לאיזה גובה הילד שלי יגיע?

לפני כ-40 שנה אספו חוקרי גדילה שהתעניינו בחיזוי וחישוב הגובה הסופי נתוני גובה וצילומי כף יד לגיל העצמות. הנתונים נאספו מהשנה הראשונה לחיי הילדים ועד להגיעם לגובה הסופי בבגרותם. בעזרת נתונים אלה פיתחו נוסחאות סטטיסטיות שבעזרתן ניתן היה לחשב את גובהו הסופי של הילד\ה. חישוב הגובה מתבצע תחת המגבלות הבאות: לא ניתן לבצע חישוב גובה סופי לפי גיל עצמות כף היד לפני גיל 6. בנוסף, החישוב נותן תחזית ממוצעת שיש לה תחום שגיאה, ככל שעולים בגיל, תחום השגיאה קטן יותר. בילדים צעירים תחום השגיאה מגיע ל-7 ס"מ מעל ומתחת לחישוב ובגיל ההתבגרות תחום השגיאה מגיע לכ-5 ס"מ לכל כיוון.

שיטות החישוב נועדו לסייע להורים או לאנשי מקצוע שזקוקים למידע הזה מסיבות שונות. פרופ' צבי צדיק, מומחה לאנדוקרינולוגיה, אנדוקרינולוגיה של ילדים ורפואת ילדים, יו"ר רשות המחקר במרכז הרפואי קפלן, מסביר: "ישנם ילדים נמוכי קומה שהם והוריהם מעוניינים לדעת האם הילד יהיה נמוך באופן מיוחד עם סיום גדילתו, בהגיעו לבגרות, והאם גובהו יחרוג מהנורמה. חריגה בצפי הגובה הסופי מעוררת צורך לברר האם יש מחלה או בעיה המפריעה לגדילה, ובהמשך, האם יש סיבה לטיפול.

"מעבר לרופא האנדוקרינולוג הבוחן את התפתחות גובה הילד, ישנם רופאים נוספים הנזקקים לחיזוי הגובה הסופי. כך, רופאים אורתופדים צריכים לעתים לדעת את הגובה הסופי של מטופלים העומדים בפני ניתוחים כגון הארכת גפיים או תיקון הבדלים בין אורך הגפיים, או מקרים של עקמת (סקוליוזיס), כדי להחליט על מועד מתאים לניתוח. כמו כן, רופאים אורתודונטים צריכים לעתים לדעת את הגובה הסופי כדי לקבוע מועד מתאים לניתוחי לסתות. בענפי ספורט מסוימים בוחרים שחקנים לפי חישוב הגובה הסופי. ישנן אגודות ספורט שיבחרו לא להשקיע בשחקן שצפוי להיות נמוך מדי, וגם השחקן עצמו יכול לשנות תחום ספורט בהתאם לתחזית הגובה".

אז איך קובעים את הגובה הסופי הצפוי? פרופ' צדיק: "ישנן שיטות שונות לחישוב הגובה הסופי. השיטות מתבססות על קביעת גיל העצמות לפי צילום כף יד, הגיל הכרונולוגי של הילד (הגיל בשנים) והגובה הנוכחי של הנבדק. גיל העצמות נקבע בצילום רנטגן של כף יד שמאל, המסייע לקבוע את דרגת התבגרות השלד של הנבדק בהשוואה לסטנדרטים מקובלים לפי גיל ומין. יד שמאל נבחרה בהסכמה בינלאומית , כיוון שרוב האנשים ימניים והסיכוי לפגיעה בעצמות יד שהיא בשימוש מופחת, קטן יותר.

"כאשר באים לקבוע את גיל העצמות, בוחנים את התבגרות השלד של הנבדק ביחס לבסיס נתונים סטנדרטי, שהוא סדרת צילומי כפות ידיים של אוכלוסייה בריאה. קיימות שתי שיטות פופולאריות לקביעת גיל העצמות; האחת, 'שיטת גרויליך-פייל', לפיה משווים בין צילום כף היד של המטופל לצילומים שונים, בהתחשב באזוריה השונים של כף היד. בוחרים את הצילום המתאים ביותר לצילום של הנבדק בהתחשב בכל עצם ועצם, גיל העצמות כתוב ליד הצילום הנבחר.

"השיטה השנייה היא 'שיטת טנר-וייטהאוס', לפיה נותנים לכל עצם בכף היד ניקוד לפי דרגת התבגרותה. בסוף מסכמים את כל הנקודות, וסכום הנקודות מקביל לגיל עצמות מסוים בטבלה המתאימה לבנים או בנות. שיטה זו דורשת יותר זמן לקריאה ופחות מקובלת משיטת גרויליך פייל."שתי השיטות הנזכרות, מתייחסות דווקא לצילום כף יד. בעבר הרחוק השתמשו בצילום חצי שלד מכף רגל ועד ראש, צילום הכרוך בקרינת רנטגן רבה. השימוש בצילום כף יד כרוך במעט מאד קרינה והוא מוצדק משום שכף היד מייצגת שני סוגי עצמות, עצמות ארוכות כגון ידיים ורגליים ועצמות קצרות כגון עמוד השדרה".

לאחר שנקבע גיל העצמות יכול הרופא להמשיך ולחשב את הגובה הסופי, כפי שמסביר פרופ' צדיק: "גיל העצמות מבטא לאיזה אחוז מהגובה הסופי הנבדק\ת הגיע\ה ביום הצילום. בסוף האטלס לגיל עצמות ישנן טבלאות הנותנות אחוז זה. כך ניתן לחשב, בתחום שגיאה מסוים, את מידת הגדילה שעוד נותרה".

פרופ' צדיק מדגיש כי הדיוק בקביעת גיל העצמות אינו מוחלט: "יש לזכור שגם לאחר סגירת כל מרכזי הגדילה בכף היד נותרים עדיין מרכזי גדילה במקומות אחרים שאינם נלקחים בחשבון בבדיקה. זאת ועוד, בצילום כף היד איננו בודקים את אזורי הגדילה המעניינים אותנו, כלומר הסחוס הגדל הנמצא בלוחית הגדילה של העצם, מאחר שסחוס אינו נראה בצילום רנטגן. הצילום בודק, למעשה, את האזורים ששקע בהם סידן, עובדה שיכולה להיות בעייתית, מאחר שמצבים שונים הקשורים לסידן עלולים לפגום באמינות הבדיקה. כך, למשל, מצב בו ישנו בו שינוי בשקיעת סידן, שינוי בוויטמין D ושינוי בחילוף חומרים של העצם יכולים לפגום באמינות הבדיקה".

"ניתן לחשב את פוטנציאל הגובה הגנטי לפי גובה ההורים, מסביר פרופ' צדיק,"קיימת נוסחה פשוטה: (גובה האב + גובה האם) לחלק לשניים, להוסיף לתוצאה 6.5 ס"מ במקרה שמדובר בבן; ולהחסיר 6.5 ס"מ במקרה שמדובר בבת. לתוצאות יש להוסיף פקטור המבטא את גדילת הדור". גם לגבי שיטה זו מדגיש פרופ' צדיק כי היא אינה מדויקת וכי טווח הטעות בה רחב. אם קיים פער גדול בין תחזית הגובה הסופי לפוטנציאל הגנטי יש לברר מה סיבתו, והאם הסיבה דורשת טיפול.

לפי פרופ' צדיק, הרבה מאוד תלוי בגנים: "מה שמשפיע על הגובה הסופי הוא בעיקר גובהם של בני המשפחה. כלומר לכל משפחה יש נטייה לגובה מסוים, מה שמכונה 'פוטנציאל הגובה'. לצד פוטנציאל הגובה יש גורמים נוספים המשפיעים על גובה הילד, אולם לגורם הגנטי השפעה מכרעת, מאחר שהפוטנציאל המשפחתי קובע 75% מהגובה הסופי".

לפי פרופ' צדיק, " לילוד שמשקלו וגובהו נמוכים במשך ההיריון ובזמן הלידה יש סיכוי שקו הגדילה שלו יהיה נמוך מהמצופה לפי נתוני המשפחה. חסרים תזונתיים וגורמים תזונתיים נוספים הפוגעים בעלייה במשקל, פוגעים בסיכויי הגדילה ובפוטנציאל הגדילה של הילד. השמנה בגיל הילדות עלולה לקדם את גיל העצמות ולפגוע בסיכויי הגובה הסופי.

"יש מחלות שונות העלולות לפגוע בפוטנציאל הגובה הסופי, בהן מחלות כרוניות שונות; מחלות הורמונאליות, כגון חוסר הורמון גדילה, חוסר הורמון בלוטת התריס, עודף קורטיזול; מחלות סחוס ועצם, כולל פגמים גנטיים בהתפתחות העצם, כגון מצב בו התארכות העצמות אינה תקינה ופוגעת בגדילה, מחלות הגורמות לעקמת עמוד השדרה והתעקמות הרגליים וכדומה.

"גם התבגרות מוקדמת, כזו המתחילה בגיל פחות מ-7.5 שנים, פוגעת בגובה הסופי. ככל שההתפתחות מתחילה מוקדם יותר, הפגיעה בגובה הסופי נרחבת יותר.

נטילת תרופות עלולה אף היא לחבל בגובה הסופי, בייחוד תרופות ממשפחת הקורטיזול. ותרופות בעלות גוון זכרי או נקבי הדומים להורמוני המין. הורמוני מין בכמות גדולה מאיצים בתחילה את הגדילה ואת גיל העצמות, אך בהמשך גורמים לסגירה מוקדמת של מרכזי הגדילה ולקומה נמוכה".

בואו לדבר על זה עם פרופ' צבי צדיק בפורום אנדוקרינולוגיה והפרעות בגדילה בקרב ילדים.