אלכוהול, סמים ופעילות גופנית

השימוש בסמים, אלכוהול ועישון גובל לעתים בהתמכרות, מה שמשפיע לא אחת על המצב הבריאותי, הנפשי והחברתי של המכור. כיום, בעולם מנסים להפעיל על בסיס קבוע תוכניות מסוגים שונים, על מנת למתן התמכרויות שונות. לפיכך, מוסדות מחקר ברחבי העולם בודקים הרגלי פעילות גופנית בקרב מכורים, וזאת על מנת להבין בצורה טובה יותר את המניעים להתמכרות ואת אופן הטיפול בה.

חשוב לציין שפעילות גופנית אצל מתמכרים תשפיע לחיוב על פרמטרים רבים ומומלץ לבצעה במינונים ובעצימות בהתאם למצבו של האדם המכור.

במרבית המקרים אותה התמכרות תשפיע לרעה על היכולת הספורטיבית שהושגה ועל התפקוד של איברים שונים, ותגרום לתהליכים קטבוליים. לדוגמה, צריכת אלכוהול פוגעת במערכות גופניות שונות, לרבות בכבד. במקרה זה הפעילות הגופנית תשפר את היכולת הגופנית הכללית, אך לא תמנע את הפגיעה הצפויה באיברים שונים. לאלכוהול אין כמעט ערך תזונתי. הוא מכיל 7 קלוריות לגרם, כך שתרומתו היא בעיקר לעלייה במשקל. בכל הקשור לפעילות ספורטיבית, שתיית אלכוהול פוגמת בתפקודי הגוף באופנים הבאים:

ביכולת המוטורית - במיוחד במקצועות ספורט המאופיינים בכוח מתפרץ. שתיית אלכוהול מדכאת את מערכת העצבים ופוגעת בקואורדינציה, בשיווי המשקל, בראייה, ביכולת הדיוק ובזמן התגובה וגורמת לעלייה בסיכון לפציעה.

הגדלת הסיכון להתייבשות, עקב איבוד נוזלים רב.

פגיעה בשמירה על טמפרטורת גוף מאוזנת בשל התרחבות כלי הדם ואיבוד חום.

אלכוהול גורם להפרשה גבוהה של אינסולין, וכפועל יוצא מכך להורדת רמת הגלוקוז בדם ולפגיעה ביכולת לפרק שומן לשם אנרגיה לפעילות גופנית.

אלכוהול גורם להתאוששות ארוכה לאחר פעילת גופנית מאומצת, כך שכאבי שרירים יישארו לזמן ממושך יותר עקב צריכת אלכוהול.

אלכוהול פוגע ביכולת ספיגת אבות המזון וויטמינים, בעיקר ממשפחת ויטמין B, מה שעלול לגרום להיווצרות אנמיה.

הארגון האמריקאי לרפואת ספורט (ACSM) ממליץ להימנע מצריכת אלכוהול כ-48 שעות לפני פעילות ספורטיבית מאומצת. לאחר הפעילות מומלץ להרבות בשתיית מים ולצרוך מזון, על מנת לבנות ולמלא את מצבורי הגליקוגן בשריר ובכבד. רק לאחר האכילה ניתן לשתות אלכוהול, כך שגם ספיגת האלכוהול תואט בזכות עיכול המזון.

עישון הוא הרגל מזיק אשר גורם לנזקים בריאותיים רבים, כגון: תחלואה של מחלות לב, התפתחות סוגי סרטן שונים, היצרות כלי הנשימה ופגיעה ביכולת הריאות להוביל חמצן ולפנות גזים מהגוף, הזדקנות מערכות גופניות שונות, תמותה בטרם עת, עלייה בלחץ הדם והדופק, פגיעה בפוריות הגבר.

מסתבר שעישון לאחר פעילות גופנית או לפניה (הן פעילות אירובית והן פעילות אנאירובית) מזיק לבריאות באופן משמעותי יותר, לעומת מצב שבו לא מעשנים לפני או אחרי הפעילות הגופנית.

שאיפת עשן הסיגריות משליכה על תהליכים פיזיולוגיים ומפחיתה את כמות החמצן בעת הפעילות הגופנית, עובדה המשפיעה על היכולת האירובית והיכולת האנאירובית. העישון גורם לירידה בתפקודי ריאות עקב היווצרות ליחה סמיכה (מוקוס), דלקת ואף התעבות שרירי הנשימה הגורמים להיצרות כלי הנשימה. בנוסף, הוא גורם לירידה באלסטיות הריאה ולירידה ביכולת להעביר חמצן ואבות מזון אל הרקמות, בעיקר אל השרירים.

עישון הסיגריות גורם להסתמכות גבוהה על פחמימות כמקור אנרגיה במנוחה ובפעילות גופנית. בנוסף לכך, בקרב מעשנים ניכרת עלייה של כ-5% בהוצאת האנרגיה של שרירי הנשימה. זאת, בשל דרישת החמצן הגבוהה במאמץ על ידי השרירים. עקב כך מתאמנים אירוביים מעשנים, העוסקים במאמץ מתמשך, עלולים לגרום לדלדול בכמות הגליקוגן בשריר והגלוקוז בדם. בנוסף, עישון בקרב מתאמנים עלול להביא לחוסר יכולת להתמיד ברמת המאמץ בו התאמנו עד לנקודה זו.

הניקוטין עצמו גורם להיצרות כלי הדם, ובכך מפחית את זרימת הדם דרכם ופוגע באספקת החמצן לרקמות לאורך זמן.

מחקרים מצאו כי פעילות גופנית מסייעת בגמילה. ההסבר לכך הוא שחומרים כמו סרוטנין, דופמין ואנדורפינים משתחררים בזמן פעילות אירובית (כגון ריצה) ומקנים תחושה טובה, בדומה לאופוריה הנגרמת מסמים חברתיים (כמו הרואין, מריחואנה וכו').

ד"ר איתי זיו הוא סגן מנהל קמפוס 'שיאים' באוניברסיטת תל אביב.

בואו לדבר על זה בפורום רפואת ספורט לבריאים ונכים.