טיפול בחרדה

עוד בנושא: תרופות נגד חרדה, שיטיון dementia

שלום רב, ותודה על כל הפידבקים והפניות שקיבלנו בעקבות הטור הקודם! רק אזכיר את תמצית הפרק הקודם כדי שהפעם אספר לכם כיצד אפשר להתמודד טוב יותר עם חרדות. בפעם הקודמת גוללתי בפניכם מה קרה כאשר לראשונה ניסיתי לצלול. שם הרגשתי מה היא חרדה אמיתית. ראשית, היו תחושות גופניות רבות שהרגשתי. חוסר אוויר (כמובן שאוויר לא היה חסר, הוא פשוט הגיע ממיכל החמצן שהיה על גבי), תחושה שמשהו תקוע בגרון, דפיקות לב, וקצות הידיים היו מדוגדגות, כאילו נמלים הולכים עליהן. הנשימה הייתה מהירה ושטחית. חוץ מזה, הייתי נתון בשבי של המחשבות שהתרוצצו בראשי. למרות שידעתי שאין סיכוי שזה יקרה, הרגשתי כל הזמן כאילו אני עומד למות.

הבה נשוב ונחלק את החרדה למרכיביה השונים, ונלמד, יחדיו מה לעשות. נתחיל בסימנים הגופניים. הם כל כך מגוונים ושונים, ושמעתי ממטופלים שונים על כל כך הרבה סוגים של תחושות גופניות שונות ומשונות, כך שאל תתפסו אותי במילה. הסימנים הגופניים השכיחים הם: דפיקות לב, תחושות חנק ברמות שונות, זרמים בידיים וברגליים, כאבי גב, בטן וראש, שלשולים, לחץ או כאב בחזה ובבטן, רעד ועוד. הדרך הטובה ביותר, האמיתית, שלא דורשת הכנה, היא פשוט לזכור שהתחושות הללו עוברות אחרי חצי שעה, ובדרך כלל כבר אחרי כמה דקות. נכון שבאותו רגע זה מרגיש נורא, אבל אי אפשר לסבול מכל הסימנים הגופניים בלי הפסקה. בסוף, ולפעמים אפילו כבר אחרי כמה דקות מעטות, יש החלשות ובסוף כל הסימנים נעלמים. למתקדמים שבינינו, שיודעים מהי הרפית מתח ושרירים, אפשר להשתמש בה. אבל, הרפיית נשימות, לא מתאימה, למי שלא עשה אותה מעולם. שימוש בהרפיה דורש הכנה ותרגול קודם. אם תעשו הרפיה לראשונה כשאתם בחרדה, רק תרגישו גרוע יותר. אישית, למרות שהייתי אמון על הרפיות מנטליות והשימוש בהן, התחלתי להסדיר את הנשימה רק אחרי שלוש דקות תמימות, שזה הרבה זמן במונחים של חרדה. בקיצור: אם התאמנתם בעבר בהרפיות, זה הזמן להשתמש בהן. ואם לא, הכלי הזה לא רלוונטי עבורכם. בדיוק כמו לרכב על אופניים. דורש אימון. אין מה לעשות.

המרכיב הרגשי של החרדה הוא של פחד, של תחושה כי כדאי לברוח, למרות שלפעמים אין בכלל לאן. כאן יש את אחד משני המרכיבים החשובים. אסור לברוח מהסיטואציה. אם בורחים, רק גורמים לחרדה להחמיר. יש כאלה שיגידו: "אבל אני עומד למות, מה - להישאר שם?". אז אם אתם מסוגלים, עדיף בהחלט שכן. כמובן שאם זה מעבר ליכולתכם, אז לא. אבל כמה שאתם רק יכולים, עדיף חד משמעית להישאר ולהתמודד. אם אתם בורחים, הסיכוי שתסבלו בעתיד מחרדה גדל.

להזכירכם, למחשבות תפקיד חשוב במקרים הללו של חרדה, ויש מחשבה שמשהו נוראי עומד לקרות וכנראה גם יקרה. המחשבות מציפות ולא נותנות מנוחה. וכאן טמונה ההתמודדות האמיתית. זיהיתי את המחשבות השובבות הללו, המחשבות שקבעו בשבילי את המציאות. המחשבות שהפכו סיטואציה תמימה למפחידה. אבל אני לא הרשתי להן לנהל אותי. בשום פנים ואופן. אם הן לא הגיוניות, אין סיבה בעולם שאני אסכים לחשוב אותן. כך קרה, בהדרגה זיהיתי אותן ונטרלתי אותן. לאחר הנטרול יכולתי להביט סביב ולראות את היופי סביבי. הם לא הרפו, שבו ותקפו אותי, אבל כמי שיודע איך עובד טיפול בחרדה ומה עושים עם חרדה, לא הרשתי להן לנהל את החוויה שלי באותו רגע.

לאחר עשר דקות סימנתי לעמית שאנחנו מוכנים לצלול. הסטיל הטבועה מול חופי אילת היתה מדהימה. דגים, אלמוגים, עולם של שקט. מאז חזרתי וצללתי כמה פעמים, כולל קורס צלילה. בכל כניסה למים אני נזכר בחרדה, מרגיש תזכורת חלשה ורחוקה למה שקרה לי אז, ושוב בוחר שלא לוותר, ולהלחם בחרדה שוב ושוב מחדש. בכל פעם ההתמודדות קלה יותר. מומלץ.

בהזדמנות זו, אני מציע לכם לכתוב לי, אל [email protected] ולספר על החרדות שלכם, בכדי שאוכל לספר בטור הזה על כיצד להתמודד עימן.

ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל מרכז ד"ר טל לתמיכה רגשית ונפשית.

בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה.