על סרטן בלוטת התריס

שיעורי הגילוי של סרטן בלוטת התריס עלו בשנים האחרונות באופן דרמטי. בקרב נשים יהודיות אחוז המקרים המתגלים בכל שנה הוכפל, ואילו בקרב גברים יהודים העלייה בשכיחות הגילוי היא פי 1.25. גם באוכלוסייה הערבית יש עלייה בשיעורי הגילוי של סרטן זה, אם כי בשיעורים נמוכים יותר. שיעור ההיארעות הכולל בישראל הגיע ב-2001 ל-512.4 חולות לכל 100 אלף נשים (למעלה מפי שלושה מהממוצע העולמי) ול-3.7 חולים מתוך כל 100 אלף גברים.

גם בעולם חלה עלייה ניכרת במספר המקרים המאובחנים. ההנחה המקובלת היא שאחת הסיבות העיקריות לעלייה בשיעור האבחונים של המחלה היא איתור מוקדם של גידולים ממאירים בבלוטה זו, כתוצאה משימוש נרחב באמצעי הדמיה מתקדמים. במקרים רבים מאובחן גידול סרטני בבלוטה אצל חולה שנשלח לבדיקת הדמיה בגלל תלונה שונה לחלוטין. למשל, בדיקת הדמיה לאבחון המקור לכאבים בעמוד השדרה העליון, ניסיון לאתר את הסיבה לכאבי גרון מתמשכים או בדיקה לבירור חשד לטרשת עורקים. בהקשרים אחרים מתגלה סרטן בלוטת התריס בעקבות הופעת גוש בצוואר.

בלוטת התריס, המוכרת גם כבלוטת המגן (Thyroid), ממוקמת בקדמת הצוואר, מתחת לפיקת הגרון. הורמוני בלוטת התריס (תירוכסין, למשל) ממלאים תפקיד מרכזי בתהליכים ביולוגיים רבים ומגוונים: יצירת אנרגיה, שמירה על חום הגוף, ויסות לחץ הדם, התיאבון ומצב הרוח, תהליכי חילוף חומרים ועוד. פעילות בלוטת התריס, החל בקליטת יוד מהמזון, המשמש חומר גלם לבלוטה זו, ועד ייצור של הורמוני התריס, מווסתת על ידי בלוטת יותרת המוח, באמצעות ההורמון (TSH - Thyroid Stimulating Hormone).

כמו בישראל, בכל בעולם מורגשת עלייה מתמדת באבחון סרטן מסוג זה. שיעור ההיארעות העולמי של סרטן בלוטת התריס כיום נע בין 2 ל-3.8 חולות לכל 100 אלף נשים ובין 1.2 ל-1.6 חולים לכל 100 אלף גברים. למרות השכיחות העולה שלו, סרטן של בלוטת התריס הוא מחלה נדירה יחסית. לעומת זאת, גושים ("קשריות") בבלוטת התריס אינם נדירים. בבדיקות אקראיות שכללו בדיקת אולטרסאונד צווארי באוכלוסייה הכללית, התברר כי בקרב נשים בגיל 50 ומעלה, שיעור הלוקות בגושים כאלה עשוי להגיע ל-60%-50% מהאוכלוסייה. עם זאת, רק כ-10%-5% מכלל הגושים בבלוטת התריס ממאירים.

סרטן של בלוטת התריס מופיע בשכיחות יתר אצל אנשים שנחשפו לקרינה, אם כתוצאה מהקרנות טיפוליות לאזור הראש והצוואר (בארץ עברו הקרנות כאלה בעיקר חולי גזזת בשנות ה-50) ואם כתוצאה מחשיפה לנשורת גרעינית. אבל ההנחה שלפחות חלק מן העלייה בשכיחות המחלה בישראל נובעת משכיחותה הגבוהה בקרב עולים מחבר המדינות. עולים אלו היו חשופים לקרינה מייננת בעקבות התקלה שאירעה בכור הגרעיני בצ'רנוביל שבאוקראינה ב-1986. ההנחה הופרכה במחקר שפורסם ב-2006 בירחון המדעי "Thyroid". את המחקר ערכה קבוצת חוקרים ישראלית מהמרכז הרפואי על שם שיבא בתל השומר, בראשות ד"ר אלכסנדה לובינה.

שני סוגי הסרטן השכיחים בבלוטת התריס הם סרטן פפילרי וסרטן פוליקולרי. הם מהווים כ-90%-80% מכלל מקרי סרטן בלוטת התריס. העלייה בהיארעות סרטן בלוטת התריס בישראל ובעולם נובעת בעיקרה מן העלייה בשכיחות הסרטן הפפילרי. הטיפול בסרטן משני הסוגים זהה. הוא כולל שלושה אלמנטים: ניתוח, מתן יוד רדיואקטיווי ומתן ההורמון תירוכסין. בניתוח מוסר הגידול, תוך כריתה מלאה, בדרך כלל, של בלוטת התריס. במידת הצורך מוסרות גם בלוטות לימפה בצוואר הנגועות בסרטן.

מתן יוד רדיואקטיווי מיועד לחסל את שארית הרקמה הסרטנית שנותרה בצוואר (ablation) ובהמשך לחסל גרורות. תאי הסרטן הפפילרי והפוליקולרי יכולים לקלוט יוד, בדומה לתאי בלוטת התריס המקוריים. הם קולטים יוד רדיואקטיווי, וכך נוצרת מעין הקרנה פנימית, המביאה לחיסול תאים בתוך הרקמה הממאירה.

התאים הממאירים המתפתחים בבלוטת התריס יכולים לקלוט יוד ולהפריש תירוגלובולין (חלבון המוצא של הורמוני התריס). יכולת זו משמשת לאורך כל שנות המעקב אמצעי לאיתור גידולים חוזרים שעלולים להתפתח במקום. אם מתפתח גידול חוזר, אפשר לנצל יכולת כפולה זו למתן טיפולים נוספים ביוד רדיואקטיווי.

טבליות תירוכסין (אלטרוקסין) ניתנות למטופלים באופן קבוע, כדי לגרום לדיכוי מתמשך של רמות ה-TSH. הורמון זה הוא גורם הגדילה (Growth factor) העיקרי לא רק של הבלוטה או שרידיה, אלא גם של גרורות פוטנציאליות. הטיפול ניתן גם כתחליף לבלוטה שנכרתה. כחצי שנה לאחר הטיפול עובר החולה מיפוי באמצעות יוד רדיואקטיווי, כדי לוודא שהשאריות הממאירות בצוואר אכן חוסלו. בהמשך עוברים החולים בדיקה גופנית אחת לחצי שנה, המלווה בבדיקת אולטרסאונד של הצוואר, בדיקה להערכת מידת הדיכוי של ההורמון TSH ובדיקת דם לאיתור סוגים שונים של החלבון תירוגלובולין ונוגדניו. מעת לעת, בהתאם לצרכיו של כל מטופל, מבוצע מיפוי כל-גופי בעזרת יוד רדיואקטיווי, לאיתור גרורות. אם מאותרות גרורות, הן מטופלות ביוד רדיואקטיוי כדי להביא לחיסולן. טיפול ביוד רדיואקטיווי מצריך את בידודו של החולה מסביבתו, בדרך כלל בביתו, כדי שקרוביו לא ייחשפו לקרינה.

למרות הצורך בדיכוי ממושך וארוך טווח של TSH, רמות גבוהות של ההורמון נדרשות זמנית לצורך קליטה אפקטיווית של יוד רדיואקטיווי לצורכי מיפוי וטיפול. כדי להעלות את רמת ה-TSH דרושה הפסקה של הטיפול באלטרוקסין, תוך כדי עלייה ברמתו של ה-TSH המופרש באופן טבעי, או מתן חיצוני של TSH סינתטי (בלי הפסקה במתן האלטרוקסין).

הפסקת הטיפול באלטרוקסין גוררת תופעות האופייניות לתת פעילות של בלוטת התריס (תת-תריסיות, Hypothyroidism): ירידה משמעותית באנרגיה ובתחושה הכללית, עייפות, דיכאון, קשיים בריכוז, עלייה במשקל, תחושת קור, יובש בעור ועוד. הסבל, במיוחד בקשישים, עלול להיות ניכר עד כדי ריתוק למיטה.

ב-1998 אושר לשימוש בארצות הברית, ובעקבות זאת גם בישראל, התכשיר תירוג'ן, המאפשר הימנעות מוחלטת מתופעות אלה. תירוג'ן הוא TSH סינתטי, המיוצר בשיטות ביוטכנולוגיות. הוא ניתן בזריקה ומעלה את ה- TSH לרמה הנחוצה, בלי להפסיק את הטיפול באלטרוקסין. לפיכך, הוא מונע את תופעות של תת-תריסיות.

השבוע עלה לאוויר אתר חדש שעוסק בנושאי סרטן בלוטת התריס.

ד"ר דן נבריסקי הוא מנהל היחידה לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם במרכז הרפואי מאיר, כפר סבא.

בואו לדבר על זה בפורום גידולי בלוטת המגן (תירואיד) ויותרת המגן (פרתירואיד).