תוצאות חיפוש עבור כאבים-בנשימה

שלום רב ותודה אחרי ניתוח מעקפים.היה נוזל פלאורלי בריאות מצד ימין בעיקר .פעמיים הטקסט.פעם ראשונה 1.5 ליטר פעם שניה כמעט ליטר.צילום לאחר חודש וגם חדש וחצי נמצא רק נוזל בכמות קטנה בשני הצדדים. השהיה הרבה נוזל לא היו כאבים.דווקא עכשיו כאבים בנשימה עמוקה ובפהוק וכו'. הכמות לא לניקוי. מה לעשות?????

בן 30, לא מעשן ועם רקע של חרדה. בימים האחרונים מרגיש צורך לקחת נשימה עמוקה כל כמה דקות. אין שיעול, אין חום, אין כאבים בחזה או כאבים בזמן הנשימה או הנשיפה, רק תחושה שצריך נשימה עמוקה יותר מדי פעם. קצב הנשימות נע בין 12-14 נשימות בדקה, והדופק תקין ולא מהיר. האם ניתן לומר שמדובר בלחץ ולא בבעיה בנשימה?

דר שלום, סיפור מעצבן- כאבי בטן לא נורמלים,24/7 שמחריפים שנה שלמה עד כדי כאבים בנשימה. רק לפני חודש קיבלתי טיפול מרובע להליקובקטור מאחר כי מצאו בביופסיה מהירה באינדוסקופיה חיובי ,שיצאה שלילית ב-3 נשיפות קודמות!! היה שיפור בכאבים אך הטיפול נגמר והכאבים מחריפים בשנית. הבעיה: כשלא קיבלתי טיפול שנה שלמה התעקשו שזה מעי רגיז. כשקיבלתי טיפול והוא עזר, אומרים הרופאים שזה פסיכוסומטי,אפקט פלציבו. בפשטות, נמאס לי. או שלא נותנים טיפול ומשאירים אותי סובלת ,או כשנותנים וזה עוזר, אומרים צירוף מקרים. הכאבים חוזרים לאט לאט לאותה עוצמה בלתי סבירה. הרופא טוען כי יש בעיה תיפקודית.במילים מכובסות מנטלי. אין לי דרך להסביר כי זה לא הגורם! אני מכירה את חיי יותר טוב מכל רופא. הוא לא נמצא איתי ביום יום.זה לא מנטלי/תפקודי! התסכול הוא כשיש טיפול שהייתי ספקנית לגביו ,שעזר,הרופאים מתעקשים שהעניין תפקודי ומשאירים עם כאבים שמחריפים כל יום ביומו. שאלה: אם רופא שאינו מכיר אותי אומר שהכאבים תפקודיים ,איך אפשר להוכיח לו כי הסוגייה לא תפקודית בעליל!? מה הקריטריונים שכן ייתנו טיפול לפחות כנסיון ולא יתעקשו על גורם שלא קשור אלי בשום צורה?! תודה

בן 30, עם רקע של חרדה. בימים האחרונים מרגיש צורך לקחת נשימה עמוקה כל כמה דקות. אין שיעול, אין חום, אין כאבים בחזה או כאבים בזמן הנשימה או הנשיפה, רק תחושה שצריך נשימה עמוקה יותר מדי פעם. קצב הנשימות נע בין 12-14 נשימות בדקה, והדופק תקין ולא מהיר. האם ניתן לומר מדובר בלחץ ולא בבעיה בנשימה?

לפני 4 שנים סדקתי את שני הצלעות בצד שמאל עקב נפילה. כעת לפני שבוע קבלתי מכה נוספת באותו המקום. הכאב היה חד ובמשך שבוע ניסיתי להתמודד ללא רופא , לאחר שהכאב התעצם עשיתי צילום במרמ שם גילו שבר ב2 צלעות (7 ו8) בצד שמאל. כמו כן היה רשום בצילום אטלקטאזה קטנה בבסיס הריאה השמאלית . אף אחד לא בדק לי את הראות למרות שאמרתי שקשה לי לנשום , האם זה משהו רציני? כמו כן אני מעשנת , האם אני צריכה ללכת לרופא שוב ? לבדוק עוד משהו? ניסיתי ליצור קשר עם הרופא אך הוא לא ממש עזר לי

שלום, אני שבועיים לאחר השתלת קוצב לב CRT בגישה אפיקרדיאלית (דרך הצלעות). היום בצילום חזה הודגם נוזל פלאורלי בכמות קטנה-בינונית, עלייה בהשוואה לנוזל בצילום בשחרור לפני שבועיים. האם זהו ממצא מדאיג? האם זו תופעה מהניתוח? לציין שאני עדיין סובלת מקושי בנשימה, כאבים בנשימה, לא יכולה לישון בשכיבה ועוד.

שלום, מה לא תקין ומה לבדוק הלאה? בן 75, בירור בגלל שיעול קל כחודשיים וכאב סימטרי בעת לחיצה בבית החזה בקוים אנטרואקסיאליים, שולל כאבים בנשימה עמוקה, שולל קוצר נשימה. לא מעשן. בבדיקת רופא: "מצב כללי טוב. ריאות - כניסת אוויר טובה ושווה, ללא צפצופים או קריפיטציות, נשימה בועית. רגישות של שרירי הפקטורליס דו"צ". צילום חזה: "צל הלב אינו מורחב. אין לראות סימני גודש או תסנין.סינוסים קוסטופרניים פתוחים. ציור ריאתי אינטרסטיציאלי מוגבר על פני שתי הריאות - ללא שינוי לעומת בדיקה קודמת". ממצאי CT חזה בקרינה נמוכה עם חומר ניגוד, כולל שחזור חתכים דקים, כולל שחזור קרונלי וסגיטלי (בוצעה השוואה ל- CT בטן מ- 2016): "במדיאסטינום מספר בלוטות לימפה קטנות, ללא עדות ללימפואדנופתיה. אאורטה ועורקי הריאות בגודל תקין. הסתיידות בעורקים הקורונריים. בריאות ללא עדות למחלה פרנכימתית. ללא עדות לקשריות. ללא עדות לתסנינים. ברונכים מרכזיים פתוחים. ללא עדות לתפליט פלוירלי. ללא עדות לתפליט פריקרדיאלי. במעבר חזה בטן: ללא ממצא חריג. מבנה גרמי: שינויים ניווניים בעמוד שדרה, ללא עדות להרס גרמי. לסיכום: ללא עדות לממצא ריאתי ראוי לציון". תודה, אליעזר.

אתמצת בקצרה לפני שנתיים בגלל קוצר נשימה וכאבים בחזה עשיתי צילום חזה שפורש כדלקמן איורור יתר קל וציור אינסטרצאלי מודגש קלות לאחר מכן עשיתי ct לב כולל סריקה של בית החזה שנכתב בה ציור ריאתי שמור הייתי אצל דוקטור ורסנאו שהסתכל על הצילום ועשה לי בדיקה של הריאות וקבע שהכל תקין אני כבן 40 אחרי 20 שנות עישון קופסא ועכשיו מזה כחודש וחצי מרגיש כאבים בנשימה וקוצר נשימה אני בחור מאוד חרדתי מטופל בנוגדי חרדה וכמובן שירדתי ל5 סיגריות ביום מטופל גם בסטטין עקב גורמי סיכון לפני 4 חודשים אקו סטרס במאמץ תקין ואתמול צילום חזה תקין כמו כן שבוע שעבר בעת לקיחת מדדים הלחץ דם שלי היה 142 על 94 ודופק גבוה נסעתי בחזרה לרופא משפחה שעשה לי שוב בדיקה והלחץ דם תקין לחלוטין כמו כן הסטרוציה 99 קניתי מד לחץ דם ואני עוקב אבל זה תמיד סביב 110 על 70 קבעתי תור לרופא ריאות אבל אולי תוכל לתת לי כיוון כי רק עכשיו בדיעבד אני מבין את הנזק של הסיגריות בתודה מראש אבי

חוויתי נפילה לפני מספר ימים, ואני מרגיש כאבים בנשימה עמוקה, במעבר משכיבה לישיבה וכדומה. הבנתי שכנראה מדובר בסדק, ניסיתי להתאמן והרגשתי שהכאב מתחזק בעקבות האימון- האם זה יכול להחמיר את המצב או שזו תחושת כאב בלבד? בנוסף- האם יש משהו שיכול לעזור לזירוז תהליך ההחלמה?

מזה כ4 חודשים סובלת מכאבים באיזור מרכז הגב והשכמות. הכאבים מאוד חזקים לאחר לילה של שינה/כמה שעות ללא תזוזה וחולפים בדכ לאחר מספר דק'. לעתים יש ימים שהכאב מלווה לאורך היום אך בעוצמה נמוכה, ולעיתים כולל גם כאבים בנשימה/בליעה. אורטופד שהלכתי אליו לפני כחודש קבע מאוד מהר שמדובר בשריר בין צלעי שנתפס, למרות שהכאבים עצמם נמצאים באיזור הצלעות העליונות ואפילו מעט מעליו. אשמח לשמוע אם יש כיוונים נוספים שאפשר לבדוק. אציין שמתרגלת פילאטיס מכשירים באופן קבוע. תודה.

שלום רב אני מבקש הסבר על צילום חזה שעשיתי היום. אני מאוד חושש. כואב לי לנשום. תודה מראש

אודי השידור ההוא כאמור מאוד טילטל אבל הוא טילטל כי הגבתי וכתבתי וניסיתי להניע את הגלגלים האלה ...רק שהעשייה שלי מצד אחד להלחם בבורות הביאה אותי למצב של חרדה מטורפת ורגרסיה עצומה מאבא שיבוא ויעניש ..וזה כאב לשמוע את עצמי בת ארבע חמש מדברת עם המטפלת ועוד מקום שיעזרו ופעם ראשונה ההבנה האמיתית שזאת לא הצגה וזה אמיתי כל כך וזאת אני וזה לא הולך לשום מקום ... וכותבת כאן משהו שכתבתי כי מגיע לקול הזה להשמע בלי לפחד ... ""אני כותבת כאן בלב כבד, אחרי שבוע,ללא שינה. בכאב גדול, בכעס, בתסכול ענק על בורות , על רצון להתפרסם ולעשות רייטינג על חשבוני ועל חשבון חברותיי שנאבקות יום יום להיות להשאר נוכחות . אנחנו קבוצת נשים שחיות עם הפרעה דיסוציאטיבית , קמות איתה כל בוקר והולכות לישון איתה . נאבקות להשאר נוכחות , קיימות , נראות . נפגענו עד מאוד מהתכנית ,פנים אמיתיות של אמנון לוי . אנחנו הקול המושתק רוצות לצעוק בקול , אבל לא יוצא לנו קול , גם עכשיו שאני כותבת את הדברים , החלקים הקטנים מפוחדים בטרוף מעצם החשיפה הכואבת . החשיפה שתהילה בחרה לחשוף אותנו אלייה בשעה שהיא בחרה לפרסם את עצמה ורק את עצמה , כי אצל כל אחת מאיתנו ההפרעה הזו נראית אחרת. רוביינו גם אלו שמתנתקות ניתוק מוחלט כמו תהילה לא מסתובבת עם תיק ובו בקבוקים ומוצצים , אנחנו כן מסתובבת עם דברים שיכולים לעזור לחלקים שלנו לקרוא לעזרה , להתקשר למטפל למישהו קרוב בטח לא לסלב לא מוכר . אז אולי תהילה בחרה בזה והיא נראית לכם אמיצה בחשיפה שלה , האמנם??? דקה לפני סיום התכנית , בשיח שנראה היה כמו ריצה מטורפת נאמר ששוב תהילה ניסתה לפגוע בעצמה שהיא לא במצב טוב והיא לא היחידה שזה מה שהתכנית גרמה לה . חלקיינו התאשפז בעקבות התכנית, חלקיינו מחזיק בכוח לא להתאשפז . אפשר לשאול את המטפלים שלנו האם הייתה מטופלת אחת שזה לא מה שהעסיק אותה השבוע האם לא כולנו היינו בחרדות , בניתוקים מעצם הפרומו הזה . שבחר להציג אותנו כמטורפות ,כמשוגעות , כמי שהולכות עם מוצצים ובקבוקים ,במקום להציג אותנו כלוחמות . כן כלוחמות!!!!!!!! איך שהוא בתיקשורת בכלל ובטח בתוכניות שהופכות כל דבר לצהובון בשם הרייטינג אנחנו נפגעות התקיפה המינית , מצויירות כמתלוננות שווא כמסכנות , אומללות ,חסרות עמוד שידרה , קרבנות ,שורדות ,מתאבדות. כן , רוביינו התנסיינו בנסיונות אבדנים , כן רוביינו הגדול משחקות רולטה רוסית עם חיינו אבל אנחנו נלחמות על חיינו כל יום , כל דקה ,כל נשימה כואבת בחזה ואנחנו נושמות אותה ,כי אנחנו רוצות לחיות !!!!! אז מי אנחנו מהעיניים שלנו , אנחנו נשים שנפגענו קשה ואפילו קשה עד מאוד , פגיעות שרק מטורפים יכולים להגות בליבם לפגוע . אנו שחיות עם הפרעה דיסוציאטיבית נפגענו בגיל צעיר עד מאוד בגיל שלפעמים אפילו לא ידענו להגיד איך קוראים לנו . כבר אז הפכו אותנו לחפץ לכלי עבודה עבור אלו שפגעו בנו. אנחנו לא מוותרות אנחנו נלחמות רוב הזמן אנחנו שואלות את עצמיינו בשביל מה , אנחנו לא באמת חיות אנחנו חיות ליד החיים בתקווה שיבוא יום ונצליח לחיות באמת . אנחנו קמות בבוקר אחרי לילה שהוא לרוב סיוט אחד מתמשך, לעיתים אנו מגלות שיצאנו בלילה ולא ידענו כלל למרות כל הנסיונות שלנו למנוע את זה . אנחנו קמות כדי להתחיל את היום חלקיינו לומד, עובד , אמהות לילדים . אנחנו קמות ומה שנראה הכי נורמטיבי לרוב האנשים לשטוף פנים לצחצח שיניים לנו זה טריגר בטרוף ומזכיר דברים אחרים . אנחנו קמות והפרעת האכילה שלנו קמה איתנו , אנחנו קמות והחלקים שלנו קמים איתנו ...ואנו נאבקות שגם קמצוץ של תקווה יקום איתנו . אנחנו הולכות לסופר וכשאנו יוצאות אנו מגלות שקנינו בכלל דברים שלא התכוונו לקנות כי החלקים שלנו היו וביצעו את הקנייה במקומיינו . לעיתים אנו מוצאות את עצמיינו במקומות ולא מצליחות להבין או לזכור איך הגענו לשם . אנחנו מקליטות את כל שיחות הטלפון שלנו כדי שנידע אם החלקים שלנו דיברו בזמן שלא היינו ,כדי להצליח לשמור על רצף חיים . וכמו שכבר אמרתי חלקיינו עובדות ולומדות ומשתדלות לחיות חיים כאילו נורמטיבים שכל המאבק שלנו ידוע רק למי שמטפל בנו ולמי שקרוב אליינו . זוגיות היא נושא כואב , קשה עד נשוא גם מי שכבר מקיימת איזה שהוא זוגיות כזו או אחרת היא רחוקה מלהיות קלה או מושלמת. בני הזוג שלנו מתמודדים כמונו עם דברים הזויים. החיים שלנו לא ניראים כמו בפרומו של תוכנית שכל רצונה הוא ברייטינג מטורף, שהמנחה אומר שהיום כבר לא מדברים על פיצול אישיות כי עם על הפרעה דיסוציאטיבית..ויחד עם זה הפרומו מדגיש האישה שחייה עם הפיצולים ..לא האישה שחיה עם דיסוציאציות. קצת הזכיר לי את האמא שצועקת על הילד אל תצעק . וכן,יעל דן ניסתה לעשות תכנית שלא תהייה צהובה אבל היא בחרה בפורמט טלוויזיה שלא מכבד את השני שרומס עד כאב את המקום הכואב של השני. חבל , יעל דן הוכיחה בעבר שהיא יכולה לייצג אישה נפגעת , שסובלת מהפרעה דיסוציאטיבית בצורה מכובדת וטובה . ולכם, קהל המטפלים והצוות הטיפולי המדהים שסובב אותנו , הנתינה האין סופית שלכם , המאבק שלכם איתנו יחד , אישית יש לי והיו לי מטפלות אמיצות שצעדו איתי בשבילים הלא ברורים האלה ולחמו יחד איתי על כל פיסה של שפיותעל כל נשימה. יודעת מעצמי ומחברותיי עד כמה יש מטפלים ומטפלות מסורים ,מקצועיים שלומדים , שמתמקצעים שרוצים להצליח לרפא ולעזור . בתי החולים השונים שבהם מחלקות לנפגעות שיפרו ומנסים כן להצליח לתת מענה לכל הנפגעות ולהפרעות הדיסוציאציות. נכון שיש טעויות ונעשות טעויות , כן יש חוסר תקציבים משגע כן המדינה לא עושה מספיק לעזור לנו להחלים . אבל מכאן ועד להציג את כל המערכת כלא עושה כלום שהיא זו שאשמה במצב זה או אחר שלנו המרחק עצום ורב . כותבת מכתב זה בשמי ובשם חברותיי אליכם , כן דווקא אליכם מטפלים יקרים לחשוב איך להביא תוכניות אחרות לפרומו , תכניות רציניות כדוגמת התוכניות שנעשות בעולם .תכניות שלא יציגו אותנו כמשוגעות , כמסכנות חסרות ישע , כסרט קולנוע כי אם יציגו אותנו כנשים חזקות, כלוחמות כמי שבאו מהתופת ונלחמות יום יום לחיות, לנשום ללא כאב , להיות. כי לנו המשפט "להיות או לא להיות " , הוא דרך חיים , הוא מאבק אין סופי שאתם ואנחנו שותפים בו יום יום "

שלום ליאת, יש לי מטפלת שאני מאוד אוהבת אני אצלה בטיפול כשלוש שנים הבעיה ,היא נוקשה מאוד כלפיי ,פוגעת בי ו,מתסכלת אותי אז מספרת לי שהיא עושה את מה שהיא מאמינה בו מבחינה מקצועית.. יש לי נכונות להתאמץ לשאת את כל הכאב אבל מרגישה שכבר איני מסוגלת עוד מבחינה נפשית. אני מרגישה לפעמים מטומטמת שאני ממשיכה ההתנהגות שלה מרגישה לי לפעמים חוסר כבוד כלפיי.היא עוזרת לי בדברים מסויימים ולכן אני מאוד מעריכה את המקצועיות שלה אבל למעשה היא מכאיבה לי מעל ומעבר לא נראה לי שמטפלת שמכאיבה לי בעוצמות כאלו וגורמת לי להרגיש ככה היא טובה לי לדעתי ולמרות שהיא עוזרת לי המון בדברים מסויימים אין סיבה שאצא ממפגשים איתה בהרגשה רעה כל כך,לדעתי אסור לי להסכים לזה פתחתי את כל הרגשות האלו מולה נשמע שקשה לה להתמודד עם הביקורת מצידי שורה תחתונה אני רוצה לסיים שם באמת בלב שלם הבעיה שקשה לי לעשות את הסיום אין קשר חם,אין אמון ואין הדדיות אין אנושיות בסיסית מצידה לא יודעת מה משאיר אותי שם,אני סובלת המון כתוצאה ישירה מהמטפלת והטיפול איך עוזבים טיפול אין לי אומץ ..איך יוצאים מזה?

שלום, אבי בן 72 חש ברע עם כאבים בנשימה וצמרמורות. במיון אבחנו דלקת ריאות וכבר 4 ימים הוא עם מוקסיפן ואזניל אך החום לא יורד. מה הסיבה שחום לא יורד?

שלום, אבי בן 72 חש ברע עם כאבים בנשימה וצמרמורות. במיון אבחנו דלקת ריאות וכבר 4 ימים הוא עם מוקסיפן ואזניל אך החום לא יורד. מה הסיבה שחום לא יורד?

שלום,לפני כחצי שנה היה לי אירוע שלא יכלתי לנשום וכאבים עזים ונאלצתי להתפנות לבית החולים,שם נאמר לי שיש לי חזה אוויר ,נתנו לי לנשום קצת חמצן ויום למחרת הייתי בבית . לאחרונה אני מרגיש כאבים בנשימה שוב שהולכים וחוזרים מעין כאבים כאלה כמו שיוצאים מהבית ב 5 בבוקר בשיא הקור וקשה לנשום וממש כמו שהרגשתי לפני החזה אוויר . זה הולך ובא וחוזר חלילה . האם לצפות לעוד התקף כזה של חזה אוויר והאם אסבול מזה כל חיי ומה בעצם אתם ממליצים לי לעשות? כמובן שאני מודה שזה לא תחליף לייעוץ רפואי פרונטלי וכו' ;) תודה מראש.

שלום אני בת 22 וסובלת מקוצר נשימה מזה כשמונה חודשים. אציין כי הקוצר נשימה התחיל לאחר שהיו לי כאבי גרון ואוזניים. התגלה סטרפטקוקוס בגרון מעט באיחור וטופלתי באנטיביוטיקה. גם לאחר הטיפול המשיכו הכאבים ועדיין מדי פעם יש כאב חד בגרון או באוזן. בנוסף לכך התווספו כאבי ראש, חולשה כאבים בשרירים ושרירים שהתחילו לקפוץ, דלקת בקרקפת, פצעים ונשירת שיער. הגרוע מכל הוא קוצר הנשימה. בהתחלה הרגשתי שאני לא מצליחה להכניס אוויר עמוק ונוספו לזה כאבים בנשימה עמוקה או סתם כאבים בחזה. אינני מסוגלת לבצע ספורט ובזמן הארוחה אני מרגישה שאני צריכה לעצור ולפהק. לא כל הזמן אני מצליחה לפהק וזה גורם לי למצוקה נשימתית וערפול. בהתחלה רופא המשפחה נתן י לעשות צילום חזה ותפקודי ריאות. תפקודי הריאות היו תקינים ובצילום נרשם ציור אינטרסציאלי מוגבר בריאות. הופניתי לרופא ריאות שלא התרשם מהצילום וציין כי לטעמו הצילום תקין. נשלחתי לבצע בדיקת אסטמה שהייתה תקינה. אחר כך נשלחתי לבצע בדיקת תפקודי ריאות מלאים שלטענתו הייתה תקינה. לפני חודשיים נשלחתי לבצע צילום חזה נוסף בו נרשם אוורור יתר בריאות. גם כאן הרופא אמר שלטעמו הצילום תקין והפנה אותי לבירור קרדיולוגי. אקו לב תקין ואני מסתובבת בימים אלה עם מוניטור שבודק הפרעות בקצב הלב. מתוך ייאוש והחמרה של המצב שלא ניתן לו פיתרון פניתי לרופא ריאות נוסף לחוות דעת שנייה. הרופא אמר שעליי להמשיך בירור קרדיולוגי והפנה אותי למעבדת שינה. לא הלכתי למעבדה כיוון שידעתי שאינני מצליחה להירדם כמעט כיוון שאני מרגישה כל הזמן שחסר לי אוויר ואני קמה לפהק. אני מרגישה שאני צריכה להישען קדימה על כפות הידיים כדי להוציא את האוויר החוצה ורק אז אני מצליחה לפהק. בנוסף למצוקה הנשימתית נוספו לי כאבי גב המקבילים לריאות וכאב באמצע החזה. יש י גם לאחרונה כאבים חדים בכל מיני איזורים בגב או בחזה. לפני כשבועיים חלה החמרה, לא הצלחתי לפהק בכלל והייתה לי בחילה נוראית בכל נשיפה והרגשתי חולשה נוראית, לא הצלחתי לישון שלושה ימים. פניתי לרפא ריאות השני והוא נתן לי לבצע בדיקת מיפוי ריאות ולנסות משאף סגול למחלות ריאה. הבדיקה יצאה תקינה והמשיך מעט עוזר אבל עדיין יש לי מצוקה נשימתית. זה פוגע לי בשגרה, ביכולת שלי לעבוד, לאכול, לצאת עם חברים, לעשות ספורט. בקיצור בהכל. אני מודאגת מכך שיש החמרה ומשהו מתחולל בי ולא מגלים את זה במיוחד כאשר אני סובלת מבעיות נוספות. אני ממש מרגישה שנלקחה ממני שמחת החיים ולא אכפת לי כבר מכל שאר הכאבים אלא רק שייפסק הקוצר נשימה הזה שאופף אותי כמו עננה שחורה. האם נתקלת פעם בבעיה כזאת? האם מדובר בקרינה גבוהה שספגתי מהמיפוי ריאות ולא כדאי לבצע CT? אשמח אם תוכל להסתכל על בדיקת תפקודי הריאות המלאים שביצעתי לפני שלושה חודשים ולתת חוות דעת שנייה. מה אומר הERV והsGAWtot הנמוכים? מה אומר הRV הגבוה? Parameter. Pred. Act. %pred FVCex. 3.73. 3.73. 100 FEV1. 3.25. 3.02. 93 FEV1/FVC. 84%. 81%. 96 PEF. 7.17. 5.56. 78 FEF75. 6.26. 4.70. 75 FEF50. 4.55. 2.99. 66 FEF25. 2.21. 1.61. 73 MEF25-75. 4.12. 2.78. 68 FIF50. 4.09. 3.02. 74 FIF50/FEF50. 90. 101. 112 Resistance: RAWtot. 2.25. 2.57. 114 sGAWtot. 11.67. 6.25. 54 Volumes: SVC. 3.71. 2.26. 61 IC. 2.37. 1.92. 81 ERV. 1.33. 0.35. 26 TGV. 2.70. 3.50. 130 TLC. 5.03. 5.42. 108 RV. 1.37. 3.50. 256 RV/TLC. 27. 65. 235 RAWtot. 2.25. 2.57. 114 sGAWtot. 11.67. 6.25. 54 CO Diffusion DLco. 28.22. 23.33. 83 DLCO/VA. 5.61. 4.76. 85 FRC. 2.70. 3.20. 118 VA - 4.90 Hb - 13.5 IVC_CH4/SVC - 112%

שלום, ביתי בת 14 . כבר שנה שלמה לא נפתרת מנפיחות של חודש חמישי להריון. עשינו בדיקות דם, פוריפינים, צליאק CRPגסטרוסקופיה, רנטגן וסיטי תקינים, אולטראסאונד גניקולוגי תקין. הבטן נפוחה במימדים מפחידים. הילדה בוכה , קשה לה ללבוש בגדים מלבד טייצים. היא לוקחת נורמלקס כבר שנה שלא בדיוק עוזר ליציאות (פעם ב3 ימים). שותה מים , אוכלת לאט ובריא , עושה פעילות גופנית. אלרי אוכל היא מרגישה כבדות עד כדי כך שכואב לה ממש למטה בפי הטבעת ובפות. אחרי יומיים ללא יציאה מדווחת על כאבים בנשימה. הפרופסור אומר שעדיין לא "עלה" על הבעיה. אני אובדת עצות , משקל הילדה תקין ז"א שהיא רזה מטבעה. עזרו לי בבקשה !! מה לעשות ?

הי אודי יקר שוחחתי איתך בטלפון ואתה ממש אדם חביב ונעים ,אכפת לך מהצד השני שומעים זאת בקולך.סליחה ששאלתי הרבה שאלות..אז למה אני כאן עכשיו?רבתי עם חבר שלי והעצבות איתי.. אני רוצה למות. להיקבר איםה שהוא מתחת לאדמה ופשוט לא להיות ולא לנשום כי כל נשימה כואבת. אני עצובה ואין מה שינחם.אני לא יודעת מה אני אמורה לעשות ריגשית איתו אני גרה איתו לא מצליחה להתנתק ממנו למרות שאין עתיד איתו .הקשר איתו רצוף דרמות ואכזבות אני בדיכאון ,אני מתאפקת שלא לבכות אין לי כלום בחיים רק צרות .אני שנים לא מאושרת.אני רגישה יתר על המידה ,חרדה בעיקר מבדידות . אני רוצה ללכת לטיפול על מנת להבין מה יש לי ולמה המצב תקוע אצלי צריכה ייעוץ לראות מה עושים.רק שלפעמים אין לי כוחות. אזלו.....

מצטער שזה יהיה קצת ארוך, פשוט זה כבר נמרח המון זמן והרבה דברים קרו. יש לי תת פעילות כבר קרוב ל10 שנים, אני בן 19. עד לפני כחודשיים לקחתי את הכדור הישן והטוב והכל היה בסדר. כדי להיות מאוזן הייתי לוקח 900 מק"ג בשבוע. לפני כחודשיים התחלתי לקבל את הכדור החדש ובחודש האחרון הבעיות רק מתרבות וגדלות. לפני כחודש התחלתי להרגיש עייפות מטורפת, בהמשך מצב הרוח שלי ירד וירד והגיע לרמה שכבר לא היה לי כוח לדבר עם אף אחד ובכלל לא היה כוח ואנרגיה לכלום. הייתי בטוח שאני יוצא מאיזון - הלכתי לעשות בדיקות דם. TSH יצא תקין (3.3) וגם 2 הבדיקות האחרות בטווח הנורמה. לפני כשבועיים התחילו לי כאבי ראש כל כמה ימים ודפיקות לב חזקות. ב-4 ימים האחרונים התחילו לי כאבים בחזה ואתמול היו לי גם כאבים בנשימה. אני חייל ובצבא לא כל כך מודעים לעניין, הייתי אצל 3 רופאים שונים ב-3 ימים האחרונים ואחרי שראו תוצאות הבדיקות אמרו שיכול להיות שזה תופעות לוואי של הכדור החדש, למרות שלא סביר. אתמול המצב היה ממש גרוע ונסעתי לביקור רופא שם קיבלתי הפנייה למיון. במיון עשו לי אק"ג (פעם שלישיתי השבוע) ויצא תקין מן הסתם. אמרו לי שאין לי סכנה לחיים ולכן אין להם מה לעשות איתי. חזרתי הבייתה ואני פשוט חסר אונים לא יודע מה לעשות. הצלחתי להשיג דרך בית מרקחת בצבא 200 כדורים של 50 מק"ג מהפורמולציה הישנה. אני חושב לחזור לכדור הישן בינתיים כל עוד יש לי אותו, אבל זה לא יספיק לי להרבה זמן בכמות שאני לוקח. מה עלי לעשות? האם יש פתרונות? אני לא בקופ"ח אני בצבא ככה שאין לי גם תחליפים לפי מיטב ידיעתי. אני לא מסוגל לקחת את הכדור החדש, בגללו אני בהפסקה של 3 שבועות כבר מהחיים הנורמליים. מה לעשות?

היי נירה 4 חודשים עברו מאז שבני אהובי נלקח מאיתנו. ההיתמודדות עם הכאב כמעט ואינה אנושית.ההבנה שהמוות הוא סופי וכי לא אראה או אשמע את קולו יותר לעולם מכאיבה עד עילפון. אני יודעת שהזמן לא מרפא ואני יודעת שהכאב לא אמור באמת לעבור. אבל איך לעזעזעל ממשיכים לחיות כשכול נשימה כואבת כל כך? כשכול בוקר קשה כל כך? איזה תרופה יש לרפואה המודרנית לעזור לאימהות שכולות להכהות את הכאב הנורא הזה? הייתי בשיחות אין ספור אך כלום לא באמת עוזר כשחוזרים הבייתה והחדר שלו עדיין ריק. יש לי בעל ועוד 2 בנות אך גם להם אין את היכולת לרפא. הגעגועים מפלחים את הלב כמו סכין שחותכת חמאה. זה כבר לא כאב נפשי בלבד זהו כאב פיזי,מוחשי. לא באמת אפשר לחיות אחרי שמאבדים ילד. רוצה לחיות אך זה כואב לי מידי!!!

שלום רב, אני בחור בן 26, בריא בד"כ. מזה כשבוע אני סובל מכאב ותחושה משונה תוך כדי נשימה עמוקה. בנשימה רגילה הכל בסדר כביכול, אך בנשימה עמוקה אני מרגיש מאין כאב חד בגרון\בקנה הנשימה. חשוב לציין כי אין לי כאבים בבליעה, או משהו בסגנון. אלא רק כאב מוזר בנשימה עמוקה, ביחד עם זה, יש לי מידי פעם כאבי ראש לא מוסברים. מה עליי לעשות..

שלום, אני מקווה שזה קשור לפורום הנ"ל, מזה כחצי שנה סובלת מכאבים באזור הצלעות מצד ימין בזמן נשימה ובמיוחד נשימה עמוקה (הכאבים באים והולכים), עשו לי ספירת דם, מצאו שיש דלקת אך לא מצאו היכן, עשו לי צילום ריאות, לא מצאו כלום. הכאבים הופכים להיות חזקים יותר ויותר עד למצב שאני לא מסוגלת לנשום בכלל. מה זה יכול להיות? תודה.

לפני כחודש היה לי דלקת ריאות (ללא חום וללא שיעול-ולכן לא עלו על זה במשך שבוע עד שהקאתי דם..)ונתנו לי רוקסי וזינט ל10 ימים שבסופם אמנם לא היה כאבים כמו בהתחלה אבל עדיין היו קצת והרופא משפחה אמר לחכות 3 שבועות ואז לעשות צילום ריאות והגוף ישלים את הלחימה בדלקת...ועכשיו אחרי 3שבועות הלכתי לצילום(בהתחלה חשבתי שלא ללכת אבל בימים האחרונים הרגשתי קצת כאבים בנשימה מדי פעם ודופק מהיר אז הלכתי לצילום..)וזה הראה שיש עדיין דלקת ריאות והרופא בהתחלה רצה לשלוח אותי לרופא ריאות אבל לא היה לי כח להתחיל שוב לטייל אצל רופאים אז הוא נתן לי שוב 10 ימים של הכדורים הנ"ל(כמו שנתנו לי בביה"ח בפעם הראשונה..)ואמר שאחרי זה יעשה שוב צילום וניראה מה יהיה..ועכשיו אני די מתלבט אם זה בסדר או שצריך בכ"ז ללכת לרופא ריאות כבר עכשיו ולא לחכות לכדורים.. בקיצר האם זה בסדר לקחת כדורים ולצפות שהפעם זה יעבור..