עושים סוף לצרבת

צרבת מתוארת כתחושה של "שריפה" בבית החזה, המופיעה לרוב לאחר ארוחה. צרבת היא תלונה נפוצה, ונמצא כי עד כ-40% מהאוכלוסייה הבוגרת תתלונן על צרבת לפחות פעם בשנה, ועד כ-20% לפחות פעם בשבוע.



הצרבת היא תסמין - למעשה התסמין הכי נפוץ - של בעיה רפואית הנקראת מחלת ההחזר (רפלוקס) הקיבתי-ושטי. מחלה זו נגרמת כתוצאה מתפקוד לקוי של סוגר הוושט התחתון, המפריד בין הקיבה לוושט.

תחושת הצרבת נגרמת בשל החזר של תוכן קיבתי אל הוושט, אשר מלווה בחזרה של מיצי קיבה חומציים ולא חומציים מהקיבה לוושט. למחלת ההחזר סימנים אופייניים נוספים כגון קושי בבליעה ותחושת עלייה של תוכן קיבתי חומצי לוושט (רגורגיטאציה), אך גם סימנים לא אופייניים כגון צרידות, שיעול, אסתמה, הפרעות באיכות השינה, כאב בחזה שלא ממקור לבבי וכאבי בטן.

האם הרגלי חיים יכולים להשפיע על מחלת ההחזר?

בניגוד לסברה הרווחת, אין הוכחה מדעית חותכת כי התנזרות מוחלטת ממאכלים מסוימים כגון מזון שומני, קפה ומיץ פרי הדר מביאה לשיפור משמעותי ולהיעלמות מחלת ההחזר.

אף לא הוכח כי הקפדה יתרה על הרגלי חיים מסוימים כגון שינה בתנוחות מסוימות או הימנעות מהרמת משאות כבדים יעילה באופן משמעותי כנגד צרבת.

מאידך, כן הוכח שהימנעות מאכילה לפני השינה (ארוחת לילה מאוחרת), הקפדה על הליכה קלה לאחר הארוחה והפחתת משקל למי שנמצא בעודף משקל, הם הרגלי חיים היעילים בהפחתת תופעת ההחזר ועמה גם בתחושת הצרבת.

האם ישנו טיפול תרופתי יעיל להפחתת הצרבת?

במקרים קלים של מחלת ההחזר, כגון צרבת שלא על בסיס יומי, אפשר ליטול בעת הצורך תכשירים ממשפחת סותרי החומצה (מלוקס, טבליות טאמס, סילאן- ג'ל ודומיהם). במקרים שבהם התלונות תכופות מעט יותר, או שסותרי החומצה לא יעילים, ניתן ליטול תרופות מרשם ממשפחת חוסמי ההיסטמין (H2), אליה משתייכים תכשירים ותיקים כגון גסטרו, טגמט, זנטק ודומיהם. יעילותם של תכשירים אלה בטיפול ממושך מוגבלת, כך שעדיף ליטול אותם יותר על בסיס של "לפי הצורך", וזאת על מנת למנוע התפתחות של עמידות כלפיהם.

בשוק קיימים קרוב לשני עשורים תכשירים מודרניים ויעילים יותר מחוסמי היסטמין הכוללים את קבוצת מעכבי הפרשת החומצה ( (PPIכגון: נקסיום, לוסק, אומפרדקס, קונטרולוק, לנטון, לנסו ודומיהם. לתכשירים אלו נדרש בדרך כלל מרשם רופא, אם כי ניתן להשיג את המינונים הנמוכים של חלקם גם ללא מרשם. הטיפול שמור לרוב לסובלים מצרבת על בסיס יומי ובאופן כרוני ממושך, ושאיכות החיים שלהם גרועה עקב מחלת ההחזר. טיפול במעכבי הפרשת חומצה מפחית את התלונות, משפר את איכות החיים ומרפא את הדלקת בוושט באחוז ניכר מהמטופלים.

האם לחומצה ישנו תפקיד חיוני במערכת העיכול?

החומצה בקיבה מסייעת לעיכול שומנים וחלבונים מהמזון, על ידי כך שהיא מתחילה את תהליך הפרדת השומנים והחלבונים כבר בקיבה, ובכך מסייעת לשלבים הבאים של עיכולם. החומצה בקיבה מסייעת גם לספיגה טובה יותר של ברזל וסידן, ומונעת כניסת חיידקים. קיימים דיווחים על כך שהטיפול במעכבי הפרשת חומצה עלול להוביל לעלייה בזיהומים הנגרמים על ידי מזהמים החודרים דרך המזון ולירידה בספיגת סידן וברזל.

האם ישנו פתרון למחלת ההחזר שלא כרוך בהפחתת הפרשת החומצה?

אכן כן. ישנה קבוצה נוספת של תכשירים, היוצרים מעין חיץ בין הקיבה לוושט, על ידי יצירת "מצוף קצפי" שהוא תוצאה של התגובה בין החומצה לתרופה. שני תכשירים כאלה הם אלגיקל (תוסף תזונה) וגביסקון (תרופה ללא מרשם). לגביסקון מנגנון פעולה ייחודי היא אינה נספגת למערכת הדם ואינה משפיעה על ספיגתן של תרופות אחרות, ולכן בטוחה לשימוש ברוב האנשים הסובלים מצרבת, כולל נשים הרות ומיניקות וקשישים. ניתן לשלב את התרופה עם מעכבי הפרשת חומצה (PPI), במקרים שבהם ה- PPI לבדם אינם מספיקים כדי למנוע את ההחזר הקיבתי-ושטי.

לסיכום, ישנם מספר דרכים לטפל במחלת ההחזר הקיבתי-ושטי והסובלים מהמחלה לרוב לומדים בעצמם מהם הרגלי החיים והאכילה הטובים להם ובאיזה מינון של תרופות הם משיגים הקלה בתסמינים. במקרים שבהם שינוי באורח החיים וטיפול תרופתי בסיסי אינם מספיקים, כדאי להיוועץ בגסטרואנטרולוג שאמון על הטיפול במחלה זאת בכדי שיבחן, יברר וימליץ מה לעשות הלאה (למשל יפנה לגסטרוסקופיה).

מדוע לפעמים הטיפול התרופתי איננו עוזר או עוזר חלקית?

כל מקרה הוא לגופו, אולם לרוב הסיבות לכישלון קשורות לנטילה לא נכונה של התכשיר. את מעכבי הפרשת החומצה, למשל, יש ליטול כחצי שעה לפני ארוחה ועל קיבה ריקה. אם לא נקפיד על כך, התכשיר יהיה פחות יעיל.

בעיה אחרת קשורה לפגם שבתפקוד הסוגר שבין הקיבה לוושט. הפגם בתפקוד הוא מכני באופיו, ולעתים אין די בעיכוב הפרשת החומצה כדי לטפל היטב בתופעת ההחזר. במקרים אלה ניתן לשלב עם הטיפול במעכבי הפרשת החומצה תכשיר כגון גביסקון היוצר כמעין חיץ בין הקיבה לוושט ובכך משפר את הפגם המכני הקיים בבסיס מחלת ההחזר. במקרים קיצוניים יותר מופנים הסובלים ממחלת ההחזר לניתוח המצר את המעבר בין הוושט לקיבה, וזאת על מנת להפחית את תופעת ההחזר.

מתי יש לפנות להתייעצות עם גסטרואנטרולוג?

התייעצות עם רופא גסטרואנטרולוג מתבקשת כאשר המטופל/ת סובלים מצרבות שנים ארוכות, או שהם עם תלונות מתאימות וכבר עברו את גיל 50.

גם חולים עם "סימני אזהרה" צריכים לפנות לגסטרואנטרולוג. בין סימני האזהרה ניתן למנות ירידה לא רצונית במשקל, הקאות, אנמיה חדשה, קושי בבליעה, סיפור משפחתי של סרטן ושט, סימני דימום ממערכת העיכול העליונה כגון צואה שחורה ומבריקה והעדר תגובה לתכשירים מעכבי הפרשת חומצה.

במקרים אלה ימליץ הגסטרואנטרולוג על בדיקה אנדוסקופית אבחנתית מסוג גסטרוסקופיה.

גסטרוסקופיה היא בדיקה עם סיב אופטי של הוושט, הקיבה והתריסריון. מטרתה בחולים עם מחלת ההחזר היא לגלות מבעוד מועד ולאבחן סיבוכים של מחלת ההחזר הכוללים דלקת קשה בוושט, היצרות שפירה בוושט, התמרה טרום סרטנית וסרטן של הוושט.

ד"ר רם דיקמן הוא גסטראנטרולוג במרחב לגסטרואנטרולוגיה, המרכז הרפואי רבין, ביה"ח בילינסון.

בואו לדבר על זה עם ד"ר דיקמן בפורום צרבת.