תזונה: בלי מחשבונים

אין טעם להעריך מזון לפי מדדים של משמין/לא משמין, עתיר קלוריות/דל קלוריות, עתיר שומן/דל שומן. אין טעם להישקל יום יום או פעם בשבוע וגם אין טעם לשקול כל מנת אוכל. פשוט מפני שבכל מה שקשור לגוף האדם ובריאותו, השלם גדול מסכום חלקיו. לכן כל שיטה ראויה חייבת להביא בחשבון כמה מדדים וגם את יחסי הגומלין ביניהם.

הבעייתיות של שיטות מדידה בכלל ושיטת ספירת הקלוריות בפרט מתחוורת במלוא עוצמתה כאשר משווים בין חטיף אנרגיה לבין אבוקדו, בין מעדן יוגורט בטעם פרי לבין מנגו אמיתי. אדם סביר שהתחנך בתרבות המערב יעדיף חטיף אנרגיה על פני אבוקדו וגם יצביע על הסיבה: חטיף אנרגיה מכיל 200 קלוריות, ואילו אבוקדו - 400. נוסף על כך, חטיף אנרגיה מכיל 2 גרם שומן ואילו האבוקדו - 14. ההעדפה הזאת היא פרי עשרות שנות שטיפת מוח שבהן התרגלנו להתייחס לאוכל כאל מוצר תעשייתי מדיד ולא כאל מזון שייעודו לספק את צורכי הגוף ולטפח אותו.

אלא שגוף האדם מתייחס אל המאכלים האלה באופן שונה בתכלית. בשבילו חטיף האנרגיה הוא בדרך כלל לא יותר מאשר סוכר וכימיקלים שהוא אינו מסוגל לא לפרק ולא לעכל. העובדה הזאת תגרום לו לצבור פסולת ולהוסיף משקל. לעומת זאת, אל האבוקדו גוף האדם מתייחס כאל מכר ותיק וחביב. לכן הוא מסוגל לפרק אותו ולעכל את כולו. משום כך מספר הקלוריות, משקל החלבון וכמות השומן והפחמימות הם, במקרה הטוב, מידע חסר תועלת.

שיטת הנקודות: עלייתה ונפילתה

הכלל הזה מתבהר עוד יותר כאשר סוקרים את עלייתה ונפילתה של שיטת הנקודות של חברת שומרי משקל. בשנת 2010 חשפה חברת שומרי משקל בארצות הברית את התיקון המקיף הראשון שלה לשיטת הנקודות. השינוי המשמעותי ביותר היה שכל הפירות והירקות נהפכו לנטולי נקודות או מופחתי נקודות ומומלצים, ואילו מזונות מעובדים קיבלו ערך נקודות גבוה מבעבר; כלומר, יש לאכול פחות מהם.

השינוי לווה במיני הסברים סבוכים ופתלתולים, אבל המסקנה הנחרצת שעלתה מהם היתה גם קצרצרה וגם קלה לניסוח: כל שיטת המדידה, ובכלל זה שיטת ספירת הקלוריות שהונהגה על ידי חברת שומרי משקל ואשר מיליוני בני אדם הלכו שבי אחריה, היא בעייתית. בלשון המעטה.

עשרות שנות אילוף גרמו לנו לקרוא מספרים ולשכוח שמה שחשוב אינו המספרים אלא ההשפעה על הבריאות. לכן, לפני שמכניסים משהו לפה כדאי לשאול אם הוא במצבו הטבעי או שלפחות ניתן לזהות את מקורו. אם התשובה היא "לא", כמו במקרה של חטיף האנרגיה, מוטב להשליכו לפח האשפה. הפה הוא לא פח אשפה.

זה המקום להזכיר שאת מה שחשפה חברת שומרי משקל ב-2010 אמרו כל השיטות הבריאותניות שוב ושוב, אבל אף אחד לא שמע. אף אחד לא שמע בעיקר מפני שהרעש שיצרו מסעות הפרסום של הגורמים המסחריים החריש את הצלילים האחרים. הרעש גרם לאנשים להאמין שסלסילת תפוחים ושקית עוגיות הן שוות ערך, כל עוד מספר הקלוריות או הנקודות שלהן זהה. הרעש הזה גרם לאנשים לא לשים לב להרבה דברים חשובים באמת; הראשון שבהם הוא שמי שאוכל תפוח מרגיש טוב יותר ממי שאוכל עוגייה; שריח הפה שלו טוב יותר ושיניו חלקות ולא מחוספסות; שעוגיות ממכרות ותפוח לא; ושמערכת העיכול מעבדת במהירות וביעילות תפוחים אבל מתקשה להתעסק עם עוגיות.

הרעש הזה הוא גם הגורם המרכזי שבגללו כלל 85 משתדל בכל מאודו להסביר דברים שפעם היו מובנים מאליהם ואילו בעשורים האחרונים נהפכו משום מה לנשגבים.

המציאות היא ההוכחה הטובה ביותר לכך ששיטות ספירה אינן עובדות, לפחות על פי הסתכלות סטטיסטית. כי במציאות, אחרי עשרות שנים שבהן הבון-טון היה ספירה אובססיבית - השמנת יתר והמחלות שכרוכות בה רק גוברות בקרב האוכלוסייה.

מתוך הספר "השיטה הסודית" מאת רחל טלשיר, הוצאת כתר, 222 עמודים, שנת 2012. מחיר מומלץ: 98 ¤.

בואו לדבר על זה בפורום תזונה טבעית.