תוצאות חיפוש עבור חולשת-שרירי-האגן

אני שנתיים וקצת אחרי לידה. אחרי ההריון ההוא בקושי סבלתי מבעיות ברצפת האגן אז גם לא ממש התמדתי בתרגילים לחיזוק השרירים. הרגשתי שזה לא בדיוק איך שהיה פעם אבל לא סבלתי מבעיות. אבל לאחרונה התחלתי לתכנן הריון נוסף (עדיין לא בהריון, רק מתכננת) ואני מרגישה פתאום החמרה משמעותית, חולשה בשרירים שם, הכל רפוי כזה, ואפילו בימים האחרונים דליפת שתן בהתעטשות. האם זה יכול להיות קשור להריון הקודם אם זה מתפתח רק שנתיים אחרי? והאם כדאי לדחות הריון נוסף עד שמטפלים בזה, או שניתן לטפל גם במהלך הריון? אני לא רוצה להגיע למצב של נזק מצטבר שיוצר נזק קבוע משמעותי. תודה!

שלום ד"ר, ילדתי לפני שבוע ומזה כמה ימים אני מרגישה מין תחושת כובד בנרתיק, במיוחד כשאני עומדת או קמה מישיבה. האם זה מצב נורמלי או שאני צריכה לראות רופא בדחיפות? אציין כי בעקבות זה התחלתי לעשות תרגילי קיגל ויש טיפה שיפור.

שלום, אני שבועיים וחצי לאחר לידה. מרגישה טוב ברוך ה'. יש לי ילד בן שנתיים וחצי ומאז שחזרתי מהבית חולים יצא לי מס' פעמים ביום להרים אותו. מישהי אמרה לי שזה מסוכן להרים כבד לאחר לידה. האם זה נכון? ומה הסיכון שיכול להיגרם? האם גרמתי לעצמי נזק? תודה א

שלום רב, אני סובלת מכאבים וקושי בהתרוקנות עקב הפרעה תיפקודית של רצפת האגן (כיווץ יתר) השאלה שלי האם השריר המכווץ ברצפת האגן יכול למנוע התעברות על ידי כך שהשריר נמצא בכיווץ יתר ואז הזרע לא יתקדם לעבר הרחם והחצוצרה? בנוסף ואני מבינה שזאת שאלה שלא נלמדת בפקולטה לרפואה אבל האם במידה ולאחר 10 דקות מקיום יחסי המין אני הולכת לשירותים על מנת להתרוקן מצואה האם זה יכול לפגוע בהגעה של הזרע ליעדו? שכן מדובר בפעולת שריר שלוחצת למטה בעוד אני רוצה שהזרע יעלה למעלה... תודה מראש על המענה

לפני כ-3 חודשים החלו לי כאבים בברך ימין לאחר ובזמן ריצה, הכאב מורגש בחלק החיצוני של הברך. לאחר ריצה הכאב מופיע רק בעת קיפול הברך ולאחר יום אחד של מנוחה לא מורגש דבר. כאב הינו כאב חד וגורם לי לצליעה לעיתים בעת הריצה ולאחריה. בנוסף בעת הרמת הברך ישנן חריקות. האם מומלץ לפנות לאורטופד?

שלום, לפני כ-10 חודשים החלו כאבים בברך שמאל. האורטופד אמר שזו חולשה של שרירי האגן ושיש לי דלקת בפס אנסרינוס, בסרטריוס וכן גם בירך (אזור הכסל). קיבלתי זריקה לירך והמצב השתפר. חזרתי לרקוד ולהתעמל (הליכות בלבד-אינני רצה כלל). עלי לציין, שהכאב לא עבר לחלוטין (בברך), מדי פעם היו לי כאבים קטנים וגם לא יכולתי לכופף את הברך עד הסוף בשל הכאבים. לפני כ-3 חודשים שוב החלו כאבים, אולם הפעם עזים יותר וגם בצד הפנימי של הברך שהתפתחו לבורסיטיס של הברך. קיבלתי זריקה לברך ואחרי 3 שבועות גם לירך. הופניתי לפיזיותרפיה והתחלתי גם דיקור סיני וטווינא. אינני יודעת מה עזר מהכל, אך יש שיפור ניכר. בכל מקרה, הופניתי ל-MRI ואלו התוצאות: "מודגם מוקד ציסטי תת קורטיקלי זעיר באספקט האחורי של המשטח הטיביאלי המדיאלי בקוטר 5 מ"מ. הרצועות הצולבות והרצועות הקולטרליות הודגמו תקינות. מודגם קרע הוריזונטלי לרוחב הקרן האחורית של המניסקוס המדיאלי. מודגם בצמוד להיקף מיטת הקרע ציסטה פראמניסקיאלית בקוטר 9 מ"מ במישור הצידי פנימי ובגובה 1.2 ס"מ (חתך 19 סדרה 701 ). מודגם מאחורי שורש המניסקוס המדיאלי ציסטה פראמניסקיאלית נוספת בקוטר 2 מ"מ בציר הסגיטלי ובגובה 6 מ"מ (חתך 17 סדרה 501 ). המניסקוס הלטרלי מודגם תקין. המנגנון המיישר מודגם תקין. סחוס הפיקה שמור. הודגם נוזל תוך פירקי בכמות מינימאלית , ללא עדות ליצירת ציסטה פופליטיאלית . לסיכום: קרע במניסקוס המדיאלי עם יצירת ציסטות פראמניסקיאליות כמתואר." מה פירוש התוצאות? האם הדבא אומר שעלי לעבור ניתוח? האם להמשיך בפיזיותרפיה? האם אפוסטרפיה יכולה לעזור? האם אני יכולה לחזור ולרקוד ריקודי עם? האם אפשר לעשות הליכות (אני הולכת כשעה ורבע-שעה וחצי במהירות של 5 קמ"ש לשעה לערך). תודה רבה,

היי האם שיטת פאולה מתאימה לבעיית תכיפות שתן להבדיל מדליפות ודחיפות? זה עובד על חיזוק השריר אבל בתכיפות הבנתי שדרוש ההיפך להרגיע ולא לחזק אותו. אודה לתשובתך

הי ליאת אני ללא שימשו בתכישרים או תרופות, פשוט זה קרה לי פתאום יש לי בת 5 חודשיים והכל היה בסדר בהריון ,אני פשוט לא מבינה איך קורה שיש חוסר שליטה על הסוגריים ואיך קרה שברח לי בתחתונים ברחוב.. האם התופעה יכולה לקרות להרבה בנות ומה יש לעשות?

לד"ר שלום אני שנה לאחר לידה(לידה ראשונה).הבן שלי נולד 3.5 קג. שמתי לב שלאחר הלידה אני מרגישה את כל תנועות הפרסטלטיקה דרך קיר הבטן,ממש כמו תנועות של תינוק. וגם כן אני סובלת מהרבה גזים ,שני הדברים האלו לא היו לי לפני הלידה.ובנוסף כניסת אויר לנרתיק ויציאתו אחרי זמן מה. האם זה בגלל החלשות שרירי רצפת האגן או שרירי הבטן? ומה ניתן לעשות? והאם זה יחמיר בלידות הבאות? תודה מראש

שלום, רציתי לשאול האם נעלי אפוס מתאימות לפגיעה עצבית ברגל או לצניחה של כף הרגל? תודה

שלום פרופ' פינקלשטיין יש לי שאלה והיא לגבי ביטוח לאומי. מאחר ואיני כשיר לעבודה האם לאור כל הבעיות הרפואיות מגיע לי נכות? מהי השיעור האחוזים שמגיע לי לפי דעתך לאור המום לידה? ביטוח לאומי קבע לי רק 10% על חיך ושפה שסועים כאשר היה לי יותר בתקופה שהייתה לי נכות 100% קבועה. משום מה הם ביטלו את הנכות בגלל שהתחלתי לעבוד ומאז הם מסרבים להכיר בי כנכה. כמו כן הייתה לי אחוז נכות שמיעתית של 15% לגבי ירידה ופגיעה שמיעתית דו עצבית. העקמת מחמירה בעקבות מחלת השרירים שהיא קשורה למחלת השרירים (עצמות הגב בולטות במעט) לגבי המיופתיה כנראה מדובר בגנטית בשם מיופתיה NEAMALINE – מולדת ותורשתית הגורמת לחולשת שרירים וניוון שרירים MDA , קשה לזיהוי ויתכן ביופסיה תקינה , הפרעה הטרוגנית קלינית גנטית שנגרמת ע”י מוטציות, מבוגרים עם NM יש להם מבנה גוף רזה מאוד, בגיל הילדות לא מופיע ובשלב יותר מאוחר יש צורך בכיסא גלגלים עקב הגבלת תנועות, עקב חולשה בשרירי האגן אנשים עם NM נוטים לעקמת, אוסטיאופורוזיס גם נפוצה ב NM. קבוצת הסיכון הן בעלי מומים מולדים בחיך – בין החיך הרך והחלק האחורי של הגרון. תודה מראש על התשובה ולגבי הניתוח הבא אדריאן

יש לי שאלה קצת מוזרה, מקווה שתוכלי לעזור. האם עצירות אחרי מועד הביוץ יכולה לגרום לכך שלא תהיה היקלטות? אחרי הביוץ אני תמיד חווה עצירות ובעקבות כך לוחצת חזק כאשר אני בשירותים. אני מפחדת שגם אם ניקלטתי, זה יגרום לי לאבד את המצב. מה את אומרת? תודה רבה.

בת 35. 2 ילדים. בריאה בד"כ. שרירי רצפת אגן חלשים סובלת מבריחת שתן בזמן מאמץ. מחפשת אביזרי עזר לתרגול השרירים, אשמח אם תכוון אותי ומלבד זאת האם יש קשר בין השרירים החלשים לבין מידת הנאתו של בן זוגי מהסקס?

שלום לאחרונה אני משתתף באימון ספינינג ובפעמיים האחרונות הבחנתי בבריחת שתן בסוף האימון.לא הרגשתי כלום במהלך האימון האם יש פתרון? מה הסיבה לכך? זה פעם ראשונה שזה קורה לי והאמת זה מאד מביך!!! תודה

שלום לאחרונה אני משתתף באימון ספינינג ובפעמיים האחרונות הבחנתי בבריחת שתן בסוף האימון.לא הרגשתי כלום במהלך האימון האם יש פתרון? מה הסיבה לכך? זה פעם ראשונה שזה קורה לי והאמת זה מאד מביך!!! תודה

בעיות בערמונית מר וולק בוולז (Wallace Bowles) הוא חוקר אוסטרלי בן 52, שלמד על יתרונות תנוחת הכריעה בשנת 1984. הוא היה טייס-קרב בחייל האוויר האוסטרלי ומאוחר יותר טייס מסחרי ותיק. בשנת 1984 מר בוולז עבד ברשות התעופה האוסטרלית כחוקר תאונות מטוסים. אף על פי שלא היה לו כל ידע רפואי רשמי, סקרנותו הרבה הובילה אותו ללמוד אנטומיה של גוף האדם, על מנת להבין מדוע תנוחת הכריעה חשובה לפעילות הגוף והיא יותר אפקטיבית. הוא גם חשד, שהרגל הישיבה על האסלה אחראי לכמה מחלות שכיחות, הנפוצות העולם המערבי. כגבר בשנות החמישים לחייו, באופן טבעי מר בוולז היה סקרן לגבי קשר אפשרי בין ישיבה על אסלה ומחלות הערמונית. במיוחד עינינו אותו כתבות כגון הכתבות הבאות: USA Today, January 5, 2000: "לאפריקאים-אמריקנים יש את הסיכון הגבוה ביותר בעולם לחלות בסרטן הערמונית... למרות הסיכון הגבוה של אפריקאים-אמריקנים לחלות במחלה, לסרטן הערמונית יש שכיחות נמוכה מאוד באפריקה." מאת האתר cancer.gov "שיעור היקף סרטן הערמונית בגברים בעולם המערבי, גבוהה פי 30-50 יותר מאצל גברים אסיאתיים." קיים הבדל בהיקף של פי 200 בין גברים אפריקנים-אמריקנים, המייצגים את הקבוצה בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר לחלות בסרטן הערמונית, לגברים סיניים החיים באסיה, הנמנים עם הקבוצה בעלת הסיכויים הנמוכים בעולם לחלות במחלה. מחקרים בקרב מהגרים חושפים, שמעבר אנשים ממקום בעל סיכון נמוך לחלות במחלה למקום בעל סיכון גבוהה יותר, גורם לעליה במקרי סרטן הערמונית בקרב המהגרים. בסקירתו את הספרות הרפואית, מר בוולז קרא גם את ההסבר השגרתי לשיעור הנמוך בשכיחות המחלה בקרב אנשי העולם המתפתח: תזונה דלה בשומן ועשירה בסיבים. הוא היה סקפטי לגבי התיאוריה הזו, ומחקר חשוב, שנערך לאחרונה אימת את חששותיו. (American Society of Clinical Oncology - August 30, 2002) – "תזונה דלה בשומן ועשירה בסיבים, פירות וירקות, שנמשכה לפרק זמן של 4 שנים אינה משפיעה על רמת ה-PSA (אנטיגן ספציפי של הערמונית), ואינה משפיעה על היקף מקרי סרטן הערמונית. זאת לפי מחקר שנערך ע"י המכון הלאומי לסרטן, Memorial Sloan-Kettering Cancer Center, ועוד שבעה מרכזים רפואיים אחרים." מר בוולז נקט בגישה שונה לגמרי לבעיה. הוא חשד, שההתנהגות המוזרה של הערמונית נגרמה ע"י קלקול במערכת התקשורת והשליטה של הגוף. הערמונית ושלפוחית השתן נשלטים ע"י עצב הערווה (pudendal nerve), שמופיע מעצם הזנב (sacrum) שליד בסיס עמוד השדרה וממשיך לאורך חיץ הנקבים (perineum). נזק לעצב הערווה יכול להחליש את האותות מהמוח אל הערמונית וגורם לתפקוד לקוי של הבלוטה. אצל נשים, עצב הערווה נפגע בדרך כלל בשעת לידה, מה שמוביל לחוסר שליטה זמני או קבוע בשלפוחית. במקרים רבים, פגיעה בעצב אגן הירכיים נובעת מלידת מכשירים (מלקחיים, וקום וכדומה) ומהמאמץ על מנת להתגבר על תנוחת הלידה המערבית, שאינה טבעית. מידע נוסף על היריון ולידה בהמשך. אבל לידה, אינה הסיבה היחידה לנזק בעצב הערווה. נזק זה קורה גם לנשים שמעולם לא ילדו, כמו גם לגברים. מר בוולז פיתח תיאוריה, שאותה מתיחה של ריצפת האגן נגרמת בשעת לידה בשכיבה, יכולה גם כן להיגרם בתנוחת הישיבה על האסלה. אמנם ריקון המעיים אינו גורם ללחץ על רצפת האגן כמו לידה, אבל הישיבה על האסלה חוזרת על עצמה מידי יום למשך כל החיים. רצפת האגן הוא ערסל של שרירים, שתומכים את שלפוחית השתן, את המעיים ואצל נשים גם את הרחם. עצב הערווה עובר מעמוד השדרה דרך רצפת האגן לשלפוחית השתן ולערמונית. באסלה המודרנית רצפת האגן אינה נתמכת ובלחץ נדחפת כלפי מטה בזמן עשיית הצרכים. המנהג של החזקת האוויר ודחיפה בעזרת הסרעפת, נחשב לנורמאלי לחלוטין בתרבות המערבית, אבל אין אף יונק אחר שמשתמש באותה דרך הנקראת Valsalva Maneuver. כמו כל יונקי העל (primates), גוף האדם עוצב על מנת שהוא ישתמש בתנוחת כריעה, שעוזרת לרוקן את המעי הגס, ללא שימוש בלחץ על רצפת האגן. במקום ללחוץ כלפי מטה עם הסרעפת בזמן ישיבה על האסלה, בכריעה דוחפים כלפי מעלה עם הירכיים. משקל מרכז הגוף (torso) דוחס את המעי הגס, לכן לא זקוקים למאמץ. כריעה גם מרפה את שריר ה- puborectalis ומיישרת את העיקול שבין הפרשדון לחלחולת. זאת השיטה שבה משתמשים שני-שליש מהאנושות. איך הישיבה על האסלה מזיקה לעצב הערווה? העצב שעובר דרך רצפת האגן וצריך להימתח בכל פעם שמשתמשים ב- Valsalva Maneuver. העצבים אינם אלסטיים ואינם יכולים להימתח כל כך מבלי להינזק. מתיחה של 12% משמידה את העצב. במהלך השנים, עריסת האגן צונחת יותר ויותר כלפי מטה, מאחר שהיא נלחצת מטה מספר פעמים ביום. לבסוף, עצב הערווה נמתח מעבר ליכולתו. הוא מאבד את כושרו להעביר אותות מהמוח ולספק אנרגיה חשמלית לאזור האגן. כל בלוטה בגוף זקוקה לפידבק רצוף מהמוח על מנת לשמור על תפקוד נורמלי. נזק לעצב הערווה, מנתק את הערמונית מהאינטליגנציה השולטת בגוף. הערמונית "מאבדת את המוח"—כפי שמגלים לתדהמתם מיליוני גברים בכל שנה. מחלות בערמונית משפיעות על 70% מהגברים מעל גיל 50. (39) ישנם שלושה סוגי בעיות בערמונית: 1. הגדלה. באופן לא צפוי, הערמונית חונקת את צינור השופכה, כאשר היא מכפילה את מימדיה (ישנם מקרים שהערמונית משלשת את מימדיה ויותר). יותר ממחצית הגברים בארה"ב בין הגילאים 60-70 ויותר מתשעים אחוז בין הגילאים 70-90 חווים סימפטומים של הגדלת הערמונית. 2. סרטן הערמונית. התאים הפועלים יתר המידה עוברים מוטציה לעיתים קרובות והופכים לממאירים. בארה"ב, מידי יום נפטרים יותר ממאה איש מהמחלה ובכל שנה מאובחנים 184,500 גברים במחלה. 3. דלקת הערמונית. סימפטומים של דלקת הערמונית, כגון כאב, מופיעים באחד-עשר אחוז מהגברים בארה"ב. לתשעים וחמשה אחוז מהגברים המאובחנים עם דלקת כרונית בערמונית אין עדות לזיהום בקטריאלי או דלקת בנוזל הערמונית. כאב כרוני בחיץ הנקבים יכול להיגרם ע"י מלכוד עצב הערווה PNE Pudendal Nerve Entrapment)). המונח "מלכוד (Entrapment) מתייחס לנזק עצבי במגוון סוגים, הכוללים מתיחה של עצב הערווה. ההסברים לעיל יכולים גם להתייחס לדלקת שלפוחית השתן, שהיא עוד הפרעה באגן הירכיים, שבמקרים רבים, גם לה אין סיבה מובנת. נזק לעצב הערווה מתרחש בהדרגה ובאופן מצטבר, אשר לוקח שנים רבות להתגלות. בדיוק כפי שלחץ-דם גבוה, "הרוצח השקט" אינו מתגלה גם אם הוא קיים זמן רב בגוף. זאת סיבה אחת מדוע הגורם אינו מגלה את פניו. סיבה אחרת היא צרות אופק תרבותית. הישיבה על האסלה נחשבת "נורמלית וטבעית" ולכן היא "מעבר לחשד", כגורמת לבעיות רבות כל כך. על מנת לקבע את התיאוריה שלו, מר בוולז עיצב ויצר מתקן לכריעה ועודד אלפי אוסטרלים לאמץ את התנוחה הטבעית לעשיית צרכים. במחקר מתמשך, שאינו רשמי, צוין שכאשר האדם זנח את מושב האסלה ועבר לתנוחת כריעה, הערמונית המוגדלת שמרה על גודלה ולא המשיכה לגדול, ובהדרגה הסימפטומים נעלמו. במחקר צוין, שהשיפור התרחש תוך שלושה חודשים, ותוך כשישה חודשים מתחילת השינוי, אצל רוב הגברים (גם בשנות השבעים לחייהם) חזרה הערמונית לתפקוד נורמלי. (14) מר בוולז הוסיף, שעצבים שניזוקו יתחזקו בחזרה במהלך הזמן, אם תוסר הסיבה לנזק. רבים ממשתתפי המחקר דיווחו על ירידה משמעותית ברמת ה-PSA (prostate specific antigen) לאחר שעברו לתנוחת כריעה. מר בוולז לא המציא את המונח "פגיעה בעצב ריצפת האגן כתוצאה ממתיחה". הוא פשוט הבין שגרימת החבלה העצמית הזו, הפכה ממוסדת ע"י הרגל כלל-עולמי של ישיבה לעשיית צרכים. לכן הוא סיכם שכס המלכות מחרס, קרוב לוודאי אשם בהפרעות אפידמיות מסתוריות של אגן הירכיים (בנשים וגם בגברים), שהפכו למגיפה מטרידה בעולם המערבי. לדעתי, התגלית הזו, של גמלאי, חוקר תאונות מטוסים אוסטרלי, תוכרז ביום מן הימים כאחת מפריצות הדרך החשובות ביותר בהיסטוריה של הרפואה. חוסר שליטה בשלפוחית השתן התושבים בערים גדולות ברחבי אסיה זנחו את המנהג המסורתי לעשיית צרכים. הם מאמינים שהמערב יותר מתקדם ואיכשהו "נעלה". ללא יודעין, הם הביאו על עצמם מחלות חדשות, באמצעות אימוץ האסלה. לפני מספר שנים פורסמה כתבה בעיתון מלזי מוכר. העיתון The Star (30-3-2003) דן על אחת המחלות החדשות. לכרוע או לא לכרוע? זאת השאלה. למעשה, טכניקת עשיית הצרכים יכולה להשפיע על השליטה בשלפוחית השתן. ישנן עדויות רבות המראות שהטכניקה האסיאתית לעשיית צרכים יעילה יותר לשמירת בריאות אגן הירכיים, מאשר הטכניקה המערבית, אומר פרופסור אג'י רנה, גניקולוג אורולוגי ומנתח משקם אגן ירכיים, מהאוניברסיטה לרפואה, ג'ימס קוק (אוסטרליה). לפי דבריו של פרופסור רנה, מחקר שנערך בהונג-קונג מראה שלנשים הגרות בערים יש שכיחות גבוהה יותר של חוסר שליטה בשלפוחית השתן ובעיות במעי הגס, מאשר נשים כפריות. "ההבדל הבסיסי בנשים הללו לא היה משקל גופן או כמה ילדים הם ילדו, אלא הרגלי חדר הנוחיות שלהן". "באופן כללי, נשים עירוניות השתמשו בשיטת הישיבה והכפריות השתמשו בשיטת הכריעה. בעיקרו של דבר, אנחנו מאמינים שהמחקר מציע שכריעה גורמת לזווית אגן הירכיים להרפות יותר טוב ונותנת לחץ טוב יותר". פרופסור רנה אומר, "בישיבה, לא מתקבלת תוצאה טובה של הרפיית השרירים וזווית אגן הירכיים". "אני מאמין בלב שלם, שלתנוחת הכריעה ישנה השפעה מועילה מאוד על אגן הירכיים." פרופסור רנה שיתף את ממצאיו עם ד"ר סטיוארט סטנטון, יושב ראש Continence Foundation ויועץ לגניקולוגיה אורולוגית בבית החולים סט. ג'ורג', לונדון: "מתקני כריעה", הם דרך מצוינת בשביל נשים לתרגל את חיץ הנקבים ואת שרירי ריצפת האגן ולשלוט בזרימת השתן שלהן. הן זקוקות לתרגול הזה מגיל שנתיים-שלוש ואילך. דיווחים מהעולם המתפתח מציעים, שישנה שכיחות נמוכה בחוסר שליטה בשלפוחית אצל נשים המשתמשות בשיטת הכריעה. לפניכם הסבר קצר מדוע ישיבה על אסלה מעלה את השכיחות לחוסר שליטה בשלפוחית: אגן הירכיים מכיל ערסל של שרירים התומכים במעיים, בשלפוחית השתן וברחם. האסלה מאלצת את המשתמש להתאמץ בזמן עשיית צרכים, שבאופן יומיומי חושפת את רצפת האגן ללחץ לא טבעי. הלחץ כלפי מטה, מותח ומחליש את עצב הערווה, האחראי על השליטה בשלפוחית. על מנת לשמור על שליטה בשלפוחית, המוח צריך להשגיח באופן שוטף על הלחץ בתוך השלפוחית ולהנפיק פקודה לשריר שנקרא urethral sphincter (השריר שפותח את השופכה בזמן מתן שתן). שני התפקודים הללו לקויים, כאשר עצב הערווה מוחלש ע"י צניחת רצפת האגן. הרפואה המודרנית מייחסת חוסר שליטה בשלפוחית בעיקר ללידה, חולשה בשרירי אגן הירכיים, שינויים הורמונליים הקשורים בגיל הבלות וניתוחים להוצאת הערמונית (בגברים). האסלה המודרנית גרמה לנשים חוסר יכולת לכרוע לזמן ממושך—התנוחה שעוצבה ע"י הטבע לעשיית צרכים ולידת תינוקות. הרפואה המודרנית, בגלל יוקרתה, אינה מזכירה כלל את הנזק לעצב הערווה ולשרירי האגן בזמן תנוחת הלידה המודרנית, כמו גם את הנזקים הנגרמים על ידי האסלה, שגורמת לרצפת האגן להילחץ מטה בכל פעם שהאחת לוחצת לעשיית צרכים. להתבסס על הערכות מתונות, האישה הממוצעת לוחצת יותר מארבע פעמים ביום בזמן עשיית צרכים, בסמוך לגיל 50 ריצפת האגן, שלא נתמכה נמתחה 73,000 פעמים לפחות. האגן באוכלוסייה... רוב התלונות היו עדיין נפוצות בקרב נשים שילדו לידה וגינאלית... "המחקר הדגיש את השכיחות הגבוהה ואת ההשפעה החברתית העיקרית של צניחת אגן הירכיים ושל חוסר שלי תמרון שאינו טבעי, החוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים גורם ל"חבלת לחץ חוזרת". עצב הערווה הוא הנפגע העיקרי של ההתעללות הבלתי מכוונת הזו, שבסופו הופך לחוסר שליטה בשלפוחית של מבוגרים רבים. מדינות מערביות רבות עומדות בפני בעיות דומות. חוקרים באוניברסיטת אדילאייד באוסטרליה דיווחו שחוסר שליטה, כמו גם בעיות אחרות ברצפת האגן, שכיחות יותר ממה שחשבו. במאמר שיצא לאור ב-23-11-2000 תחת הכותרת "The Descent of Women – a Silent Epidemic" ובמחקר מקיף ראשון מסוגו בעולם נמצאה שכיחות גבוהה במיוחד של בעיות ברצפת טה על השלפוחית בחברה שלנו". אומר פרופסור מק'לינאן. "זאת מגפה שקטה, מאחר שאלה הנגועים במחלה מתביישים לדבר עליה". עד לאחרונה הסיבות למגפה הזו היו מסתוריות (פרופסור מק'לינאן סבור שבלתי ניתן למנוע את המגפה כל עוד נשים ממשיכות ללדת), אבל המחקר שנערך ע"י מר בוולז על הרלוונטיות של תנוחת הכריעה, הביאה תובנה חדשה איך למנוע (ובמקרים רבים לתקן) את הבעיה. אנשים רבים הסובלים מחוסר שליטה על השלפוחית חוו שיפור בולט תוך מספר שבועות, מאז שהחלו להשתמש בתנוחת כריעה לעשיית צרכים, עם תיקון מושלם לבעיה תוך שלושה חודשים בערך. (17) נשים שהשתמשו בתנוחת כריעה באופן שיגרתי לעשיית צרכים וחוו טראומה לרצפת האגן וחוסר שליטה בשלפוחית לאחר לידת תינוקן, החזירו לעצמן את השליטה בשלפוחית לאחר כשישה שבועות, כשהן המשיכו לאמץ את תנוחת הכריעה לעשיית צרכים. (13) אפילו ילדים פגיעים לחבלה בעצבי רצפת האגן שנמתחו. מאמר בשם "הילד שלי המורה שלי", פורסם באביב 1998 במגזין "צמחונים חדשים ובריאות טבעית". (15) המאמר התמקד ביתרונות תנוחת הכריעה לילדים, המאמר מכיל מספר דיווחים על הרטבת לילה שתוקנה ע"י שינוי בהרגל עשיית צרכים.

בתי בת 12 קיבלה מחזור -ומאז לפני המחזור בורח לה שתן מבלי שהיא מרגישה. האם זו החלשות רצפת האגן האם יש טעם לקחתה לרופאת נשים בשלב כה מוקדם?

משבוע 33 אני עם צירים מוקדמים, מטופלת בפרסולאט עד לסוף שבוע 34,כרגע אני שבוע 34, האם מותר לי וכדאי לי לנסות היפוך בשיטה זו,?

האם אחלוש אפידורלי בלידה עשוי לגרום לתכיפות במתן שתן ?

שלום! בהסתכלות על ההליכה שלי, נאמר לי שאני מעבירה את הרגליים, מצעד אחד למישנהו בקשת, מהצד - כמו הליכה של דוגמנית, האם הדבר באמת שגוי? איך יש להעביר את הרגליים באופן תקין , וכיצד זה מתבצע בפועל? בברכה ותודה רוית

איך צריך לשמור אחרי ניתוח tvt כדי ששלא לפגוע בהצלחת הניתוח?

שלום,אני בת 29 ,לפני 3 שנים ילדתי את בני הבכור בלידה טבעית. כיום אני הרה בשבוע ה-13 והינני סובלת מהקאות ובחילות בעיקר בבוקר. עליי לציין שבזמן ההקאות הרפלקס כל כך חזק עד שדולף לי מעט שתן בזמן ההקאה. מעולם לא סבלתי מתופעה זו גם לאחר הלידה. מה עושים? זה ממש מביך..האם זה נורמלי..? אשמח לתשובה..

בת 58, בריאה בד"כ, מזה שנה אני סובלת מלחץ, אי נוחות עד שריפה בשלפוחית, תכיפות ודחיפות ונוקטוריה (3-4 פעמים בלילה), (ללא צריבה בזמן מתן שתן וללא דליפה). תרבית השתן הייתה חיובית ל-E.COLI במשך כ-9 חודשים לסירוגין (גם תוך כדי טיפול אנטיביוטי), וכעת התרבית שלילית (תחת חודש טיפול של במקרודנטין). למרות זאת התסמינים נותרו בעינם. הם מתחילים שעה לאחר ארוחת הצהריים. בציסטוסקופיה התגלתה היפרמיה נקודתית בשלפוחית ובביופסיה אובחנה דלקת קלה. אורודינמיקה תקינה ללא שארית שתן וללא דליפה. בבדיקה אורוגניקולוג אבחן צניחה בינונית של השלפוחית. פרוקטולוג אבחן חולשת שרירי אגן והמליץ על התעמלות. מה עליי לעשות? המצב מפריע לאיכות חיי ופוגע בתפקודי! תודה רבה