רפואת ילדים לא כואבת

ביקור במרפאה נתפס לעתים כחוויה לא נעימה עבור ילדים, בעיקר הקטנים שבהם. על כן, חשוב לבסס מערכת אמון בין הילד לרופא, עם מינימום כאב וחוסר נוחות, אשר בסופו של דבר יוביל לריפוי מהיר יותר.

בנוסף, גישה זו תרגיע את חרדותיהם של ההורים, המצויים גם הם במצב של מתח הנובע ממצוקת הילדים. מכאן שתפקידו של רופא הילדים הוא כפול: לטפל בילד, אך גם למצוא את הדרך לתקשר עמו ולזכות באמונו. הסבר לילד מפי הרופא על העומד להתרחש לפני כל בדיקה מסייע לו להירגע ולהרגיש כי הוא חלק חשוב בתהליך ולא חפץ שעומדים לבצע בו ניסוי. המטרה של הסבר כזה לילד, שאינו מבין את הנאמר היא כפולה: להסיח את דעתו מהבדיקה עצמה, וכן ליצור עמו קשר שיגרום לו לשתף פעולה עם הרופא ויפחית את חרדתו. יש לדבר אל הילד ולא מעל לילד כאילו איננו חשוב. יש לקרוא לו בשמו, ולא "חמודי", "מותק" וכו'. כל זה תורם לילד ולביטחונו.

לפני 40-50 שנה מודעות בקרב רופאי הילדים לכאבים מהם סובלים תינוקות היתה נמוכה. תינוקות וילדים רכים אינם יכולים לבטא את כאבם במילים, אך מחקרים שפורסמו בשנים האחרונות גילו שאפילו פגים סובלים מכאב, ומחקרים נוספים הראו כי תינוקות וילדים חווים כאב בעוצמות דומות לאלה של המבוגרים ולא בעוצמות פחותות כפי שנחשב עד אז.

כיום ידוע כי לא ניתן לבצע פעולות מכאיבות לילדים מתוך הנחה שלא כואב להם, ומכאן שקיים צורך לטפל גם בכאב שגורמות להם הבדיקות ולא רק במחלה. גם משרד הבריאות נתן את דעתו על העניין ופרסם הנחיות למזעור כאב אצל ילדים המבוססות על מחקרים שנעשו בתחום. הנחיות אלה ממליצות על שימוש באמצעים למזעור כאב כמו משחות לאלחוש והסחת הדעת בעת בדיקה כואבת.

עם השנים והתקדמות הרפואה הופיעו בדיקות לילדים שאינן חודרניות, כגון בדיקת בילירובין לתינוקות באמצעות מכשיר הבילי-צ'ק. המכשיר מאפשר לבדוק צהבת ללא דקירה, אלא באמצעות נגיעה קלה של המכשיר על עור התינוק, ובכך נמנעת חוויה כואבת. בדיקה חדשנית נוספת המקלה על הכאב היא בדיקת ריווי חמצן בדם, שבעבר נעשתה באמצעות דקירת האצבע ולקיחת דם, וכיום נעשית בחיבור אלקטרודה לאצבע הילד. אמצעי נוסף שאמור להפחית את הכאב של הילד הוא נתינת מי סוכר ומוצץ לפני בדיקת דם. כמו כן, הרופאים משתמשים במשחת אלחוש המרדימה את האזור ממנו נלקח לילד דם. מאחר שהאלחוש לוקח כ-45 דקות, מומלץ להורים להגיע מוקדם יותר למרפאה. לחילופין, ניתן לתדרך את ההורים באשר למקום הדקירה הצפוי, וההורים ימרחו את החומר בבית לפני הגיעם עם הילד לביצוע הבדיקה.

תפקיד לא פחות חשוב יש לדברים שאינם נוגעים ישירות לסוג הבדיקה המבוצעת, לדוגמה מרפאה ידידותית לילדים, עם ציורים וצבעים משמחים ועם צעצועים שבהם יוכל הילד לשחק. דברים כגון אלה יכולים לטעון את הילד ברגשות חיוביים שיקטינו את תחושת הפחד ויקלו עליו להתמודד עם החוויה.

חרדה מפני טיפולים מכאיבים וכאב בעת טיפולים כאלה מזינים זה את זה. מאחר שהכאב הוא תחושה סובייקטיבית, חרדה עלולה להחמיר את הכאב שחשים הילדים, וכאב שמורגש בעת ביקור אצל רופא יחריף את החרדה מפני הביקור הבא. ההורים יכולים לסייע לילדיהם להירגע לפני טיפול כזה ובמהלכו, וכן להסיח את דעתם. מומלץ כי אפילו לפני ההגעה למרפאה ההורים יקדישו זמן להסביר לילד מה עומד לקרות ויענו על שאלות שיש לו בנוגע לביקור במרפאה.

במהלך הטיפול עצמו מומלץ להורים לא לצאת מהחדר, אלא להישאר בו. אם ניתן לבצע את הטיפול או את הבדיקה כאשר הילד נמצא בזרועות ההורים, כדאי לעשות זאת משום שזה ייתן לילד תחושה של ביטחון ותמיכה, שיעזרו לו להתגבר על הכאב והחרדה. אמצעים נוספים להרגעת הילד ולהסחת דעתו יכולים להיות הקראת סיפורים, השמעת מוזיקה, או צעצוע אהוב שהילד יוכל להתרכז בו. הכאב של הילד יפחת, ככל שדעתו תהיה מוסחת מהטיפול או הבדיקה שהוא עומד לעבור, וככל שהוא יקבל יותר תמיכה וחום מהוריו במהלך הטיפול.

ד"ר זאב חורב הוא רכז רפואת ילדים בשירותי בריאות כללית.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום רפואת ילדים
פורום חיסונים לילדים