צרבת: ניתוח לפרוסקופי

"צרבת" היא ביטוי שבו משתמשים בציבור הרחב כדי לתאר מגוון של תלונות. מצב זה מתרחש כאשר חומצה הנמצאת בקיבה עולה אל הוושט, וגורמת לתחושת צריבה או כאב במרכז החזה או בבסיס הצוואר, העלולה להיות מוקרנת לכל הצוואר או לגב. תלונות נדירות יותר יכולות להיות עלייה של מזון בחזרה אל הפה, קושי בבליעה, שיעול כרוני או צפצופים בנשימה.

כאשר בולעים מזון, הוא עובר מן הפה אל הקיבה דרך הוושט, שהיא צינור שרירי. בקצה התחתון של הוושט, במעבר בין החזה לבטן דרך פתח קטן בסרעפת, יש שריר טבעתי המתפקד כשסתום חד-כיווני ומאפשר למזון לעבור מהוושט אל הקיבה.

במצב תקין, השסתום נסגר מייד לאחר שהמזון עובר לקיבה כדי למנוע עלייה של חומצה מהקיבה לוושט. במצב הנקרא רפלוקס, יש תפקוד לקוי של השסתום, המאפשר מעבר חומצה מהקיבה לוושט. חומצה זו גורמת לגירוי או אף לכווייה ודלקת בוושט, וכך נגרמת צרבת. כאשר מצב זה מתמשך, עלול להיגרם נזק בלתי הפיך לוושט.

ברבים מן הסובלים מן המחלה יש היחלשות הדרגתית של השסתום, מסיבה לא ברורה. לאחרים, מזון שומני או חריף, תרופות שונות, עישון, שתיית אלכוהול או אפילו שינויים ביציבה עלולים לגרום להרפיית השסתום ולרפלוקס. כאשר ישנו בקע ("שבר") בסרעפת, עולה הסיכוי לרפלוקס. הטיפול האפשרי בבעיה הוא בהתאם לחומרת המחלה.

מטופלים שאינם מגיבים לטיפול התרופתי, או שזקוקים לטיפול קבוע ואינם מעוניינים בו, מופנים במקרים רבים לניתוח. גם מטופלים הסובלים מתלונות הקשורות לדרכי הנשימה או הלוע או סובלים מעליית מזון אל הפה לאחר ארוחות מתאימים לטיפול ניתוחי. הניתוח יעיל מאוד לטיפול ברפלוקס, ומכיוון שבשנים האחרונות הוא מבוצע בשיטה לפרוסקופית החתכים בבטן הם זעירים וזמן ההחלמה קצר ביותר.

כדי להחליט אם אכן הניתוח יעזור לחולה, עליו לבצע בירור מקיף הכולל כמה בדיקות, בחלקן חודרניות כמו ניטור חומציות הוושט ל-24 שעות, מנומטריה (מדידת לחצים) של הוושט, ולעתים מיפוי, צילומי רנטגן ועוד.

הניתוח הלפרוסקופי למניעת רפלוקס (ניתוח על שם Nissen) יוצר שסתום חדש בין הוושט לקיבה באמצעות תפירת חלקה העליון של הקיבה ובניית "צווארון" קיבה סביב הוושט. אם יש גם בקע סרעפתי, הוא מתוקן בעזרת תפרים.

המנתח מבצע כמה חתכים קטנים (פחות מסנטימטר) בדופן הבטן, ומחדיר לפרוסקופ (מעין טלסקופ) המחובר למקור אור ומצלמת וידיאו זעירה לבטן. דרך הפתחים האחרים מוחדרים מכשירי ניתוח, והניתוח מבוצע כאשר הצוות מתבונן במסך וידיאו גדול. הניתוח כולו מתבצע בתוך חלל הבטן, ובזמן הניתוח הבטן מנופחת בגז המוצא ממנה בסופו.

מחקרים הראו כי ברוב המכריע של המנותחים התלונות נעלמות לחלוטין או מתמעטות מאוד. היתרונות של הניתוח הלפרוסקופי כוללים: כאב מופחת לאחר הניתוח; שהות קצרה בבית החולים; חזרה מהירה לעבודה ופעילות גופנית; וצלקות קטנות או בלתי נראות.

הניתוח נחשב לניתוח בטוח מאוד, אך בכל ניתוח ייתכנו סיבוכים נדירים. סיבוכים אלו עשויים להיות בעיות הרדמה, דימום, נזק לאיברים שכנים כמו וושט, קיבה או טחול שעשוי גם להצריך ניתוח חוזר לתיקונו. לאחר הניתוח עלולים להיות זיהום בחתך או בריאות וסיבוכים נדירים נוספים.

לעתים נדירות נמצא כי לא ניתן לבצע את הניתוח בשיטה לפרוסקופית בשל קושי בזיהוי או קושי טכני בביצוע הניתוח. במקרה כזה עשוי הצוות המנתח לעבור לניתוח "פתוח". מצב כזה אינו סיבוך ניתוחי, אלא נובע מהצורך לבצע את הניתוח באיכות גבוהה ובבטיחות המרבית לשלומו של המנותח, והוא תוצאה של שיקול דעת רציני של הצוות המנתח.

מצבים העשויים להגביר את הסיכוי למעבר לניתוח "פתוח" הם השמנה, ניתוחי בטן קודמים והצטלקויות באזור הניתוח, בעיות דמם ועוד. ההחלטה לבצע את הניתוח בגישה פתוחה יכולה להתקבל מראש או במהלך הניתוח עצמו.

תופעות לוואי מתמשכות לניתוח הן נדירות. חלק מהחולים עשוי לסבול מקושי בבליעה מיד לאחר הניתוח. קושי זה נובע מיצירתו של שסתום חדש במעבר בין הוושט לקיבה הדורש תקופת הסתגלות של עד שלושה חודשים. במקרים לא שכיחים עולה צורך בפעולה אנדוסקופית כדי להרחיב מעט את הפתח. צורך בניתוח חוזר הוא נדיר ביותר.

האפשרות לגהק או להקיא לאחר הניתוח מוקטנת ולחלק מהמנותחים יש תלונות, בדרך כלל חולפות, על נפיחות בבטן. תלונות על ריבוי גזים או שלשול בשבועות לאחר הניתוח אינן נדירות, והן חולפות ללא טיפול תוך זמן קצר.
במקרים נדירים אין שיפור בתלונות הרפלוקס לאחר הניתוח. במקרים אלו מופנים המטופלים לבדיקות כדי לבדוק את סיבת התלונות.

ברוב המקרים מגיעים לבית החולים ביום הניתוח, לאחר שהתבצעו כל הבדיקות בימים הקודמים לו. לאחר הכנה מועברים החולים לחדר קבלה של חדר ניתוח. שם בדרך כלל מוחדר עירוי לידך ודרכו ניתנים חומרי ההרדמה. במהלך כל הניתוח נמצאים בהרדמה כללית, כאשר רופא מרדים משגיח על המנותח בזמן שצוות המנתחים מנתח.

בתום הניתוח מעירים את החולה, ולאחר מכן מעבירים אותו לחדר ההתאוששות, שם נשארים כמה שעות, עד שמוחזרים למחלקה. במקרים רבים מתעוררים מן הניתוח עם צינור לניקוז הקיבה העובר דרך האף (זונדה). צינור זה מוצא בדרך כלל תוך כמה שעות לאחר הניתוח. מרבית החולים משתחררים תוך 24-48 שעות מהניתוח.

שכיח מאוד לסבול כמה ימים מכאבים בכתפיים, לאחר סיום הניתוח. כאבים אלו מוקרנים מהסרעפת המגורה כתוצאה מהגז שבו משתמשים לניפוח הבטן ומתיקון הסרעפת. ניתן למתן את הכאבים באמצעות משככי כאבים רגילים. מומלץ לחולה להסתובב ולחזור באופן הדרגתי לפעילות רגילה, בתחילה בבית ואחר כך מחוצה לו. רצוי לטפל היטב בכאבים ולא להתאפק. ניתן, אלא אם ניתנה הוראה אחרת, להפסיק את כל הטיפול הקודם ברפלוקס.

במרבית המקרים יש לשמור על כלכלה נוזלית כשבוע לאחר הניתוח ולאחר מכן להתקדם באופן הדרגתי לכלכלה רגילה. מוצרי מזון קשים, כמו לחם ובשר, רצוי להחזיר לדיאטה אחרונים, ולהקפיד ללעוס היטב ולאכול כמויות קטנות בכל פעם. במקרים רבים מרגישים שבעים זמן קצר לאחר שמתחילים לאכול. כל התופעות הללו עשויות להמשך שבועיים עד כמה שבועות לאחר הניתוח, וכמעט תמיד יחלפו מעצמן.

במקרים נדירים בהם נמשך קושי בבליעה או כאבים בבליעה, ניתן לטפל באמצעות פעולה פשוטה, אנדוסקופיה, המתבצעת במכון הגסטרואנטרולוגי.

אם מופיעים חום, קושי רב בבליעה, כאבים עזים או הפרשה מפצע הניתוח - יש ליצור קשר מיידי עם המחלקה המנתחת. בכל מקרה יש לקבוע תוך לביקורת תוך כשבועיים מהניתוח.

ד"ר עמיר סולד, כירורג בכיר ושותף בקבוצת "אסיא מדיקל".

בואו לדבר על זה בפורום צרבת.