איזה דיכאון

ישנן הפרעות קשות מדיכאון, אך אין מפחידה ממנו. אנו יכולים לצפות בחולה סכיזופרני ולחוש רחמים כלפיו, אך להיות "בטוחים" שלנו זה לא יקרה. ככל שהאיש מוזר, הוא רחוק מאיתנו. לעומת זאת, רבים יתרחקו דווקא מאדם דיכאוני, גם אם הוא יפה, חכם, ונעים לבריות כי בסרט הזה כולנו היינו במידה זו או אחרת, בתקופה זו או אחרת. 20% מהאוכלוסייה חוותה מתי שהוא רמה כזו או אחרת של דיכאון והגבול בינו ובין "עצב" או "מצב רוח רע", הפוקד את כולנו, דק.

יש המתארים דיכאון כמסך שחור של ייאוש היורד על חייהם. רבים מרגישים שאין להם אנרגיה וכושר הריכוז שלהם נפגע. אחרים נרגזים כל הזמן ללא סיבה נראית לעין. הסימפטומים שונים מאיש לרעהו, אך אם יש לך מצב-רוח רע במשך יותר משבועיים, והתחושות הללו מפריעות לחיי היום-יום שלך, ייתכן מאוד שאתה סובל מדיכאון קליני. בדרך-כלל כמה מהסימפטומים מופיעים מספר שבועות לפני התקף דיכאון מלא.

לכן, חשוב לזהות את הסימפטומים ולפעול יחד עם הרופא כדי למנוע את החמרת הדיכאון. אלא שרבים מהסובלים מדיכאון אינם מחפשים עזרה, אף שרובם היו מפיקים תועלת מטיפול. יש המנסים להזיק לעצמם ע"י האמונה שהרגשתם לא תשתנה. יש לי מטופלים שמצב רוחם משתפר מאוד אחה"צ ובערב. יש רבים שמצבם מחמיר בסופי שבוע.

אלה גם אלה בטוחים באמונתם, שלא יחול כל שיפור, אף שהם חווים שיפור מדי יום אחה"צ או מדי יום ראשון, כשסוף השבוע הקשה חולף. כיום ניתן להגיע לאיכות חיים סבירה ביותר ולחיות עם הדיכאון. קיים מגוון רחב של תרופות, הזמן הנדרש להתחלת השיפור במצב הרוח קצר ותופעות הלוואי מתונות מאי-פעם, אם כי לא אחת יש צורך להחליף את התרופה כדי למצוא את המתאימה ביותר, זו שתהייה יעילה ביותר, מצד אחד, עם מינימום תופעות לוואי, מצד שני.

עוד ועוד מחקרים מצביעים על כך שהשילוב בין טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי (שיחות) הוא שילוב מנצח. הטיפול התרופתי משפר מאוד את היכולת להפיק תועלת מהטיפול הפסיכולוגי. הטיפול הפסיכולוגי, מצידו, מחזיר לאדם את תחושת השליטה שאבדה ומלווה אותו בתקופת ההסתגלות לתרופה.

דיכאון מאג'ורי מפריע מאוד למהלך החיים, פוגע בתיאבון ובשינה או מגבירם, פוגע ביכולת לעבוד ולאהוב, שני המאפיינים העיקריים לבריאות נפשית, עפ"י פרויד.

הסימפטומים כוללים: תחושות קבועות של עצב, רגזנות או מתח; ירידה בהתעניינות ובהנאה מפעילויות יומיומיות או תחביבים; אובדן אנרגיה, תשישות חרף היעדר פעילות; שינויים בתיאבון, המלווים באובדן משמעותי או עלייה משמעותית במשקל; שינוי בדפוסי השינה, כמו קושי להירדם, יקיצה מוקדמת או שנת-יתר; חוסר מנוחה והאטה בפעילות; קושי בקבלת החלטות ובריכוז; תחושה של חוסר ערך, חוסר תקווה ואשמה; מחשבות אובדניות או מחשבות על המוות.

דיסתימיה היא צורה אחרת של דיכאון מתון הרבה יותר המורגש רוב הזמן במשך תקופה של למעלה משנתיים. הסימפטומים דומים לאלה של הדיכאון המאג'ורי, אם עוצמתם פחותה.

דיכאון עונתי (Seasonal Affective Disorder) מאופיין בסימפטומים הנצפים באפיזודה של דיכאון מאג'ורי, אלא שהם מופיעים בצורה סדירה בעונות קבועות בשנה.

דיכאון לאחר לידה (Postpartum Depression) נמשך לרוב מהלידה במשך מספר חודשים, אם כי הוא יכול להופיע אצל אימהות בתוך השנה הראשונה. גם במקרה זה הסימפטומים דומים לאלה של דיכאון מאג'ורי, אלא שכעת הם מפריעים ליכולת של האם ליצור קשר עם התינוק. חשוב מאוד לחפש עזרה, אך יש להבדיל זאת מכמה ימים של מצב רוח ירוד שחולפים מאליהם לאחר הלידה (Baby Blues).

הפרעה נוספת במצב-הרוח היא הפרעה דו-קוטבית (Bipolar disorder), שחייב לכלול לפחות אפיזודה אחת של מאניה, מצב-רוח מרומם מאוד, ללא כל אחיזה במציאות, המאופיין במצב פסיכוטי (ניתוק מהמציאות). בזמן מצב-רוח כזה האדם מאבד שליטה על מעשיו, מצד אחד, אך מרגיש כל-יכול, מצד שני. הוא כמעט ואינו ישן, עושה מעשים חסרי שיפוט, מפריז מאוד ביכולותיו ובחלוף מצב-רוח זה נכנס בדרך-כלל לדיכאון עמוק וממושך.

סוג זה של הפרעה מגיב טוב יותר לטיפול תרופתי מאשר לשיחות, הטיפול התרופתי כולל סוג של מייצב מצב-רוח (לרוב ליתיום) ומטרת השיחות לעזור לאדם לזהות את סימני ההפרעה בעודם באיבם ולקבל עזרה מיידית וכן לתפקד עם מחלתו כמו עם כל מחלה כרונית אחרת.

חשוב לציין שבניגוד למצבים פסיכוטיים אחרים, אדם יכול לחזור לעצמו לחלוטין בין ההתקפים הקשים, הניתנים למניעה ע"י התמדה בטיפול מתאים.

אין גורם אחד ויחיד לדיכאון ולרוב מדובר על צירוף גורמים. בכל מקרה, לא מדובר במצב רוח חולף, אלא בתופעה הקשורה לשינויים במוח ולחוסר איזון ביוכימי שנלווים לו אותות במוח ובמערכת העצבים. כימיקלים אלה הם מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטורים), שהידועים שבהם, עליהם גם פועלות התרופות נוגדות הדיכאון הם: סרוטונין (עליו משפיעות תרופות כמו פרוזק, סרוקסט, פבוקסיל, ציפרמיל, ציפרלקס ולוסטרל), נוראדרנלין (עליו משפיעה בעיקר אדרונקס, אם כי תרופות מסוימות משפיעות על הסרוטונין והנוראדרנלין גם יחד למשל, אפקסור, רמרון ואיקסל), דופאמין (עליו משפיעה בעיקר הזייבן) וגאבא.

היסטוריה משפחתית, חלקה גנטית, מהווה גורם חשוב בהתפתחות דיכאון, שיכול לעבור מדור לדור באותה משפחה. עם זאת, בהחלט לא מדובר בהעברה גנטית בלבד והרקע המשפחתי כולל היסטוריית חיים מורכבת וקשיים במהלך החיים, כאשר הדיכאון עלול להיות מועבר מדור לדור בעיקר ע"י למידה (חיקוי כמעט אוטומטי של הורה דאגן, דיכאוני, חרדתי המעורר תחושה של חוסר אונים, הנלמד ע"י הצאצא). אירועי חיים שליליים תורמים במידה רבה להתפתחות דיכאון, אם כי דיכאון יכול להופיע ללא רקע של אירועי חיים חריגים.

קיים קשר ישיר בין ההתקפים הראשונים של דיכאון לאירועים כמו שכול, מחלה גופנית קשה, אובדן מעמד אישי או כלכלי, אך ההתקפים החוזרים מופיעים כמעט ללא נוכחות גירוי סביבתי.

ד"ר גידי רובינשטיין - מרצה בכיר לפסיכולוגיה בביה"ס למדעי ההתנהגות של המכללה האקדמית נתניה ופסיכותרפיסט העובד בקליניקה פרטית בת"א

כאמור, השילוב בין טיפול תרופתי ופסיכולוגי הוא שילוב מנצח. בשיחות הטיפוליות חשוב לשאול את השאלות הנכונות בעיתוי הנכון ובאופן שאינו פוגע בהגנות של האדם. חיטוט עצמי רב מדי נמצא במחקרים כמעודד נבירה שלילית (rumination), המגבירה את הדיכאון ופועלת להנצחתו.

המטופל הדיכאוני מרחיק מעליו אנשים ע"י התרכזותו בעצמו ולכן הוא סובל מבדידות קשה. תפקידו של המטפל להיות בן-ברית אמפאתי, להיכנס לנעליו של המטופל, אך לא לבוסס יחד איתו בבוץ. להבין את החשכה אך לראות ולהראות את האור. טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, שנועד לדרבן את האדם לפעילות ולשנות דפוסי חשיבה שליליים, הוכח כיעיל, אך עלול לעורר התנגדות רבה אצל חלק מהמטופלים. לכן המטפל צריך להיות פתוח לשילוב של גישות שונות תוך פתיחות מרבית לעולמו ואישיותו של המטופל המסוים העומד בפניו.

בואו לדבר על כך עם גידי רובינשטיין בפורום פרפקציוניזם, וורקוהוליזם ולחץ בעבודה.

לאתר הבית של ד"ר רובינשטיין