התאלמנות - הפנמה בעקבות אובדן
מוות של בן זוג אהוב הוא שינוי גדול וכואב בחיים. בעזרת תמיכה נפשית ניתן ליצור שגרת חיים חדשה ובריאה, ובמקביל לשמור על קשר פנימי עם המת
התאלמנות, אובדן בן זוג או בת זוג, היא מצב המביא עימו כאב, עצב ובדידות קשים מנשוא. המפגשים היומיומיים עם האלמנות מקיפים תחומי חיים רבים ובאים כגלים ההולכים ומתגברים. רגעים אלו מעמתים את האלמן או האלמנה עם המציאות החדשה ויוצרים אט-אט את הפנמת האובדן.
השגרה רצופה ברגעים שבהם פוגשים האלמנים והאלמנות את האובדן: הסטטוס בתעודת הזהות משתנה. דיבור טבעי בלשון רבים, "אנחנו", הופך לדיבור בגוף ראשון יחיד - "אני". סופי השבוע הופכים עכשיו מאיימים. החפצים של בן או בת הזוג עדיין נמצאים בבית, הבגדים, התמונות, ספת הטלוויזיה שישבו בה. מזפזפים בטלוויזיה כי אי אפשר להתרכז בשום דבר, בוודאי שלא בספר טוב, וחוזרים לאותו עמוד שוב ושוב כשכבר מנסים לקרוא. המיטה ריקה בלילה, וכשמתעוררים מתוך חלום על האהוב או האהובה, היד שנוגעת בכר מגלה שהוא ריק. מכשיר מתקלקל בבית וצריך להתמודד לבד עם אנשי מקצוע. נולד הרצון לעבור דירה או לשפץ את הבית ואיתו הפחד מאיך נרגיש בבית חדש בלעדיו או בלעדיה. מעגלי זוגות של חברים טובים, שהיה נעים לפגוש בעבר, קשה לפגוש עכשיו כי כל מפגש עמם מזכיר את הכאב. מתחילים ניסיונות להכיר ולמצוא מעגל חברים חדש של יחידים. עולות השאלות, למה זה היה צריך לקרות עכשיו כשהכול מורכב יותר, ובכלל... למה זה היה צריך לקרות דווקא לי?
אובדן בן או בת זוג הוא משבר ברובד התפקיד (הורי, תעסוקתי ועוד) וברובד הזהות. השינוי בתחושת הזהות הוא לעיתים קרובות עיקר הקושי משום שהוא מעלה שאלות נוקבות: "מי אני בלי בן הזוג?", "איזו משמעות אני יכול למצוא בחיים בלעדיו?" שינוי זה עלול ליצור ירידה בדימוי העצמי, רגישות לדחייה והרגשה של חשיפת יתר מול אירועים שכזוג היה קל להתמודד איתם ממקום רגשי מוגן יותר. תחושה שכיחה היא שגם אם יש מעגל תומך וקרוב של בני משפחה וחברים, אף אחד אינו יכול להבין ולהרגיש בדיוק את עוצמות הצער והכאב. חלק מהאלמנים מספרים על חוויה סובייקטיבית של הוצאה מחוץ למעגל החיים או החברה. 
שלבי עיבוד האבל מתאפיינים בתחושות הלם ראשוני, הכחשה, עצב עמוק, כעס על המת או על הסביבה, התמקחות עם המצב, דיכאון, ולבסוף שלב של התארגנות מחדש. אובדן בן זוג מעורר קשת רחבה של רגשות ותגובות: בכי, הסתגרות, עשיית יתר, קשיי שינה, בעיות באכילה ועוד. לרוב, ההתמודדות מעגלית: יש תקופות קלות יותר ויש תקופות של נסיגה לתחושות שונות. כיום מקובל יותר להתייחס לתהליך ההתמודדות עם האובדן לא כאל כזה שיש בסופו "השלמה" אלא כאל תהליך שבו שני מסלולים: מסלול התנהגותי רגשי - התפקוד בחיים, תחושות הדיכאון והחרדה משתפרים עם הזמן, ההערכה העצמית עולה ותחושת משמעות החיים מתחדשת. זהו מסלול שבו ניתן לראות שיפור בהתמודדות ככל שעובר הזמן, יחד עם תהליכי ההפנמה. יש לו התחלה אמצע וסוף. המסלול השני הוא מסלול הקשר עם המת - נתיב פנימי שבו נמשך תמיד הקשר עם דמותו המופנמת של המת, בעולמו הנפשי של האלמן. הקשר נמשך באמצעות זיכרונות, מחשבות ורגשות ויכול להימשך שנים רבות. השינוי בו מתרחש בעיקר בטיבן ובעוצמתן של התחושות.
ההבנה שאפשרי לשמר את הקשר עם המת במסלול הפנימי (שהיא נורמטיבית, נכונה ומתרחשת בפועל אצל כל אדם שאיבד בן זוג), ולמרות זאת להמשיך בחיים במסלול אחר, היא הבנה מרגיעה, שנותנת לגיטימציה להמשיך להרגיש ולזכור יחד עם האפשרות לבנייה מחודשת.
צעד ראשון בטיפול באדם המתמודד עם אובדן בן זוג הוא לאפשר לו לדבר באופן פתוח וחופשי על כל הרגשות והתגובות שהתעוררו בעקבות האובדן. מכיוון שאבל על מות אהוב הוא גם תהליך אישי, העזרה הנפשית תאפשר לאלמן או לאלמנה להתחבר לאבל הפרטי ולאופן שבו היו רוצים לזכור מחד ולהמשיך בחיים מאידך. התמיכה הנפשית נותנת לגיטימציה לתחושות מסוימות שקשה לשתף בהן אנשים אחרים, גם אם הם קרובים, כמו ההרגשה שחשוב להמשיך ברובד מסוים את הקשר עם הנפטר, אף אם ברובד אחר האדם מתמודד עם המציאות החיצונית.
עיבוד הפרידה מבן או בת הזוג - חשוב לדבר על רגעי הפרידה, גם אם האלמן או האלמנה הרגישו שלא הספיקו לעשותה. דיבור זה מאפשר סגירת "עניינים בלתי פתורים" סביב המוות כמו גם עיבוד רגשי של התקופה הקשה שקדמה לו, במידה שמדובר על מוות ממחלה קשה.
עיבוד תחושת האשמה - אשמה היא תחושה שכיחה ומייסרת כשבן זוג נפטר, ולכן חשוב לעבדה בטיפול. אשמה על מה שלא נאמר, על מה שלא נעשה, על מה שיכול היה להיות.
התארגנות מחדש - עם הזמן מתחיל תהליך של התארגנות מחדש. הטיפול מקדם תהליך זה ועוזר בהתמודדות היומיומית עם קבלת החלטות משמעותיות לבד במקום בזוג, התלבטויות הוריות, חברתיות, כלכליות או תעסוקתיות.
הבנית משמעות מחודשת לחיים - זהו שלב מתקדם של תהליך ההתמודדות עם האובדן ובו, באמצעות העזרה הנפשית, אפשר להתחיל להבנות משמעות מחודשת לחיים ללא נוכחות בן הזוג באופן מציאותי אלא רק במישור פנימי. האלמנים והאלמנות לומדים לגבש תחושת זהות מוצקה יותר גם ללא המת, למצוא הנאות חדשות, לחזור לתחביבים ישנים, לפתח מעגלים חברתיים, ליצור שינוי בעיסוק או בעבודה, ללמוד ליהנות שוב ממה שיש לחיים להציע ואולי גם לחפש פרק ב'.
שינוי לטובה נחווה לעיתים על ידי אלמנים כסוג של "בגידה במת", כאשר, למשל, עוברים בית או עיר מגורים, נהנים מאירוע, מטיפוח אישי, מנסיעה לחו"ל, מסופי שבוע עם חברים, ובמיוחד כשמוצאים אהבה חדשה. לפעמים קשה לאלמנים להודות בפני חברים או משפחה על תחושת הסתגלות למצב, ו"חלילה" הנאה מהחיים במתכונתם החדשה. בטיפול אפשר "להודות" בזה ואף לקבל חיזוקים ליכולת המחודשת ליהנות.
משום שהתאלמנות היא חוויה של בדידות ושינוי מצב קיים, רצוי לקבל עזרה נפשית בהתמודדות ובעיבוד האבל ולא לחוות אותם לבד. לעיתים קשה לבקש עזרה דווקא במקום שהכי זקוקים לה. הקושי נובע מכך שהעצב והכאב גדולים מנשוא ואין כוחות לעשות את הצעד, מתוך ההרגשה שעצם הפנייה לבקשת עזרה היא הודאה בנזקקות כלשהי, או מפני שפנייה לעזרה מדגישה שהחיים אכן השתנו - והמוות אכן קרה. דווקא בגלל כל אלו, חשוב לאזור את האומץ ולפנות לקבלת עזרה.
החיים לא נעצרים. הם משתנים. בדידות היא תחושה סובייקטיבית, בדרך כלל לא נעימה ולרוב גם כפויה. תחושת ה"לבדיות" היא היכולת לחזור וליהנות מלהיות עם עצמכם בשקט, בשלווה וברגיעה, וניתן לבחור בה. הבדידות הלא רצויה שנכפית בתקופה הראשונה לאחר מות האהוב עשויה להשתנות עם הזמן באמצעות תמיכה נפשית.
ניתן להיעזר בטיפול פרטני אישי באמצעות שיחות או בקבוצות תמיכה לאלמנים ואלמנות, שבהן ישנה גם אפשרות לפגוש ולהכיר אנשים שחווים את אותה סיטואציה ונמצאים במקום דומה בחיים, מתוך תקווה לעבד את שלבי האבל ולהמשיך מחוזקים יותר רגשית. לכל טיפול יש יתרונות משלו וכל אדם בוחר בטיפול הנכון ביותר עבורו. ישנן קבוצות תמיכה ומטפלים מוסמכים בכל רחבי הארץ. כדי לחוש בשינוי אישי ולהקל על ההתמדה במפגשים, רצוי לחפש קבוצה הקרובה למקום המגורים.
אני מזמינה אתכם להצטרף לפורום "משפחות חד הוריות - תמיכה וייעוץ רגשי", בית חם, תומך ומקצועי להורים במשפחות חד הוריות. שאלו שאלות וגלו עד כמה שיתוף עוזר בהתמודדות.
ליאת ברעוז היא פסיכותרפיסטית מוסמכת ועובדת סוציאלית קלינית.
בואו לדבר עם ליאת ברעוז בפורום משפחות חד הוריות - תמיכה וייעוץ רגשי.
