סוכרת: אינסולין כתרופת בחירה

ב-1920 הגה ד"ר פרדריק בנטינג, כירורג קנדי, רעיון לתרופה מסוג חדש שהצליחה להציל את חייו של כלב סוכרתי. זה היה השימוש הקליני הראשון בתרופה שלימים תשנה את פני הרפואה ותיקרא "אינסולין". גילוי האינסולין כרוך באופן הדוק בהתפתחות הרפואה המודרנית. לא בכדי מאז ועד היום הוענקו ארבעה פרסי נובל לחוקרים שעסקו בתחום.

מהימים שבהם עברו ד"ר בנטינג ותלמידו עם "תמצית לבלבים" בין חולי סוכרת גוססים והצילו אותם בזה אחר זה ועד היום, כאשר לרשותנו יותר מעשרה תכשירי אינסולין שונים, עברה התרופה מהפכות מרובות. בימים אלה מתרחשת מהפכה חדשה.

"המגיפה הכלל עולמית של המאה ה-21", כך הוגדרה לאחרונה מחלת הסוכרת מסוג 2. זו מחלה ששכיחותה עולה בכל העולם, בד בבד עם העלייה בהשמנה. מחקרים הראו שבמקרים רבים, עם הזמן, התרופות הניתנות לאיזון הסוכר בדם מאבדות מיעילותן וערכי הסוכר מטפסים. לבסוף זקוקים רוב החולים לטיפול באינסולין בכדי להגיע לאיזון מיטבי.

במחקר שבדק את דעותיהם וחששותיהם של חולים, רופאים ואחיות לגבי טיפול בסוכרת, נמצא שמעל 50% מהחולים רואים באינסולין גזירה, ומודאגים מתחילת הטיפול בו. האם פחדים וחששות אלו מוצדקים בשנת 2009? הרי היום אינסולין הוא שם כולל למספר רב של תרופות השונות מאד זו מזו בתכונותיהן השונות. השינוי העיקרי שחל בשנים האחרונות הוא הופעת האנלוגים לאינסולין - תרופות שבוצעו בהן שינויים קלים במולקולת האינסולין, המשפיעים על מהירות ספיגת התרופה ואופיה, ובכך מאפשרים לחקות טוב יותר את הפרשת האינסולין הפיזיולוגית בלבלב. תכשירים אלו מאפשרים להתאים במדויק את הטיפול באינסולין לחולה ולאורח חייו. הופעתם בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 (ועד היום) בישרה את ה"מהפכה החדשה" בטיפול באינסולין.

ישנן שתי קבוצות עיקריות של תכשירי אינסולין אנלוגי כיום: האנלוג המהיר והאנלוג הבזאלי.

אנלוג מהיר - בקבוצה זו נמצא תכשירים כגון אינסולין ליספרו (הומלוג), אינסולין אספרט (נובורפיד) ואינסולין גלוליזין (אפידרה). תכשירים אלו נספגים במהרה לאחר הזרקתם ומאפשרים מתן זריקת אינסולין מיד לפני תחילת הארוחה, תוך כדי הארוחה או מיד עם סיומה. מכאן, ששימוש בתכשירים אלו מאפשר גמישות רבה, זאת בשונה מתכשיר האינסולין האנושי הוותיק, שניתן כ-30 דקות לפני כל ארוחה. משך פעולתן של תרופות אלו קצר בהשוואה לתכשירי האינסולין הישנים, ועל כן הן פחות מסכנות את החולה באירועי היפוגליקמיה.

אנלוג בזאלי (בסיסי/איטי) - בקבוצה זו נמצא את האינסולין גלרגין (לנטוס) ואינסולין דטמיר (לבמיר). בשונה מהאינסולין שקדם להן, תרופות אלו מביאות לרמה קבועה של אינסולין בדם החולה, ללא עלייה הדרגתית וירידה הדרגתית ברמות האינסולין בדם, שמאפיינות תכשירי אינסולין ארוכי פעולה ותיקים יותר, כגון האינסולין פרוטאמין, NPH. תכונה זה הופכת תרופות אלו לבטוחות יותר מכל תכשיר אינסולין אחר, כיוון שהן כמעט ואינן גורמות לאירועי היפוגליקמיה. בעבר, חולים שטופלו באינסולין NPH היו בסכנה לחוות אירועי היפוגליקמיה שש שעות לאחר ההזרקה. מסיבה זאת הומלץ להם בדרך כלל לצרוך ארוחת ביניים בין הארוחות. האנלוגים הבזאלים החדישים פוטרים מהצורך הזה ומאפשרים שימוש ללא צורך בהתחשבות בזמני ארוחות. בנוסף, על פי המלצות החברה, ניתן לתת אינסולין גלרגין (לנטוס) בזריקה חד יומית בכדי להשיג רמה קבועה של אינסולין בדם לאורך היממה. אינסולין דטמיר ניתן להזריק פעם או פעמיים ביום בכדי להגיע לאפקט דומה.

תרופות אלו פחות "משמינות" בהשוואה לסוגי האינסולין האחרים או לתרופות אחרות לטיפול בסוכרת. אופיין העדין ובטיחותן מחד, ויעילותן בהורדת סוכר הדם מאידך, הופך את האנלוגים הבזאלים לתרופות יעילות ביותר ומתחרות רציניות על מקום מרכזי בטיפול בסוכרת מסוג 2.

לאחר כישלון הטיפול הראשוני בשינוי אורחות חיים והתרופה מטפורמין, יש לבחור בתרופה נוספת. מועדפת תרופה העונה לקריטריונים של ה"התרופה האידאלית". כאן זוכים האנלוגים הבזאלים למקום של כבוד. הוספת אנלוג בזאלי בשלב זה של הטיפול קוסמת מאוד בשל יעילותו מחד בהורדת ערכי סוכר הדם ובטיחותו מאידך. זו היא "מהפכת האינסולין השלישית" בהתגלמותה - מתרופה של אין ברירה, לתרופה הניתנת בשלבי הטיפול הראשונים במחלה.

כמו ב-1920, כך גם ב-2009 - אינסולין היא התרופה היעילה ביותר להורדת הסוכר בדם. האינסולין של היום מאפשר לנו גמישות ובטיחות רבה יותר בטיפול מאי פעם. תרופות מסוג זה, הניתנות בזריקה חד יומית במזרקים חדישים עם מחטים דקיקות, שינו את פני הטיפול במחלה.

הפחדים הנטועים בנו מפני אינסולין אינם מוצדקים. שימוש מושכל ונכון בתרופה זו עשוי להיות יעיל ובטוח לחיים ארוכים ובריאים יותר.

ד"ר רועי אלדור הוא רופא ביחידת הסוכרת, האגף הפנימי, הדסה עין כרם, ירושלים.

בואו לדבר על זה בפורום אינסולין - דרכי טיפול.