פונדקאות: תהליך רגשי מורכב

הבאת ילדים לעולם אינה תהליך פשוט, גם לזוג שתהליך ההיריון והלידה היה נטול בעיות "טכניות" או "ניהוליות". ההיריון, הלידה והמעבר מזוג למשפחה, עלול ליצור טלטלות ושינויים רגשיים משמעותיים, אצל כל זוג. חלק מהזוגות אינם מצליחים להביא ילדים בדרך הרגילה. הם עוברים טיפולי פוריות, שלפעמים אינם מצליחים וכך הם מגיעים לתהליך של אימוץ או פונדקאות, לרוב מותשים וכמהים לילד.

בשנים האחרונות תהליכי פונדקאות הפכו להיות שכיחים יותר, מכיוון שאחרי הכול מדובר בלהביא לעולם ילד שיש לו זיקה ביולוגית להורה, ואין מדובר בילד שנולד, אך לא היה רצוי ונמסר לאימוץ.

בישראל קיים לחץ חברתי רב ליצור משפחה ולהביא ילדים לעולם, אך חוק הפונדקאות מגביל כך שהפונדקאיות חייבות להיות חד הוריות, עם ילדים בלבד, וכמובן דתה של הפונדקאית צריכה להיות כדתו של הזוג.

ישנם זוגות אשר אינם זכאים לערוך פונדקאות בישראל. הכוונה לזוגות חד מיניים או לזוגות שאינם נשואים. קיימות אפשרויות לעריכת פונדקאות מחוץ לגבולות ישראל. האפשרויות המרכזיות עד כה היו הודו וארצות הברית, כאשר התהליך בהודו יכול לקרוץ בגלל מחיר יחסית נמוך, ואילו התהליך בארה"ב יקר יותר, אך מוסדר ומאורגן באופן חוקי, וכמובן רמת הרפואה הינה אמריקאית.

רבים נוטים לחשוב שמה שמניע את התהליך הוא כסף. אין ספק שלכסף תפקיד חשוב, ולראייה, הפיצוי הכספי לפונדקאית ישראלית עולה בהתמדה בגלל שאין מספיק פונדקאיות זמינות. אבל זו טעות לחשוב שהכסף הוא העיקר.

הכסף חיוני לתהליך ומאפשר את הנעתו, אך אישה אינה נושאת ברחמה ילד עבור משפחה אחרת, אלא אם כן היא מרגישה את החשיבות הרבה שיש בלסייע לזוג אחר להגשים את משאלותיו.

תהליך הפונדקאות מורכב לכל העוסקים בו, להורים המיועדים, לפונדקאית, לתורמת הביצית אם קיימת כזו ואפילו לסוכנות שמנהלת את התהליך. הפעם ננסה לדון בעולם הרגשי של הפונדקאית.

קיים הבדל בין פונדקאיות בישראל לבין פונדקאיות בארה"ב. ראשית, בישראל, עצם הדרישה לכך שהפונדקאית תהיה אימא לילדים ואם חד הורית, מנווטת לכיוון כזה שרוב הפונדקאיות יהיו מחתך סוציו אקונומי מסוים, חלקן אמהות חד הוריות וחלקן גרושות עם ילדים.

בארה"ב רוב הפונדקאיות נשואות וההחלטה להיות פונדקאית אינה רק של האישה, אלא גם של בעלה והיא יותר קרובה להחלטה משפחתית מאשר להחלטה אישית. במובן זה, גם המשמעות הכספית של הפיצוי לפונדקאית וגם התחושה האלטרואיסטית הינם עניינים משפחתיים ולאו דווקא אישיים.

יש מדינות בהן הפיצוי הכספי לפונדקאית אינו משמעותי. הדבר מקטין את מספר הפונדקאיות מחד, אבל פותר בעיה רגשית הקשורה לכך. ההחלטה להיות פונדקאית במקרה זה, היא רק ממניעים רגשיים ולא כספיים.

כאשר פונדקאית מקבלת פיצוי כספי, כמו ברוב מדינות העולם, הנושא יותר מורכב. ראשית, הפונדקאית מתלבטת לעיתים בינה לבין עצמה עד כמה חשוב הפיצוי הכספי. אני מעודי לא פגשתי פונדקאית שעושה זאת רק עבור הפיצוי הכספי וכי אין לה מניעים אחרים, רגשיים בעיקר.

אך כאשר מעורב כסף בתהליך, הצורך של הפונדקאית להזכיר לעצמה את המניעים הרגשיים ולהחזיק בהם גדול. במובן זה, ההורים המיועדים חייבים לזכור, שמחובתם לסייע לפונדקאית לזכור מה היו המניעים הרגשיים שהביאו את הפונדקאית לתהליך זה ולדאוג לכבד מניעים אלו. כאשר ההורים מכבדים זאת, היא לא תרגיש שגופה נוצל, בגלל שמעורב בתהליך גם תשלום. אמנם זהו גם תפקידה של הפונדקאית עצמה, אבל בהחלט לא רק שלה.

גם אם הפונדקאות נערכת בארץ או בחו"ל, מן הראוי שהזוג יברר את הסיבות הרגשיות בגינן אישה (בארץ) או גבר ואישה (בארה"ב) פנו לתהליך כזה. הפונדקאית מצידה, צריכה לברר עם עצמה עד כמה היא מוכנה להיענות לבקשותיהם של ההורים המיועדים, למשל, באילו תנאים היא תהיה מוכנה או לא מוכנה לעבור הפלה, מי הרופא שיעקוב אחריה, למי היא פונה כאשר היא חשה לא טוב ועוד.

באופן עקרוני, אני ממליץ לכל זוג ולכל פונדקאית לנהל בניהם שיחה, לא רק באמצעות מתווך מהסוכנות, אלא יחד עם איש מקצוע מתחום הנפש. גם אם הפונדקאית בארץ אחרת, ניתן לעשות זאת טלפונית. בשיחה זו, כדי וניתן לדבר על כל הקשיים הרגשיים העלולים להופיע בתהליך, כיצד עלול האופי של הפונדקאית להתנגש עם האופי של ההורים המיועדים ועוד.

בכתבה הבאה נדבר על ההורים המיועדים ועל אופן בחירת הפונדקאית.

ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל הקליניקה לתמיכה רגשית ונפשית במרכז ד"ר טל, עוסק בייעוץ להורים מיועדים ולפונדקאיות בארץ ובארה"ב.


עוד על פונדקאות

ד"ר טל בגוגל פלוס

בואו לדבר על זה בפורום פסיכיאטריה
וגם בפורום פונדקאות בדוקטורס