סכיזופרניה: היענות לטיפול

עוד בנושא: דמנציה, פוסט טראומה

מחלת הסכיזופרניה היא מחלה כרונית שלא ניתן להחלים ממנה לגמרי, אך ניתן לטפל בהצלחה בחלק מהשלכותיה. "אחד הקשיים הגדולים הכרוכים בהתמודדות עם המחלה הוא חוסר ההיענות לטיפול בקרב החולים", אומר ד"ר אמיר קריבוי, פסיכיאטר בכיר במרכז לבריאות הנפש "גהה". לאי ההיענות לטיפול השלכות מרחיקות לכת על בריאותם ותפקודם של החולים".

כאחוז אחד מכלל האוכלוסייה ברחבי העולם לוקה בסכיזופרניה. למחלה יש מרכיב גנטי, אולם לא כל מי שנושא את הגנים מחוללי המחלה יחלה בה בפועל. "ישנם כמה 'טריגרים' מחוללי מחלה", מסביר ד"ר קריבוי. "גורמים סביבתיים כמו שימוש בחומרים ממכרים דוגמת סמים ואלכוהול, זיהומים מסוגים שונים שעד כה לא נחשפו, סטרס ועוד". המחלה מתגלה, לרוב, בעקבות התקף פסיכוטי, שהתרחשותו מסייעת לזהות כי מדובר באדם חולה בסכיזופרניה, מה שמוביל להתחלת הטיפול והמעקב.

"למחלה, יש שלושה מאפיינים עיקריים, שהם גם שלושת התחומים בהם עלולים החולים להיפגע", מסביר ד"ר קריבוי. "התחום הראשון הוא התחום של תפיסת המציאות - חולי סכיזופרניה חווים שינויים בתפיסה, מה שמכונה 'סימנים חיוביים'. הם חווים התקף פסיכוטי הכולל הזיות ומחשבות שווא (שאינן תואמות למציאות ולעיתים אף לא הגיוניות), חושיהם פועלים ללא גירוי ממשי, והם, למעשה, שומעים קולות שאינם קיימים ורואים מראות שאינם קיימים. סימנים אלה מובילים לפירוש שגוי של המציאות ולפעמים להתנהגות לא הגיונית הנגזרת מכך. ההתקף הפסיכוטי, ובעיקר התנהגות החולה בזמן ההתקף הם אלה שלרוב מובילים לאישפוז. לצד הסימנים החיוביים ישנם גם "סימנים שליליים", הכוללים אפתיה, חוסר מוטיבציה, חוסר רצייה, פגיעה ביכולת לחוות רגשות, פגיעה ביכולת להביע רגשות ועוד. התחום השלישי שעלול להיפגע הוא התחום הקוגניטיבי. חלק מחולי הסכיזופרניה חווים פגיעה בדרגות חומרה שונות ביכולת הקוגניטיבית שלהם כגון בקשב ובריכוז, ביכולת לתכנן, בגמישות המחשבתית, בהפשטה ועוד".

טיפול מיטבי בחולי סכיזופרניה הוא טיפול משולב, הכולל טיפול פסיכוסוציאלי לצד טיפול תרופתי. "הטיפול התרופתי מתמקד בהתמודדות בעיקר עם הסימנים החיוביים. מדובר בתרופות אנטי פסיכוטיות, שתורמות להפחתה ניכרת במחשבות וחזיונות השווא, והנוטל אותן שב לעולם המציאות ולא סובל מהפרעות בתפיסה. התרופות האנטי פסיכוטיות נחלקות לשני דורות. התרופות הישנות משנות ה-50 של המאה הקודמת, שהן הדור הראשון של התרופות, ניתנות בצורת טבליות לבליעה וזריקות ארוכות טווח, ואילו התרופות החדשות, תרופות הדור השני, ניתנות או בבליעה באופן יומי או בזריקה אחת לשבועיים או חודש". ההבדל העיקרי בין התכשירים החדשים לישנים הוא בפרופיל תופעות הלוואי שלהם.

מאחר שמחלת הסכיזופרניה היא מחלה כרונית, יש להמשיך עם הטיפול התרופתי כל הזמן. הקפדה על נטילת התרופות היא חיונית ביותר. ד"ר קריבוי: "רוב החולים שנוטלים תרופות באופן סדיר מצליחים לחיות ולתפקד, והיעדרן של האפיזודות הפסיכוטיות מאפשר להם לא רק לתפקד ולהשתלב בחיים, אלא גם מונע את החרפת המחלה. יש חשיבות עצומה לטיפול התרופתי, והאתגר העיקרי של הרופאים המסייעים לחולי סכיזופרניה ושל בני המשפחה של החולים הוא לדאוג שהחולים יתמידו בטיפול ולא יפסיקו את נטילת התרופות האנטי פסיכוטיות גם כשהם חשים בטוב.

"לחולה שלא נוטל את התרופות יש כ-70 אחוז סיכוי לחוות התקף פסיכוטי נוסף בשנה הראשונה. בזמן ההתקף הפסיכוטי החולה עלול להיות מסוכן לעצמו או לאחרים וההתקף הנוסף אף גורר פגיעה ברקמת המוח. למוח נגרם נזק של ממש בכל התקף פסיכוטי, והתפקוד הקוגניטיבי נפגע עוד. יש מחקרים המוכיחים קשר הדוק בין אי היענות לטיפול התרופתי לבין החרפת והחמרת המחלה וסימניה מה שמוביל לחוסר תפקוד חברתי; פגיעה בתפקוד הקוגניטיבי; הידרדרות בתפקוד הכללי; עלייה בפשיעה ובאובדנות של החולים וכן עלייה בשימוש שלהם בחומרים ממכרים".

מדוע, אם כן, החולים לא נוטלים באופן סדיר את התרופות? "המטופלים, חלקם, מבינים את חשיבותה של נטילת התרופות", אומר ד"ר קריבוי. "עם זאת, ישנם גורמים רבים להפסקה. ראשית, כשאנשים (גם לא חולים) מרגישים טוב הם 'שוכחים' את חשיבות המשך נטילת התרופות. שנית, ישנו קושי להקפיד על נטילה יומיומית של כדורים לאורך זמן (במיוחד אם יש גם פגיעה קוגניטיבית). שלישית, מחלת הסכיזופרניה, בזמן רמיסיה, היא מחלה נטולת תסמינים יומיומיים ברורים ולכן נוטים לשכוח את נטילת התרופה. לצד כל זאת, לטיפול התרופתי יש תופעות לוואי לא פשוטות, חלקן מגבילות את התפקוד היומיומי (בעיקר הפרעות התנועה שגורמות התרופות מהדור הראשון).

"דרך יעילה במיוחד להתמודד עם חוסר ההיענות לטיפול של חולי סכיזופרניה היא באמצעות טיפול תרופתי בזריקה הניתן אחת לשבועיים או אחת לחודש במרפאות הקהילה. כיום, ניתן לתת, בקהילה ובמרפאות, טיפול ארוך טווח גם באמצעות הדור השני של התרופות, דוגמת 'קספליון' ו'ריספרדל-קונסטה'. מחקרים הוכיחו כי קבלת זריקה ארוכת טווח משפרת את ההיענות לטיפול, מפחיתה את זמן החזרה לאישפוז (כבר אחרי אישפוז ראשון) ותורמת מאוד למטופל ולשיקומו. הסכנה שמטופל 'ישכח' ליטול את הכדורים פוחתת משמעותית ושיתוף הפעולה הנדרש ממנו הוא נקודתי - אחת לחודש או לשבועיים לגשת למרפאה בקהילה ולקבל זריקה. התנהלות זו מאפשרת גם מעקב של בני המשפחה ושל הרופא המטפל, שיכולים לדעת שהמטופל אכן הגיע לטיפול וקיבל את הזריקה והטיפול לחודש הקרוב.

"יעילות הטיפול ארוך הטווח הוכחה גם במחקרים רטרוספקטיביים גדולים, שהראו כי מטופלים שטופלו בזריקות לא חזרו לאשפוז מחדש יותר מאשר אלה שטופלו בכדורים. הזריקה עצמה לא כואבת וניתן לתת אותה גם בכתף. ניתן גם לשנות את המינון בהתאם לצורך, ולשלוט טוב יותר בתסמיני המחלה. יתרון בולט נוסף של הזריקות החדשות יותר הוא השפעתן המיידית - כבר אחרי הזריקה הראשונה או השנייה מושגת רמה טובה של חומר פעיל בגוף. טיפול זה מומלץ בהחלט לחולי סכיזופרניה בכלל, ולחולים המתקשים להתמיד בטיפול התרופתי היומי בפרט".

בואו לדבר על זה בפורום סכיזופרניה.