הפרעת אכילה ושמה פסח

מהצום של יום כיפור ועד לאכילת היתר בסעודת הפסח ניתן לראות את המקום המרכזי שמקבל האוכל בתרבות היהודית-ישראלית. עבורנו כיהודים האוכל מחובר עמוק לדת ולטקסים המשפחתיים ולרוב יש לו כמה משמעויות, כשמצד אחד האכילה מבטאת צורך הישרדותי ומנגד היא מבטאת גם חוסן ובריאות של האדם, המשפחה והחברה בכלל.

פסח במיוחד הוא חג משפחתי מאוד המציב יחד סביב שולחן האוכל את בני המשפחה הקרובה והמורחבת. עבור חלקנו סעודת פסח איננה בהכרח אירוע המעורר תיאבון, בטח כאשר 15 דקות מהכניסה לבית מתחילות ההערות על הירידה במשקל של ההיא, על הדיאטה של ההוא, על חדר הכושר שעובד או לא, על שיטת דיאטה חדשה שנכנסה לשוק ועל ההתרגשות כמובן מהאוכל הצפוי הערב.

מה שמתחיל באווירה קסומה וחיובית יכול עד מהרה להפוך לסיוט עבור בן או בת המשפחה הסובלים מהפרעות אכילה, במיוחד כאשר על דבר אחד בטוח לא פוסחים בפסח: אוכל... כל תהליך ההכנות לקראת ערב החג, הבישולים, הישיבה סביב האוכל והאכילה עצמה, יכול להיות נפלא ומשמח, ובעת ובעונה אחת גם להיות פוטנציאל לריבים משפחתיים, מאבקי כוח ומחיקת גבולות.

סיטואציית החג מציבה לפני הסובלים מהפרעות אכילה דילמות קשות ומאיימות, כמו "איך אתמודד עם סעודת החג? כמה קלוריות עלי לחסוך לקראתה? כיצד אעריך כמה קלוריות יש במאכלים שהדודים הביאו? איך אוכל כך שלא ירגישו שאני לא אוכלת? כיצד אצליח לאכול רק פרוסת עוגה בלי שיתפתח בולמוס?"

רמת המאמץ הנדרש כדי לא "ליפול" בארוחה מעין זו היא רבה ומלווה לעיתים בפחד וחרדה. עבור אנשים הסובלים מהפרעות אכילה, כל מפגש עם משפחה רחוקה וחברים, שלא רואים אותם ביום יום, מציבה את החשש מפני ההערות: "רזית מאוד, את נראית חולה..." השמנת קצת, אה?"...מה קרה, לא נותנים לך לאכול בבית?.... "למה את לא אוכלת מהתבשיל שלי, אני ממש נעלבת.. אני אשים לך קצת בצלחת..." , "אני רואה שלמישהו יש תיאבון היום, לבריאות שיהיה....תאכלי, תאכלי..."

חשוב לציין שגם אם ההערות נאמרות בתום לב, הן יכולות לפגוע עד דמעות ולגרור תגובה של בולמוס, הקאה ו/או של צום. חודשים של טיפול ואחזקה יכולים להתפוצץ בתוך סיר הלחץ המשפחתי והערות שלא במקומן. אחד הדברים שאנו שמים אליהם לב במסגרת הטיפול בהפרעות אכילה הוא הקושי בתוך המשפחות לשמור על גבולות בריאים ולדעת מתי לווסת את התגובות הרגשיות זה כלפי זה.

ארוחה המשפחתית של החג אינה מקום בו נוכל לרפא את יקירנו מהפרעת אכילה. בואו נחליט שהשנה נהיה ערים ורגישים ונקפיד לא להעיר על אכילת יתר או אי אכילה, שלא נעיר על משקל גוף שעלה או ירד, שלא נסתכל בצלחת בצורה ביקורתי או בוחנת. שנקפיד לכבד את המרחב האישי של כל אחד, ללא הערות פולשניות (גם אם הן נאמרות בכוונות טובות).

הפרעות אכילה הן מחלה קשה שלא ניתן לטפל בה לבד. יש צורך בטיפול אינטנסיבי על ידי צוות רב מקצועי ומיומן.

אפרת צוק היא דיאטנית קלינית (MSc), ראש צוות תזונה במכון אגם, מרכז רפואי רעות

יהודה ניניו הוא פסיכולוג, מנהל מכון 'אגם', מרכז רפואי רעות.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכולוגיה רפואית.