צרבת: קשה לעכל, ניתן לטפל

צרבת הינה הסימפטום השכיח ביותר מבין מספר תלונות הנגרמות בשל מצב הנקרא רפלוקס או בשמו העברי - החזר ושטי קיבתי. זהו מצב בו תוכן קיבה, שהינו חומצי בדרך-כלל, עולה אל הושט וגורם לתחושת שריפה או צריבה חזקה בחזה. עלית תוכן קיבה שכזו הינה מצב נורמלי המתרחש אצל כולנו בעיקר לאחר ארוחות. בדרך כלל אין אנו חשים בכך כלל, או אולי נרגיש עליה קלה של תוכן מעט חמוץ בחזה. לעיתים, כאשר כמות החומצה רבה וכאשר הזמן בו הושט חשוף לסביבה החומצית הינו ממושך, יכולות להופיע תלונות ולהיגרם נזק לושט. מצב זה הינו כמובן פתולוגי.

רפלוקס פתולוגי עלול לגרום כאמור לתלונות אשר השכיחה שבהן היא צרבת. תלונות אחרות יכולות להיות כאב בחזה, (ולא לשווא נקראת צרבת באנגלית - HEART BURN, כלומר שריפה בלב), קושי בבליעה, פגיעה בדופן הושט, גרימת דימומים והיצרויות בחלל הושט. באם החשיפה לחומצה נמשכת זמן ממושך (שנים), עלולה רירית דופן הושט לעבור שינויים שיכולים אף להפוך לממאירים ולגרום לגידולים בושט. רפלוקס מהקיבה לושט עלול להגיע אף לאזור בית הבליעה ואל הריאות ולגרום לתלונות, אשר לכאורה לא קשורות למערכת העיכול, כמו אסתמה, שיעול כרוני וצרידות. במקרים נדירים ביותר בהם החומצה עולה עד לחלל הפה, עלול להיגרם נזק לשיניים. באם יגיע תוכן הקיבה לאזור האף עלול להיגרם סינוסיטיס.

כשליש מהאוכלוסיה סובל מצרבת לפחות פעם בחודש. כ-15% סובלים מדי שבוע ואילו 7% מהאוכלוסיה סובלת מצרבת מדי יום. מדובר אם כך באחת התלונות השכיחות ביותר. הסיבה העיקרית להופעת הרפלוקס הינה פגיעה בתפקוד הסוגר (ספינקטר) שבין הושט לקיבה. שריר זה סגור באופן קבוע פרט לזמן אכילה, אז נפתח למשך מספר שניות על מנת לאפשר מעבר המזון לקיבה. אצל הסובלים מרפלוקס נפתח הסוגר ללא קשר לאכילה דווקא, ומאפשר מעבר תוכן קיבה לושט. הסיבה להרפיה פתולוגית זו לא ברורה עדיין.

ישנם גורמים שונים המשפיעים על הספינקטר שבין הושט לקיבה, מאכלים שונים כמו אוכל מתוק במיוחד, שומני, מתובל, אלכוהול עישון וקפה, כל אלו ועוד רבים אחרים מחלישים את הספינקטר ועלולים לגרום להופעת או החמרת רפלוקס חומצי מהקיבה לושט. בקע סרעפתי, שהינו מצב בו חלק מהקיבה ממוקם גבוה מעל לסרעפת יכול אף הוא לעודד רפלוקס, אם כי בקע סרעפתי הינו מצב שכיח ביותר ואצל רוב האנשים אינו גורם לכל תלונות והינו חסר כל משמעות קלינית. בהריון מופרשים הורמונים הגורמים להחלשת הספינקטר, ויחד עם עלית הלחץ בחלל הבטן בשל הרחם הגדל, מביאים להופעת רפלוקס וצרבת שתעלם בדרך-כלל לאחר הלידה. חשוב להדגיש שאין קשר בין מחלת כיב (אולקוס) רפלוקס. אלו שני מצבים שונים. כך גם לגבי חיידק הנקרא הליקובקטר פילורי, הנמצא בכמחצית האוכלוסיה הבריאה. חיידק זה איננו גורם למחלת רפלוקס בכלל ולצרבת בפרט.

ההפרעה בתפקוד הסוגר הינה קבועה ולכן מחלת הרפלוקס מהקיבה לושט נחשבת כמחלה כרונית, אם כי בחלק מהמקרים יתכן והתלונות יוקלו ויעברו עם הזמן. ולכן באם התלונות משמעותיות ומציקות מעבר לתחושה קלה של צרבת לעיתים רחוקות, חשוב לטפל על מנת להקל על המצב, לשפר את איכות החיים שבהחלט נפגעת ולמנוע סיבוכים בעתיד. אם התלונות משמעותיות ומופיעות מספר פעמים בחודש, מציקות ומפריעות בחיי יום יום, יש לפנות לרופא. בודאי שצריך לפנות באם יש תלונות של כאב בחזה הנלווה לצרבת, קושי בבליעה, הקאות וירידה במשקל.

צרבת הינה תלונה מאד אופינית וברוב המקרים מספיק הסיפור הקליני על מנת לאבחן מצב זה. לעיתים כאשר התלונות אינן אופינית או נראות חמורות, וכאשר התגובה לטיפול איננה כמצופה, יש לבצע בדיקות נוספות. צילום רנטגן איננו יעיל בדרך-כלל, ויש לבצע גסטרוסקופיה, בה מוחדר סיב אופטי דרך הפה ומאפשר סקירת הושט והקיבה. בדיקות נוספות כוללות מנומטריה של הושט בה ניתן למדוד את הלחץ ותפקוד הושט והספינקטר. הבדיקה היעילה ביותר הינה בדיקת חומציות הושט. בבדיקה זו מוחדרת צינורית דקיקה דרך האף אל הושט, ומודדת את חומציות הושט משך 24 שעות. בבדיקה זו ניתן גם ניתן לבדוק את הקשר בין תלונות הנבדק לאירועי הרפלוקס.

קיימים ארבעה סוגי טיפולים במחלת הרפלוקס: טיפול התנהגותי, טיפול תרופתי, טיפול אנדוסקופי וטיפול ניתוחי.

^^טיפול התנהגותי:^^

התאמת אורח החיים; למשל: הימנעות ממאכלים הגורמים להחלשת הסוגר שבין הושט לקיבה והימנעות מעישון ואלכוהול. מומלץ שלא לאכול בסמוך לשינה, להגביה את מראשות המיטה, לרדת במשקל ועוד. יעילות כל ההמלצות האלו קטנה יחסית ויעילותן בעיקר במצבים קלים. כאשר הסימפטומים חמורים יותר, למשל תלונות צרבת מספר פעמים בשבוע, ולמשך זמן ארוך יחסית, יש לעבור לטיפולים תרופתיים.

^^טיפול תרופתי:^^

קימות מספר קבוצות תרופות המשמשות לטיפול ברפלוקס:

1. תרופות סותרות חומצה, אשר מורידות את חומציות הושט והקיבה. תרופות אלו קיימות בצורת נוזל או טבליות ואינן מצריכות מרשם רפואי. כדאי להשתמש בהן במקרי צרבת לא קשה, הן פועלות במהירות אך לתקופה קצרה יחסית.
2. תרופות המפחיתות את הפרשת החומצה על ידי הקיבה. על הדור החדש והיעיל ביותר של תרופות אלו נמנות ארבע תרופות המשווקות כיום בארץ: אומפרדקס, זוטון, לוסק וקונטרולוק. תרופות אלו מצריכות מרשם, ויש להתייעץ עם רופא לגבי המינון הדרוש ואופן נטילתן.

חשוב לציין שהטיפול התרופתי יעיל כל זמן שהתרופות ניטלות על ידי המטופלים. התרופות אינן משפיעות ישירות על גורם הרפלוקס ולא מתקנות את תפקוד הסוגר שבין הושט לקיבה. לכן, אם מפסיקים ליטול את התרופות, חוזרות התלונות.

^^טיפול ניתוחי:^^

קיימים מספר ניתוחים המיועדים לחזק את המעבר בין הושט לקיבה, מקובל כיום לבצע ניתוחים אלו בשיטה לפרוסקופית. יעילות טיפולים אלו דומה ליעילות הטיפול התרופתי ולכן אינם מבוצעים בדרך-כלל כאופציה ראשונה.

^^טיפול אנדוסקופי:^^

טיפול זה שהינו החדיש ביותר מכוון לטפל בגורם לרפלוקס. קיימות מספר טכניקות טיפוליות באמצעות טיפול אנדוסקופי (דמוי גסטרוסקופיה). הטיפול האנדוסקופי כולל החדרת מכשיר פיברו-אופטי גמיש דרך הפה אל הושט והקיבה, ובאמצעים שונים ניתן לבצע טיפול מקומי באזור המעבר בין הושט לקיבה.

טיפול שכזה מבוצע במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר; בעזרת מיכשור הנקרא סטרטה, מועברים במהלך טיפול גסטרוסקופי גלי רדיו אל שריר הספינקטר שבין הושט לקיבה. טיפול זה הנמשך מספר דקות, המבוצע במרפאה באופן אמבולטורי, מהדק את המעבר בין הושט לקיבה ומונע רפלוקס. טיפול זה נועד להחליף את הטיפולים התרופתיים והניתוחיים במקרים המתאימים. הטיפול אינו מפריע למעבר המזון בעת אכילה, אך מונע חזרת תוכן קיבה אל הושט. בהצלחת טיפול זה נמנע הצורך בנטילה קבועה של התרופות שהוזכרו.

ד"ר איתן ברדן הוא סגן מנהל המכון הגסטרואנטרולוגי, המרכז הרפואי ע"ש שיבא תל-השומר.

בואו לדבר על זה בפורום צרבת.