גיל המעבר: "נשים מתבגרות"

גיל המעבר (מנופאוזה) הינו פרק הזמן השלישי בחיי האישה לאחר תקופת הילדות והפריון. בקרב רוב הנשים שלב זה מתחיל סביב גיל 40, עקב תחילת תהליך ירידה הדרגתית ברמות ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון הגורמים לשינויים בווסת. הורמונים אלו אחראים על תקינות הנרתיק והרחם וכן על מחזורי הווסת והפריון. האסטרוגן גם תורם לשמירת תקינות העצם ולרמות נאותות של כולסטרול בדם. הרחקת השחלות בניתוח או פגיעה בתפקודן על ידי תרופות יגרמו להופעת מנופאוזה מידית ובכל גיל.

גוף האישה משתנה לאורך השלבים השונים שבחייה. רבים משינויים אלו נגרמים על ידי רמות משתנות של הורמונים בשלבים השונים:

1. שלב הילדות: זהו השלב הראשון לאחר הלידה - מבנה הגוף ילדותי ואינו שונה מזה של הבנים.

2. שלב הבגרות: מתחיל בממוצע בגיל 12 - מבנה הגוף משתנה, רקמת השד מתחילה להתפתח, מתחילים מחזורי הווסת וצמיחת שיער בבתי השחי ובערווה.

3. שלב הפריון: מבנה הגוף הינו מבנה בוגר ומערכות המין וההורמונים מאפשרות הריון ולידה.

4. שלב סב-מנופאוזלי (פרימנופאוזה): זו התקופה שלפני המנופאוזה, כלומר לפני חידלון הווסת. בשלב זה מחזורי הווסת הופכים לפחות סדירים ואפשר להרגיש בתסמינים מנופאוזליים, כגון - גלי חום והזעות ליליות. שלב זה יכול להמשך כ-2-4 שנים.

5. שלב מנופאוזלי: שלב המתחיל מהווסת האחרונה שבחיי האישה ולמשך שארית חייה. בתקופה זו הפריון אינו אפשרי עוד, והיא יכולה להיות מלווה בתסמינים שונים, כגון - גלי חום, הזעות ליליות, הפרעות בשינה, יובש בפה, יובש בנרתיק, פעימות לב בלתי סדירות, עצבנות, ירידה בחשק המיני ובכושר הריכוז.

הירידה ברמות ההורמונים יכולה לגרום לקשת של תסמינים היכולים להמשך על פני מספר חודשים או שנים. אצל חלק מהנשים תסמינים אלה יכולים לגרום לאי נוחות בדרגות שונות ואילו נשים אחרות כלל לא יסבלו.

^^התסמינים העקריים הם:^^

שינויים במחזור החודשי: אחד הסימנים הראשונים הינו הפרעות בסדירות מחזורי הווסת. בתחילה הם מתקצרים ובהמשך מתארכים. חלים גם שינויים בכמויות הווסת שיכולות בהתחלה להצטמצם ובהמשך להתגבר. כמו כן, תופעות דימום בין הוסתות הן שכיחות.

גלי חום: גלי חום הינם תחושה פתאומית של חום בפלג הגוף העליון - פנים, צוואר, חזה, גב וזרועות. גלי החום יכולים להיות מלווים בהזעה ועוצמתם שונה - החל מלא מורגשים ועד ליכולתם להעיר משינה. משך הגל נע בין מספר שניות ל-5 דקות.

שינויים בנרתיק ובשלפוחית השתן: רקמת אברי המין יכולה להעשות דקה ושברירית עם ירידת רמות האסטרוגן בדם. שינויים אלה במבנה הרקמה מלווים בדרך כלל באי נוחות בעת קיום יחסי מין ולעתים אף בדימום. כמו כן, עולה שכיחות הזיהומים הוגינליים ולחלק מהנשים יש שכיחות מוגברת גם של זיהומים בדרכי השתן.

יחסי מין: קיימת הפחתה בתדירות קיום יחסי המין, וזאת עקב הירידה בדחף המיני הנובעת מירידת רמות הורמוני המין והיובש הנרתיקי, הגורם לכאב בעת המגע. לאחר חדלון הווסת למשך שנה, הריון אינו אפשרי עוד, אך בתקופה הסב-מנופאוזלית יש להשתמש עדיין באמצעי מניעה.

הפרעות בשינה: לחלק מהנשים בגיל המעבר ישנן הפרעות בשינה המתבטאות בקושי להירדם או התעוררויות תכופות במשך הלילה. לאחר יקיצה לילית, קיים קושי לחזור ולהירדם. לעתים גלי החום וההזעה, המופעים בדרך כלל בלילה, יכולים גם הם לגרום ליקיצה מוקדמת.

שינויים במצב הרוח: במקביל לירידה ברמות האסטרוגן, מופיעים שינויים במצב הרוח ובהתנהגות המלווים לעתים בתחושת עייפות. דיכאון אינו חלק מתסמיני המנופאוזה.

שינויים במבנה הגוף: חלק מהנשים במנופאוזה חשות בשינויים כגון - השמנה במתניים, ירידה בנפח השרירים, רפיון שרירים, שינויים בעור ובעיקר אובדן גמישותו. נשים אחרות מתלוננות על הפחתה בכושר הזיכרון ואובדן גמישות השרירים והמפרקים.

אוסטאופורוזיס - דלדול מסת העצם: כדי לשמור על רקמת עצם בריאה ותקינה מתקיים בגוף תהליך קבוע בשיווי משקל של החלפת העצם הישנה בחדשה. בנשים במנופאוזה העלמות האסטרוגן גורמת לעצם יותר להיהרס מאשר להבנות, דבר המביא לאבדן מסת העצם. ככל שמסת העצם הולכת ומדלדלת, כך העצם הופכת לחלשה יותר ונוטה להישבר. תהליך דלדול העצם אינו מורגש עד אשר קורה שבר בפרק כף היד, בפרק הירך או בחוליות עמוד השדרה.

כדי להישאר בקו הבריאות, יש להקפיד על מספר כללים במהלך תקופת המנופאוזה:

הפסקת עישון.
דיאטה נכונה המבוססת על מזון דל שומן וכולסטרול, עשירה בסיבים ממקור ירקות ופירות ומועשרת בויטמינים ומינרלים ובכלל זה סידן.
הפחתה במשקל.
פעילות גופנית, כגון: הליכה או ריצה לפחות 3 פעמים בשבוע.
במקרים של יובש נרתיקי להשתמש במסככים על בסיס מיימי.
ביקורות סדירות על ידי רופא נשים לצורך בדיקה גינקולוגית, בדיקת שד, משטח פאפ מצוואר הרחם, ממוגרפיה ובדיקת צפיפות העצם.

טיפול בהורמונים בגיל המעבר בא כדי להשלים את החוסר ההורמונלי האסטרוגני המאפיין את גיל המעבר ובמיוחד כאשר חוסר זה מלווה בתסמינים מנופאוזליים או באוסטאופורוזיס. אין חובה בנטילת הורמונים אלו בהעדר תסמינים או באם קיומם אינו מפריע לאיכות חיי היומיום. מטרת הטיפול הינה העלמת תסמינים קיימים ולא כטיפול מניעה של תופעות עתידיות היכולות להופיע בהמשך.

ההורמונים הניתנים בגיל המעבר מקורם בארבע קבוצות הורמונליות:

1. אסטרוגן - עבור נשים שעברו ניתוח להרחקת הרחם.
2. אסטרוגן משולב עם פרוגסטרון - עבור נשים הזקוקות לאסטרוגן ושיש להן רחם. זאת משום שההורמון הפרוגסטגני מגן בפני ההשפעה המסרטנת שיש לאסטרוגן על רירית הרחם.
3. הורמון בעל פעילות אסטרוגנית, אך ללא השפעה על רירית הרחם ורקמת השד.
4. הורמון סינטטי בעל פעילות משולבת אסטרוגנית, פרוגסטגנית ואנדרוגנית ללא השפעה על רירית הרחם או על רקמת השד.

ניתן לקחת את ההורמונים השונים בצורת כדורים לבליעה, מדבקות או משחות, ובכך, כאמור, להקל על התסמינים השונים של גיל המעבר כגון: גלי חום, הזעות ליליות, אבדן מסת עצמות ועוד.

לטיפול ההורמונלי יכולים להיות סיכונים, כגון: הגברת סיכון לסרטן שד, הגברת קרישתיות הדם וסכנת שבץ מוחי. מאידך, ידוע כי נטילת ההורמונים מפחיתה את הסיכון ללקות בסרטן המעי הגס. לכן החלטה על נטילת ההורמונים חייבת להעשות לאחר שיקול דעת הלוקח בחשבון את הסכנה אל מול התועלת שבלקיחתם. בכל מקרה בו משתמשים בהורמונים יש לעשות זאת לטווח קצר, ולאחר שיקול דעת נוסף להחליט על הצורך בהמשך או בהפסקת נטילתם.

פיטואסטרוגנים הינם חומרים דמויי אסטרוגן ממקורות שונים: דגנים, ירקות וצמחים. הם פועלים בגוף כאסטרוגן מוחלש המסוגל להפחית במידת מה את התסמינים המנופאוזליים. יש לזכור, כי במינונים בלתי מבוקרים הפיטוסטרוגנים עלולים להיות מסוכנים בדיוק כמו האסטרוגנים התרופתיים, וכן יש להישמר בנטילתם או בשילובם עם תכשירים אחרים.

לסבותינו הייתה תוחלת חיים קצרה וההגעה לגיל המעבר סימלה את הקרבה לקץ חייהן. בימינו עובדה זו אינה נכונה עוד, כיוון שכיום תוחלת החיים של נשים ארוכה יותר (כ-80 שנה במדינות מערביות). חובה על כל אישה עם הגעתה לגיל המעבר לעשות שיקול דעת נכון לגבי התקופה ולהחליט החלטות נכונות התקפות ל-20 או 30 השנים הבאות, בעזרתו של רופא הנשים המטפל.

לפרטים נוספים - לחצו כאן.

ד"ר אריה לידור הוא רופא במחלקת נשים ויולדות במרכז הרפואי "שיבא" תל השומר.

בואו לדבר על זה בפורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חילופי.