תוצאות חיפוש עבור איור-ודה

שלום דן, אין לזה כל ביסוס מדעי. בברכה,דנה

היי את לא צריכה מטפל אלא טיפול. פני לרופא המשפחה וקבלי תרופה. יש לתת לכל בני המשפחה ולהרתיח את כל כלי השינה

יתכן ומדובר בזיהום מתמשך שאת סוחבת משם, כן גם יתכן פרזיטים שלא התגלו... יש לכך טיפול טבעי בקליניקה

כדאי לעבור ברור במסגרת מרפאה אלרגית למרות שבחלק ניכר מהמקרים לא מוצאים סיבה גם לאחר ברור. במידה ובמהלך טיפול באנטיהיסטמיניקה , מושג שיפור, יש להתמיד ולטפל באנטיהיסטמיניקה

נאווה שלום הייתי מתחיל בשינוי תזונה \ אורח חיים לפני טיפול תרופתי המשך קיץ אוורירי

אנשים משועממים הפכו את הפורום לפינת הפרסום. שימו לב והתייחסו בהתאם...

לאדריאן שלום רב, פנית לפורום שלא עוסק בביעה זאת. בברכה, ד"ר ילנה סיגל

לאדריאן שלום רב, פנית לפורום שלא עוסק בביעה זאת. בברכה, ד"ר ילנה סיגל

אינני חושב שמדובר בהישנות של המחלה אם רק עבר ניתוח בו הוצא כל הגידול. גידולים של דרכי מרה אינם מתקדמים בצורה כל כך מהירה. אין למחלה זו כל טיפול יעיל . ניתן לנסות חומר כימי בשם גמזר ד"ר יוסף ברנר

שלום שי, בהיעדר סימוכין מדעיים אין לי מגובשת דעה בנושא. הרבה בריאות אפי

נסה תחילה טיפול עם קרם אלידל או פרוטופיק

החזרה לשיגרה מבורכת. עיסוי שוודי וגם שמנים מותרים. אם המטרה הרגעה ופינוק - לבריאות, אם המטרה הקלה על כאבים או הגבלה בתנועה - עדיף בשלב זה להתייעץ עם הרופא על פיזיותרפיה. לגבי עיסוי לשד המנותח והאזור המוקרן - בעדינות ובתנאי שהעור התאושש, לגבי בית השחי - לא ציינת אם, ובמה טופלת בבית השחי, אם היתה הוצאת בלוטות או הקרנה שלהן, כדאי לטפל ביד בעיסוי עדין בלבד עם משיכות מכף היד לכיוון המרכז , או פשוט לוותר על איזור זה. אם הוצאה רק בלוטת הזקיף , ללא הקרנות לבית השחי - אין בעיה לשרותך איריס

ידין שלום, נשמע לי רעיון מצוין, מפנק, בתנאי שנעים כשעושים אותו... מירב בן דוד

שלום רב, אכן אלו תופעות לוואי אפשריות. עליך לחזור לרופא שהמליץ על התרופה כדי לקבל פתרון אחר. בהצלחה, ד"ר מ. למפיט

שלום א הרפואה הסינית מתארת מצב בו הכבד (שהרגש שלו הוא כעס) פולש לאדמה (המיצגת את מערכת העיכול) ויוצר בעיות עיכוליות. אדם שחווה לאורך זמן כעס ממושך/תסכול ,דואג הרבה ומחזיק דברים בבטן, לא נרדם בלילה לפני שהוא חוזר מספר פעמים על מאורעות היום, אדם כזה יכול לסבול ממעי רגיז, נפיחות בטנית, עצירות או שילשולים. הטיפול ברפואה הסינית מאזן בין העץ לאדמה, מפסיק את השילשול, מווסת צ'י וכך פותר את הנפיכות והגזים, מרגיע את הנפש ופותח את הנשמה. אדם שמעכל יותר טוב את היום יום שלו-לא יסבול ממעי רגיז. דרכי הטיפול הם בעזרת דיקור וצמחי מרפא. במקביל הבירור המערבי יבדוק הם אין מחלה דלקתית של המעי, צליאק, בלוטת התריס ועוד. רפואה שלמה טל

שלום בסוף מרץ 2006 התקיים בשפיים כנס ראשון וייחודי בנושא רפואה משלימה, אתיקה ומשפט. בכנס עסקו בהיבטים הנוגעים לתחומי ההשקה של רפואה משלימה, אתיקה ומשפט, תוך מפגש של תקשורת בונה, בין רופאים, מטפלים ברפואה משלימה ומשפטנים בכירים. בנוסף התקיים תהליך דמוקרטי אמיתי תוך כבוד הדדי, שמטרתו ליצור דפוסי התנהגות מקצועיים ומוסריים יותר בסביבה הטיפולית המשלימה. מצרף נירות עמדה מהכנס: 31.5.06 נייר עמדה הסכמה מדעת לטיפול ברפואה משלימה נייר עמדה זה נוסח על ידי קבוצה רב-תחומית של עוסקים במקצועות הרפואה הקונבנציונאלית, הרפואה המשלימה והמשפט והוא גובש לאחר דיון משותף ומעמיק בנושא. נייר עמדה זה נסמך, בין השאר, על נייר הרקע המצורף, המפרט את הנורמות המשפטיות החלות על רופאים בכל הקשור להסכמה מדעת. מנסחי נייר עמדה זה סבורים כי ראוי שנורמות דומות יחולו, בשינויים המחויבים, גם על העוסקים במקצועות הרפואה המשלימה. מטרות נייר העמדה מטרות נייר עמדה זה הן: 1. להביא לידיעת העוסקים במקצועות הרפואה המשלימה את הצורך לקבל הסכמה מדעת של מטופליהם ותלמידיהם לעבודה המשותפת. 2. להציג בפני העוסקים במקצועות הרפואה המשלימה את נורמות ההתנהגות הנדרשות מהם, ובמיוחד את הצורך למסור למטופליהם ולתלמידיהם מידע מתאים ומלא, כדי שהסכמתם לעבודה המשותפת תהיה אמנם מדעת. 3. לסייע לאלה העוסקים בניסוח קוד אתי למקצועות הרפואה המשלימה השונים, באימוץ ובהתאמה של הנורמות ההתנהגות הנדרשות, לשם קבלת הסכמה מדעת, למאפיינים הייחודים של כל מקצוע. 4. ליצור מודעות ולסייע לעוסקים בהוראת מקצועות הרפואה המשלימה בהקניית הנורמות הנדרשות למטפלים ולמורים לעתיד. עקרונות יסוד 1. הליך ראוי של קבלת הסכמה מדעת איננו אקט פורמאלי אלא דיאלוג בו המטפל נותן למטופל מידע ככל הדרוש לו על הטיפול המוצע, ומאפשר למטופל להציג את ציפיותיו וחששותיו מן הטיפול. 2. ההליך נועד לתיאום ציפיות ולהגדרת יעדים, וכדי לוודא שהטיפול המוצע מתאים לצורכי המטופל ושהחלטת המטופל לקבלו תיעשה מתוך בחירה חופשית ומושכלת. 3. מסירת המידע למטופל לצורך הסכמה מדעת דרושה מבחינה אתית, היא מהווה את התשתית ל"חוזה הטיפולי" ויכולות להיות לה השלכות משפטיות. 4. מסירת המידע צריכה להיות מותאמת לסוג הטיפול ולצורכי המטופל האינדיבידואלי, ולהיעשות בשפה המובנת לו. הנחיות למטפלים כללי 1. יש להבין ולהפנים את החשיבות והמטרות של ההסכמה מדעת לטיפול, ומהו המידע שצריך למסור למטופל כדי להשיג מטרות אלו. 2. עיקרי ההסבר וכל מידע נוסף הדרוש למטופל, יינתנו בשיחה עמו, בדפי מידע, בהפניה למקורות מידע אחרים, או בכל דרך אפקטיבית אחרת. 3. בתהליך קבלת הסכמה מדעת המטפל צריך לבקש מהמטופל כל מידע שיכולה להיות לו משמעות לאופן הטיפול ו/או להשפעותיו. חשוב להסביר למטופל את משמעות האינטראקציה בין הטיפול הנדון לטיפולים אחרים שהמטופל מקבל או צפוי לקבל, אם קיימת כזו. 4. מומלץ כי הגופים המקצועיים של העוסקים בכל אחת מן השיטות יכינו, עבור כל שיטת טיפול בנפרד, דפי הסבר למטופלים ו-Check list מפורט למטפלים לקיום הליך ראוי של הסכמה מדעת. נושאים שיש להסביר למטופל על המטפל למסור למטופל את הפרטים הבאים, ככל שיידרש, עד כמה שניתן ובהתאם למאפייני השיטה בה הוא עוסק: מקומו של הטיפול בהקשר הרפואי 1. המטפל צריך להיות מודע למגבלות השיטה בה הוא מטפל, ולמסור למטופל פרטים רלונטיים בקשר לכך. 2. במקרים בהם השיטה בה עוסק המטפל אינה נותנת מענה מלא לצרכיו ו/או רצונותיו של המטופל – עליו להפנות את תשומת לבו לכך ולשקול להמליץ לו לבחון טיפולים נוספים או חלופיים, לרבות עריכת בדיקות, קבלת טיפול וביצוע מעקב רפואי "קונבנצוינאלי". . 3. יש להבהיר את חשיבות התיאום בין הטיפול הרפואי והטיפול המשלים וכן את נכונותו של המטפל לקיים תקשורת ישירה עם הרופא. מהות הטיפול והתהליך הטיפולי 4. מידע בקווים כלליים לגבי הטיפול ומאפייניו, כגון: האם הטיפול כולל מגע, שימוש בחומרים ושיחות. ניתן לאפשר למטופל להתנסות בחוויית הטיפול. 5. ההשפעות הצפויות של הטיפול ובאיזה שלב לצפות להן, לרבות הבהרה אם ההערכה לגבי התועלת הצפויה מן הטיפול מגובה במחקרים, מבוססת על נסיון קודם בטיפול במצבים דומים, או שזו השערה המסתמכת על הכרת יכולות השיטה באופן כללי. 6. מתי צפויה תגובה לטיפול ומהם המדדים למעקב שלפיהם ניתן להעריך את התגובה לטיפול. 7. מהו משך הטיפול המשוער ומתי מסתיים התהליך הטיפולי. 8. מה נדרש מהמטופל בתהליך הטיפולי. אם הטיפול מחייב נקיטת פעולות מסוימות על ידי המטופל, שינוי הרגלים או אורח חיים, או שהוא צפוי לגרום לו לשינוי התנהגותי או סביבתי, כי אז יש למסור לו מידע זה מראש. 9. כי אפשר שהטיפול והשפעותיו יכולים להשתנות בהתאם לדברים שיעלו תוך כדי הטיפול. 10. מכלול הכללים והתנאים המחייבים במסגרת הטיפולית, ובכלל זה: משך הפגישות, תדירותן, עלותן, קביעה וביטול של פגישות, זמינות המטפל מחוץ למסגרת הפגישות). עלויות נוספות לטיפול. הסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות של הטיפול 11. יש להכין את המטופל לאפשרות שהטיפול עלול לגרום לתופעות לוואי כלשהן, מבחינה פיסית או נפשית, ולפרטן בהתאם לסוג הטיפול. (-דפי הסבר מתאימים יוכנו על ידי העמותות המקצועיות) 12. יש לציין אם הטיפול עלול להיות כרוך בכאב או באי נוחות. 13. ליידע את המטופל במידה וקיימת אפשרות שהטיפול עלול לגרום להחרפה זמנית של הסימפטומים. 14. יש להדגיש בפני המטופל מהן התופעות עליהן הוא צריך לדווח למטפל ובאיזו מידה של דחיפות, וכן מתי יש לפנות לרופא . 15. יש ליידע את המטופל על אפשרות שהטיפול עשוי לגעת ברגשות חבויים או במניעים בלתי מודעים. מידע על המטפל 16. המטפל יידע את המטופל בדבר השכלתו, הכשרתו ונסיונו בשיטת הטיפול, ובטיפול בסוג הבעיה הספציפית ממנה סובל המטופל, והכל בהתאם לצרכי המטופל. 31.5.06 נייר רקע הסכמה מדעת לטיפולים ברפואה משלימה הגדרה: הסכמה מדעת הינה הסכמה לטיפול רפואי הניתנת על בסיס מידע מלא של כל הנתונים הרלוונטיים להחלטה אם להסכים לטיפול המוצע. רקע משפטי: שיטת המשפט שלנו, כמו במדינות רבות אחרות, דורשת הסכמה מדעת של המטופל כתנאי לביצוע הטיפול. לשם כך מחויב כל מטפל, כהגדרתו בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, (להלן "החוק") לתת למטופל הסבר מקיף על הטיפול המוצע, ואם אינו ממלא אחר דרישות החוק לפרטיהן, הוא צפוי להימצא אחראי בדין כלפי המטופל, במקרה שהלה יתבע אותו. סעיף 13 לחוק זכויות החולה קובע כי: " (א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה. (ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות – (1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל; (2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע; (3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות; (4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי; (5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני." תחולת הדרישה להסכמה מדעת על טיפולים ברפואה משלימה במצב החוקי כיום, מטפלים ברפואה משלימה אינם נכללים בהגדרת "מטפל" לפי החוק. לפיכך, כל עוד לא נקבע במפורש אחרת בחוק או בהודעה של מנכ"ל משרד הבריאות שפורסמה ברשומות, אין הוראות החוק האמור חלות על מטפלים אלה. אשר לטיפולים המשלימים, החוק מגדיר "טיפול רפואי" – "לרבות פעולות איבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או טיפול סיעודי". למרות העדר אמירה מפורשת לענין זה, נראה כי גם טיפולים מתחום הרפואה המשלימה נחשבים כ"טיפול רפואי". חיזוק לדעה זו ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 4.7.05 בענין רע"פ 10709/03 רווס יוסף נ' מדינת ישראל, בו פסק בית המשפט כי טיפולים הומיאופתיים הינם "טיפול רפואי" לענין העבירות לפי סעיפים 338(7) ו- 325 לחוק העונשין. בית המשפט קבע: "בשונה מפקודת הרופאים, שעניינה "עיסוק ברפואה", והכוללת הגדרה מפורשת של מונח זה, חלות העבירות שבחוק העונשין על הנותן "טיפול רפואי". במסגרת זו נכללים כל סוגי הטיפולים הרפואיים, לרבות אלה הלא-קונבנציונאליים." העולה מן האמור כי רופא שנותן למטופל טיפול מתחום הרפואה המשלימה – חייב למסור לו את כל המידע הדרוש לצורך מתן הסכמה מדעת. לעומת זאת, כאשר הטיפול ניתן על ידי מטפל שאינו עובד בריאות המוגדר כמטפל על פי החוק, לא חלות עליו הוראות סעיף 13 לעיל. למרות האמור, הדרישה להסכמה מדעת לטיפול רפואי הוכרה על ידי בתי המשפט בארץ עוד לפני חקיקת חוק זכויות החולה, מכח חוקים אחרים. בכך הלכה הפסיקה הישראלית בעקבות פסיקת בתי המשפט בארצות המשפט המקובל (אנגליה, ארה"ב, קנדה ואוסטרליה). חוקים אלה חלים על כל מי שמטפל בגופו של אדם, ובכלל זה מטפלים בלתי קונוונציונאליים למיניהם. להלן סקירה קצרה של הוראות החוק הרלוונטיות: 1. עוולת התקיפה ביצוע טיפול רפואי באדם, שאיננו ייעוץ גרידא, כרוך בנגיעה בגופו ובמקרים רבים אף בפלישה לגופו, אם באופן פיזי ממש ואם ע"י שימוש בחמרים כגון תרופות, קרינה וכיו"ב. נמצא, אפוא, כי טיפול באדם ללא הסכמתו עולה כדי "תקיפה" כהגדרתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. סעיף 23(א) לפקודה קובע: "תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם…" העקרון על פיו נבחנת השאלה אם הפעולה נעשתה בהסכמת האדם אם לאו, הוא כי "ההסכמה חייבת להתייחס לנגיעה שאכן בוצעה: הסכמה לנגיעה פלונית איננה נותנת רשות לנוגע לבצע נגיעה אלמונית". יתרה מזו, "הסכמה סתמית לנגיעה מבלי ש"המסכים" יודע מה מהותה וטיבה של הנגיעה, איננה הסכמה מספקת לצורך תקיפה." . באשר להיקף המידע הנדרש לגבי מהותה וטיבה של הנגיעה הנדונה נפסק כי "חוסר ידיעת התוצאות כמוה כחוסר ידיעת מהותו של המעשה. הסכמה הניתנת מחוסר ידיעה כזו, לא שמה הסכמה." 2. עוולת הרשלנות מקור חוקי אחר לדרישת ההסכמה מדעת נמצא בעוולת הרשלנות. בתי המשפט קבעו כי החובה להסביר לחולה את המידע הנדרש לגבי הטיפול לשם קבלת הסכמתו מדעת, "מהווה חלק מחובת הזהירות המוטלת על הרופא כלפי החולה המטופל על-ידיו. אם הופרה החובה, ועקב כך נגרם לחולה נזק, עשויה ההפרה להעמיד לחולה זכות לפיצויים בעילה של רשלנות." כעקרון, עוולת הרשלנות מתקיימת מקום בו המטפל נהג באופן שבו לא היה נוהג המטפל הסביר באותן נסיבות. בהקשר של הסכמה מדעת, חריגה זו מתבטאת באי מסירת מידע הדרוש למניעת נזק שעלול להיגרם למטופל כתוצאה מהסכמתו הבלתי מושכלת לטיפול הנדון. לפי הפסיקה, הנזק יכול להיות נזק גופני או נפשי ממשי שנגרם למטופל עקב ההחלטה לקבל טיפול זה, וכן נזק ערטילאי הבא לידי ביטוי בעצם הפגיעה באוטונומיה שלו. קנה המידה למסירת המידע נקבע, לפי ההלכה הפסוקה בארץ, לא על פי סטנדרד ההתנהגות של המטפל הסביר כי אם על פי צרכיו של המטופל הסביר בנסיבותיו של המטופל הנדון. מהו המידע שאדם סביר, במצב דומה, היה זקוק לו כדי להחליט אם להסכים לטיפול המוצע ובאילו תנאים. זכות האדם על גופו מבחינה רעיונית, היסוד המוסרי העיקרי לדרישת ההסכמה מדעת הוא עקרון האוטונומיה של החולה וזכותו להגדרה עצמית, אשר מצא את ביטויו המשפטי בזכות האדם על גופו ועל כבודו, המעוגנת כיום בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכות היסוד של האדם על גופו כורכת עמה את הזכות להחליט מה ייעשה, או לא ייעשה, בגופו. מכאן נגזרת זכותו של אדם שלא יבוצע בו טיפול רפואי בלא הסכמתו. הבסיס האתי לדרישת ההסכמה מדעת: עקרון האוטונומיה של החולה הוא אחד מעקרונות היסוד של האתיקה הרפואית. כאמור לעיל, עקרון זה, המתבטא בכיבוד חירויות הפרט של החולה כאדם, מחייב קבלת הסכמתו לטיפול המוצע, תוך מימוש הבחירה שלו וזכותו להגדרה עצמית. דווקא אדם הנמצא במצב פגיע, עקב ליקוי בריאותי או מצוקה נפשית, זקוק להגנה מירבית על האוטונומיה שלו. חובת המטפלים להתחשב ברצונו של המטופל כדי לשמור על כבודו. יתרה מכך, הליך ראוי של קבלת הסכמה מדעת איננו אקט פורמאלי של החתמה על טופס. זהו, למעשה, דיאלוג בו המטפל נותן למטופל מידע, ככל הדרוש לו, על הטיפול המוצע, יתרונותיו, חסרונותיו והשלכותיו האפשריות, וכן על טיפולים חלופיים או העדר טיפול כלל, והמטופל מציג את ציפיותיו וחששותיו מן הטיפול, וביחד הם מגיעים להחלטה מהו הטיפול המתאים עבורו בנסיבות הענין. דיון כזה, מלבד היותו ביטוי ליחסי שיתוף אמיתיים בין המטפל למטופל, משרת גם מטרה חשובה נוספת – הוא מאפשר לרופא/למטפל להתאים עבור המטופל את הטיפול שישרת את טובתו בצורה האופטימאלית. הנימוקים הפרקטיים לדרישת ההסכמה מדעת ברפואה הקונוונציונאלית וברפואה המשלימה: מלבד השיקול המדיקולגאלי, שציות לדרישת ההסכמה מדעת מונע תביעות משפטיות, הרי שלניהול נכון של הליך זה במסגרת יחסי רופא-חולה יש השלכות מעשיות חשובות. בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות 18/95 מיום 4.9.95 בנושא הסכמת החולה לטיפול רפואי, נמנו ההשלכות המעשיות של הליך ההסכמה מדעת לטיפול רפואי, כדלקמן: "לדרישת ההסכמה מצד המטופל, אשר מתקבלת כחלק מתהליך נכון של קבלת ההחלטה על ביצוע הטיפול, יש השלכות חשובות, הן על איכות הטיפול והן על האוירה בה ניתן ועל שביעות רצון המטופל: · עידוד תהליך קבלת החלטות הגיוני, אמין ומקיף ככל האפשר; · צמצום האפשרות של כפיה, טעות והזנחה בתהליך קבלת ההחלטות לגבי הטיפול הרפואי; · עידוד ביקורת עצמית וביקורת של אחרים על פעולות רפואיות; · שמירה על יחסי רופא חולה הוגנים; · הגברת אמון החולה במערכת הרפואית; · שיפור הטיפול בחולה – החולים נענים יותר לטיפול, רמת החרדה שלהם יורדת, החלמתם מהירה יותר והם מגלים יכולת טובה יותר לפקח על טעויות במינון וכד', ועל תופעות לואי של הטיפול. · התאמת ציפיות החולה למגבלות הטיפול ולאי הוודאות הכרוכה בו." חלק מהשלכות אלו, עד כמה שהן רלוונטיות למסגרת הטיפול הרפואי הקונוונציונאלי, אינן מתאימות למערכת יחסי מטפל-מטופל ברפואה המשלימה, כפי שהיא מקובלת כיום בארצות המערב, וחלקן מתאימות רק למקצת הסיטואציות הטיפוליות בתחום הרפואה המשלימה. לפיכך יש לבחון את הדברים לאור הצורך המעשי של המטופל בקבלת המידע הנדרש לשם מתן הסכמה מדעת. באופן כללי, מבחינת המטופל נחוץ המידע כדי להחליט אם להסכים לטיפול המוצע, אם לפנות לטיפול אחר או להימנע מכל טיפול, או אם להתייעץ עם מומחה נוסף. דברים אלה נכונים לכלל סוגי הטיפולים, ללא הבחנה בין הרפואה המערבית המקובלת לבין מה שקרוי רפואה משלימה. המידע הדרוש למטופל לשם הסכמה מדעת לטיפול ברפואה משלימה: תכני ההסבר שיש לתת למטופל לפני תחילת הטיפול צריכים להיגזר מן המטרות אותן נועד הליך ההסכמה מדעת לשרת, וזאת בהתאם לאופי הטיפול ולנסיבות הפניה לטיפול הנדון. לאור האמור, נבחן אחת לאחת את המטרות של דרישת ההסכמה מדעת שנמנו לעיל על רקע המציאות המעשית של פניה לטיפולי הרפואה המשלימה לסוגיה, וננסה לגזור מהן את פרטי המידע הנדרש למטופל, מי צריך לתתו וכיצד. א. כיבוד האוטונומיה של המטופל 1. להבדיל מטיפולים רפואיים מקובלים, אשר מעצם טבעם מוצעים למטופל על ידי הרופא בהתאם למצבו הרפואי של המטופל ועל פי שיקולים רפואיים, המציאות הרווחת בתחום הרפואה המשלימה היא שהמטופל מגיע מיוזמתו למטפל, לאחר שהחליט כי הוא מעונין לקבל טיפול מסוג מסוים. במצב דברים זה, לכאורה ההחלטה של המטופל לפנות לטיפול המסוים היא פרי יוזמה שלו, וככזו אוטונומית לחלוטין, כך שלמעשה, מממש המטופל את חופש הבחירה שלו בשלב הקודם לפנייתו אל המטפל. בנסיבות אלו, המטפל איננו צריך למסור למטופל מידע לשם קידום האוטונומיה שלו בהחלטה לקבל את הטיפול. 2. עם זאת, ישנם לא מעט מקרים בהם התסריט שונה, באופן המשפיע על מידת הרצון והבחירה האוטונומית של המטופל בטיפול, והדבר מחייב התייחסות: ?א. בדרך כלל המטופל מקבל המלצה על שיטת טיפול מסוימת ו/או על מטפל מסוים, והוא פונה אליו כדי לבחון את הדברים ולהתרשם אם זה מתאים לו. במקרים אלה המטופל זקוק, למעשה, למידע נוסף לגבי הטיפול ולגבי המטפל, מלבד מה שהיה ידוע לו בטרם פנה אליו, וזאת כדי לגבש החלטה אם להתמסר לטיפול הנדון אצל המטפל הנדון או לבחור בדרך אחרת. ?ב. חלק מן המטופלים, בעיקר במסגרת שירותי הרפואה המשלימה בקופות החולים ובבתי החולים, מגיעים לטיפול הספציפי על פי הפניה של רופא ממיין. במקרים אלה הבחירה הטיפולית אמורה להיעשות על ידי הרופא הממיין בשיתוף עם המטופל, על בסיס המידע שמוסר לו הרופא הנ"ל. ?ג. ישנם לא מעט מקרים, במיוחד אצל חולים במחלות סופניות, בהם המטופל פונה אל המטפל בשל לחץ מצד בני משפחה או אחרים לנסות "כל דרך" שאולי יכולה להציע סיכוי לשפר את מצבו. במקרים כאלה יש חשיבות רבה מאד למסירת מידע אמין וכן על ידי המטפל לגבי התועלת שניתן להשיג באמצעות הטיפול, מה הסיכויים להשגתה ובמה זה כרוך, הן מבחינת מאמץ פיסי ונפשי (כולל התיחסות לתופעות לוואי אפשריות), והן מבחינת עלויות. ב. טובת המטופל 1. כדי להבטיח שהטיפול המוצע ישרת את טובת המטופל בצורה אופטימאלית, חייבים מקבלי ההחלטה לדעת מהי הבעיה ממנה הוא סובל ומהן דרכי הטיפול הקיימות לבעיה זו. ככל שמדובר ברפואה משלימה, שני האלמנטים הללו הם בעייתיים ומורכבים. 2. במקרים רבים מציג המטופל בפני המטפל את הבעיה על ידי תיאור הסימפטומים מהם הוא סובל. סימפטומים אלה יכולים לנבוע ממחלות או ליקויים שונים, כאשר למטפל אין ידע רפואי ו/או כלים לאבחן מהם. לאבחנה הרפואית יש חשיבות רבה כדי לדעת מהו הטיפול הדרוש למטופל ובמיוחד על מנת להבטיח שלא ייגרם לו נזק על ידי הטיפול המוצע ו/או בשל אי קבלת טיפול קונוונציונאלי שיכול להיות הכרחי בנסיבות הענין. 3. בגישה ההוליסטית, הבעיה ממנה סובל המטופל מורכבת מן ההיבטים הפיסיים שלה (בגוף הפיסי או במצב הנפשי של המטופל) ומן ההיבטים הרגשיים, המנטאליים והרוחניים, אשר על פי רוב אינם מודעים, והם מתבהרים רק תוך כדי הטיפול. אלה יכולים להשפיע על בחירת דרך הטיפול המתאימה למטופל, על סוגו ועל היקפו. 4. מעבר לכך, בשונה מן הרפואה הקונוונציונאלית, הרי שברפואה המשלימה מגוון שיטות הטיפול הקיימות רחב מאד והמידע הזמין על חלק גדול מביניהן הוא מועט מאד ולא בהכרח בדוק בכלים מדעיים, כך שאין כל אפשרות להכיר את כולן באופן שיאפשר לעשות בחירה מושכלת בסוג הטיפול האופטימאלי מבין כל החלופות. עם זאת, מטפל צריך לדעת את מגבלות השיטה בה הוא מטפל וכן את יתרונותיה וחסרונותיה לעומת שיטות טיפול אחרות, עד כמה שאלה מוכרות לו. 5. המסקנות המתבקשות מן האמור לעיל הן כדלקמן: ?א. מומלץ לדרוש מן המטופל אבחנה רפואית לגבי מצבו, ומידע על החלופות הטיפוליות שהוצעו לו על ידי הרופאים. מידע זה, יותר מכפי שהוא נחוץ לשם הסכמה מדעת של המטופל לקבל את הטיפול, הרי שהוא חיוני לשם הסכמה מדעת של המטפל לטפל בפונה הנדון בבעיה שלגביה פנה. ?ב. המטפל צריך ליידע את המטופל על היכולות ועל המגבלות של הטיפול המוצע על ידו. זאת הן באופן מוחלט והן בהשוואה לטיפול הרפואי שהוצע למטופל ולטיפולים אחרים המוכרים לו. ?ג. חשוב להדגיש את החשיבות של קיום מעקב רפואי רציף במהלך הטיפול המשלים, ובמקרים המתאימים גם בטיפול רפואי קונוונציונאלי שיתבצע במקביל. ?ד. במקרים בהם הדבר רלוונטי, המטפל צריך להסביר למטופל כי התכנית הטיפולית וההשפעות הצפויות של הטיפול יכולים להשתנות בהתאם לדברים שיעלו תוך כדי הטיפול, הנוגעים לפן ההוליסטי של הבעיה. ג. תיאום ציפיות 1. לפני ההתקשרות חשוב מאד לוודא שהמטופל מבין בצורה חד משמעית שהטיפול הנדון, הגם שהוא מכוון להשפיע על הגוף ועל הנפש, איננו טיפול רפואי ו/או פסיכולוגי במובן המקובל של אלה, וכי המטפל איננו רופא ואיננו פסיכולוג (למעט מצבים בהם המטפל הוא גם איש מקצוע באחד התחומים האמורים). 2. על המטפל לברר עם המטופל מהן ציפיותיו מן הטיפול ולהבהיר לו מה מכל אלה יכול להתגשם, מה לא ומהן ההשפעות האפשריות של הטיפול. 3. כך, למשל, במידה וטיפול עלול לגרום להחרפה זמנית של הסימפטומים, חשוב ליידע על כך את המטופל בעוד מועד, וזאת הן כדי שהמטופל יחליט אם הוא מוכן לקחת על עצמו סיכון זה, הן כדי שהמטופל לא ייבהל מהשלכה כזו של הטיפול, והן לשם שמירה על אמינות המטפל והשיטה. 4. במקרה שהטיפול עלול לגרום לתופעות לוואי כלשהן, מבחינה פיסית או מבחינת השפעה על מצב הרוח של המטופל או על התנהגותו, יש להכין את המטופל מראש לאפשרות כזו. 5. אם הטיפול כרוך בחשיפה של מניעים בלתי מודעים או של פרטים החבויים בנבכי נפשו של המטופל, מן הראוי להבהיר לו זאת מראש על מנת שהסכמתו לטיפול תהיה מדעת, ולא שירגיש לאחר מעשה כאילו המטפל חדר לפרטיותו ללא רשות. 6. אם הטיפול מחייב נקיטת פעולות מסוימות על ידי המטופל, שינוי הרגלים או אורח חיים, או שהוא צפוי לגרום לו לשינוי התנהגותי או סביבתי, כי אז יש למסור לו מידע זה מראש על מנת שיוכל להחליט אם יהיה מוכן לקבל זאת על עצמו במקרה הצורך. 7. למסירת המידע האמור לפני תחילת התהליך הטיפולי יש חשיבות רבה במיוחד ברפואה ההוליסטית, בשל העובדה שהצלחתה של זו תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה של המטופל ובאחריות שהוא מקבל על עצמו למחלה ולטיפול בה. אם הדברים נאמרים למטופל רק לאחר מעשה, כי אז הוא יכול להבין זאת כהאשמתו בכשלון הטיפול, במקרה שהטיפול לא הניב את התוצאות המקוות. כמו כן עלול הדבר לפגום באמון המטופל. 8. נתון נוסף שלהערכתי חשוב מאד להבהיר מראש הוא מהו משך הטיפול המשוער ומתי מסתיים התהליך הטיפולי. כמו כן מתי צפויה תגובה לטיפול ומהם המדדים למעקב שלפיהם ניתן להעריך את התגובה לטיפול. הואיל ועסקינן בטיפול שאיננו evidence based medicine, מחד גיסא, ושהמטופל משלם עבור כל מפגש, מאידך, אך טבעי הוא שאדם ירצה לדעת מראש אם הוא צפוי להזדקק לטיפול ממושך או לכמה מפגשים ספורים, לפחות עד שניתן יהיה להעריך אם ובאיזו מידה הטיפול משפיע עליו. יתרה מכך, גם אם הטיפול משפיע בצורה חיובית על המטופל, האם הוא מסתיים כאשר נגמרים הסימפטומים? כאשר בדיקות רפואיות מוכיחות שהמחלה נעלמה? האם רק אחרי שהמטפל מתרשם שהטיפול הגיע לשורש הבעיה וטיפל בו ברמה ההוליסטית? במקרה של מחלה כרונית – האם הטיפול נחוץ באופן רציף כדי למנוע הישנות של הסימפטומים או התלקחות של המחלה? וכיו"ב. מסירת מידע זה לפני תחילת הטיפול תורמת אף היא לאמינות של המטפל, של המרפאה (במקרים הרלוונטיים) ושל השיטה, דבר שיש לו חשיבות מיוחדת בתחום הרפואה המשלימה, אשר הטענות הרווחות כנגדה הן חוסר סטנדרטיזציה, העדר פיקוח מקצועי וריבוי השרלטנים הטוענים להיותם מטפלים ובעלי יכולות ריפוי. 9. כמו כן על המטפל להבהיר למטופל מראש את מכלול הכללים והתנאים המחייבים במסגרת הטיפולית, ובכלל זה: משך הפגישות, תדירותן, עלותן, קביעה וביטול של פגישות, זמינות המטפל לשאלות ופניות מחוץ למסגרת הפגישות (בטלפון או בדוא"ל). בשיטות המחייבות רכישה של תכשירים רפואיים או תזונתיים ראוי להבהיר למטופל כי אלה כרוכים בתוספת עלות משמעותית. אופן מסירת המידע 1. המידע הדרוש לפונה על הטיפול והיקפו תלויים בצרכים האינדיבידואליים שלו. יש אנשים שזקוקים למידע תיאורטי על מהות הטיפול, התועלת הטמונה בו, סיכוייו וסיכוניו. אנשים אחרים (שהם, להערכתי, רוב הפונים) מגיעים לרפואה המשלימה בידיעה שבתחום זה אין מידע סטטיסטי מוצק לגבי סיכויי ההצלחה של הטיפול, ומה שחשוב להם במיוחד זה להבין את מהות הטיפול ולשמוע מן המטפל האם היה לו נסיון קודם בטיפול בבעיה ממנה הם סובלים, ואת הערכתו לגבי הסיכוי האינדיבידואלי שלהם להפיק תועלת מן הטיפול. פונים רבים מבקשים לדעת גם פרטים על השכלתו והכשרתו של המטפל לטיפול הנדון. 2. כל המטופלים ברפואה משלימה, אשר טרם התנסו בטיפול בשיטה הנדונה, זקוקים למידע לגבי מהות הטיפול. זה כולל מידע בקווים כלליים לגבי סוג הטיפול, כגון: הומאופתיה, דיקור, טיפול במגע, טיפול בעשבי מרפא, טיפול באנרגיות, בדמיון מודרך וכיו"ב. ולגבי אופי הטיפול, כגון: האם הטיפול כולל מגע, מהו סוג המגע, באילו חלקים של הגוף הוא נעשה, האם נעשה ישירות על הגוף או דרך הבגדים; האם הטיפול כולל שימוש באביזרים או בחומרים, מה טיבם וכיצד הם משפיעים על המטופל; האם הטיפול כולל שיחות, מה אופיין; וכיו"ב. מעבר לכך, הטיפולים במרבית השיטות של רפואה משלימה הם חווייתיים ונחווים בצורה שונה על ידי כל מטופל, לפיכך הדרך המתאימה והיעילה ביותר להסביר את מהותם היא באמצעות ההתנסות האישית. 3. מסירת המידע צריכה להיעשות בשיחה עם המטופל, בצורה ובשפה המותאמת אישית לצרכיו ולמידת הבנתו. ניתן למסור למטופל גם דף מידע בכתב, אך זה אינו יכול להחליף את ההסבר בעל פה. 4. נקודות רגישות, שעלולות להיות מוקד לאי הבנות, לאכזבות ו/או לחיכוכים בין המטופל למטפל, ובמיוחד עניינים שעלולים לעלות במסגרת דיון משפטי, מומלץ להעלות על הכתב למען הסדר הטוב, ובמקרים המתאימים אף להחתים את המטופל על הסכמתו לקבלת הטיפול בתנאים אלה. במסגרת זו נכללים הפרטים הבאים: ?א. תנאי ההתקשרות הטיפולית; ?ב. הבהרת העובדה שהטיפול איננו טיפול רפואי או פסיכולוגי ושהמטפל איננו איש מקצוע בתחומים האמורים; ?ג. הבהרת הצורך באבחנה ובייעוץ רפואי מוקדמים ובהמשך מעקב רפואי, כולל המלצה לתקשורת בין הרופא והמטפל; ?ד. תיאור כללי של אופן הטיפול; ?ה. השפעות צפויות של הטיפול, תוך פירוט המדדים למעקב שלפיהם ניתן להעריך את התגובה לטיפול והמצבים בהם יש צורך ליידע את המטפל או לפנות לרופא; ולהסביר האם מעקב זה הנו תנאי הכרחי להמשך הטיפול הבלתי קונוונציונאלי. ?ו. משך הטיפול המשוער או המועד בו ניתן יהיה לעשות הערכה לגבי משך הטיפול כאמור; ?ז. באיזה שלב מסתיים הטיפול; 5. בשיטות הכוללות טיפול בהיבטים הנפשיים של הבעיה, יש מקום להיעזר בגישות מתחום מקצועות הטיפול הנפשי. בהקשר זה ראוי לצטט את הדברים הבאים מתוך הספר "סוגיות אתיות במקצועות הטיפול והייעוץ הנפשי" בעריכת גבי שפלר, יהודית אכמון וגבריאל וייל, בפרק "החוזה המקצועי" מאת גבריאל וייל : "ייתכן שתשובה חלקית לדילמות אלה טמונה בתפיסת ההסכמה מדעת כתהליך מתמשך בתוך הקשר המקצועי ולא כאירוע חד פעמי. אמנם לעתים השיקול המקצועי הקליני מחייב קודם כול יצירת קשר, בניית אמון, הכלה והקשבה, והחוזה המקצועי יכול להידון רק בשלב מאוחר יותר של המפגש, אבל במקרים כאלה חשוב מאד שאיש המקצוע יהיה ער לכך שהדבר נדחה ולא נעשה בשלב הראשוני. הבחירה הקלינית לדחות את הטיפול והעריכה של החוזה המקצועי המפורט לשלב מאוחר יותר אינה מבטלת, בשום תנאי, את הדרישה לכך, ועל איש המקצוע לזכור זאת ולשוב לכך בהמשך." קשיים מעשיים במסירת המידע 1. הדרישה החוקית למסור למטופלים מידע מלא לצורך הסכמה מדעת זוכה לעתים קרובות לביקורת מצד הקהיליה הרפואית. הטענות הנפוצות כנגד היישום המעשי של הדרישה הן : ?א. אנשים בלתי מקצועיים לא מבינים את המידע הרפואי במידה מספקת לצורך קבלת החלטות; ?ב. החשש שמידע מלא יביא לסירוב החולה לקבלת הטיפול המוצע, וזה יפעל לרעתו; ?ג. החשש שעצם המידע עלול להזיק לחולה; ?ד. אי הוודאות של הנתונים העובדתיים; ?ה. החשש מפני העמסת אחריות יתר על כתפי החולה או בני משפחתו, עקב ההשלכות העתידיות של החלטות קשות, אשר יכולות לגרום לרגשי אשם ובעיות נפשיות שונות. 2. טענות אלו, בעיקרן, אינן רלוונטיות לדיאלוג שאמור להתקיים בין מטופל לבין מטפל בתחום הרפואה המשלימה: א. ההחלטה אם לעבור טיפול מסוג זה איננה דורשת הבנה של מידע מקצועי מפורט וסבוך; ב. במצב שבו יש צורך חיוני בקבלת טיפולים רפואיים קונוונציונאליים, הטיפול המשלים אינו בא כתחליף אלא כהשלמה לטיפולים אלה ולכן ההחלטה לקבלו אינה צפויה לסכן את שלום החולה. לכל היותר, החלטה לפנות לטיפול משלים, שנעשית בהליך ראוי, יכולה לדחות טיפול קונוונציונאלי, וזאת בתנאי שהרופא מאשר דחיה זאת; ג. ככלל, הטיפול ברפואה משלימה איננו קשה או כרוך בסיכונים משמעותיים כדוגמת אלה הנלווים לפרוצדורות רפואיות, ולכן אין חשש שהמידע על הטיפול כשלעצמו ירתיע את החולה או יזיק לו או יטיל עליו אחריות יתר במקרה שההחלטה לקבלו לא תניב את התוצאות המקוות; ד. מידע בעייתי אחר שעצם מסירתו עלולה להזיק לחולה הוא המידע על הדיאגנוזה ועל הפרוגנוזה. המטפל המשלים בדרך כלל פטור מלמסור למטופל מידע זה, גם אם השיטה בה הוא מטפל כוללת אבחון מחלות, מכיוון שהאבחנה הרפואית האולטימטיבית צריכה להיעשות על ידי הרופא בכלים של הרפואה המערבית; ה. להבדיל מן הרפואה הקונוונציונאלית, המתיימרת לפעול על בסיס נתונים מדעיים מוצקים, הרפואה המשלימה מותאמת למטופל על בסיס אינדיווידואלי וגמיש, כאשר אי הוודאות של הנתונים העובדתיים מובנית בתוך המערך הטיפולי. בנסיבות אלו אין באי הוודאות כדי להקשות על תהליך קבלת ההחלטות במידה בה זה מקשה על קבלת ההחלטות ברפואה. 3. למרות האמור, ניתן לצפות קשיים בהטמעת הדרישה להסכמה מדעת על ידי מטפלים ברפואה משלימה, מן הטעמים הבאים: א. עבור מטפלים שלא נוהגים להסביר למטופלים את כל המידע הנדרש לשם קבלת הסכמה מדעת, הדבר יכול להוות שינוי משמעותי בצורת התקשורת ובתהליך ההתקשרות שלהם עם המטופל. ב. מטפלים עלולים לחשוש שהמידע ירתיע את הפונה מכוונתו לקבל את הטיפול הנדון. ג. ההסבר התיאורטי של חלק נכבד משיטות הטיפול הבלתי קונוונציונאליות אינו תואם את החשיבה המדעית המקובלת. לכן מטפלים עלולים לחשוש שהסבר על מהות הטיפול ירחיק פונים אשר בשל אופיים, חינוכם או סביבתם, אינם פתוחים לקבל טיפול המבוסס על תיאוריות אחרות. 4. דרך ההתמודדות עם קשיים אלה מחייבת, בראש ובראשונה, מודעות של המטפל לקיומם. המודעות לקושי תאפשר למטפל הבודד כמו גם לגוף המקצועי של העוסקים בכל אחת מן השיטות, לזהות את הבעייתיות האמיתית והמדומה, את החששות המבוססים ואת אלה הנובעים מחוסר ביטחון אישי או מקצועי, ולפתור אותם או להתגבר עליהם בהתאם. 5. הפנמת הצורך של המטופל במידע, כפי שפורט לעיל - ולו כדי למנוע ממנו אכזבות או הפתעות בלתי רצויות - חשובה ביותר וצפויה לסייע בתהליך ההטמעה של דרישת ההסכמה מדעת אצל המטפלים. 6. בראיה הוליסטית, עצם התהליך של הכנת המטופל להבין לקראת מה הוא הולך והבאתו לידי הסכמה להתמסר לטיפול – יש לו ערך טיפולי חשוב ביותר. יש להתייחס לכך כאל תהליך של גיוס כוח הריפוי העצמי של המטופל ושיתוף הפעולה שלו, על כל המשתמע מכך. 7. מעבר לנתונים שהוגדרו במפורט לעיל, אין הכרח להסביר למטופל בפירוט את התיאוריות שביסוד שיטת הטיפול, אם הדבר אינו דרוש לו. במקרים מסוימים יתכן אפילו שהמסתורין ואי הידיעה יכולים דווקא להגביר את עוצמת החוויה הטיפולית והשפעתה. יחד עם זאת, יש לתת תשובות אמינות וכנות לכל שאלה של המטופל ולספק לו כל מידע שהוא מבקש בנוגע לטיפול. סיכום: נראה כי יש צורך בדיון מעמיק בפרטי המידע הנדרש לצורך הסכמה מדעת ואופן מסירתו לגבי כל שיטת טיפול בנפרד, וזאת לאור העקרונות שהותוו לעיל. עפרה גולן, עו"ד מוסמכת באתיקה רפואית נייר העמדה מטרת הכללים: · להגן על המטופלים, המטפלים וטוהר המקצוע ממגע שאינו הולם העלול לפגוע במטופל ובשמו הטוב של המקצוע. · לקבוע הנחיות וכללים לעוסקים במקצועות הרפואה המשלימה. · ליצור כללים ברורים שחריגה מהם עלולה להביא להליכים משמעתיים. · ליצור בסיס להוראת הנושא במסגרת לימודי רפואה משלימה. עקרונות יסוד : (ראשי פרקים) · צנעת הפרט · כבוד האדם · אוטונומיה · הסכמה מדעת · יושרה מקצועית עקרונות מנחים : 1. מטרת הטיפול היא קידום רווחתו של המטופל. 2. טיפול ברפואה משלימה אסור שיהיה בעל מטרה מינית מכל סוג שהיא. 3. אין לגעת באזורי גרוי מיני : אברי המין, פטמות, פי הטבעת, במגע ישיר או דרך כיסוי, במטרה לגרום לגרוי מיני. 4. בכל טיפול מגע, יציע המטפל את האפשרות של נוכחות אדם נוסף בזמן הטיפול. סעיפי תקנון האתיקה בגבולות המגע: א) ילדים בכל טיפול במגע בקטין מתחת לגיל 18 יש לקבל הסכמת הורה בע"פ או בכתב. רצוי שלא לבצע טיפול במגע בקטין ללא נוכחות הורה או מבוגר מלווה מטעמו. בהסכמת הקטין, יוכל המלווה להמתין מחוץ לחדר הטיפולים. מצב בו קטין מתחת לגיל 14 מגיע לבדו לקבלת טיפול הינו חריג, ועל המטפל להבהיר זאת להורים. ב) הבהרות לפני ובמהלך הטיפול (1) במקרים של טיפולי מגע, המטפל יגדיר למטופל באופן ברור את הלבוש הרצוי לטיפול. במידה והטיפול נעשה בחשיפה פיזית, יאפשר המטפל למטופל לבחור במידת החשיפה המתאימה לו. בכל מקרה לא תכפה החשיפה על המטופל, ותוצג לו האפשרות לבחור להישאר בלבוש מלא או חלקי, על פי בחירתו, ואת ההשפעה שתהיה לכך על יעילות הטיפול. (2) במקרה של צורך טיפולי במגע באברי גוף רגישים כמו פנים ירכיים, ישבן, חזה, על המטפל להסביר את הצורך הטיפולי במגע זה,כחלק משיטת הטיפול, ולוודא את הסכמתו לכך מראש. (3) המטפל יבהיר למטופל שבכל שלב בטיפול יכול המטופל לבקש לעצור את הטיפול אם הוא חש שלא בנוח. גם המטפל יוכל בכל עת להפסיק את הטיפול, במידה והוא לא חש בנוח. ג) הנחיות לטיפולי מגע (1) רצוי שלא לעשות טיפולי רפואה משלימה בערום מלא. במקרים של טיפול בעיסוי בבגדים תחתונים בלבד, מומלץ להקפיד שהמטופל יהיה מכוסה לחלוטין בכל עת עם סדין או מגבת, תוך חשיפת חלק הגוף עליו עובדים באותה עת. (2) על המטפל לטפל בלבוש שאינו משדר או חושף מיניות. (3) מומלץ שהמטפל יצא מהחדר כשהמטופל מתפשט או מתלבש, או לאפשר לו לעשות זאת מאחרי פרגוד מסתיר, ולאפשר שמירה על צינעתו במהלך הטיפול. (4) מטפל ברפואה משלימה לא יקיים יחסי מין עם מטופליהם במהלך תקופת ההתקשרות הטיפולית בניהם. ד) תלונות מטופלים (1) תלונות של מטופלים על חברי אגודה בעניין הטרדה מינית ידונו בוועדת האתיקה של העמותה המקצועית, בידיעתו של יו"ר העמותה. (2) במקרה שתוכח התנהגות בניגוד לכללים שלעייל, ועדת האתיקה באירגון המקצועי תהיה מוסמכת להמליץ על הפסקת חברותו של המטפל באירגון המקצועי, ו / או פירסום המקרה בדרך שתבחר. (3) כללים אלו, אין בהם כדי לגרוע מכל הוראת חיקוק, לרבות חוק למניעת הטרדה מינית ודיני העונשין גבולות המגע בטיפולי רפואה משלימה – כללי אתיקה הוכן על ידי עו"ד נעמה ויצ'נר ויאיר שמר נייר רקע מסמך זה הוכן במקורו על ידי וועדת האתיקה של הלשכה למקצועות בריאות משלימים בשנת 2003, הותאם לצורתו הנוכחית על ידי עו"ד נעמה ויצ'נר ויאיר שמר, ועובד על ידי צוותי חשיבה נוספים, לקראת הכנס אתיקה רפואה ומשפט בשפיים 2006. נייר עמדה זה אינו נועד לשמש כקוד אתיקה כללי למקצוע הרפואה המשלימה, אלא להגדיר גבולות אתיים באחד התחומים היותר מורכבים של האתיקה המקצועית ברפואה משלימה, והוא גבולות המגע. מכיוון שרוב טיפולי הרפואה המשלימה מתבצעים על ידי מגע פיזי ברמות שונות, הגדרת גבולות המגע הטיפולי הופכות להיות קריטיות וחשובות בתהליך ההתמקצעות של טיפולי המגע ברפואה משלימה. את תחום טיפולי המגע הפיזי הישיר ברפואה משלימה ניתן לחלק לשלושה סוגים. בקו הראשון של אנו מוצאים את סוגי העיסוי למיניהם (לדוגמא עיסוי שוודי, תאילנדי, רפואי, ועוד) את האוסטיופתיה והכירופרקטיקה, וכן את טיפולי המגע מהמזרח, כדוגמת שיאצו וטווינא. בקו השני של טיפולי המגע, אנו מוצאים את הטיפולים שכוללים דרכי טיפול נוספות ולא מתרכזים בעיקר במגע פיזי, כמו הארומתרפיה, איורוודה, ומקצועות ההילינג והטיפולים האנרגטיים למיניהם. בקו השלישי אנו מוצאים מקצועות אשר דורשים חשיפה פיזית מסוימת ונגיעה חלקית לצורכי אבחון וטיפול, כגון הדיקור לסוגיו, היוגה הטיפולית וענפי החינוך בתנועה כגון אלכסנדר ופלדנקריז. ישנם מקצועות ברפואה משלימה אשר אינם דורשים מגע פיזי לצורכי אבחון וטיפול, כדוגמת ההומאופתיה, דמיון מודרך ופרחי באך. טיפולי המגע ברפואה משלימה זקוקים לגבולות ברורים במיוחד לאור העובדה שטיפולים אלו הנם 1) הוליסטיים באופיים, קרי, נעשים תוך כדי התייחסות לצרכים האישיים ולתהליכים הנפשיים והרוחניים שעובר המטופל, וכתוצאה מכך יכולה להיווצר תלות רבה יותר כלפי המטפל, תוך העצמת עמדת הכוח שלו. 2) בחלק מהמקרים הטיפולים ניתנים תוך כדי יצירת אווירה שמעודדת אינטימיות, כגון מוזיקה שקטה, נרות, קטורת ועוד. מישלב הגורמים כגון- עידוד החשיפה הרגשית, האווירה האינטימית, וההתמקדות במגע פיזי, יוצרים מרחב פתוח בעל גבולות לא מוגדרים, מרחב בו גבולות המגע המקצועי והמגע האישי-אינטימי מיטשטשים ביתר קלות. במקרים אלו נוצר מצב שדורש הגדרות וגבולות ברורים על מנת לנווט אותו נכון ועל מנת לשמור על האפקטיביות והמחויבות הטיפולית. העור כולו נחשב איבר אירוטי, ומגע בו יכול לעורר את הגירוי המיני אפילו ללא כוונה ראשונית של המטופל או המטפל. דבר זה אף הביא מספר מטפלים לטעון שיש לעבוד עם הגירוי המיני כחלק מהתהליך הטיפולי. מורכבות הנושא נגרמת מכך שהאינסטינקט המיני, בנוסף להיותו אחד מהדחפים החזקים ביותר בחוויה האנושית, נוגע בחלק גדול מהמקרים באופן ישיר בתיבות פנדורה רגשיות נסתרות, ובצרכים רגשיים עמוקים מאד של חום וקרבה. על כן טיפולי המגע הפיזי הישיר הנם פגיעים במיוחד למצבי ניצול של צרכים מיניים ורגשיים אלו, והסיטואציה הטיפולית הנה כר נרחב לכל סוגי המניפולציה המינית הנסתרת והגלויה, מצד שני הצדדים, המטופלים והמטפלים. נייר עמדה זה מציע להגדיר במפורש שאין מקום לערב פעילות מינית מודעת כל שהיא בטיפולי מגע מקצועיים ברפואה משלימה. מהסיבות הנ"ל, נולד הצורך בהגדרות אתיקה ברורות של מותר ואסור בטיפולי מגע, כולל הצורך להבהיר למטפל שהוא צריך להסביר למטופל במדויק ככל האפשר, מה נדרש במהלך הסשן הטיפולי, ולאיזה רמות מגע וחשיפה פיזית הוא נדרש על מנת להגיע לאפקטיביות טיפולית מקסימלית. לא פחות חשוב הוא הצורך להבהיר למטופל, שבידו הזכות להפסיק את הטיפול כאשר המגע או החשיפה עוברים את הגבולות האדומים האישיים שלו, או גורמים לו לאי נוחות. אנו עדים בימינו ללא מעט מקרים של תלונות בנושא הטרדה מינית בטיפולי רפואה משלימה, בעיקר הטרדה מינית מצד מטפלים, אבל גם מצד מטופלים. חוסר ההגדרות האתיות הברורות ומנגנוני הפיקוח והאכיפה שלהם מצד אחד, ומצד שני המספר הגדול של סוגי המגע הטיפולי והמטפלים אליהם הציבור חשוף, גורמים לצורך בהגדרות אתיקה ברורות של גבולות המגע ברפואה משלימה. בנוסף, נייר עמדה זה מדגיש את הצורך החיוני בהכשרת מטפלים באתיקה של טיפולי המגע בתקופת הכשרתם בבתי הספר לרפואה משלימה. נושא זה חייב להכלל בתוכנית הלימודים במכללות, במטרה לגבש אצל התלמידים הבנה, גבולות ועמדה ברורה ביחס להקשרים האינטימיים והמיניים של המגע הטיפולי, וכיצד להתמודד עם הופעתם בסיטואציה הטיפולית. מטרת נייר עמדה זה היא להוות בסיס ליצירת קוד אתיקה מקצועית בתחומי המגע ברפואה משלימה, אותו ילמדו במסגרת לימודי אתיקה במכללות ובתי ספר לרפואה משלימה, ואותו יאמצו הגופים המקצועיים בתחום, העמותות המקצועיות וארגוני גג של מטפלים ברפואה משלימה, כקוד אתיקה העומד לרשות ועדות האתיקה ומנגנוני האכיפה המשמעתית.

יגאל שלום, הנושא עלה בעבר בפורום, אבל בשל חשיבותו אענה שוב. בתור אדם בוגר, אתה מודע לעובדה שישנן גישות רבות בתזונה ובבריאות כפי שישנן מפלגות שונות. מר יצחק בן אורי (שאותו אני מעריך ומכבד מאד) מייצג בחייו ובכתביו את זרם הטבעונות בתזונה הטבעית (הנקרא גם "הגישה ההגייניסטית", או בשמה העממי שיטת שלטון). השיטה גובשה בתחילת המאה העשרים לפני שהתפרסמו כל המחקרים על חומצת שומן אומגה 3 וחשיבותה לבריאות. בנוסף לשיטה הזאת קיימות עוד גישות טבעיות, טובות ומוכחות שהועילו לאלפי חולים ולאנשים בריאים (שיטת אן ויגמור, שיטת קינגסטון, שיטת ג'נסן, שיטת מאייר, מאקרוביוטיקה, איורוודה, ועוד). אגב, אחת הסיבות שהטבעונות לא נקלטה בארץ ובעולם, היא האדיקות, הקיצוניות והיעדר הפשרות שבה. אגב2, אם קראת את הספר בעיון ודאי שמת לב שצחק בן אורי ממליץ על אכילה מרובה של פירות ומדגיש פחות את חשיבות הירקות וזאת למרות העובדה שירקות זה המזון היחיד שכל המחקרים משבחים אותו ומעודדים צריכה מרובה שלו. לגבי פירות ישנם חילוקי דעות ובמיוחד עקב כמות הסוכר הגבוהה שבהם. אגב3, הנושא של שילוב קטניות עם דגנים לא מקובל בשיטת שלטון, אבל מקובל בשיטות תזונה אחרות. לדוגמה: דר' מרדכי הוכברג - תזונאי מכובד וידוע בארץ (עורך הרבעון האיכותי "תזונה פלוס") ממליץ לצרוך באותה ארוחה גם קטניות וגם דגנים כדי לקבל חלבון מלא. בן אורי טוען שאפשר לאכול במשך היום ולא באותה ארוחה. הדעות חלוקות גם לקבי לקיחה של תוסף תזונה B12 על ידי צמחונים טבעונים שלא צורכים חלבון מהחי. אני ממליץ לקחת כדור - בן אורי מתנגד. לסיכום, אין שיטה תזונתית אחת שמתאימה לכל אדם ולכן חשוב שתקרא, תלמד, תתנסה, תתייעץ ותבחר בשיטה המתאימה לך. אין להבין מדברי שאני פוסל את משנתו של מר בן אורי. במספר רב של פעמים הפניתי שואלים אל ספרו המצויין "תזונת האדם ובריאותו". לשאלתך, אני בין אלה שממליצים לצרוך פשתן טחון (טרי). בהצלחה צביקה

שלום שיר ניתן להגביר את כמות תאי הזרע ואת איכות התנועה של התאים על ידי טיפול בדיקור ,צמחי רפואה סינים וצ'י קונג-תרגילי נשימה ותנועה. ספירת זרע נמוכה מוגדרת על ידי הרפואה הסינית כחולשה של אלמנט המים והכליות. הזרע משול לאותו זרע בטבע -החבוי בתוך האדמה מתחת למעטה של שלג היוצר בידוד ושילוב של לחות וחום ומתפרץ החוצה כאשר השלג מפשיר והתנאים מבשילים. בסין הקיסרית -הקיסר והקיסרית היו מקבלים טיפולי חיזוק שיעשירו את האון המיני,את איכותו של הזרע ואת בשלותה של הקיסרית על מנת ליצור תנאים אופטימלים לאותו עובר. הטיפולים לרוב עם שיעור הצלחה גבוה מאוד וחוסכים פרוצדרות מיותרות.. מאחל בריאות טל

נגה אין תחליף להתרשמות אישית ולחוויה שלך. כלומר, להתנסות שלך כמטופלת. ההבדלים בין רפואה סינית, הומאופתיה ונטורופתיה גדולים וההתלבטות וההחלטה בינהם צריכה להתבסס על נטיות ליבך כלומר, האם את טיפוס שעובד יותר עם הראש או עם הרגש? האם את אוהבת מגע פיזי אם לאו. כמובן שכדאי לשקול מחיר מול תמורה וכן גם מצב השוק של המקצועות השונים. ותודה אורנה בהצלחה ירון