מוות פתאומי מפעילות גופנית

לאחרונה התבשרנו על עוד מקרה מצער של נער בן 18 שהתמוטט ונפטר לאחר מאמץ גופני בחדר הכושר. מוות פתאומי מתאר מקרה לא צפוי מסיבות הקשורות בהפסקת הפעילות התקינה של הלב והתרחשות תוך זמן קצר (כשעה מהתפרצות הסימפטומים), מבלי שהיו סמנים מקדימים. סיבת המוות המהירה מיוחסת ברוב המקרים להפרעות קצב לבביות, המפרות את מרקם ההולכה וההתכווצות התקין של הלב.

בישראל כמו בשאר העולם המערבי, מוות קרדיאלי פתאומי היא סיבת המוות השכיחה ביותר. בכל שנה מתים ממוות לבבי פתאומי בין 300 ל-400 אלף בני אדם, בארצות הברית בלבד. רוב המקרים הם של אנשים המוגדרים כחולי לב ורק כ-10% הם אנשים ללא היסטוריה רפואית של מחלות לב. בכמחצית מהמקרים המדוברים, גורם המוות המיידי מיוחס לטרשת עורקים כליליים (עורקי הלב).

מכיוון שלכ-80% מהאנשים שמתו מוות פתאומי היו גם מחלות עורקים כליליות, השכיחות של התופעה גוברת עם העלייה בגיל האוכלוסייה, הן אצל גברים והן אצל נשים. השכיחות של מוות לבבי פתאומי, גבוהה פי 3-4 אצל גברים מאשר בקרב נשים. עלייה הסתברותית למקרי המוות הפתאומי, מתרחשת פעמיים לאורך הציר הכרונולוגי של הגיל: בגילאי 0-6 חודשים (בגיל ינקות בעיקר בגלל מומים מולדים) ובגילאי 45-75, כתוצר ישיר או עקיף של מחלת עורקים כלילית.

גורמי הסיכון העיקריים למוות לבבי פתאומי הם עישון, יתר לחץ דם, התרחבות של החדר השמאלי (היפרטרופיה), הפרעות הולכה, עלייה ברמת הכולסטרול ושומני הדם, השמנת יתר, סוכרת ומתח נפשי. מקדמי סיכון נוספים למוות פתאומי הם נדירים למדי ונובעים בדרך כלל ממומים מולדים המשפעים על מבנה ותפקוד הלב, וכן מחלות גנטיות המשפיעות על מערכת ההולכה החשמלית של הלב. מחלת עורקים כלילית נמצאה כגורם השכיח ביותר למוות פתאומי אצל נשים, בעוד שירידה בתפוקת הלב נמצאה כגורם השכיח ביותר אצל גברים.

ההשפעה המידית של פעילות גופנית על מוות פתאומי שנויה במחלוקת. מחד, פעילות גופנית מאומצת מאוד, חד פעמית, עלולה להגביר את הסיכון לאוטם שריר הלב (התקף לב) - בין השאר בעקבות יצירת קרישי דם וקריעה של רובד תורשתי שעשויים להוביל לחסימה של עורקי הלב. מאידך, פעילות גופנית מבוקרת עשויה להוביל לתופעה הפוכה של הקטנת רמת קרישה ובכך להוריד את הסכנה שביצירת תסחיפים.

לאורך זמן, פעילות גופנית סדירה מורידה את גורמי הסיכון לטרשת עורקים, מעלה את תפוקת הלב ומגינה עליו מפני חסימת עורקים והפרעות חשמליות. פעילות גופנית לחולי לב מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לאירוע לב חוזר בשנה הראשונה לאחר ההתקף. בנוסף, היא עשויה להוריד את דרגת הסיכון לזו של אדם בריא בטווח הזמן הארוך. ואולם, אם הפעילות מתבצעת ללא בקרה מתאימה, הסיכון עולה בשלב בו מתבצעת הפעילות המאומצת. הבקרה הרפואית בתוכניות לשיקום לב מורידה את הסיכון שכרוך במאמץ, לזניח.

למרות התהודה התקשורתית הרבה שיש למקרי מוות פתאומי בקרב ספורטאים, מצבים אלו הם נדירים.

כתב העת האמריקאי JAMA מדווח כי בארה"ב לא ידוע על יותר מ-25 מקרים של מוות פתאומי אצל ספורטאים בכל שנה, ובישראל מדווחים בכל שנה מקרים אחדים בלבד. שיעור מקרי המוות הפתאומי בקרב ספורטאים תחרותיים אינו שונה משיעורם בקרב כלל האוכלוסייה - הסתברות של 1 ל-200,000 איש. בבדיקות פתולוגיות, נמצא כי ברוב הנפטרים הצעירים סבלו מהתעבות והתרחבות של חדרי הלב, בעוד המבוגרים סבלו ממחלת עורקים.

אין עוררין על החשיבות של פעילות גופנית לכלל האוכלוסייה ומובן שהתועלת עולה על הסיכונים. אולם גם אם הללו קיימים, ניתן למזער אותם באופן משמעותי. זאת, אם נשכיל לערוך בדיקות תקופתיות בהתאם לגיל, ההיסטוריה הרפואית האישית והגנטית וסוג המאמץ הגופני שאנו מבצעים. באמצעות בדיקות כגון א.ק.ג במנוחה, בדיקת מאמץ ואקו לב ניתן לזהות את רוב מחלות הלב השכיחות.

אולם אין די בביצוע הבדיקות לשלילת המחלות. מומלץ להיוועץ גם עם הגורם המקצועי המתאים (פיזיולוג או רופא ספורט) בכדי שיוכל להשתמש בהערכות הרפואיות והפיזיולוגיות המקדימות על מנת להתאים את תוכנית האימון הגופנית באופן בטוח ויעיל.

חורש דור-חיים הוא פיזיולוג של המאמץ, מנהל מרכז O2 לבריאות הגוף והלב בחסות הדסה ירושלים.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום פיזיולוגיה של המאמץ
פורום רפואת ספורט לבריאים ונכים