פורום פסיכולוגיה קלינית

אכן המצב במדינה מלחיץ, קשה מאוד, לא יודעת איך המדינה הזאת שרדה עד עכשיו.. מאוד רוצה להיכנס יותר ולהגיב לכן, הקטנה שלי מעסיקה אותי הרבה ואין לי כ"כ זמן... :) אבל חושבת עליכן הרבה. ממני ברבורית

הי ברבורית, נהדר שהקטנה מעסיקה אותך. נהדר ממש. סוריקטה

חיכיתי. שתעלה...יודעת שזו תקופה לחוצה ואתה בוודאי עסוק. אך טוב שעלו הודעות זה מרגיע קצת. אני מותשת בעיקר. עייפתי מהכל....וגם נמאס מלחץ תמידי במדינה הזאת... אני לא מאמינה שאני עוד מעט אמא לשלושה חיילים בתקופה הזאת למרות הפרשי הגילאים...פשוט כולם אצלי חותמים קבע :( הגעתי למצב שגם לי בא לעזוב את הארץ למרות שלא באמת אעזוב כרגע עם שלושה חיילים.. די מייאש המצב..ושוב חושבת עבר/הווה/עתיד..הכל מלחיץ אותי ועייפתי כבר מלהיות קפיץ מתוח...יצאתי לשחות שזה מרגיע אותי בדרך כלל והמחשבות כששחיתי ...אוף. לא הרגיע הפעם. יש לך מילת עידוד אודי? כי עייפתי. אולי שיר עידוד? אתה טוב בבחירת שירים...תודה מראש.

מיכל היקרה לא פשוט. באמת מרגישים שהאדמה בוערת מתחת לרגליים ורוצים לעזוב, רק מי הבטיח שבחו"ל יהיה יותר שקט? יש גל אנטישמיות גדול בעולם... צריך להיות חזקים, מלוכדים.. יחד ננצח :)

הי כולם, הודעה נוספת אין אנו יודעים מה ילד יום. ובימים אלו פחות פשוט לשמור על השפיות, אף שדווקא אנו ידענו לשרוד בסביבה רדיואקטיבית. והנה המנגנונים בפעולה - היום מתחיל מוקדם בטיול בוקר שיגרתי ואיתור ליקוט של יצורים חיים קטנים, שאני מגדילה במיינד. מי יודע מה ייתרחש עד שההודעה תפורסם. סוריקטה

מבינה אותך ממש....כמה טוב שיש יצורים עדינים כאלו. אלופה שאת שומרת עליהם. והם עלייך ;)

הי אודי וחברות, אולי עייפתי מתחושת אימה. כרגע על פני השטח רגשות עצב ותבוסה. 'הם' ניצחו. בחלומות החוזרים שלי הן נפרצים גבולות המרחב שלי, בקלילות וזלזול ואני אפס בלשמור עליהם, והן 'אמא' אומרת שהיא לא אוהבת אותי ולעולם לא. ממשיכה לי בעולם הצמחים ובעלי החיים העדינים. ובבדידות. ואני פוגשת אנשים. וכן מנסה להשתלב בקהילה. סוריקטה

אודי, אני חושבת שלנבור בעבר גרם לי לכעס על אמא שלא הייתה ברגעים הקשים שלי איתי. לא הבינה אותי ויותר הקניטה נמאס לי לכעוס ובמילא היא לא כאן וזה לא יתקן........אני פחות כועסת ויותר מחשבות וזכרונות. יש גם רגעים טובים לא רק רעים. סגרתי מעגל ככה חשבתי. וכנראה שלא ממש...האם יועיל לפתוח שוב דברים? היא כבר לא כאן כדי לענות...למרות שאני ניסיתי בעודה בחיים וזה לא ממש עבד. ואולי עדיף להתמקד בהווה בכלל? בכאן ועכשיו... ויש עוד את אבא...שבכלל לא בעיניין לדבר איתי על עבר ואצלו הכל בסדר. ניסיתי, גם איתו אבוד... אז ההווה עדיף. והעתיד לא ברור ומלחיץ .. אז הווה ..להתמקד בהווה זה לא קל. לא יודעת אבודה בין עבר הווה ועתיד...

היי גאולה ממליצה לך לגשת לבדיקה אם לא תטפלי בענין זה יכול להסתבך מאוד חוץ מאשר לגרום לך דלקות שתן שלא משתחרר גורם לזיהומים וזה אינו יכול להשמין אותך אולי לגרום לך לתחושה נפיחות חטולית

לדפוק את הראש בקיר או במה שזה היה זה קלסיקה? מצטערת שכך נפרדתם חשבתי שאולי עוד תהיו בקשר טלפוני לזמן מה עד שתמצאי מחליף/ה כעת מבינה את הסחרור שלך ואת הכאב שלך יפתי שלי ולא נראה לי שעל זה דיבר המטפל שעזב קחי לך את הזמן לארגן לעצמך את החיים מחדש חיבוק חטולית

הי חטולית, קלאסיקה במובן היתולי (אני וההומור שלי, אבל גם רציני) - שאירוע של חבטה מתרחש בול ביום בו התבטלה פגישה. הקשר ימשיך גם אם חלק מהזמן יעבוד במקום אחר ולא בארץ. אני בסדר. המכה ההיא נרפאת. וזה לא בראש בכלל. כלומר, המכה הפיזית. הימים ימים קשים, וגם ימי בין המצרים, נאחל בשורות טובות, סוריקטה

היי אגם מה שהיה בעבר היה בעבר היית נתונה ללחצים מההורים להפסקת טיפול כמה חבל שכך מאמינה שכיום את יותר מוכנה להכנס לתוך טיפול כשאת לוקחת מראש שלא יהיה קל תני לעצמך הזדמנות לפחות להתחיל הפעם ממקום אחר ממקום שאין בו לחץ לא רצוי ותנסי לזרום אשמח אם תעדכני מה קורה איתך חטולית

היי שיניתי את השם:) זאת אגם לשעבר... אני מנסה טיפול חדש דרך מטיב- נראה מה יצא מזה... מחר יש לי פגישה. פרפרים בבטן!!!

היי ברבורית נראה לי שבאמת קשה לך עם מה שבעלך מבקש יש לדעתי גם אפשרות לומר לבעלך שאת לא מעונינת אולי לעשות את הדברים כפי שהוא דורש אולי יש אמצע הדרך ? משהו שיתאים לשניכם ביחד נסי שוב לדבר איתו מקווה שיעזור חטולית

מיכלי מאמי מי אמר שצריך לחשוב רק על ההוה ? לדעתי המצב הוא כזה שהכל קורה בהפתעה לא תמיד אפשר לחשוב על מה יהיה אפילו מחר...לצערי יש תמיד מי שמקלקל את המחר שבוע מבורך.. חטולית

אני עם עצירת שתן שלא יוצא הכל ואני לא אוהבת לעשות דברים ולהשקיע שאני ככה כי אני שותה הרבה ולא יוצא הכל ומרגישה שהגוך לא מיתחלף וכל הפסולת איך אני יאהב את עצמי

הי לאודי ולכולם רציתי לשתף מתי שאני רואה יוטיוב וסטורי או טיקטוק ואז מסץכלת על אנשים ברחוב אני חושבת שרק מי שהוא ברשתות הוא לא מיסכן ומי שאין לו סירטונים הוא מיסכן כי הוא לא משתף דברים לכולם מה עושים אני מרגישה בחילה

אני חושבת שיש יופי באדם שרואה את עצמו שווה בלי סרטונים, שיודע שהוא שווה גם בלי שכל העולם ראה אותו ומגיב לו... בימים כמו שאנחנו עוברים כל אדם שקם בבוקר הוא מוצלח! הוא לוחם! אני מאמינה שבכולנו יש המון טוב! לדעתי אדם מסכן הוא אדם שלא יודע כמה הוא שווה! גאולה את הרבה יותר מסרטון! גם אם לא כל העולם יודע את כמה את שווה, את צריכה לדעת את עמוקה- כמה אנשים חושבים יש בימינו טוב שאת מסתכלת על העולם, ככה את יכולה להבין מה חשוב וטוב באמת אם כל העולם הוא רק סרטונים אז גם לי יש בחילה! אבל הוא לא!

בעלי אמר שהוא רוצה שנעשה משהו מסוים כל שבוע (משהו שאני בכלל לא מעוניינת בו), אבל זה תלוי במשהו מסוים, שאם הוא יקרה, נעשה את זה. דיברנו על זה וקשה להגיע לעמק השווה. והוא אמר שאנחנו סתם טוחנים מים כי לא בטוח שזה יקרה. אבל מבחינתי זה משהו שממש קשה לי לעשות אותו (זה נשמע שטויות אבל זה באמת לא, אני לא בטוחה אם מישהי הייתה מוכנה לעשות דבר כזה, ועוד כל שבוע, וזה גם משהו שאמור להימשך יומיים רצופים)... והוא גם גורם לי להרגיש הרבה רגשות אשמה אם לא נעשה את זה. מרגישה שממש קשה לי... :/ איך לא לחשוש מזה?

וואו אני כל כך מבינה גם לי זה קורה המון שאני לחוצה מדברים שלא ברור שיהיו בכלל מה שאני הייתי עושה זה ככה- אומרת לבעלי שיש לי קושי אפילו שלא ברור בכלל אם יהיה משהו או לא יהיה- לי קשה ככה, ואני מבקשת שלא נחליט מה עושים אלה נחליט שנדבר כאשר יהיה רלוונטי לדבר, אז נחליט... ועד אז לא סיכמנו כלום... אני ראיתי שלדבר פתוח עם עלי זה הכי עוזר...

זה לא היה מופנה רק לסוריקטה... רציתי שתרגיע לא יודעת. אבוד .

הי, סוריקטה מטושטשת. רצף של לילות עם שינה באיכות ירודה מאד. ביום בו הייתה אמורה להיות פגישה עם המטפל נחבטתי ויש לי סימן כחול גדול וכואב ונפיחות. כל היום התנגשתי בקירות קונקרטית. ברכתו לפני הפרידה הייתה לשמור עליי מעצמי. הוא ידע על מה הוא מדבר. מה שיש לי לומר עליי לרגע הוא מפגרת. אבל שורה תחתונה - כאובה וחסרה. לילה טוב. הלילה אגדיל טיפה מינוני תרופות (זה בסדר ומאושר) כדי איכשהו להשתקם קצת. סופ"ש נעים. סוריקטה

מצטרפת למה שנאמר. שמרי על עצמך. נשמע מהורהר ומעורער משו... בעצם אני מהורהרת ומעורערת גם בעצמי...זה מובן, הוא עזב וזה קשה וחסר. איתך ❤️

היי אני נפגעת טרור (פוסט טראומה), לפני כשנה הפסקתי טיפול כי ההורים שלי אמרו לי שהו מזיק לי, לא רציתי לעזוב וכעסתי על ההורים שלי, בסוף עזבתי כי לא עמדתי בלחץ של ההורים היום אני מודה להם על זה! ואני רוצה להבין הייתי בטיפול עם פסיכולוגית קלינית במשך חצי שנה ובמקום להתקדם המצב נהיה רק יותר גרוע! הגברתי כל הזמן מינונים של התרופות והרגשתי רע יותר, עזבתי את העבודה... ונכנסתי לדיכאון, אבל בטיפול עצמו לא היה משהו חריג הרגשתי שיש קשר טוב עם המטפלת והכל תקין עכשיו אני רוצה ללכת שוב לטיפול כי ממש קשה ואני לא יודעת מה לעשות לא רוצה להרוס לעצמי שוב! איך אני אדע אם הטיפול טוב לי???

הי אגם, לא בטוחה שאסכים באופן גורף, במיוחד אם מדובר על משך טיפול קצר (שנה וחצי זה קצר בעיניי). טיפול בנפגעי טראומה, ככל שאני מכירה, הוא טיפול קשה וארוך. לפחות בתחילתו, כשנוגעים בעומקים נחבאים אפשר שנראה שישנה החמרה במצב. להבנתי, התמדה ועקביות בתהליך הארוך הם שיכולות לסגור מעגל שלם. לקיטוע, במיוחד אם הוא פתאומי וחד יכולה להיות השפעה מזיקה. אולי הטיפול ההוא היה פחות מתאים, איני יודעת, אך אם מה שעברת בטיפול ההוא יחזור שוב בטיפול חדש, באם תנסי, אלו נקודות שאולי חשוב להתמקד בהן. אזכיר עוד, שבעבר, היו קרובי משפחה שלי, שהביעו דיעה שלילית במיוחד על הטיפול שלי. 'עוזר' ממש. בלשון סגי נהור, כמובן. אוי לי לו הייתי עוזבת בגלל המשקל שהיו תופסות דעותיהם ולא הבנתי הנפרדת. ייתכן שבמשפחתך קינאו. לא יודעת. סוריקטה

תודה סוריקטה אני לא יודעת אם משהו קינאה בי, המצב לי לא מרנין. אולי אנשה שוב ללכת לטיפול... אין לי מה להפסיד...

אמרו לי אולי לנסות טיפול בגישות שמתאימות לטראומה אבל אני ממש לא התחברתי הרגיש לי מטופש להזיז את העניים מצד לצד (EMDR) לא מאמינה בזה...

בכל אופן סוריקטה יקרה, כל כך קשה שהמטפל יעזוב...ההכנה לפחות חשובה. והשיחות איתו על זה גם. מקווה שאולי תחפשי אלטרנטיבה? חשבת על זה? אולי הוא יוכל לעזור בזה וזה יקל? חטולית, נשמע קשה המאבק היום יומי...מקווה שיהיה קל יותר ובריאות טובה!! לך ולבעלך. ברבורית, ברוכה הבאה. ולי קשה לראות רק הווה...הארץ מתפרקת וגם לי מתחשק לגור כבר במקום אחר. למרות שיודעת שזה לא ראלי עם שלושה בנים בצבא. ומצבי הנפשי ..אוף. וקצת חזרתי אחורה לגבי תחושת העצמי שלי..פקפוק באני ומי אני בכלל??? פחד תחושות של פחד מהעתיד גם של בני שהולך לצבא גם של המדינה וגם שלי. ...איך אפשר בכלל לחשוב רק הווה???

הי מיכל, גם אם צמחנו, קורה שישנה נסיגה. חלק מהעניין. מזכירה שאת עדיין שרויה במצב עדין נוכח הנסיבות. שינוי לטובה על פני ציר הזמן יכול לומר שהפרעות מטרידות הן סוג של מאחורינו, רק בחלק גדול יותר של הזמן ביחס לעבר. ההיסטוריה והתגובות האוטומטיות שם ולתפיסתי והבנתי - תמיד חלק מאיתנו, אירועים בעלי משקל מביאים לחזית וחזק על פני השטח חלקים פגועים וחשופים. וזהו. כרגע, אני לא חושבת על האפשרות של מגורים מבחירה אישית במקום אחר. סוריקטה המסוחררת

הייתי עם בעלי בחו"ל...במקום מהמם בהרים ירוקים, נהרות והרים מושלגים זה המקומות שאני הכי אוהבת....וכשאפגש עם הפסיכו' היא תרצה לשמוע כמו כלם שהיה נפלא! שנהנתי מכל רגע....אז לא בדיוק וזה חבל ועצוב בעיקר... פעם ראשונה שלא ממש התנתקתי. והיו לי גם מחשבות על מה שעברתי, על הטיפול, הרהורים...לא חשבתי שהטיול יעשה לי את זה. כלומר יגרום לי להרהר ולחשוב. קשה לי עם עצמי. קשה לי לאבד שליטה שזה מה שאומר כשאתה במצב נפשי מעורער, אני מפקפקת בעצמי יותר, ביכולות שלי..איך לא להיות בחוסר אונים?, מחשבות בהאם ניתן למנוע בעתיד? שלא יקרה שוב...הסבירות לצערי עולה שאם קרה פעם יקרה שוב..מה זה אומר עליי? מי אני? השתנתי....ואני בעיקר מפחדת. אני יודעת שארצה לנסות להוריד את הכדורים וזה יהיה רק בעוד חצי שנה ובפיקוח. לא אתן לעצמי להיות ללא פיקוח זה ברור...בינתיים אני מפחדת מהעתיד....

הי מיכל, איכשהו לעתים השחרור קורה בלי שאנחנו מרגישים. כשהשומר נרדם ומאפשר לדברים 'פשוט' לקרות. באופן פרדוקסלי, כאשר אנחנו מנסים להשיג אותו 'בכוח' זה כנראה יעבוד פחות. אם כי לא תמיד. לפעמים אנשים עושים משהו בלי ממש לרצות, ורק בדיעבד מגלים שהוא טרם באופן חלקי או מלא יותר. אומר גם על הטיפול והישגיו. הם תמיד חלקיים. תמיד אנחנו במקום מועד לנפילות. שיפור יחסי נחשב כאשר הנפילות מתרחשות (ותלוי נסיבות, כמובן) בתדירויות נמוכות יותר, פחות גועשות, ומשכן מתקצר. אף פעם לא משיגים שלווה מוחלטת תמידית. אי תלות מוחלטת, ואחרי המוות אין לזה משמעות עבורנו, לתפיסתי. או שאין לדעת. ואנחנו חכמים בדיעבד. איתך, את עדיין באבל. עדיין טרי. זה בסדר. סוריקטה

תודה. מה שמוזר איני מרגישה באבל על אימי כלל... :( מה זה אומר עליי??

באמת נשמע עצוב האם הקשר שלכם ימשיך כמו עכשיו? או האם יתנתק לאחר שיעבור לחול? לא יודעת מה לאחל לך במצב כזה גם לא יודעת כמה זמן תוכלי רק להמשיך לטפל ביצורים האלה ... האם שקלת אפשרות לפנות באין ברירה למטפל/ מטפלת אחרים? הלוואי שתמצאי תשובה טובה שתעזור לך להמשיך הלאה חטולית

הי חטולית, הקשר עם המטפל יוכל להימשך, באופן כזה או אחר, הוא גם יהיה בארץ מעת לעת. אם כי אני די שונאת שיחות זום. היצורים הקטנים זה עונתי. הם גדלים מהר ועפים הלאה ועם הסתיו הכל חולף. בשלב זה אין שיקול של מעבר למטפל אחר. או מטפלת. תודה אהובה, נקווה לטוב. היצורים הקטנים איכשהו נושאים באופן חלקי וזמני את התקווה הלאה. תודה יפתי, סוריקטה

שבוע טוב, המטפל שלי עובר בהדרגה לחו"ל. הוא תמיד היה על הקו. זה לא חדש. ואני מרגישה עצב ובדידות ותעיה. ממשיכה עם היצורים בגדלים השונים. שבוע אור, סוריקטה

אנחנו איתך.

תודה סוריקטה

שלום, בכל פעם שהבת הבכורה (29)מגיעה אלינו הביתה יש תחושה של לחץ, מתח, ואפילו לפעמים אוירה לא משהו, אני רואה שגם לאחים שלה זה לא נעים, עם אחותה בת ה28 היא כמעט ולא מתקשרת, ומול האחת הקטן בן 25 יוצאות לה רק ביקורות עד כדי כך שלפעמים הוא לא נשאר לידינו כשהיא נמצאת. מאז שהייתה קטנה , הייתה "מפרידה" את עצמה מהאחים שלה, למרות שאנחנו כהורייה תמיד הטמענו בהם שיש חשיבות גדולה לקשר טוב בן אחים.היא גרה עם בי זוגה מחוץ לבית מעל 6 שנים והם מגיעים אלינו אחת לחודש, גם כשמגיעים היא דואגת שהם יהיו מחצית מהזמן בחדר...כאמא זה מאוד מציק לי, אני ממש לא יודעת מה לעשות בעניין

לצערי עסוקה מאוד עם בעלי שמצבו הבריאותי ממש לא טוב הוא רזה מאוד עד כדי כך שבקושי עומד על הרגלים הוא מועד כל הזמן וגם מעבד שיווי משקל ונופל בקושי אוכל ממש עצוב לראות אייך מגבר שעבר המום שעות ורק בגלל האישפוז וכל מה שעבר שם נהיה כמעט שבר כלי הוא צריך לעבור כעת בדיקת גסטרוסקופיה לראות מה לא בסדר בקיבה שגורם לו לרצות להוציא כמעט כל מה שנכנס לפה המצב קשה אך לא מעבדת תקווה שלפחות בספטמבר כן עד אז יוכל לעבור את הבדיקה תודה לכל מי שקראה עד כאן ערב נעים לכולם חטולית

חטולית היקרה המון חיבוקים. מקווה שיעבור בשלום וירגיש טוב במהרה, וזה כבר יהיה מאחורייך.

חטולית יקירתי - מתח ודאגה ולא פשוט בענייני הבריאות. וגם את סובלת. נקווה ביחד. איתך, סוריקטה

יש לי תינוקת בת 8 חודשים וחמותי כל הזמן מתערבת לנו בדברים שקשורים אליה.. היא משווה אותה לעוד תינוקת במשפחה (בת 7 חודשים) ואומרת כמה שהיא מתקדמת יותר ממנה: התהפכה לפניה, זחלה לפניה, ומאשימה אותי שאני לא מספיק משקיעה בה ובגלל זה היא מתפתחת יותר לאט (וזה לא נכון).. בנוסף, היא גם רוצה שאני אפסיק להניק אותה, אשלח אותה למעון, ואצא לעבוד. בעלי עובד אבל מפריע לה שאני יושבת כמו "פרזיטית" בבית ומגדלת את הילדה... כבר מזמן, אני ובעלי החלטנו שמעתה והלאה אהיה עצמאית, כי אני לא מעוניינת להיות שכירה שוב, וגם בעלי תומך בנושא.. אז עשיתי קורס תסרוקות כדי שאוכל לעבוד מהבית, וזה מפריע לה כי היא רוצה שכן אהיה שכירה.. מה אומרים לה? להתעלם? לענות? מה עושים? זה ממש מציק... היא כל יום כמעט מדברת איתי על זה.. ואני כבר משתגעת..

הי ברבורית וברוכה הבאה, כל אחד אדם נפרד. דרך משלו. רצונות משלו. קצב משלו. הפרדה היא עניין לא פשוט לפעמים. סוריקטה

שבוע. כמעט שכחתי את הסיסמא לכאן. שוב נקטע לי פרק זמן מהזיכרון השבוע. דלת הכניסה לדירה הייתה פתוחה כל הלילה ושוב נעלם לי התיק. האבידות האלה מטרידות. וגם החלומות בהם אמא (הדמות שאצלי בראש) חוזרת ואומרת שהיא לא אוהבת אותי ואין סיכוי שתתייחס אליי. כאבי הגוף כרוניים כבר שנתיים. מבאס. השינה שוב גרועה יותר. והחדשות, האגרסיות בעולם... ועם זאת - מתעסקת עם יצורים חיים ועדינים. וגם גורי אדם. אם כן, שבוע טוב

מיכל, שירה, אביב, סוריקטה, חטולית, במבי, אודי, ואם יש עוד מישהו ששכחתי.. :) כבר תקופה גדולה שאני רוצה לרשום כאן... לשתף... אבל נמנעתי מלעשות זאת. אולי הרגשתי שזה לא בשבילי, שאני יכולה להסתדר בלי... כל פעם הייתי נכנסת לאתר, מתלבטת אם לרשום... בסוף לא רושמת, אבל כן עוקבת וקוראת את הפורום, משהו כמו שנה.. כבר הספקתי לקרוא כאן הרבה ולהכיר אתכן כאילו אני גם משתתפת כאן. בעלי מאז ומתמיד היה עוזר לי להתמודד, להתגבר על הפחדים, הקשיים... עכשיו לצערי המצב השתנה ואין לי תמיד למי לפרוק.. אתמול הייתי במצוקה כ"כ גדולה.. שלא ישנתי רוב הלילה.. לא יודעת איך להתגבר ומה לעשות, מאשימה רק את עצמי.. אולי מקומי כאן אתכם. ממני, ברבורית

הי ברבורית, אנחנו נוטים להסתקרן גם בבחירת הכינויים :-) ברוכה תהיי. אם תרצי לספר עוד או לפרט - אנחנו אוזן. שותפות ותרומה הדדית מבורכות כאן אצלנו. האם את נעזרת בטיפול נפשי מקצועי? כל הכבוד על האומץ. גם לי בשעתו לקח הרבה מאד זמן להצטרף לקבוצה, לקהילה. ברוכה הבאה, סוריקטה

היי סוריקטה בעלי תמיד שימש ה"פסיכולוג" שלי, למרות שלא למד את זה, הוא די טוב בזה. אז אני נעזרת בו, מאז שהתחתנו הוא לקח את התפקיד הזה. אבל הוא גם חושב שכדאי שאתחיל ללכת לטיפול דרך הקופה, אולי יעזור יותר, להתמודד עם חרדות וכו'... אני רוצה לעשות את זה אבל מתביישת. כי כשאחכה שם בתור, אנשים בטח יסתכלו עלי, וזה מביך...

היי, אני בחורה חרדית מבית חרדי, בחודשים האחרונים הייתי בזוגיות עם בחור חרדי כמוני, הסתרתי את הקשר הזה מהוריי כי ידעתי שהם לא ישתקו לי על זה. לפני כמה שבועות הם עלו על זה איכשהו ומאז הם ממררים לי את החיים, כל המשפחה יצאו נגדי, הם מצרים את צעדיי, החרימו לי את הטלפון...כל פעם שאני יוצאת מהבית הם לפעמים חוסמים לי את היציאה ולפעמים אחרי שהם אומרים לי בפנים שא"א לסמוך עליי וכו' אני נאלצת להביא את חברותיי לבית כי רק ככה הם מאמינים שאני לא יוצאת איתו!... ניסיתי כמה פעמים לנתק איתו הקשר עם כל הקושי כי ראיתי שאני מפסידה פה את המשפחה שלי וכמעט את החיים אבל אני לא מצליחה! אני נמשכת אליו אני אוהבת אותו ניסיתי הכל וכלום לא עזר. אציין שאני מעל גיל 18 כך שמבחינה חוקית אני אחראית לעצמי אבל אני לא רוצה להפסיד את המשפחה. החיים בבית נעשו לי קשים ונוראיים הם יורדים עליי כל הזמן.. כמו שציינתי המשפחה שלי חרדית ואני גרה איתם ואצלם זה ממש "עבירה" חמורה, ההורים שלי לקחו את זה מאוד קשה. ניסתי לדבר עם כל מיני אנשים שידברו עם ההורים ויסבירו להם שמה שאני באמת צריכה עכשיו זה שיהיו איתי ויתמכו בי וככה אני אצליח יותר לנתק את הקשר עם החבר אבל כלום לא עזר הם קשים אליי והייתי אומרת אפילו מתאכזרים, לא פיזית אבל רגשית הם רומסים אותי... הם הוציאו את המיטה שלי לסלון כדי שאני לא אקלקל את האחיות שישנות איתי באותו חדר.. אני חייבת עזרה!!!!!!!!!

תודה על התגובה רציתי להבין, זה משתלם להפסיד בית ומשפחה בשביל חבר? כתבת שיהיו לזה השלכות ואולי אף החמרת ההתנכרות אליי- זה באמת מחיר ששווה לי לשלם???

אודי יקר, תודה על ההזדהות והשיתוף, נזכרתי שבפעם הראשונה שכתבתי שיש לי שלושה בנים ענית כאילו הופתעת :). לא זוכרת מה בדיוק כתבת...ולך יש שלוש בנות. והנה הם כבר הגיעו לצבא. וואו. אני שמחה בבנים שלי ולא מרגישה צורך בבת. כל בן מביא בת.שונאת שאומרים שבנים זה טוב כי יהיו עוד לוחמים..ככה אמרו לי וזה רק קשה לשמוע.... הימים קשים. הזמנים של מה שחווים קשים....קשה לראות את הכל מסתיים בטוב כי אין היום שום לקיחת אחריות אמיתית ושלא עושים דברים ברצינות, מופעלים ע"י אגו ורק חושבים על עצמם...הלוואי שיקום מישהו רציני מהעם וילך לפוליטיקה אבל אנשים נזהרים מהמקום הזה כי הוא מושחת ומשחית לצערנו....הלוואי שיהיה טוב כבר. כי אני מפה לא מתכוונת ללכת!!! ולצערי על זה הם בונים כל מחריבי המדינה ואלו שלא יודעים אחדות מהי ואומרים סתם ססמאות.... יש טוב בעם שלנו אבל אין בממשלה הזו טוב..עצוב ממש.

הי מיכל, קראתי אותך ועלה בי תיקון קטן. רשמת 'כל בן מביא בת' וזה אולי קצת משפט של פעם. יש בנים שלא נכנסים לזוגיות. יש בנים שבאופן כללי בודדים. יש בנים שבונים מערכת יחסים זוגית עם בנים, או גם בנים. יש בנים שהם טרנסג'נדרים. ועוד. בנים לא חייבים להיות לוחמים. בנים גם בוכים. המטפל שלי כבר בנה לו ולמשפחתו דרך להיות לא פה, הוא מציע גם לי אפשרויות ואני לא רואה את עצמי בקהילה אי שם. בנישות שלי אולי יש לי קשרים עם הטוב. והחיים. איתך, סוריקטה

את צודקת שכל בן יעשה מה שטוב לו..זה ביטוי שכזה ש"כל בן מביא בת" חחח כן של פעם...שכשיתחתנו אקבל את הבת זוג כבת שלי זו הכוונה. שאני לא מצטערת על כך שאין לי גם בת. וכן בנים בוכים, בנות לוחמות ועוד. הכל פתוח...ודרך אגב בנים לצערנו כן חייבים להיות לוחמים כי הצבא לוקח מי שיש לו פרופיל גבוה ללחימה ולא שואל אותך אם כן או לא....אלא אם כן תשקר ותלך לרופא ותוריד פרופיל ואני לא בעד שקרים או תהיה חרדי :( עצוב שכך. ולנשים יש בחירה אם להיות לוחמת או לא...והקריטריונים שונים כמו הרמת משקלים ועוד...השוויון עוד לא ממש פה. לחיות במקום אחר אין סיכוי שאחיה. אני יהודיה ישראלית וככה אשאר גם כשרע פה. כל אחד והשיקול שלו.... נקווה לבשורות טובות.

חבר של הבן שלי נפל בעזה, אני הייתי גננת של אחותו. משפחה חזקה- איך איך יש אמהות לביאות כאלה???? אודי, עד מתי???? הייתי בהלוויה עם 2 מבניי. ואחר כך שוב הולכים לנחם....דיייי. נורא לאבד חבר בגיל 20. זה מעורר אצלי את מלחמת לבנון המתמשכת כשנפלו מהשכבה שלי.. ..עכשיו בניי חווים ביתר שאת מלחמה כזו....מה אומרים להם???? הבן הצעיר מתקרב לגיוס ואיך לא אהיה חרדה??? איך??יש לך עצה איך להתנהל מול הצעיר שמתגייס? לא אומרת לו כלום על חרדה שלי.. ....

הי מיכל, עצוב עצוב לשמוע. וכולנו בחרדות ברמה גבוהה וגם פחדים - זה המצב. לצערי, יש סיבה טובה לזה. ואנשים חולים. ואנשים מתים. עצוב ממש :-( איתך, סוריקטה

הי אודי, שמחה ממש לשמוע שהיה לך נהדר. התשובות שלך תורמות גם למי שיודע. הן מזכירות ומחדשות גישה למקומות שקורה שניתק אליהם הקשר וזה מפעים, בעיניי. אהבתי את תשובתך בנושא החשיבה החיובית. הדיון הוביל אותי להרהורים - שלשום נסעתי באוטובוסים. ביום אחד מספר פעמים. האוטובוסים דחוסים, העיר סואנת, עונה חמה במיוחד, חלק מהאנשים עצבניים כלפי חוץ, המצב הכללי והאישי וכו'. ובתוך כל זה, פתאום נהניתי לי שאני בנסיעה. זה לא היה רחוק, זה רק היה לעניינים רפואיים שגרתיים אל מלחיצים, אבל לרגע מישהו לקח אותי ממקום למקום כמו טיול קטן, הגם אם בתוך מציאות כבדה ותוקפנית. כל זה הצליח לקרות אחרי שנות טיפול, ואחרי תקופה ארוכה בה מאד צמצמתי את שעות העבודה. בשנה הבאה אשוב, עם הכאבים שלא חולפים או שוככים. לרגע הרגיש כמו חופש קטן. יוצא דופן בעולמי הפנימי. לא יודעת מה הסיכוי שמשהו משמעותי ישתנה במציאות החיצונית שלנו (המעורבבת עם הפנים). גם אם יתחולל השינוי, תהליך הבנייה החלקית של מה שנהרס, בקצב מטורף בזמן קצר כל כך, השיקום החלקי והשיפור היחסי יהיו ממושכים. אובדן גדול. אבל גדול. מקווה שתהיה לנו אפשרות להיפרד מזה. אין יודע. ואולי ישנה תקווה. כמו בטיפול. וצריך להשקיע משאבים ולשתף פעולה. סוריקטה

שלום, 7/10 קשה למצא מילים היכולות לבטא את את תחושותינו, כל העולם נגד העם שלנו, והעם שלנו רק עשה טוב לאנושות, הרגשות עולות כקיטור הפורץ מנפשנו, רגשותינו לעיתים מתגברות על הבנתנו ועל השכל הישר שלנו, הדמעות והפחדים מציפים את רגשותינו ולעיתים אנו מתאבנים ועומדים דום ובהלם ללא יכולת לתפקד, ומתמלאים פחד ורעדה המציפים וגואים למעלה מיכולתנו לכלא ולהכילם, מה עושים? איך מתמודדים???? הפתרון יכול להגיע לעיתים באמצעות ייעוץ פסיכאטרי ולעיתים באופן פסיכולוגי ולרוב בשניהם יחדיו. מי שמתמודד ומחפש דרך דמיונית מוזמן לנסות את התובנה שאני משתמש בה, אמנם ההצלחה לא תמיד במאה אחוז, אולם אחר תרגילים יום יומיים ניתן להגיע להישגים מדהימים. הרי הכל במוח שלנו, בליבנו וברגשותינו, זאת אומרת התחושות וההבנה שלנו הם מותאמים לפי סולם הערכים והכאב ההנאה שבנינו לעצמנו במשך ימי חיינו, ולדוגמה עד לפני כמה עשורים, המזגן כלל לא היה נפוץ, ולאנשים היה מאורר, והיה חם אולם לא הכירו כמעט מקום ממוזג לא משרדים ולא רכבים, לאנשים היה חם ואם כל החום הם עבדו בחקלאות בכבישים ועוד והיה להם שמחת חיים, הם ידעו שזה המצב ולכן אין מה להתלונן, יכלו ליהנות גם כשהיה חם, היום הדור החדש לא יכול להבין את זה כלל, והדור הצעיר לבטח חושב שהם היו בדיכאון והיו ממורמרים, התשובה, לא! הם היו שמחים וכך חיו, יש עוד דוגמאות, אבל ניגש לעניין לנושא, כעת באמת רע לנו, אולם באם נצליח לשכנע את עצמנו שטוב לנו, נוכל להתחבר ויהיה לנו באמת טוב ואפילו נוכל לשמוח. טופלתי ברופא שיניים, אין אחד שנהנה לטפל אצל רופא שיניים, באמת כואב מציק ולא נעים, אבל יש אדם שרוצה להקל מעליו ואולי אפילו ליהנות, ולכן תוך כדי טיפול חשבתי חזק חזק איזה נעים לי מה שהרופא מטפל בי, זה כזה נעים, מהנה נחמד, וראו את הפלא, לאט לאט הצלחתי להתחבר עם כח הדמיון להנאה, ולא הרגשתי כאב, להיפך המח שלי חש הנאה נעימה, כמובן שעשו לי הרדמה, אני לא כזה גבור גדול... אבל עברתי את הטיפול, וכשקבעו לי טיפול נוסף לא קיבלתי צמרמורת ולא הרגשתי בחילה... 7 באוקטובר, אסון עצום טרגדיה מחרידה, איך ניתן לחשוב על הנאה, אולם כעת בכדי לשחרר את הפחד והתחושות האיומות, ניתן לדמיין ולשכוח מעט מהעבר, ובכוח הדמיון להיכנס למחשבות נעימות, אני חי, ואני רוצה שיהיה לי חיים מתוקים ונחמדים, אני יחשוב שאני נמצא במקום יפה בארמון מדהים ויפה מוקף בגינות ופרחי נוי, אני משוטטת בין הפרחים, יש עצים ופירות מתוקים ואני קוטפת ונהנית מהפירות, טוב לי כעת, נחמד לי כעת, אני אוהבת את עצמי, אני אוהבת את העולם, אני מחבקת את האנשים, אוהבים אותי, כולם רוצים שיהיה לי טוב, כיף לי, נעים לי, מתוק לי, וככה לפתח חשיבה מתוקה וחיובית, ולחזור על המחשבות הנעימות שוב ושוב ללא הרף להתגבר על התחושות הרעות שעולות מקרבנו ולחשוב עוד הפעם ועוד הפעם מחשבות נעימות וטובות, זה עוזר בצורה מדהימה, גם כשיש נדודי שינה, וגם סתם ככה שרע לנו, שווה לנסות [email protected]

שלום רב. בת שלי בגיל 16 התחילה נסיון מיני רגיל עם בחור . היתה מאוהבת יותר משנה . הם נפרדו בגלל שהוא עזב אותה בגלל בחורה אחרת. קיבלה את זה קשה מאוד. אחרי זה היה לך חבר שני שהיא לא אהבה אותו כל כך ,בערך אחרי שנה הם נפרדו. פעם אחד הלכה עם חברה לבלות ואנסו אותה. לא ידעתי את זה מהתחלה אבל הגיעה מהמסיבה שתויה ושבטרה.הלכה לצבא .אחרי שנה בצבא הכריזה שהיא נמשכת לבנות וזה כבר שנתיים לא יוצאת עם בנים מדי פעם עם בנות . באחד השיחות לא מזמן הבנתי שסקס לא ממש שמעניין כל כך בבנות אלה יותר שהם מפרגנת יותר. מבינות יותר. לדעתי האונס גרם לה לחשוב שהיא אוהבת בנות. והיא לא נמשכת לבנים. איך אפשר לדעת? תודה

הי מוניקה, בתור מטופלת שמעט מכירה אומר שלדעתי - ראשית על הבת להחליט אם היא רוצה לברר נושאים כבדים כמו פרידה ובגידה ואונס, לרבות זהותה המינית ו/או נטייתה המינית, ואיך לשמור על עצמה, למשל באמצעות הסתייעות בטיפול נפשי. היא זו שתצטרך לדעת, קודם כל, וזה גם ייקח זמן. היא גם בגיל מלא בלבולים. סוריקטה

O.C.D קשה מאוד ...מעונין לדעת אם היפנוזה עוזרת ? צריכה משהו דחוף לעזרה מבקשת תשובה בהקדם לדעת מה ניתן לעשות

שבוע טוב, אודי וברוך השב, מקווה שהנסיעה הייתה מוצלחת ואיכשהו מילאה מצברים. סוריקטה

תהנה. חופשה נעימה ותודה שאתה מודיע לנו.

שלום, ביתי 28 חזרה לגור אצלינו אחרי משבר גדול, אני רואה שאותם דפוסים חוזרים אצלה עוד מהילדות, אני מאוד מודאגת, היא אומנם נמצאת בטיפול אך אני לא יודעת עד כמה היא באמת נכנסת לעומק הדברים. לאורך השנים היא תמיד התעסקה "בחיצוניות" מעט מאוד דברים מעניינים אותה, היא תמיד מחפשת להיות אצל חברות וכמה שפחות עם עצמה. יש דברים שאני כאמא שלה רואה והייתי רוצה לשוחח איתה, יחד עם זאת אינני מעוניינת שהיא תראה זאת כביקורת או התקפה שלי, אלא מתוך דאגה לה ולעתיד שלה. איך נכון לשוחח איך לפתוח בכלל בשיחה.?

לגבי השאלה ששאלתי על תחושת הריחוף אשמח מאוד לתשובה מהירה ככל הניתן זה ממש ממש חשוב לי תודה רבה

המדינה מוצפת בדחפי מוות. וזה גואה. הצילו! סוריקטה

שלום וברכה בחודשיים האחרונים אני מרגיש תחושת ריחוף חזקה אני מרגיש לא מחובר כל כך למציאות אני גם לא מצליח להפעיל את הראש כל פעם שאני מנסה לחשוב על משהו עמוק כואב לי הראש ואני לא מצליח כלל להפעיל את הראש ממה זה נובע ומה אפשר לעשות?

היי שלום לפני כחודשיים וקצת צרכתי בסם בשם בולדוג תוך כדי נכנסתי לסטרס ומאז אני לא מרגיש טוב אני לא לוקח סמים בדרך כלל זאת הייתה שאחטה אחת שמאז אני מרגיש לא טוב פיזית הייתי בבית חולים 3 פעמים במיון תוצאות תקינות סיטי ראש , בדיקות דם , אק״ג , הכל תקין הגוף שלי לא מרגיש טוב פשוט הייתי בהתקפי חרדה כמה פעמים במשך החודשיים האלה והרופאים וכולם אומרים לי זה חרדה. אשמח לדעת איך אני יוצא מזה איך אני מטפל בזה נכון ולמה הסם הזה השפיע עליי ככה נורא אני מרגיש את הגוף שלי רועד , מחשבות כל היום , עייפות , וקוצר נשימה , מלא תסמינים שמעידים על מחלה שהיא לא קיימת . לפי הבדיקות בעת נשימה ארוכה אני רועד , רגליים רועדות והרגשה של נימול בגוף אבל בתכלס אין שום מחלה או משהו לפי התוצאות של הבדיקות אשמח לדעת מה אני עושה מכאן. ההרגשה שלי לא טובה .

הי חמודות שלי והי אודי, אתמול הייתה אצלי התרסקות גדולה, אבל תרופות ושינה ויום חדש. כעת אני במצב יחסית בסדר. נקווה. דרישת שלום, סוריקטה

היי סוריק יקרה, קראתי את מה שכתבת...מממ מעניין בקשר לכאבי הגוף, אכן אני צריכה לשחרר, קצת לתת לעצמי חמלה עצמית..אני קשה עם עצמי :( הגב שלי כואב תמידית, לעיתים יותר לעיתים פחות, פיזיותרפיה שחיה ותרגילים עוזרים מעט. לגבי הפרפרים את ממש צודקת..טוואי המשי הכי קל לגידול בגלל זה מגדלים את המסכן :( אז גינה מזמנת פרפרים התחלתי אבל המצב הנפשי שלי קצת קלקל והגינה הוזנחה לצערי. שנה הבאה אתחיל שוב..אולי. מקווה שהחג עבר בנעימים.

הי לכם, אין לי כל כך מה לומר לכם.. בחוויה אני מחוץ לאטמוספירה הפנימית והחיצונית.. כן מבקשת לאחל לכם חג שמח. לפני שבן זוגי נפרד מהעולם זה היה החג האהוב עלי מבין כל החגים. (גם את חנוכה מאוד אהבתי) חג שעבורי היה בו שילוב של טבע, רוח וקבלת האחר (אולי גם 'האחר' שבנו או כפי שיונג קרא לזה -הצל) היום אני הייתי מבקשת להיות כבר אחרי החג שלכם, במבי

במבי מותק שלי, שולחת המון חיבוקים, יקירתי. ולבבות. כשהודעתי תופיע - כבר יהיה אחרי החג. באהבה, סוריקטה

התחילו לי שוב כאבי גב...אולי התחלתי להתחבר אל עצמי. עדיף מכאבים שנעלמו פתאום בזמן ההיפומניה- היה מפחידדדד. האם תחזור? האם זו הייתה אפיזודה בודדת? אין לכך תשובה... מה גרם לזה? כנראה סוג של חרדה איומה. הייתה הזדהות יתר שלי עם אמא כל הגוף כאב ואז היא מתה ומשהו בי התחרפן. בקיצור מנסה להבין. לא מסוגלת לפתוח את מה שהיה בשבעה, בפגישה שעברה היא ניסתה לשאול ואני כזה די ברחתי, עכשיו אני מבינה שדי ברחתי בלתת תשובה על רגשותיי. ועכשיו אני חושבת על זה והגב כואב- האם יש,קשר? גופנפש כזה..אולי. ככל שהזמן מתקרב לגיוס של הבן הצעיר אני ד ילחוצה. האם גם זה קשור? הכל קשור כנראה...שמחה קטנה הייתה בחזרתם של החטופים במבצע מדהים אבל עדיין המצב די רע. ומצבי? משתנה מיום ליום..מצבי רוח משתנים ויותר עצבנית החום מחרפן..וגיל מעבר? כבר לא יודעת. הכל יחד.. שיהיה חג שבועות שמח. וטעים ;) (השמנתי המון ולא ממש אכפת לי כרגע..לא פנויה לזה.)

הי מיכל, נראה שתשובתי תופיע רק בעוד מספר ימים. על כל פנים רציתי לשתף שגם לי אמר רופא ממרפאת כאב שהם ממקור רגשי ולכן (גם אם ציער והכעיס אותי לשמוע) לא ייתן לי שום טיפול וחזרתי עם זה לרופא הנפש שלי. רופא הנפש אמר שאכן ייתכנו כאבים מאד עזים שהם מסיבות רגשיות. במקרה שלי - ככל הנראה מוות של אבא. וכבר שנתיים חלפו מאז. דווקא אצלי אומר, שהכאבים שוככים כאשר להרגשתי והבנתי כן יש חיבור בין הגוף לנפש. כלומר, אז אני גם מפעילה אותו יותר בקשב. קרי, לתרגילים שממליצים עליהם יש פוטנציאל לסייע יותר כאשר קיים החיבור. כאשר אולי יש יותר מוכנות להשתמש בדברים מבחוץ ולהיעזר בהם. יש גם 'שכחה' מהכאב כאשר אני מרותקת מאד למשהו. גם את זה, אגב, אמר לי הרופא. ההיפו מניה אולי מקבילה לכך באופן מסוים, רק שהיא אולי 'יותר מידי'. וגיל המעבר - אני אישית מטפלת גם בזה. חלק מהנשים שמותר להן בוחרות בטיפול הורמונלי, שגם לו יש מחיר. ואיך אמרנו פה - ניהול סיכונים... מיכלי - אצלך עדיין ממש ממש טרי כל האובדן וההלם ואולי נעזוב את הניתוחים, נקשיב לרגשות ונניח להם. נכבד אותם כפי שהם. נרשה לעצמנו להיות מוגבלים וחלשים. באהבה, סוריקטה

סוריקטה יפה שלי מרגיש לי כאלו את עומדת לשדה ממוקש ואת בודקת את צעדייך בקפידה מבינה כמה המצב רגיש ובכל זאת מקווה ומאחלת לך שהחג הזה יהיה שונה רק לטובה 💝 חטולית

הי חטולית, מעניין מה שחשת מדבריי. ייתכן. הפגיעות אכן רבה. אחשוב על כך. נקווה ממש. שבועות רגוע, סוריקטה

שלום לכולם, השנה יצא כנראה למשפחתנו, הגם אם מפורקת, להתכנס יחדיו לשבועות ואפילו החייל הלוחם ביחידת קומנדו צפוי לצאת ולהיות איתנו ולציין יום הולדת ומעבר לעשור הבא שלו. נקווה. החדשות מרגשות ממש, ועדיין חוששת שיסנוורו מידי, ורצוי שגם נתבונן ממעוף הלוויין על התמונה השלמה ולא נשכח. ואני, ממשיכה גם בעולמות קטנים של גידול יצורים עדינים עדינים. מרתקים ומרתיעים אנשים מסוימים בה בעת. עדיין מלווה מידי יום את הבחור חולה הסרטן המפושט האלים והמתקדם. איך זה קורה, פשוט קורה תמיד שישנה דמות נזקקת שאני שם בשבילה. אך לאחר שנות טיפול, עכשיו, באופן שונה ונפרד. והכאבים בגוף - לעתים בלתי נסבלים, אך ישנם גלים של הטבה יחסית. גלים זה כבר מצב משופר. שבועות טעים, ורווחה - whew - בלי בשר. סוריקטה

סוריק יקרה, נשמע מעניין וטוב מפגש שכזה..מאחלת שיהיה מוצלח. טוב שמשתפר עם הכאבים. שבועות החג הכי טעים ;) וגם ללא בשר אז בכלל. מסכימה איתך! חילצו 4 חטופים קצת מעודד..נקווה לימים טובים יותר. בהצלחה בארוחת החג. וכל הכבוד על היצורים החמודים. אני מגדלת טוואי משי שבנתיים כבר יש לנו בצים. גם הוא די מכוער וסוג של עש ;) לעומת זנב הסנונית שהיה יפיפה ועף ושוחרר אל הטבע.. חג שמח

הי מיכל יקירתי, הי שוב, יודעת שהרבה גננות מגדלות את טוואי המשי - אני בעקרון נמנעת במיוחד מזה כי זה עש שהוא דוגמא לאופן בו האדם השתמש בו ופגע בו - הוא איבד את צבעי ההסוואה וכושר התעופה ועוד. הסינים גם היו מבשלים אותם בסוף ואוכלים. כן מגדלת עבורי ועבור ילדים מעופפים טבעיים מכמה סוגים. מהחצר שלנו. שהיא גם ייעודית למטרה זו בין השאר. כמו-כן, היו מספר כתבות לאחרונה שמדברות אודות הצטמצמות משמעותית של הפרפרים בישראל. נקווה שיהיה נחמד בארוחת חג (יוצא דופן). רק שהיא מאוחר בשעות שאני די גמורה. אבל נסתדר. תודה רבה, סוריקטה

שלום אודי וכולם\ן, אשמח להבין ולדעת למה נדרש זמן רב כדי לרכוש קביעות אובייקט? תודה מראש.

הי לוציוס, השאלה האם בתהליך בריא של ילד מתפתח, או, במקרה של אדם שנפגע נפשית והוא כבר מבוגר וההבנה חסרה אצלו. אגב, אפילו בנוכחות האובייקט ממש מולו יכולה להיות חווייה/תפיסה של אין קיום. וזה נורא. חושבת, לצערי, שיש אנשים מעורערים כל כך שלא מצליחים להשיג את זה אף פעם. כמו גם לבנות אמון כלשהו. או שכן, אבל רק לפעמים. עם זאת, זה יכול להתרחש וכל אחד בקצב שלו ותיתכן תקווה. מעניין מה אודי יאמר. סוריקטה

מיכלי מאמי לדעתי הצברות של המון דברים ביחד גם רגשות לא פתורים רגשות שלא משלימים איתם שלא עיבדת אותם עד הסוף אחרי הכל מדובר בהרגשה שלך של שבר וזה נפשי כן מתוקה המצב קצת מורכב וגם הדאגות לא מעטות שמחה שתלכי לטיפול אחרי הכל רק יעזור לך לעשות סדר במחשבות וברגשות ואולי גם להתאמת עם דברים שאת לא מוכנה עדיין להתמודד איתם אשמח אם תעדכני אייך היה בטיפול מאחלת לך שתצליחי לשים הכל במקום הנכון חטולית

תודה חטולית..הרבה דברים לא מובנים לי. כאילו נסתרים ממני...כאילו אין לי מושג ממש מה...מוזרכי כברעבדתי דברים פעם ועכשיו שוב...

אני מרגישה יותר טוב.. כל רגש היה עוצמתי יותר ועכשיו התאזן. אני לא נמצאת כמעט לבד, לא יוצא לי להיות לבד בבית כי בעלי עובד מהבית, הבן הצעיר בכיתה יב ורב הזמן בבית..הגדולים באים והולכים... ואז כשפעם ב..אני לבד בבית כל הרגשות והמחשבות עולות, אני נהיית עצובה, קשה לי לשאת,מרגישה שקשה לי...אעלה זאת בטיפול אבל בינתיים עדיין כנראה בתוכי משהו שבור. המצב במדינה ושל החברים עדיין לא משהו....ותוהה אם זה קשור לאבל או למה שעברתי או מה??? הכדור? לא יודעת למה הלבד שלי קשה. זה משהו שלא היה לי אגב לפני בצורה כזו...כן היה לי עצוב שאני לבד אבל לא ככה...