור להרגיש יותר נוח בחלקי הפה? אשמח לפירוט תשובתך בקשר בין הטריגר לבין היפנוזה עצמית. תודה רבה

אודי, ניסיון זה המון!!!! אני בחרתי את המטפלת שלי כי היא מבוגרת ממני ובדקתי כמה שנות וותק וכו' אתה צודק. מה שמלחיץ אותי שהיא תשכח דברים ותתבלבל כי היא שכחה והייתה בטוחה על משהו שלא היה... בכל אופן היא כן הרגיעה אותי והרגשתי שאפשר לסמוך עליה וזה החלק הכי חשוב נכון? נושא אחר: איך אנשים מתנתקים ממשפחה? מאחים? מהורים? אני מעולם לא יכולתי לעשות את זה...כי מה יגידו? לא נעים ובושה וכו' לפעמים אני חושבת שהיה טוב אם לא היינו בקשר אבל אז אני חוששת מזה...אבא שלי מגיע אליי לשבתות פעם ב3 שבועות (חלוקה עם אחיי) זה הפך להיות קשה ומסובך רגשית...המטפלת אומרת כי הוא היה רחוק עכשיו זה שונה... מה דעתך על ניתוקי קשר? מעולם לא העזתי ..לספוג רע ולשתוק זאת האופציה, אנחנו מוזמנים להדלקת נרות מבחינתי באים. המטפלת אומרת שאם המרעילה המשפחתית יורדת עליי ב"צחוק "(שלא מצחיק אותי)אם נעשה רע תחליטי שאת עוזבת את המקום אחרי שלוש פעמים כאלה או משהו כזה... כבר ביקשתי מהמרעילה שתפסיק אבל מגיל קטן זה ככה...ואומרת שזה בצחוק ושהיא אוהבת אותי וכו..

ענתה לי כאן בפורום אישה חמודה אבל אני רוצה לשמוע גם את דעתך בנושא בתודה איקה

הי אני באמת לא יודעת כבר מה נכון ומה לא. זה הגיוני שבחופש הפסיכולוגית שלי לקחה חופשה מפגישה אחת. בחגים של שתי פגישות. ועכשיו עוד חופשה של פגישה אחת(שזה אומר שבועיים לא להפגש). אשמח לדעת אם זה נורמלי. כי אני לא מרגישה שאפשר להתקדם שהולכים 8 צעדים אחורה כל רגע. תודה!!

היי..המטפל הוא גם בן אדם ;) כל הימים האלה זה חופש? בטוח? אולי יש למטפל איזו בדיקה חשובה? או משהו משפחתי. יכולות להיות מספר סיבות...הייתי מעלה את זה בטיפול ושואלת במפורש ומדברת על מה זה גורם לי להרגיש. המטפלת שלי גם הייתה בחופש די ארוךבחגים ואחר כך היה יום שלא נפגשנו ושוב השבוע לא יכלה אז ביקשתי לנסות יום אחר ובמקרה התאפשר וקבענו חד פעמי יום אחר בשבוע וכך לא חיכיתי שבועיים גם זו אפשרות לבקש. כדאי לעלות את זה בטיפול. בהצלחה

אני כל יום יש לי תוכניות על סדר היום איך שיראה וכל פעם זה מתפוצץ לי באמצה היום בעיקר בתחילת היום כשאני לבד בחדר אני מתחיל להיכנס לבועה של מחשבות על איזשהוא בחור חמוד נורא שראיתי פעם באינטרנט ואני חושב כאילו שאני נראה כמוהו ויש לי תסרוקת כמוהו בקיצור כך עד שאני פושט את כל הבגדים שלי ומתהלך ערום במחשבות האלו לא יודע בדיוק מה זה קשור . וכך עד שאני מרגיש שזהו הגזמתי וזה גוזל שעות לריק מהיום שלי וזה מבלבל אותי כל היום איך אני משתחרר מזה

אם זה מפריע למהלך היום - מומלץ לטפל, אני חושבת שכדאי שתפנה לטיפול.

היה לי כל מיני כפייתיות ואובססיה שטיפלתי בעבר

אודי יקר. מקווה קודם כל שהכנס,היה מועיל וטוב. אני חושבת שאני בידיים טובות. הייתי אצל הפסיכיאטרית שאמרה שאני יכולה להוריד כדורים בהדרגה, כשאמרתי שאני לא בטוחה ופוחדת שיחזור, אמרה שכשהיא אמרה לא זה לא וכשהיא אומרת כן זה כן...אז מורידה בהדרגה. הפסיכולוגית שלי אבחנה אותי כ"פוסט טראומה מורכבת לא פעילה" ...שאני בסדר כנראה. הפסיכיאטרית אמרה שהפסיכו' מאוד מקצועית והיא תדע אם משהו לא בסדר כשאוריד כדורים וגם אחזור אליה עוד 3 חודשים.. כך שאני בשמירה כזו. בידיים טובות... הפסיכי' מבוגרת והיא קצת התבלבלה בפרטים שאמרה שאני באתי עם שקיות קניות והזכרתי לה שלא הייתה בעיה כזו. זה התבטא בדברים אחרים.. . ובכלל קצת פחדתי שהיא תשכח כי היא מבוגרת..וחזרה על כמה דברים שכבר אמרה...מקווה שאין לי סיבה לפחד ממנה.

היי מיכלי, אני שמחה לשמוע שאת מרגישה שאת בידיים טובות ושיש התקדמות עם הטיפול. זה נשמע שאת בדרך הנכונה!

שלום לאחות של אשתי יש תסמונת טורט זה מתבטא בטיקים ורעשים של צעקה כל כמה שניות אבל מלבד לזה יש לה ממש התנהגות של ילדה היא כבר בת 30 ומתנהגת כמו ילדה בת 4 אוכלת בידיים אומרת דברים לא קשורים לשיחה לא רוצה ללכת לעבודה מתנהגת לכלבה שלה כאילו זה תינוק ובכללי ממש התנהגות של ילדה האם זה מהתסמונת טורט או שזה סוג של אוטיזם שכדאי לבדוק ?

יכול להיות שהיא סובלת מכמה דברים? אני הייתי פונה לרופאת משפחה!

כאלו שחסרים לי דברים עם מה להתמודד עכשיו גם בעלי מאושפז בבית חולים כבר מיום חמישי בעיה לא ברורה עם הכליות לא יודעים ממה הבעיה שלו הגיעה אולי מעודף כדורים שקיבל אולי אולי אןלי והשבת היתה כל כך יבשה כל כך חסרה שאפילו הבן שלי שגר איתי רב איתי במשך השבת ממש לא במים שלי ובטוח שגם פישלתי לא מעט אך הבן שלי מחפש שלמות מה שאני רחוקה ממנה כמו שנות אור אני מבינה שגם הוא עובר תקופה לא קלה לימודים שקשים לו מאוד גם בעבודה לא קל לו ועכשיו גם האישפוז של בעלי נראה לי שנופל עליו יותר מידי נטל כל התקופה האחרונה וכל הלחץ יצא לו כמו קיטור בשבת הזו סולחת לו מראש רק מתוך הבנה גם עלי הכל נופל ולא מצליחה להתאושש מאחלת לכולנו שבוע טוב ומבורך בקרוב חנוכה חטולית

חטולית יקרה, קוראת אותך ומבינה לליבך, קשיים פיזיים ממש שלך ושל בעלך ובנוסף הרגשי.. אין לי הרבה מה לומר רק שקוראת ושאת נותנת את הנשמה לכולם ומאוד מקווה שאת דואגת לעצמך ומצאו איך לעזור לך. מחבקת ומאחלת בריאות איתנה לבעלך ולך.

הי חטולית, זה באמת לא פשוט. חשוב מאוד להיות עם עצמך סלחנית ולהבין שזו תקופה קשה, ולא תמיד אפשר להיות מושלמת. את עושה את הכי טוב שאת יכולה, וזה הכי חשוב. מקווה שהשבועות הקרובים יהיו קצת יותר קלים.

היי הייתה לי חברה טובה, הייתי חברה שלה כמה שנים והייתה בינינו כימיה בעיתית- אני זאת ששלטתי בקשר. מסוף שנה שעברה היא התחילה ללכת לטיפול ריגשי והמטפלת שלה רוצה שהיא תעזוב אותי. היא אומרת לי עכשיו שאני כל הזמן הזה ניצלתי אותה . אני מסכימה שלא נהגתי כשורה קיבלתי שרביט של כוח ולא ידעתי להתנהג אתו נכון אבל אני עדיין חושבת שעשיתי הרבה דברים בשבילה ולא בגלל שפחדתי שהיא תעזוב (לדוג': היא הייתה מחבקת אותי הרבה זמן ולא העפתי אותה ממני כי לא רציתי שהיא תיפגע, הקשבתי לה שעות על גבי שעות אפילו שממש רציתי לנתק את השיחה) ובאופן כללי לא פגעתי בה מילולית זה היה יותר שיכלתי לומר לה שאני לא רוצה לצאת איתה לאכול או לעשות שב ביחד וכו' והיא אומרת לי שאני ניצלתי אותה ואם אני רוצה להמשיך להיות חברה שלה היא לא יכולה להמשיך להרגיש לא רצויה והיא מדברת אלי בצורה מאוד קשה כל דבר שאני אומרת היא מגיבה קשה (" את לא תחליטי " גם אם ממש לא התכוונתי להחליט). אני מסכימה שזה לא הגיוני שהיא תמשיך ככה אבל אני גם מרגישה שזה לא פייר כי אני גם סבלתי מהחברות הזאת – כל הזמן הרגשתי אשמה על דברים שאני אולי לא באמת אשמה בהם. ובסוף אני יוצאת הרעה בסיפור. אני סתם מנסה להצדיק את עצמי או שאני באמת כן רעה ובאמת מגיע לי לשמוע את כל זה? אני מרגישה נורא על מה שעשיתי לה אני פגעתי לה בערך העצמי !! אני מחקתי אותה!! היא אמרה לי שבשלב מסוים היא לא יכלה לכעוס עלי. ויש לי גם קול אחד קטן שאומר שאולי זה באמת היה מאוד קשה לאהוב אותה בצורה הזאת -זה נכון? אני מבולבלת נורא וזה ממש קשה לי כל המחשבות האלה אשמח להבהרה בנושא. בתודה מראש

היי אני חושבת שזה שאת כותבת כאן מראה כמה שחשוב לך לא לפגוע... אני מבינה שחברה פגוע ממך, אני מבינה גם שזה פוגע בך, כי כן נתת לה הרבה פעמים והיא שכחה את כל הפעמים שבהם היית בשבילה... גם את חושבת שהחברות בינכם לא טובה לך ולה- אז אני חושבת שתתרחקי- את צודקת לא בריא לשמוע כל כך הרבה ביקורת... אני לא מכירה אותך אבל אולי תשאלי את עצמך אם תמיד עם כל החברות את משתלטת? לכל אדם יכולה להיות חברויות פחות בריאות... זה לא חייב לומר שיש לך בעיה... (כתבת על ש.ב- אם את עדיין בלימודים אולי תפני ליועץ החינוכי)

אני מאוהבת במורה שלי . ממש אובססיביתח אליו. חושבת כליו כל היום וזה מתסכל כי אני יודעת שזה בחיים לא יוכל לקרות. חיפשתי אותו באינטרנט, אין לו זכר אבל הגעתי איכשהו לאישתו,שהיא חסומה אבל לאחיה הקטן ואמא שלה אני בודקת את העמוד מדי יום, וראיתי תמונה של הילד שלהם והוא כל כך חמוד. אני משתוקקת לכל טיפת יחס ממנו ומחכה לשיעורים איתו . למרות שאין לנו שום קשר מיוחד או אף פעם לא ניהלנו שיחה באמת . אין לי באמת חברים , ואני כל היום בבית ואני רוצה שמישהו יאהב אותי. תמיד הרגשתי שבמערכות יחסים שהיו שלי עם חברות אני תמיד אהבתי יותר מאשר הצד השני. אני מרגישה תקועה ושכולם מתקדמים ואני נשארת מאחור. אני לא מבינה מה המשמעות שלי בחיים. לא באלי לשבת כל היום בבית. אבל אני מרגישה כל כך לא בנוח שאני יוצאת . יום אחד אותו מורה ביקש לדבר איתי אחרי השיעור, הרגשתי כל כך בעננים שהוא רואה אותי, והלכתי הביתה עם חיוך מרוח על הפרצוף ולא אכלתי כל היום, זו היתה הרגשה מדהימה.הרגשתי שפתאום המשמעות של החיים היא בעצם אהבה שאנחנו חיים בשביל לאהוב ולהרגיש אהובים ולבנות יחד משפחה ופתאום הבנתי למה כולם חיים במין תבנית אבל מאז אני מרגישה שאני אובססיבית אליו ואין לי את האהבה הזו. וזה קשה כי לפני רגע הרגשתי כל כך בעננים . אני פשוט רוצה להרגיש אהובה.

אורטל יקרה אני לא חושבת שזה מה שהמטפלת שלך רואה נכון מעצבן שדווקא הפעם לא חפרה לך ויתכן שאינה מסכימה שתשלחי לה הודעות לאחר זמן טיפול אולי הרגישה שאת זקוקה לשקט ונתנה לך את הזמן שלך לדבר היא לא יכלה לנחש שאת כן זקוקה ללחץ הרגיל אולי בכל זאת תכתבי לה אייך הרגשת ? רק שתדע... חטולית

תודה! כמו שכתבתי לברבורית- אני לא רוצה לדבר איתה על זה.

צר לי לשמוע על לילה שכזה מלא חרדות מקווה שחלף מהר ויכולת לקום ליום עבודה טוב קשה נורא לתפקד בצורה כזו חטולית