"מיני דיכאון" אחרי לידה

נהוג לחשוב שתקופת ההריון והתקופה שלאחר הלידה הן תקופות מאושרות בחיי האשה. אולם לצד השמחה ישנם לעתים רגשות נוספים כמו דכדוך, עצבנות, חרדה ומצבי רוח משתנים. לרוב, מייחסים רגשות אלו לשינויים הורמונליים, האופייניים להריון וללידה, אולם ישנם גורמים נוספים התורמים לרגישות יתר בתקופה זו - שינויים פיזיולוגיים, רגשיים, בין אישיים ושינויים באורח החיים.

מבחינה פיזיולוגית, בהריון ולאחר לידה יש שינויים בלחץ הדם, בנפח הדם, בבלוטות החלב ובחילוף החומרים. בנוסף, ישנם שינויים במבנה הגוף, סימני מתיחה והשמנה, אשר עלולים לעורר פגיעה בערך העצמי. אצל חלק מהנשים מופיע חוסר חשק מיני העלול לפגוע ביחסים עם בן הזוג. מבחינה נפשית תיתכן ירידה בערך העצמי, תחושה של בלבול ואובדן משמעות וזהות.

בתקופת ההריון ולאחר הלידה יכולים להתעורר זכרונות ילדות נעימים או קשים, וכן כעסים וקונפליקטים ישנים עם ההורים. חוויה של הפלה או אובדן מהעבר עלולים לעורר רגשות של עצב, אשמה וכעס. בתקופה זו ישנם גם שינויים דרמטיים באורח החיים ובקשרים הבין אישיים. סדר היום משתבש, השינה הופכת להיות קטועה ורצוצה והעייפות מובילה לקושי להתמודד עם בעיות. היחסים עם בן הזוג משתנים, האינטימיות נעלמת ולעתים מתעוררות מחלוקות המוסיפות לתחושה ש"החיים יוצאים מכלל שליטה". כאשר מערכת התמיכה של האישה טובה וכאשר היא מסוגלת לבקש ולקבל את העזרה והתמיכה שהיא כה זקוקה לה, יכולתה להתמודד עם כל השינויים והקשיים עולה.

תמר (שם בדוי), 26, נהנתה מאוד מתקופת ההריון וציפתה בקוצר רוח לבתה הראשונה. היא קראה ספרים על תהליך הלידה והרגישה מוכנה ונרגשת לקראתו. הלידה היתה ארוכה, אבל ללא סיבוכים ובעלה תמך בה לאורך כל הדרך. תמר נשארה בבית החולים לילה אחד ועברה למלונית, שם שהתה עם בעלה. זה היה זמן נפלא עבורם להכיר את בתם והם נהנו מהשקט והבטלה.

לאחר שלושה ימים הם עברו לביתם ותמר חוותה נפילה במצב רוחה. היא בכתה שעות רבות וחשה מבולבלת ועצבנית. היא כעסה על בעלה, והם רבו מספר פעמים ביום. תמר החלה לחשוש שאולי נכנסה להריון בגיל צעיר מדי ושאין לה את היכולות הדרושות להיות אמא. בעלה של תמר נבהל ממצבה וגייס את אמה וחמותה. הן הגיעו בשמחה ובמשך כמה ימים עזרו בבית ואפשרו לתמר לנוח במהלך היום. לאחר מספר ימים מצב רוחה של תמר השתפר, והיא חזרה לתפקד בבית ולטפל בבתה.

תמר חוותה תופעה מוכרת הנקראת "תוגת האמהות". בימים הראשונים לאחר הלידה 60-80% מהנשים מדווחות על מצב רוח ירוד ולעתים לא יציב (רגע אחד שמחה, רגע אחד בכי), חרדה, נדודי שינה, תאבון דל ועצבנות. תחושות אלו נמשכות מספר שעות עד מספר ימים ואינן נחשבות להפרעה נפשית. אם הסימפטומים הללו נעלמים בתוך כשבועיים מהלידה, אין צורך לפנות לטיפול. האישה צריכה תמיכה של בני משפחה ועידוד שתחושות אלו נורמליות ויחלפו בתוך מספר ימים. בתקופה זו חשוב לנסות לגייס עזרה נוספת, משפחה, חברות, מטפלת, שיעזרו במטלות הבית ובטיפול ביילוד ולאפשר לאישה לנוח ולהרגיש שהיא לא לבד. אם התחושות הללו נמשכות מעבר לשבועיים הראשונים, ייתכן שמדובר בקושי רגשי הדורש טיפול ויש לפנות לייעוץ מקצועי - ניתן להתחיל אצל אחות טיפת חלב או רופאת נשים ואם יש צורך לפנות לפסיכיאטר או לפסיכולוג. בכתבות הבאות אתאר את הקשיים הרגשיים האופייניים לאחר הלידה, הדורשים אבחון וטיפול מקצועי.

ד"ר שרון בן-רפאל היא פסיכולוגית קלינית, מומחית בטיפול בדיכאון וחרדה בהריון ואחרי לידה.

בואו לדבר על זה בפורום דיכאון בהריון ואחרי לידה.