טכנולוגיה ומשפחה: הפרעות בקשר

האייפון ושאר מכשירי הטלפון המשוכללים נהפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו ומעניקים לנו כלים ואפשרויות שבעבר הרחוק יכולנו רק לחלום עליהם: מזמינו?ת בלתי מוגבלת לאינפורמציה ועד אפליקציות שונות שמטרתן לבדר אותנו. הבעיה היא שהטכנולוגיה מלווה אותנו גם כשאנו נמצאים בטריטוריה הפרטית של ביתנו ובחיק משפחתנו.

אנו הופכים להיות עבדים של הטלפון הסלולרי והמחשב. מקבלים שיחות מעמיתים בעבודה, התראות וצפצופים בלתי פוסקים בעקבות מיילים ומסרונים שנשלחים אלינו בשעות לא שגרתיות. בין לבין אנו מציצים באופן אובססיבי כמעט במחשב כדי לבדוק האם משהו השתנה בעולם והאם במקרה נוספו לנו חברים וירטואליים בפייסבוק.

כך קורה ששעות הפנאי המעטות שלנו מוקדשות גם הן לעבודה. אנו הופכים להיות זמינים בכל מקום ובכל עת, דבר הפוגע בקשרי המשפחה שלנו: בזמן האיכות עם ילדינו ובני זוגנו, בשיחות שאנו יכולים לנהל עמם ללא הפרעה ובבניית מערכת היחסים ההדדית.

"הטכנולוגיה מאפשרת זמינות תמידית", קובע ד"ר אודי בונשטיין, פסיכולוג קליני. "אם בעבר יכולנו להתחבר לאינטרנט ולקבל מיילים רק בשעות בהן היינו בעבודה מול המחשב, כעת יש טכנולוגיה המאפשרת לנו לקבל מיילים כל שעות היממה ישירות לנייד שלנו. אנו מקבלים מסרונים ומיילים ללא הרף, והדבר הופך אותנו לזמינים לעבודה במשך 24 שעות ביממה.

"מגמה זו קשורה גם למקומות עבודה שלכאורה מספקים את כל צרכי העובד, דבר אותו ניתן לראות בעיקר בחברות הייטק. במקומות עבודה כאלה ניתן למצוא פעילויות לשעות הפנאי, מכון כושר, חדר אוכל מפנק ואפילו פעוטון, והתחושה היא שהעובד עובר לגור במקום העבודה שלו, שאין לו מה לחפש בחוץ כי הכל מסופק לו בידי מעסיקיו. מבחינת ההספק של העובד יכול להיות שזה משתלם, אבל מבחינת חיי המשפחה זה נורא ואיום. מצב זה יכול אולי להתאים לרווקים, הרבה פחות לאנשי משפחה".

לדברי ד"ר בונשטיין, "הגבולות בין הפרטי והציבורי, בין הבית לעבודה, מיטשטשים עד למצב בו הם כמעט נעלמים. אם אני למשל יושב עם ילדיי באמצע ארוחת ערב משפחתית ומבקש לדעת כיצד עבר יומם, ופתאום הנייד מצלצל וחבר מהעבודה מבקש לדעת מה קורה, לאחר מכן יש מסרונים עליהם אני חייב לענות; כך נוצר נתק בשיחה עם הילדים, והקשר עם המשפחה מתפספס והופך לקצר וענייני. גם הטכנולוגיה שמאפשרת לנו להתחבר עם כולם באמצעות הטוויטר והפייסבוק יוצרת שרשרת של העברת מידע עם פסאדה של קשר אישי. אני שווה יותר אם יש לי יותר חברים. חבר הופך למי שעושה לי לייק באחת מהרשתות החברתיות, והקשר הבינאישי הופך להיות רדוד ולא אישי".

כולם מכירים את הסיטואציה בה יכולים בני משפחה אחת להיכנס לרכב, וכל אחד מתבודד עם המכשיר שלו: הראשון שומע מוסיקה באייפוד, השני משחק באייפון והשלישי שולח מסרונים בסלולרי. מצד אחד יש שקט ואין מריבות, אך מצד שני אין תקשורת בין בני המשפחה והמצב בהחלט לא תקין.

עם זאת, קידמה אינה רק דבר שלילי והטכנולוגיה לעיתים גם משרתת את הקשר המשפחתי והזוגי. "ניתן לראות גם דברים שהם נחמדים וטובים בחידושים הטכנולוגיים ובזמינות האינסופית שלנו לחיזוק הקשר המשפחתי", אומר ד"ר בונשטיין. "הילדים יכולים לשלוח מסרונים ולדווח מה קורה להם במהלך שעות היום והלימודים ולקבל מענה מיידי, עצה, מחמאה, חיזוק מההורים העסוקים, דבר שלא היה קיים בעבר. אני יכול להיות זמין לבני משפחתי גם כשאני בעבודה, בזמן פגישה או נסיעה והדבר בהחלט חשוב".

העולם מתפתח ואי אפשר לעצור את הקידמה. השאלה היא איך אנו כבני אדם וכהורים יוצרים את האיזון בין הטכנולוגיה לבין הקשר המשפחתי.

ד"ר בונשטיין: "כל משפחה צריכה להגדיר לעצמה את הגבולות שלה. במצב שבו הטכנולוגיה מטשטשת את הגבולות שלנו, אנו כמשפחה יוצרים גבולות חדשים ונכונים עבורנו. ניתן להגביל את זמן ההתעסקות במכשור הטכנולוגי: אם אנו נוסעים ברכב נסיעה ארוכה, משחקים חצי שעה ואחר כך משוחחים. בארוחה משפחתית ניתן להחליט שלא עונים על טלפונים במשך חצי שעה אלא רק נמצאים יחד; אפשר לכבות פלאפונים וטלוויזיה בשעת הקראת הסיפור בערב. כך נוכל ליהנות מפלאי הטכנולוגיה ומצד שני לשמור על הקשר הבינאישי החשוב כל כך בין בני המשפחה. זו משימה לא קלה, אך חיונית".

בואו לדבר על זה עם ד"ר בונשטיין בפורום פסיכולוגיה קלינית.