טיפולי פוריות: מסע היסטורי

(0)
לדרג

ילדת המבחנה הראשונה נולדה לפני כ-35 שנה. מאז ועד היום תחום טיפולי הפוריות תפס תאוצה, וזוגות בכל העולם עוברים את התהליך בדרך להגשמת חלום - ילד משלהם

מאת: פרופ' דניאל זיידמן

לפני מספר שבועות הלך לעולמו זוכה פרס נובל הפיזיולוג פרופ' רוברט אדוארדס, חלוץ הפריות המבחנה ומי שחתום (יחד עם שותפו, הגינקולוג ד"ר פטריק סטפטו) על ההצלחה הראשונה של לידת ילדת מבחנה. אין ספק שהפריית מבחנה הייתה המצאה ששינתה את העולם במובנים רבים, ונתנה תקווה למיליוני זוגות ובודדים שסבלו מבעיית אי פוריות שהרפואה לא מצאה לה מענה.

לאורך השנים ניסו מדענים וגינקולוגים למפות את בעיות האי-פריון, הן של האישה והן של הגבר, על מנת למצוא דרך להתגבר על המכשולים בדרך להריון וללידה המיוחלת. כבר בשנת 1785 הצליח הכירורג האנגלי ג'והן הנטר לבצע הזרעה מלאכותית באישה שבעלה סבל מהיפוספדיאס (מום מולד בפתח השופכה שמונע מהזרע להגיע לעומק הנרתיק), אך ההליך נכנסה לשגרת הטיפולים החל במחצית השנייה של המאה ה-19, בעקבות הצלחותיו של הגינקולוג האמריקני מריון סימס בשנת 1866, שביצע הזרעות בכמה נשים מזרע הבעלים שלהן. בסוף המאה ה-19 ביצע הגינקולוג האמריקני רוברט דיקינסון לראשונה הזרעה מלאכותית מתורם זר, ומאז שנת 1940 הוחל בשימוש בבנק זרע בשילוב עם שיטות הקפאה של זרע לזמן ממושך.

ההיסטוריה של טיפולי הפוריות (אילוסטרציה)
ההיסטוריה של טיפולי הפוריות (אילוסטרציה)

מהזרעות עד מבחנות

אבל הזרעה מלאכותית יעילה בעיקר כאשר אין בעיית פריון אצל האישה, מה שהביא את קהילת החוקרים לחפש פתרון למצב שבו אין האישה יכולה להרות בשל בעיה אנטומית, פיזיולוגית או הורמונלית. הטכניקה של הפריה חוץ גופית פותחה באנגליה בראשית שנות ה-70' של המאה הקודמת, על-ידי ד"ר סטפטו וד"ר אדוארדס, ונועדה במקור לתת פתרון לנשים שהייתה להן בעיה בחצוצרות, אך במהרה התברר לחוקרים שהטכניקה הזו טובה גם במקרים בהם הבעיה מגיעה ממקור אחר. בסיס השיטה הוא הפריה של הביצית עם זרע מחוץ לרחם, כאשר הביצית המופרית מועברת לאחר התהליך אל הרחם, בתקווה שיתפתח הריון תקין שיסתיים בלידה.

עבודתם פורצת הדרך של השניים הוכתרה כהצלחה בעקבות לידתה של לואיז בראון, ילדת המבחנה הראשונה, ביולי 1978, ולמעשה פתחה את הדלת למיליוני זוגות בכל העולם שייחלו לילד. 10 שנים מאוחר יותר דווח על כ-3,000 לידות של ילדים שנולדו כתוצאה מהפריה חוץ גופית. כיום מעריכים שנולדו בשיטה זו ברחבי העולם כבר כארבעה מיליון ילדים.

השיטה בה פעלו אדוארדס וסטפטו הייתה הנחת הביצית במבחנה יחד עם זרעונים, והמתנה להפריה ספונטנית. בשנת 1992 פיתחה קבוצת חוקרים בלגיים שיטה שבה זרע בודד מוזרק ישירות לתוך הביצית. שיטה זו, הנקראת מיקרומניפולציה או ICSI, מתבצעת תחת המיקרוסקופ, ועשתה מהפכה של ממש בכל הנוגע לטיפולי פוריות בזוגות שבהם לגבר יש מספר קטן של זרעונים תקינים, שעד אז נאלצו לפנות לבנק הזרע.

הורמונים, זקיקים וביציות

יש מספר נתונים שחייבים להתקיים לפני שמחליטים על תהליך של הפריה חוץ גופית: רחם תקין שמסוגל לשאת הריון, ביצית פורייה וזרע פורה ותקין. על-מנת להגיע להצלחה, תעבור האישה טיפולים הכוללים זריקות של גונדוטרופינים (הורמונים FSH ו- LH), זאת במטרה לגרות את השחלות לייצר כמות גדולה של זקיקים שמכילים ביציות בשלות. בשנות ה-60 פותחו הזריקות הראשונות, שהתבססו על הורמונים שהופקו משתן של נשים בגיל הבלות. מאז פותחו מספר תכשירים נוספים, תוך ניסיון להגיע לרמת "ניקיון" גבוהה יותר מחומרים ביולוגיים. אך תכשירים אלה לא פתרו בעיה אחרת שעמה התמודדו הרופאים, והיא ביוץ מוקדם, הגורם לחוסר יכולת לשאוב מהשחלה את הביצית הבשלה. בהתאם, מקובל כיום לשלב תרופות נוספות שמבטיחות שתהליך הגירוי השחלתי יסתיים בהשגת מספר נאות של ביציות בשלות.

כיום הדרך המקובלת להניע את המערכת ההורמונלית של האישה לתוך התהליך היא באמצעות זריקות הורמונים. מדובר בזריקות יומיות, ובחלק מהזמן אפילו מספר זריקות ביום, בכמות המגיעה עד כדי 30 זריקות בחודש. לאחרונה פותחה ואושרה לשימוש זריקת הורמונים שבועית, המחליפה שבע זריקות יומיות בזריקה אחת, ולה אותם סיכויי הצלחה כמו לזריקות שהיו נהוגות עד עתה - שיפור ניכר באיכות החיים של המטופלת.

אין ספק שהעומס הטיפולי והעומס הנפשי שחוות הנשים הנמצאות בתהליך ההפריה הם משמעותיים, אך בשנים האחרונות הרופאים מודעים יותר לחשש מתופעות הלוואי ונוטים לבחור בפרוטוקולים תרופתיים "ידידותיים יותר" עבור הנשים, תוך הפחתה בכמות ההורמונים ובמשך הטיפול.

שאלה של כלכלה

הדיון הציבורי המתנהל בימים אלה על המלצת משרד הבריאות להגביל טיפולי פוריות בנשים שחצו את גיל 39 מעלה סוגיות אתיות וכלכליות. ביחס למימון טיפולי פריון לנשים בנות 43 שנה ויותר, הרי שמדובר בשאלה של כמה כסף המדינה חושבת שילד "שווה". הנתונים של מכבי שירותי בריאות, שהיו אחד הטריגרים לדיון הנוכחי על ההגבלות החדשות, מראים שבשנים 2007-2010, לאימהות בנות 42-43 נולדו 117 תינוקות חיים, לאימהות בנות 43-44 נולדו 58 תינוקות חיים, ולאימהות בנות 44-45 נולדו 33 תינוקות חיים. לשם הלידות הללו בוצעו בהתאמה 2,071, 1,893 ו- 1,567 טיפולי הפריה. אם נניח שכל אישה עשתה כשבעה טיפולים, הרי שכ-40%, 20% ו-15% מהנשים, בהתאמה, הצליחו להגשים את חלומן (זו הערכה על סמך הנתונים). אם נשאל את הנשים הללו אם זה "היה שווה" אני בטוח שהן ישיבו בחיוב.

האם העלות משתלמת למדינה? יכול מאוד להיות שדווקא כן. יש עבודות בעולם שמורות שכל ילד שנולד מטיפולי פריון יתרום חזרה למדינה שלו יותר ממיליון שקל תוצר ומסים בימי חייו, כך שלמרות ההוצאה הגבוהה, זה עדיין מאד משתלם למדינה לממן טיפולי פריון. לתחושתי, עצם ההתעסקות בקבוצה כל כך קטנה של נשים יש בה צביעות. קשה לדון בקיצוב טיפולים רפואיים לזקנים, ילדים וחולים, אבל קל לקצץ בטיפולי פריון לנשים. במדינת ישראל בכלל, ובמערכת הבריאות בפרט, יש הוצאה כספית אדירה למטרות הרבה פחות ראויות, שכלל לא מגיעות לדיון ציבורי.

פרופ' דניאל זיידמן הוא מומחה במיילדות, גינקולוגיה, פריון והפריה חוץ גופית, ורופא בכיר בבית החולים "שיבא - תל השומר"

פרופ' זיידמן בגוגל פלוס
בואו לדבר על זה בפורום פריון האישה והפריה חוץ גופית.

רוצה לדרג?
זה יעזור לכל מי שייחפש מידע רפואי על התחום