ללדת את עצמך

לאתר מגזין "הורים וילדים"

בין אם יש לנו ילד אחד או חמישה, בין אם עברה שנה מהלידה או אפילו עשרות שנים, אנחנו לא שוכחות. הן שם, כל פרט ופרט. מתי זה התחיל, איפה היינו כשהציר הראשון אירע, אחרי כמה זמן הגענו לבית החולים... ואיך הרגשנו. בייחוד איך הרגשנו.
"נשים זוכרות בפרוטרוט את הלידות שעברו", מסכימה רותי ביטון, מיילדת ואחות אחראית בחדר לידה, שפיתחה מודל תקשורתי להעצמת היולדת בלידה. "אין עוד אירוע שנזכר בכזאת צורה, אולי בגלל העוצמות שלו, אולי בגלל ההיחשפות הפיזית והרגשית שעוברת האישה היולדת. ההיחשפות הזו יכולה להביא לצמיחה ולהעצמה של האישה, אך גם עלולה להביא לפגיעה בדימוי העצמי".

נועה ברקת, יועצת ביוגרפית ועורכת, מחברת הספר "מבטן ומלידה - נשים מספרות על לידה", ומהוגות "אם לאם", אומרת שהלידות מלוות אותנו לאורך כל חיינו והן חוזרות אלינו שוב ושוב במלבושים שונים, גם כשאנחנו "יולדות" דברים אחרים בחיינו, כמו פרויקטים יצירתיים. "הלידה שעברנו: קשה, קלה, מהירה או ארוכה מאוד, היא אולי החוויה העוצמתית ביותר בחיינו, וככזו - חשוב להבין מה אנחנו יכולות לעשות כדי לעבור את החוויה המתאימה לנו ביותר. חשוב גם לדעת שיש דרכים להתמודד עם חוויית הלידה - גם שנים אחרי שהתרחשה".

חגית נופר, מיילדת ומדריכה בקורסי הכנה ללידה, אומרת שחוויית הלידה נשארת חרותה בתוכנו משום שבעת הלידה הדברים כאילו מתרחשים בעולם שונה, בממד אחר. "בעת הלידה הזמן מתנהל אחרת, כאילו אינו מתואם עם הזמן האמיתי", היא מתארת.

"היולדת נמצאת במצב ערנות מיוחד, אופן הקליטה שלה שונה, היא דרוכה מאוד ומרוכזת פנימה. בעת הלידה (מדובר על לידה ללא התערבות רפואית), הגוף מפריש אנדורפינים - הורמוני שיכוך כאבים טבעיים, שדומים בהשפעתם למורפיום, ובאותה עת החוויה החושית חזקה מאוד ונחרתת בגוף ובנפש".

טלי, אם לשניים, מספרת על לידת בנה רועי: "זו הייתה חוויה שאינני יכולה בכלל לתאר במילים. ההפתעה שלי הייתה שכל כך נהניתי, דבר שממש לא חשבתי שיקרה. הרגע המדהים שבו רועי יצא החוצה... כיוון שקיבלתי אפידורל, לא היו לי כאבים והייתה מין תחושה כאילו אני מרגישה ולא מרגישה אותו יוצא. כל שנייה הייתה מדהימה. זאת חוויה שלעולם לא אשכח".

ביטון: "לידה היא מעשה מדהים. היולדת מוציאה אדם חדש מתוך גופה. היא עושה משהו קשה ולא יאומן, ובעצם המעשה הטבעי הזה היא יכולה לחוות את עצמה כבעלת עוצמה אדירה".

מה יעזור ליולדת לחוות עוצמה ולא חולשה?
"עוצמה יכולה להתפתח במהלך הלידה כאשר היולדת לוקחת את הכוח מהאנשים שנמצאים איתה וצומחת אתו. כאשר היא מוכנה להיעזר ויודעת לבקש את מה שמתאים לה ביותר, כאשר היא חלק מהתהליך ומרגישה שיש לה משמעות בתוכו".
אבל לא כל הלידות הן כאלה...

"נכון. בסיטואציה של הלידה היולדת נמצאת במצב נפשי עדין. היא נוטה להיות מאוד מושפעת מכל מה שנאמר לה. זה המקום של הצוות לדעת לומר את המילים הנכונות, המילים שיביאו לתחושה של יכולת ולא לתחושה של אשמה, שיעזרו לה לקבל את ההחלטות הנכונות עבורה".

דורית קרייזר, מיילדת, יועצת לנשים לפני לידה ומטפלת בנשים שחוו לידה טראומתית, אומרת שכדי לעבור לחוויית לידה טובה רצוי להתכונן ללידה, ולא להגיע בלתי מוכנות. "רצוי מאד שיולדת תלמד כמה שיותר על מה שהיא עומדת לעבור. גם הפרטים המעשיים, כמו מראה חדר הלידה.

אבל לא פחות חשוב, ללמוד איך אפשר להשפיע על קבלת החלטות, מה קורה באירועי חירום. חשוב לברר מה הציפיות שלך מהלידה ואיך את מתייחסת למצבים שבהם אין לך שליטה. כל אלה יעזרו ליולדת לעשות את המקסימום עם החוויה האישית שלה".

עד כמה משפיע מי שמלווה את היולדת לחדר הלידה?
נופר: "נתונים מלמדים כי לאדם המלווה את היולדת יש חשיבות מכרעת. היולדת צריכה להרגיש נוח להיחשף בפניו ולהרגיש אמיתית לידו, כדי להקטין את העומס הרגשי. לפעמים נשים מגיעות עם מלווים שגורמים להן למתח או לאי שקט. אפילו אם מדובר על בן הזוג - לא תמיד הוא האדם המתאים לאישה בעת הלידה וכדאי לדון בזה מראש. לפעמים אנחנו רואים מצב של 'תחלופת מלווים', שבו חדר הלידה הופך לבית הארחה. קשה לתאר עד כמה זה גוזל מהיולדת כוחות ומסיט אותה מהאזנה לאדם הכי חשוב - היא עצמה".

מה חשיבות המיילדת בחוויה?
"לצוות המלווה יש חשיבות גדולה. במהלך הלידה היולדת צריכה לקבל החלטות, ולפעמים יש פער בין מה שהיא חשבה שיהיה, כלומר, הפנטזיה שלה על הלידה, לבין מה שבאמת קורה במציאות. הצוות צריך לתמוך ביולדת ולתת חיזוק להחלטות שלה, כדי שלא תרגיש כישלון. חוויה של הצלחה תלויה בפרשנות של האישה, וכאן הצוות המלווה יכול בהחלט להשפיע".

ביטון מסכימה: "חשוב מאוד לתת ליולדת את ההרגשה שהיא עושה טוב. גם כשצריך לבקש מהיולדת לשנות את ההתנהגות שלה ולעשות דברים אחרת, צריך לדעת לומר לה דברים שיחזקו את הדימוי העצמי שלה -בלי קשר לסיטואציה, ולא להחלישו".

ביטון בנתה מודל תקשורתי להעצמת היולדת בחדר הלידה. היא החלה להתעניין בנושא לאחר שזיהתה תופעה אצל יולדות שנטו להאשים את עצמן ואת האופן בו ילדו, כאשר משהו נראה להן לא תקין אצל התינוק. המודל שלה מציע משפטים שבונים הערכה עצמית, ופוסל משפטים שמחלישים את הביטחון העצמי של היולדת.

אלה משפטים סימנת כמשפטים בעייתיים עבור היולדת?
"כשמיילדת אומרת משפטים, כמו: 'למה לא באת קודם?', 'את לא עוזרת לי', 'את לא לוחצת מספיק', היא עלולה לגרום ליולדת תחושה של אשמה. צריך לקחת בחשבון שקיים חשש מתביעות משפטיות, מה שיכול להביא לניסוח שמעביר את האחריות ליולדת. בכל אופן, תקשורת שגורמת ליולדת תחושות של אשמה, היא תקשורת לא רצויה ופוגעת".

מה אנחנו מביאות איתנו?
רותי, אמא לשתיים, מספרת שבלידה הראשונה של בתה, אורין, נתנו לה פטידין (חומר מאלחש ומטשטש), בלי להסביר למה הוא גורם. רותי: "הבנתי שזה משפיע על כל אחת אחרת. אותי זה טשטש בצורה כזו שלא יכולתי להפריד את השפתיים ולדבר. זאת הייתה חוויה איומה. אני בדרך כלל 'קונטרול פריק', והנה אני שוכבת שם כמו סמרטוט, ולא יכולה אפילו להגיד מה אני רוצה".

נופר: "כשאישה מגיעה לחדר לידה, היא מגיעה עם שק שלם משל עצמה: חוויות העבר שלה, תכונות אישיות, יכולת הסתגלות למצבים חדשים, פחדים וחששות - מכלול שלם שכולו משפיע על האופן שבו הלידה תיראה ככישלון או כהצלחה".

האם קשה יותר לנשים שיש להן צורך גבוה בשליטה?
ביטון: "התשובה אינה חד משמעית. מצד אחד, נשים חזקות שנכנסות ללידה עם עוצמה גדולה, יכולות להשפיע יותר על מה שיקרה להן. לנשים עם דימוי עצמי נמוך, קשה יותר להאמין בעצמן. מצד שני, נשים שבונות מסלול מאוד צר של ציפיות, או כאלה שיש להן רצון עז להגשים את הציפיות בדיוק כפי שרצו, עלולות להרגיש שלא עמדו בציפיות שלהן מעצמן.

הדבר שעוזר יותר מכל הוא גמישות. פגשתי נשים שרצו 'רק לידה טבעית', וכשהן נאלצו לשנות את התכנית, הן הרגישו מאוכזבות וכועסות, ולא השלימו עם הלידה שעברו".
נופר מסכימה: "באופן כללי, ככל שהלידה קרובה יותר לפנטזיה שהייתה לך עליה, כך תהיי מרוצה יותר. כאשר ישנה חריגה גדולה מהציפיות, צפויה אכזבה. אבל הדברים אינם כה פשוטים. התחושה בנוגע לפער תלויה גם בסוג האישיות, ביכולת ההסתגלות שלך לשינויים, בחששות שלך, בניסיון העבר שלך.

נשים שבאות ללא הכנה נפשית, נשים שבאות מקובעות על 'תכנית' מסוימת, נשים עם סתגלנות פחותה, סביר יותר שיחושו לא טוב עם הלידה שעברו, אפילו אם 'מבחוץ' היא נראתה לידה טובה".

תמי, אמא לתינוקת, מספרת: "ילדתי את עלמה בניתוח קיסרי שלא היה מתוכנן מראש. לא היו לי תכניות לגבי הלידה, רק קיוויתי שאוכל לקבל מהר אפידורל, כדי לחוש כמה שפחות כאבים. מצד שני, ידעתי בדיוק מה יהיה אחרי הלידה.

היה לי ברור שאיניק מיד, ושהיא תישאר איתי כל הזמן. מה שקרה הוא שהיה ניתוח חירום, ואחריו לקחו אותה לבדיקות ליום שלם. לקח לי הרבה זמן עד שהצלחתי להיניק, ועד היום אני שואלת את עצמי איך השפיע עליה העובדה שהיא התחילה את חייה לבד, והאם הקושי שלה להיפרד ממני היום לא קשור לכך שהייתה לבד ביום הראשון שלה בעולם".

האם חוויה שלילית של לידה יכולה להשפיע על חווית ההורות?
נופר: "כאשר היולדת אינה שבעת רצון מתהליך הלידה, עלולות להיות לכך השלכות לגבי אופן שביעות רצונה מתפקודה כאם.

זה נכון בעיקר בלידות ראשונות, בהן אין ליולדת ניסיון עבר וחוויות של אם, שיכולים להרגיע חששות. אם היולדת מרגישה שלא "תפקדה" היטב כיולדת, היא עלולה להרגיש שאולי גם לא תתפקד היטב כאם בעתיד. צריך לזכור גם שלידה טראומתית אינה רק לידה שאין בה שביעות רצון מהתהליך.

גם לידות שהן קשות מאוד פיזית, לידות שמתישות את האם ונמשכות הרבה זמן, עלולות להביא את האם לתחושה שהיא 'לא מספיק טובה'. אמא טרייה ומותשת, שאין לה כוח להחזיק את התינוק או להיניק אותו, ושאין לה התקשרות ראשונית מיידית, יכולה להרגיש פגועה ולא בטוחה ביכולותיה כאם".

מה עושים עם התחושה שהלידה לא הייתה ממש בסדר? שותקים ושוכחים? מספרים לחברה הכי טובה? נשארים עם תחושה של מועקה? נועה ברקת, מחברת "מבטן ומלידה - נשים מספרות על לידה", מאבחנת צורך נשי גדול לספר סיפורי לידה.

אבל אנחנו הרי מספרות. ישנה התופעה הזו, כשבאים לבקר יולדת, וכל אחת מתחילה לספר איך היה אצלה...
"נכון, אבל זו בדרך כלל החלפת אינפורמציה גרידא. לפעמים יש אפילו מצב של מעין "תחרות סיפורים" - מי מספרת יותר. מה שהיולדת זקוקה לו היא מישהי שתשמע ותקשיב, מישהי שכבר עיבדה את חוויית הלידה שלה ויש לה מקום לשמוע מישהי אחרת. אם סיפור הלידה שלך לא מעובד, לא תוכלי להקשיב באמת, אלא רק תמתיני שיגיע זמנך לספר את הסיפור שלך".

קרייזר: "יש כאלה שתספיק להן שיחה עם חברות, יש כאלה שיזדקקו לשיחה עם מטפל. לדעתי, כל יולדת צריכה לעבור תחקור לידה, שיחה עם איש מהתחום, שיוכל להאיר את הלידה שלה באור אחר".

כלומר, אפשר להפוך חוויה שלילית לחיובית יותר?
"בהחלט. בתחקור את רואה דברים אחרת. את שומעת שמה שקרה אולי לא היה לפי התכנית שלך, אבל שכך נהוג, ושיש לכך סיבה ושזה לא רק אצלך. התחקור יכול להיות חוויה מתקנת, כי הוא מקנה ידע רטרוספקטיבי על החוויה ומאפשר לך לחוות את הדברים אחרת".

ברקת מסכימה: "כשנשים מדברות על הלידה שעברו, קורים שני דברים. הראשון הוא שהאישה חווה מחדש את הלידה, ממש רואים פרץ חוזר של רגשות. והרגש המחודש, יחד עם הכניסה לפרטים והבחינה שלהם, יכול להביא להבנה מחודשת של כל תהליך הלידה. זהו למעשה הליך מרפא שנבנה מהתחושות החוזרות ומההבנות החדשות".

מתי כדאי לדבר על הלידה?
ברקת סבורה שכדאי להמתין קצת. "אם פותחים את הסיפור מוקדם, זוכרים עומס של פרטים נלווים, טכניים. ככל שהזמן עובר החוויה נזכרת באופן בהיר וחד יותר".
לפי ברקת, נשים שעברו לידה טראומתית דווקא מעדיפות שלא להיכנס לפרטי הלידה, אלא לשים אותה בצד ולהתמקד בטיפול בתינוק. אולי זה בריא יותר נפשית, אבל צריך לשים לב מתי האישה זקוקה לפתיחה של החוויה, אם תפקודה כאם נפגע בגלל חוויית הלידה. במצב כזה כדאי שתמצא אוזן קשבת, מעין "מסייעת תפקוד הורי", שתאפשר לה לעבד את חוויית הלידה.

קרייזר מסכמת: "תחקור לידה יכול לא רק להקנות ידע חדש על חוויית הלידה, אלא גם לסייע לאישה לחוש ביטחון עצמי: כאישה, כאם, ובכלל כהורה. עיבוד מוצלח של חוויית הלידה מאפשר לך לבוא לאימהות, וגם ללידות הבאות, באופן טוב יותר".

בואו לדבר על כך בפורום הריון ולידה