לחץ דם - חלק ב'

בכתבה הקודמת עסקנו בהגדרת לחץ הדם ובהסבר על המדידה ותוצאותיה. בכתבה זו נעסוק באבחנה של יתר לחץ דם, בסיבוכי המחלה ובטיפול בה.

כאשר נמדד לחץ דם בערכים העולים על 140/90, או כאשר המדידה מראה על לחץ הדם דיאסטולי הגבוה מ- 90, החולה יאובחן כסובל מיתר לחץ דם.

כפי שציינתי בכתבה הקודמת, האבחנה של יתר לחץ דם אינה צריכה להיעשות אחרי בדיקה בודדת, שכן גורמים כגון התרגשות מעצם בדיקת הרופא, ומתח עלולים לשנות את ערכי הבדיקה. על כן יש לבצע כ- 3 בדיקות עוקבות, ורק אם בכולן נמדדו ערכי לחץ דם גבוהים מהנורמה ניתן לומר, כי החולה אכן סובל מיתר לחץ דם.

כ- 95 אחוז ממקרי יתר לחץ דם אינם נובעים מסיבה רפואית ברורה, ומכונים יתר לחץ דם ראשוני. אולם למרות שהגורמים הישירים למחלה אינם ידועים באופן ברור, מספר גורמים הוכחו כמעלים את הסיכון לפיתוח יתר לחץ דם בעתיד. בין הגורמים הללו נכללים: עישון, השמנה, דיאטה עשירה במלחים, סכרת בלתי מאוזנת, רמת כולסטרול גבוהה, שימוש נרחב באלכוהול וגורמים תורשתיים. למרות ההוכחות הברורות, כי הגורמים המנויים לעיל קשורים ליתר לחץ דם, מדע הרפואה אינו מסוגל עדיין להסביר את המנגנון באמצעותו הם מביאים להתפתחות המחלה.

המקרים הספורים האחרים של יתר לחץ דם, הינם מקרים בהם יתר לחץ הדם נגרם כתוצאה משינוי באיזון או בתפקוד של מערכות שונות בגוף, כגון: שינויים נפח הנוזלים בגוף, שינויים בכמות המלח בגוף, תפקודי כליות לקויים, תפקודים לקויים של מערכת העצבים, שינויים באלאסטיות כלי הדם ושינויים ברמות של הורמונים שונים. במקרים אלו, בהם ניתן לברר את מקורו של יתר לחץ הדם המחלה קרויה יתר לחץ דם שניוני. באופן כללי ניתן לומר, כי טיפול במערכת בגוף שתפקודה לקוי, יביא להורדה של לחץ הדם לערכים תקינים.

כפי שסיפרנו בכתבה הקודמת, יתר לחץ הדם קרוי גם "הרוצח השקט", זאת בעקבות העובדה כי אינו נותן סימנים לקיומו משך שנים רבות. החולה ביתר לחץ דם אינו מתלונן על דבר ומשך זמן רב אינו סובל מכל סימפטום של המחלה. לאור זאת, קיימת חשיבות עילאית לבדיקת לחץ הדם, שרק באמצעותה מתאפשר זיהוי מוקדם של המחלה, שסיבוכיה עלולים לסכן את חייו של החולה. ואכן - פעמים רבות המחלה מתגלה בביקור שגרתי אצל הרופא או מבדיקה אקראית בשל תלונה רפואית אחרת.

אצל חולה הסובל מיתר לחץ דם משך תקופה ארוכה עלולים להופיע סיבוכים משניים. החולה עלול להתלונן על כאבי ראש, סחרחורות, שינויים בדפיקות הלב, עייפות מוגברת, אימפוטנציה, כאבים בחזה, דימום מהאף, שינויים בראיה, וקוצר נשימה. חשוב לציין, כי חולים הסובלים מיתר לחץ דם שניוני יסבלו מהסימפטומים המתוארים לעיל בשלב מוקדם יותר, אולם לאחר טיפול בבעיה הגורמת ללחץ הדם הגבוה הסימפטומים יעלמו.

כתוצאה מהעליה בלחץ הדם על הלב להתאמץ יותר בהזרמת הדם לרקמות. על כן סיבוכים כגון: התקף לב, אירוע מוחי, כשל כלייתי, פגיעה בראיה ומצב של אי ספיקת לב עלולים להתפתח. ישנו יחס הפוך בין גובה לחץ הדם לבין התקופה הדרושה להתפתחות סיבוכים אלו (כלומר: ככל שלחץ הדם גבוה יותר, כך התקופה הדרושה להתפתחות הסיבוכים מתקצרת). מכאן ברורה חשיבות הטיפול כבר בשלבים המוקדמים של הופעת לחץ הדם הגבוה.

מטרת הטיפול ביתר לחץ דם הינה להוריד את לחץ הדם לרמה קרובה ככל האפשר לערכי לחץ הדם התקינים. במקרים בהם לחץ הדם אינו גבוה בהרבה מן התקין ניתן להפחית את לחץ הדם ללא שימוש בתרופות על ידי הפעולות הבאות:

1. הורדת רמת המלח בדיאטה (בהרכבת הדיאטה מומלץ להעזר בדיאטנית על מנת להתאים את הדיאטה באופן מלא לחולה).
2. ביצוע פעילות גופנית באופן סדיר. פעילויות גופיות מומלצות כוללות: הליכה, או שחיה. מומלץ לבצע פעילויות אלו כ- 3 פעמים בשבוע, לפחות 30 דקות.
3. חולים הסובלים מעודף משקל צריכים להתחיל בדיאטה לשם הורדה במשקלם.
4. הגבלת כמות האלכוהול.
5. הפסקת העישון.
6. על החולה לנסות לנטרל את גורמי המתח בחייו ככל הניתן.

במידה ושינויים אלו באורך החיים אינם יעילים בהורדת לחץ הדם, האפשרות הבאה הינה טיפול על ידי תרופות להורדת לחץ הדם. ישנם סוגים שונים של תרופות המשמשות להורדת לחץ הדם, כאשר התאמת התרופות נעשית ספציפית לחולה.
מציאת שילוב התרופות האופטימלי עבור כל חולה הינה תהליך של מעין ניסוי וטעייה, הדורש מספר שבועות. היות שהטיפול הינו טיפול ממושך, העלול ללוות את החולה משך כל חייו, חשוב להקפיד לקחת את התרופות באופן סדיר, וכן להקפיד על ביקורים סדירים אצל הרופא. גם במקרה של טיפול תרופתי מומלץ לנקוט בשינויים בהרגלי החיים שהוזכרו לעיל, ולהקפיד ולבקר גם באופן עצמאי את רמת לחץ הדם על מנת לבקר את השפעת התרופות.

אם מתגלה בשלב האבחון של יתר לחץ הדם, כי סיבוכי המחלה כבר הזיקו למערכות השונות בגוף, הרופא יטפל באופן נפרד במערכות הפגועות. הורדת לחץ הדם כשלעצמה עשוייה להפחית את חומרת הסיבוכים, לעכב את התפתחותם או אפילו למנוע כליל את הופעתם. ככל שהאבחון הוא מוקדם יותר, כך נמנעים יותר סיבוכים.

לאור התפוצה הנרחבת של המחלה מומלץ ביותר לכל אדם לנקוט בפעולות שפורטו לעיל כפעולות מנע. מובן שטוב יותר למנוע את התפתחותה של המחלה מאשר להתמודד עם הנזקים הקשים שהיא עלולה לגרום למערכות השונות לגוף.