קצר בתקשורת: על כבדי שמיעה

העולם המודרני רווי ברעש, ומי שסובל ממנו במיוחד הם הצעירים. קבוצת גיל זו נחשפת לרעשים מסוגים שונים, בעיקר במקומות בילוי והודות לפלאי הטכנולוגיה. עקב כך, איכות השמיעה פוחתת כבר בשלב מוקדם יותר; נתונים שפורסמו לאחרונה על ידי ה-WHO (ארגון הבריאות העולמי) מראים כי אחוז האנשים בעולם שסובלים מליקוי שמיעה כלשהו עומד היום על 16% - עלייה של 6% ביחס לעבר.

את הפגיעה בעצב השמיעה צריך כמובן לייחס גם לגיל. ממחקרים שונים עולה כי כ-40% מהאנשים בגילאי 60 ומעלה סובלים מליקוי שמיעה, וככל שהגיל עולה, כך גם אחוז הפגיעה בשמיעה עולה. כדי להבין את היקף הבעיה די אם נציין כי בישראל חיים כיום למעלה מ-700 אלף כבדי שמיעה.

ד"ר טליה מרק, מומחית ברפואת אף אוזן גרון, קלינאית תקשורת ויועצת רפואית של אופקים - המרכז לאיכות השמיעה, אומרת כי הצעירים חשופים לרעש, וההורים איבדו את הבקרה על כך. לדבריה, "ילדים שומעים בדרך כלל מוזיקה עם אוזניות, וההורים לא מודעים לעוצמות הקול, אליהן הם נחשפים". גם יהודית גולדברג, קלינאית תקשורת ומנהלת תחום שמיעה בחברת "מדטון", אומרת כי חשיפה לרעש גורמת לירידה בשמיעה.

"לכן במקומות עבודה רועשים יש בדיקות סינון תקופתיות לאיתור בעיית שמיעה. העובדים במקומות רועשים צריכים להשתמש באוזניות מיוחדות ובאטמי אוזניים. חשוב להזכיר בהקשר הזה כי קיים חוק נגד רעש באולמות אירועים שמגביל את עוצמת המוזיקה, אך לצערנו לא נראה שחוק זה נאכף עד עתה".

רגע לפני שאתם מחלישים את עוצמת הווליום, חשוב לדעת אילו סיבות נוספות תורמות לפגיעה באיכות השמיעה. לפי גולדברג, "ירידת שמיעה יכולה להיות עקב גיל, רקע גנטי, שימוש בתרופות אנטיביוטיות מסוימות, מחלות של האוזן וכאמור חשיפה לרעש. בדומה לראייה וחושים אחרים, עם הגיל יש היחלשות גם של עצב השמיעה וירידה בשמיעה. אם מתייחסים לעניין גיל, אנו יודעים שכבר בשנות ה-40 מתחילה ירידה בשמיעה".

לד"ר דורון הלפרין, מנהל מחלקת אף אוזן וגרון במרכז הרפואי 'קפלן', יש הערכות יותר אופטימיות. הוא טוען כי לא קיימת עלייה בשכיחות של הסובלים מבעיית שמיעה ומוסיף כי "יש שיפור משמעותי במודעות לבעיה, עם ההתפתחות הטכנולוגית של אמצעי ההגברה השונים".

ד"ר מרק מסבירה כי הפגיעה באיכות השמיעה היא הדרגתית. המודעות לבעיה עולה בעת שאנשים מתחילים להעיר לזולתם כי הם אינם שומעים את הנאמר להם. רבים מהם חשים בושה רק מעצם המחשבה שבבוא העת הם אולי יזדקקו למכשירי שמיעה, רחמנא ליצלן. ד"ר מרק מספרת כי פציינטים מבקשים ממנה מכשירי שמיעה קטנים ככל האפשר, כאלה שקשה מאוד להבחין בהם. בנוסף, בעולם מייצרים מכשירי שמיעה מתקדמים ומעוצבים, על-מנת שאנשים ירגישו איתם בנוח.

חיה לוי, קלינאית תקשורת ומנהלת המכון לאודיולוגיה והפרעות בתקשורת במרכז הרפואי הדסה, מסכימה כי קיים טאבו בעניין מכשירי שמיעה. "אנשים חושבים שאם הם ילכו עם מכשירי שמיעה, יתייחסו אליהם כחרשים. רבים חוששים מכך שהסביבה תתייחס אליהם כאל בעלי אינטליגנציה נמוכה וחסרי יכולת הבנה, אך המצב הוא בדיוק הפוך; כאשר אדם לא שומע, הוא לא מעורב בשיחות ובחיי חברה, וכתוצאה מכך יכול להרגיש בודד ואף להיות בדיכאון", היא מסבירה.

"רק 20% מהאנשים שזקוקים למכשירי שמיעה מרכיבים אותם. הסיבות לכך הן בדרך-כלל בושה, דעות קדומות על המכשירים וחוסר ידע. גם הפרמטר הכלכלי הוא בעל משמעות - מכשירי שמיעה עולים כ-6,000-15,000 ש"ח למכשיר אחד. מעבר לזה, המומחים תמיד ממליצים לרכוש שני מכשירים, כדי שהשמיעה תהיה סטריאופונית - נתון משמעותי במיוחד בתנאי רעש", אומרת לוי.

ההשלמה עם בעיה, ולא התכחשות או התעלמות ממנה, היא תנאי מוקדם לאבחון ולאחר מכן, אם יש צורך, לטיפול. לדברי ד"ר הלפרין, "כאשר קיימת תלונה על ירידה בשמיעה, השלב הראשון הוא פנייה לרופא א.א.ג (אף אוזן גרון), כשהמטרה היא לשלול גורם מכני. לעיתים אפילו ממצא מכני פשוט לטיפול, כמו שעווה דחוסה באוזן, יביא לתלונה הנידונה.

"לאחר הבדיקה, הרופא יפנה בראש ובראשונה להערכת שמיעה במכון האודיולוגי. שם תתבצע בדיקת שמיעה שתיתן מענה לשאלות - האם מדובר בליקוי מכני או עצבי? האם הליקוי מערב את שתי האוזניים או אחת בלבד? והאם יש מקום להמשך בירור הדמייתי לשלילת גורם מכני תוך גולגלתי, כאשר מדובר בליקוי חד צדדי?".

כל אדם בריא צריך לעשות בדיקת שמיעה בסיסית בגיל 50, בתדירות של אחת לשנתיים, ממליצה ד"ר מרק. "בגיל 70, כ-50% מהאנשים צריכים מכשירי שמיעה, אולם רק 5%-10% משתמשים בהם". בהיבט הטיפולי, מציינת גולדברג כי סוג הטיפול הנדרש מותאם לאופי הבעיה. כך למשל, דלקת מצריכה טיפול תרופתי, בעוד שבעיות כמו אוטוסקלרוזיס ניתנות לטיפול ניתוחי. במידה שאין אפשרות רפואית לטפל בבעיה, יש להפנות את המטופל לשיקום שמיעתי.

גולדברג: "במקרה של אובדן שמיעה חמור, אפשר לבצע ניתוח של השתלת אלקטרודות באיבר השמיעה, ניתוח שנקרא שתל קוכלארי (שתל שבלול). בכל מקרה אין פיתרון מלא לבעיות של שמיעה אלא רק לשיקום ושיפור המצב". ד"ר הלפרין מוסיף בעניין זה כי "באוכלוסייה הבוגרת, האופציה של טיפול ניתוחי על-ידי שתל השבלול, כפי שמומלץ לאוכלוסייה הצעירה בליקוי שמיעתי עמוק, אינה עומדת על הפרק. מלבד מכשירי הגברה 'צמודי אוזן' ניתן להיעזר בהגברה נקודתית במכשיר הטלפון בבית, באוזניות ייעודיות לטלוויזיה ובאוזניות הגברה באולמות תיאטרון".

מכשירי השמיעה משפרים באופן משמעותי את איכות החיים, אך כאמור אינם זולים במיוחד. חשוב לדעת כי כל קופות החולים משתתפות במימון המכשירים, וגם "האגודה לטובת כבדי שמיעה" מסייעת לאנשים מיעוטי יכולת. פרט לכך, ניתן לפנות לשירותי הרווחה בערים כדי לקבל עזרה. ילדים, אשר סבלו מירידת שמיעה משמעותית (בדרך-כלל עקב דלקת קרום המוח או מחלה כלשהי) לפני גיל שלוש, זכאים לקבל 'סל תקשורת' - 300 ש"ח בחודש דרך שירותי הרווחה.

בואו לדבר על זה עם ד"ר טליה מרק בפורומים הבאים:

פורום מכשירי שמיעה, טיניטוס והיפראקוזיס
פורום אף אוזן גרון