פרפקציוניזם: נטייה לא מושלמת

"אנו חיים בחברה תחרותית המכתיבה נורמות נוקשות הנוגעות להישגיות", מסביר ד"ר גידי רובינשטיין, פסיכותרפיסט ומרצה בכיר לפסיכולוגיה במכללה האקדמית נתניה "מגיל צעיר מופעל עלינו ועל ילדינו לחץ עצום להישגיות; לחץ המדרבן אותנו להגיע להישגים, להיות תלמידים טובים, חיילים ממושמעים, סטודנטים מבריקים ולעיתים אף עובדים מצטיינים, אלא שלחץ זה גובה מחיר כבד. במחקרים התגלה כי יש קשר בין הפרעות נפשיות לבין פרפקציוניזם: הפרעות של חוסר החלטיות, אנורקסיה, בולימיה, תחושות בושה וכישלון, דיכאון והפרעות אישיות נוספות. מצבי לחץ, מבחן והערכה מביאים להחמרת הפרעות אלה אצל הפרפקציוניסטים".

"חוקרים שונים הראו כי לפרפקציוניזם היבטים חיוביים, כאלה המקדמים את התפתחות האישיות. לעומת זאת, קיימים היבטים שליליים, המעכבים והמייצרים פסיכופתולוגיה", ממשיך ד"ר רובינשטיין, מנהל פורום פרפקציוניזם באתר doctors. "אדם המצוי במצב של דאגנות מחשש לשגות; אן תחת ציפיות הוריות ובעקבות כך ביקורת וספקות נמצא ברמת סיכון גבוהה לפיתוח הפרעות נפשיות. יש לבחון לאיזה כיוון יתפתח הפרפקציוניזם, דבר התלוי בגורמים הקיימים בסביבתו המידית של האדם. אם ההורים משדרים לילד: 'קבלה על תנאי', אזי הוא ישאף לשלמות על מנת להתקבל על-ידי הוריו".

"במקרים רבים, לפרפקציוניזם בעבודה מתלוות שתי תופעות, מנוגדות לכאורה זו לזו, דחיינות והתמכרות לעבודה", מסביר ד"ר רובינשטיין. "במקרה של דחיינות, אם הפרט חייב להגיע לתוצר סופי שיהא כליל השלמות, קרוב לוודאי שהדבר ישתק אותו וימנע ממנו מלבצע את הצעד הראשון או את הצעדים הקטנים המתחייבים. לעומת זאת, במצב של התמכרות לעבודה, הפרפקציוניסט לא ירפה מהמטלה, ובמקום לחלק את העבודה לשלבים, הוא יגלה עוד ועוד פרטים שיכולים לשפר את העבודה ולהפכה למושלמת. הוא 'ישכח' ללכת הביתה בתום יום העבודה ויישאר ככל שנדרש כדי להשלימה. אלא, שגם התנהגות זו לא מבטיחה שהתוצר יהיה מושלם, מה שבטוח הוא שייפגעו חיי המשפחה, יחסו לילדים, הקשר עם בת הזוג ועוד.

"מזווית אחרת, הפגיעה יכולה להיות בניסיון למצוא לזוגיות בין אם בחיפוש של בת הזוג המושלמת ומציאת פגמים וליקויים בכל בת זוג פוטנציאלית (לרוב אלה פגמים שלו שמושלכים עליה), ובין אם בצורך שלו להיות בן זוג מושלם. כך, למשל, בחורה המתכוננת לפגישה בערב, עשויה להתחיל ולמדוד בגדים כבר משעות הצהרים, להתאפר, למצוא פגמים באיפור, להסירו ולחזור התאפר מחדש וכן הלאה".

ד"ר רובינשטיין מביא דוגמה להתנהגות קיצונית: "הכרתי בחורה שביקרה קודם לפגישה בבית הקפה בו היא הייתה אמורה להתקיים, במטרה להתאים את הביגוד והאיפור לתאורה והצבעים של המקום".

"פרפקציוניזם כשלעצמו אינו נחשב באופן רשמי להפרעה נפשית. אולם מחקרים מצביעים על כך שיותר ויותר הפרעות נפשיות, מקלות ועד חמורות, קשורות לפרפקציוניזם פתולוגי (להבדיל מפרפקציוניזם סתגלני או אדפטיבי שאינו גובה מחיר נפשי). בין ההפרעות ניתן למצוא הפרעה כפייתית (OCD- Obsessive-Compulsive Disorder), אנורקסיה נברוזה, בולימיה, הפרעות חרדה שונות ודיכאון. ברקע להפרעות נמצאת הגישה האופיינית לפרפקציוניסטים פתולוגיים, 'הכל או לא כלום'. ואכן, פרפקציוניסטים רבים נמנעים מעשייה או דוחים אותה; דחיינות פתולוגית משום שהפנטזיות שלהם אודות ביצוע מושלם משתקות אותם מפעולה.

פרפקציוניסטים אלו יימנעו מהגשת עבודות גמר, לדוגמה, משום שהעבודה שטרחו בהכנתה אינה מושלמת לטעמם. אין הם מגלים נכונות לפשרות או לפתרונות חלקיים. יש הנוקטים אותה גישה כלפי מציאת בן הזוג, תוך בלבול בין פנטזיה על מה שאמור להיות בן זוג כזה לבין הפשרות הנדרשות במפגש עם המציאות הבלתי מושלמת. אחת הבעיות של פרפקציוניסטים היא קושי גדול לחשוב בקטן, בחלוקת המשימה הגדולה לתתי משימות שניתן להתמודד עימן ביום-יום", מוסיף ד"ר רובינשטיין.

"התרופה האידיאלית, אם אפשר לקרוא לזה כך, היא יחס בלתי-מותנה וחיובי מצד המטפל, דהיינו, חוויה מתקנת ליחס המותנה שקיבל המטופל מהוריו", כך על-פי ד"ר רובינשטיין. "אולם המציאות מורכבת מעט יותר, משום שהיחס החיובי המתבקש כל-כך עלול דווקא להרתיע את המטופל, שכן במצבו הוא זקוק לקבל משוב שיהלום את תפיסתו העצמית, שלילית ככל שתהא. מטופל כזה עלול לפרש יחס חיובי אליו כבלתי אמין. אני סבור כי תפקיד המטפל הוא להחזיר את המטופל אל עצמו, לא על-ידי מתן יחס שלילי, אלא באמצעות ניצול יכולתו של המטופל לדרוש מעצמו יותר לקידום מטרותיו. הדרך הטיפולית היא ארוכה, אך לאחר עבודה טיפולית לא קלה לא נותרת למטופל ברירה, אלא להיות נחמד אל עצמו יותר משהיה בתחילת הדרך".

בואו לדבר על זה עם ד"ר רובינשטיין בפורום פרפקציוניזם - קשיים ודרכי התמודדות.