תוצאות חיפוש עבור סוכרת

היקף בטן גדול יכול לרמז על סוכרת הריונית או פשוט עובר גדול

שלום רב נעמי סיבות אפשריות לירידה במסת העצם : 1.תזונה לקויה וצריכה נמוכה של סידן בתזונה. 2.היעדר פעילות גופנית. 3.גנטיקה. 4.גיל מעבר, כריתת שחלות או הפסקה מוקדמת של הווסת – כל אלה מובילים לרמות נמוכות של אסטרוגן, המעודדות פירוק עצם ומעכבות את בנייתה. 5.רמות טסטוסטרון נמוכות בגברים. 6.שימוש בתרופות. 7.עישון וצריכת אלכוהול. 8.רמות נמוכות של ויטמין D. 9.משקל גוף נמוך. 10.מחלות כרוניות (הפרעות עיכול המשפיעות על ספיגה לקויה של ויטמינים ומינרלים, מחלות דלקתיות של המעי, מחלות כבד, צליאק, סוכרת, מחלות בלוטת התריס, מחלות כליה). ניתוח קיבה.ועוד... לגבי הוראות לנטילת הסידן:מומלץ לקחת את הסידן עם המזון או מייד אחרי.להרחיק מ:מוצרי חלב,קפה כולל תה שחור וקולה,אכן מומלץ להפריד ממזונות המכילים חומצה אוקסלית כגון:תרד, עגבניות, חצילים, סלק, קישואים, בטטות, בוטנים, אוכמניות, תותים, ענבי קונקורד וקקאו. הסיבה שמומלץ להרחיק מומצרי חלב היא:מוצרי חלב מכילים כמות גדולה של זרחן שעלול להתחרות על ספיגה עם הסידן ,לכן כשאוכלים הרבה מוצרי חלב אין שום ערובה לכך שזה ימנע אוסטאופורוזיס, ואף בחלק מהכיתובים המקצועיים מדברים על כך שצריכה גבוהה של מוצרי חלב יכולה לגרום לבריחת סידן. זהו פרדוקס שצריך להתיחס עליו ברצינות ולצרוך סידן גם מהצומח כגון:כרוב,כרובית,טחינה ,פרג,סרדינים,מולסה,שקדים,תאנים, פטרוזילה ועוד... א.ב,ג:אני מסכימה עם כך ש 2 כדורי סידן קרבונט לא מומלצים יחד גם בגלל ספיגה פחותה עקב כמות גדולה, וגם בגלל תופעות לואי במערכת העיכול. עקב נטילת כמות גדולה בבת אחת יכולים להיווצר עצירויות וכאבי בטן, לכן ממליצה לקחת 2 כפסולות בנפרד . ניתן לקחת 1 עם פרי בארוחת 10 או ארוחת 4 ,או לקחת בערב בהפרש של שעתיים מהסימבקור עם פרי,ירק,פריכית,כמו כן ניתן לקחת בכל שעה ביום עם ארוחה גדולה בתנאי שהיא לא מכילה את מה שהמלצתי להרחיק מהסידן. ד.אני בהחלט ממליצה להשקיע קצת יותר כסף ולצרוך סידן ציטראט,כפי שאת בעצמך ציינת סידן קרבונט נספג פחות טוב,עלול לגרום לתופעות לואי במערכת העיכול כמו כן הוא כבד ויכול לשקוע בכלי דם וכליות. ההמלצה שלי היא ליטול פורמולה שמכילה סידן +מגנזיום כיוון שהמגנזיום תורם לספיגת הסידן ובונה את העצם וכמובן להוסיף ויטמין D (ציינת שאת כבר נוטלת אותו). לגבי הצטברות של הסידן: סידן ציטארט הוא סידן קל וברוב המקרים לא גורם לאבנים בכליות או משקע בכלי דם.כמו כן הוא נספג טוב ולא שוקע. כשנוטלים סידן יחד עם מגנזיום וויטמין D מבטיחים שלא ישקע בגוף. ישנם 2 מוצרים שאני ממליצה את יכולה לבחור את המוצר שנראה לך יותר נוח לשימוש . 1.סידן + מגנזיום +D - ממנו תצטרכי לצרוך 5 טבליות ביום בכדי להגיע ל -1000 מ"ג סידן .(הציטראט הוא מולקולה גדולה ולכן כל טבלית מכילה 200 מ"ג סידן בלבד) http://www.solgar.co.il/?CategoryID=177&ArticleID=233 2.קלמדין-סידן +מגנזיום+D +מינרלים נוספים המוצר מגיע במשקה -2 כפות מכילות 1200 מ"ג סידן.הסידן הוא מעורב שליש טריקלציום פוספט,שליש ציטראט ושליש גלוקונט. סוגים אלא דומים לציטראט ונספגים מצויין. על ידי נטילת 3 סוגים שונים של סידן במוצר אחד את מבטיחה ספיגה טובה כיוון שאם הגוף שלך לא סופג 1 מהם הוא יספוג את האחר ולכן הפורמולה מאד מומלצת. ישנם מחקרים על כך שסידן בנוזל נספג טוב יותר ונוכחות מגנזיום וויטמיןD תורמים עוד יותר לספיגה. http://www.supherb.co.il/%D7%A7%D7%9C%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%9F ברכת בריאות שלמה קריסטינה יעקובלב

כדאי לבדוק חום - האם יש ? ספירת דם , תפקודי תריס והערכת רופא . במידה והכל תקין - האם לחץ למשל ?

שלוםלך לסוכרתי מותר לאכול 3 פירות ביום בינהם גם בננה (בלי קליפה).

תודה על המידע

שלום אייל, לא נראה לי שמחלתך היא ביטוי לזיהום ב- HIV, ואני ממליץ לך להפנות את שאלתך לרופא/ה פנימאי/ת. הרבה בריאות אפי

שלום לך, סוכר עד 110 מג% בצום הוא ערך תקין.

מינון הורמון גדילה נקבע לפי תגובת הגדילה של המטופלבאופן כללי סיכוי שילד\ה שלא חסר להם הורמון צריכים מינון מעט גבוה יותר. יש כללים רשומים לכך. בעולם התחילו לטפל בהורמון גדילה בילדים ללא חוסר בהורמון ב 1985-6. אני התחלתי לטפל בילדים אלה ב 1986. המבוגרים ביותר שהחלו טיפול בהורמון גדילה ללא חוסר הם לכל היותר בני 40. מידע על הטיפול: קומה נמוכה ללא חוסר בהורמון גדילה-= קומה נמוכה אידיופטית ISS קומה נמוכה מתחת לאחוזון 3, אבחנה זו מוגדרת רק לאחר שנשללו בנבדק\ת מחלה כללית, מחלה הורמונלית או חסר הורמון, בעיה או חסר תזונתי ופגם או שינוי במבנה הכרומוזומים. בילדים אלה נתוני הלידה רגילים ומשקל ואורך הלידה תקינים למשך ההריון והפרשת הורמון גדילה תקינה. רשות התרופות והמזון בארה"ב (FDA) אשרה טיפול בהורמון גדילה לילדים המוגדרים כקומה נמוכה אידיופטית, אם גובהם 2.25 סטיות תקן מתחת לממוצע לגיל ולמין (מתאים לאחוזון1.2) ילדים שלא סביר שקצב גדילתם יגרום לגובהם הסופי להיות בתחום הנורמה כלומר, מעל 161 ס"מ בבנים ומעל 150 ס:מ בבנות. התועלת הצפויה מטיפול זה היא תוספת של 3.5-7.5 ס"מ לגובה הסופי (ממוצע של 5-5.5 ס"מ) בטיפול של 4-7 שנים בממוצע. אירגוני האנדוקרינולוגים לילדים האמריקאי והאירופאי החליטו שבקטגורית הטיפול באבחנה זו יש להכליל ילדים שגובהם מתחת לאחוזון 3 ולהתחיל טיפול מעל גיל 5 שנים. בארץ נכון להיום הטיפול אינו רשום כטיפול רשמי ועל כן לכל ילד שרוצים לתת טיפול בהורמון גדילה באבחנה זו יש להגיש בקשה על גבי טופס של מרשם חריג (טופס 29ג). בלעדיו הטיפול אינו חוקי. ניכר מהטופס שהטיפול הוא על אחריותו של הרופא והטיפול אינו רשום בארץ למטרה זו ועל כן רופא רשאי לא להסכים לתת טיפול זה והמשפחה רשאית לפנות לרופא אחר. מותר לרופא לתת מרשם לתרופה רק לאחר שהטופס נחתם -ניתן אישור של המוסד הרפואי לטיפול זה. למרות שהטיפול אינו רשום בארץ ואינו בסל הבריאות קופות החולים מאפשרות את הטיפול באופן מסובסד לאחר שאישרו את טופס 29ג האישי עבור המטופל\ת 6 חודשים ו 12 חודש לאחר תחילת הטיפול האנדוקרינולוג מעריך את יעילות הטיפול. מקובל שאם קצב הגדילה אינו עולה ב 50% מעל הקצב שהיה לפני תחילת הטיפול בדרך כלל מפסיקים את הטיפול. כאשר קצב הגדילה יורד מתחת ל 2 ס"מ לשנה, מומלץ להפסיק טיפול. כלל נוסף שהוא משני בחשיבותו לקצב הגדילה הוא הפסקת טיפול בגיל עצמות 16 בבנים וגיל עצמות 14 בבנות. אם מופיעה אי סבילות לסוכר, עליה בהמוגלובין A1C ועלית סוכר בצום מעל הנורמה, יש להפסיק טיפול בהורמון גדילה. הפסקת טיפול לפני גמר הגדילה גורמת לירידה בקצב הגדילה ועלולה לגרום לאיבוד כל היתרון בטיפול שהושג בשנים הקודמות וגמר גדילה באותו אחוזון שהיה לפני תחילת הטיפול. מתן הורמון גדילה אין לתת טיפול בהורמון גדילה במצבים הבאים: 1) אין לתת טיפול בהורמון גדילה כאשר יש הוכחה לקיום גידול אקטיבי 2) לא יינתן טיפול בהורמון גדילה בחולים במחלה קריטית כגון סמוך לניתוח לב פתוח, ניתוח בטן, תאונה מרובת פגיעות באברים שונים, אי ספיקה נשימתית ומחלות מסדר גודל זה עקב דווח על עליה בתמותה תוך טיפול בהורמון גדילה במצבים אלה 3) במטופלים עם חום מעל 38.5 מומלץ לא לתת טיפול בהורמון גדילה בימים אלה תופעות לוואי של טיפול בהורמון גדילה (נלקחו מרישומי התרופות ב FDA) תופעות משמעותיות לדיווח מידי לאנדוקרינולוג המטפל: א) כאבי ראש, הקאות ולחץ תוך גולגולתי מוגבר: דווח בשכיחות של 1:1000 מטופלים בהורמון גדילה, יתכן שיתבטא רק בכאב ראש או הפרעת ראיה. הסבה יצור ביתר של הנוזל סביב המוח. הפסקה זמנית בטיפול או הורדת המינון פותרת את הבעיה במקרים רבים. כאשר מופיע אחד מהסימנים, חובה להתייעץ עם האנדוקרינולוג המטפל לפני הזריקה הבאה ב) כאב בפרק הירך, בברך , צליעה. דווח בשכיחות של 1:20000 עד 1:40000 מטופלים. מנגנון הפגיעה החלקת פלטת הגדילה של ראש פרק הירך (Slipped capital femoral Epiphysis ) מנגנון פגיעה אחר נמק מחוסר אספקת דם של ראש פרק הירך (perthes ), כאשר מופיע אחד מהסימנים: כאב בפרק הירך, בפרק הברך , צליעה, חובה לדווח לאנדוקרינולוג המטפל לפני הזריקה הבאה. הטיפול אורטופדי ממושך למספר חודשים לעיתים נדירות כרוך בניתוח תופעות נדירות יותר ומשמעותן אינה גדולה שינוי בחילוף חומרים של סוכרים: תוך טיפול עולים ערכי האינסולין בדם המטופלים. הדבר פורש כירידה ברגישות לאינסולין. ברוב המטופלים אין שינוי במאזן הסוכר. אין דווח על עליה בשכיחות סוכרת מטיפוס 1 (תלויה בשימוש באינסולין) או סוכרת מטיפוס 2 שאינה תלויה באינסולין תוך שימוש בהורמון גדילה. אם יש מגמת עליה של הסוכר בודקים HEMOGLOBIN A1C פגיעות בשלד: עקמת (scoliosis ). אין הוכחה שמצבים אלה נגרמים ע"י הורמון גדילה. כנראה שהם יותר שכיחים בחוסר הורמון גדילה. סקוליוזיס (עקמת עמוד השדרה) מוחמרת בעת גדילה מהירה מכל סיבה שהיא. תפיחות השד בבנים (gynecomastia ) נמשכת כשבועיים-שלושה, תופעה חולפת בתחילת הטיפול. צבירת נוזלים (fluid retention) : תיתכן בתחילת טיפול בהורמון גדילה, יותר משמעותית במבוגרים. כאב בשורש כף היד (לחץ על גידים) נדיר ובדרך כלל קל. כאב בפרקים או שרירים בדרך כלל קל. תופעה אלרגית כמו בכל תרופה - די נדיר. דלקת שריר (MYOSITIS) תופעה נדירה ניתן לשייך אותה לחומר השימור METACRESOL. מתבטאת בכאבי שרירים או כאבים במקום ההזרקה. אם מוכחת עוברים לתכשיר בלי נוזל מיהול זה. יצירת נוגדנים נגד הורמון הגדילה קורה בפחות מ- 10% מהמטופלים. באופן נדיר נוגדנים אלה מבטלים את פעולת ההורמון. סיכון להופעת גידול: אין שום הוכחה שטיפול בהורמון גדילה מעלה את הסיכון לממאירות . השפעה על מערכות הורמונים אחרות: בלוטת התריס- הורמון גדילה מגביר הפיכת הורמון התירואיד 4T ל- T3 וגורם לחשיפת מחלה סמויה של בלוטת התריס. הורמוני מערכת המין: אין הוכחה שלהורמון גדילה השפעה לא רצויה על הורמוני מערכת המין. קורטיזול: הורמון גדילה מעלה את הפיכת הקורטיזול לקורטיזון. לא ידועה משמעות כלשהיא להיפוך זה. כאבי פרקים: תוארו במבוגרים שקיבלו מינון גבוה מהדרוש של הורמון גדילה. התכווצויות ( convulsions): בדרך כלל אין שכיחות יתר בעת טיפול בהורמון גדילה. פרט לקבוצה אחת, לאחר גידולי מוח במטופלים בהורמון גדילה שכיחות ההתכווצויות גבוהה יותר. הורמון גדילה במחלות מסכנות חיים-בטיפול נמרץ: נעשה מחקר על חולים המאושפזים בטיפול נמרץ, וחולים במחלות קשות הגורמות למאזן שלילי הגורם לפרוק רקמות. במחקר זה ניתן הורמון גדילה לחלק מהמטופלים. טיפול בהורמון גדילה העלה את התמותה מ 19 ל- 42% על כן נמנעים מלתת לחולים אלה הורמון גדילה. שמירת התרופה (יש לקרוא את ה package insert של כל תרופה) לאחר המסת החומר הוא יציב בטמפרטורה של 2-8 מעלות למשך 4 שבועות. בחברות המוסרות על יציבות ב"טמפרטורת החדר" יש לזכור שבתקופות קיץ חמות יש סיכון בהסתמכות על טמפרטורת החדר. אין להקפיא את הורמון הגדילה ואין להשתמש בו לאחר הפשרה מהקפאה. מינון הורמון הגדילה לפי ההתוויה ( לפי רישום ב FDA) המינון הוא המלצה ראשונית לטיפול. אולם מומלץ שהמינון הראשוני לתחילת הטיפול יהיה נמוך יותר בכ- 15-20% ל שבועיים שלושה, כדי למנוע תופעה של צבירת נוזלים בולטת וכאבי ראש. הורמון גדילה גורם בתחילת הטיפול לצבירת מים. התופעה בולטת יותר בילדים עם חוסר קשה בהורמון גדילה השתנות המינון במהלך הטיפול תלויה בעליה במשקל, ככל שהמשקל עולה, המינון עולה. אם קצב הגדילה גבוה מאד, אין סיבה להעלות את המינון. אם קצב הגדילה נמוך מהמצופה לאחר שלילת סיבות לכך כגון טיפול לא סדיר, מחלה נוספת, תזונה גרועה או מחלת מעי מעלים את המינון. גישה נוספת להעלאת המינון היא לפי רמת ה I- IGF. הורמון גדילה גורם לעליה ביצור ה I-IGF. לפי פרסום של כהן וחבריו, אם רמת ה I-IGF נמוכה יש להעלות את מינון הורמון הגדילה. הבעיה בעבודתו זו של כהן שלא נעשה ניתור של התזונה. הגורם העיקרי בילדים לרמת I- IGF נמוכה היא תזונה לקויה. על כן בכל ילד עם בעיית גדילה יש צורך בבדיקת תזונתו על ידי רישום תזונה במשך 3 ימים וניתוח התזונה על ידי דיאטנית. חשובה פעולה זו לפני טיפול בהורמון גדילה גם בילד חסר הורמון גדילה יחול שיפור בגדילה עם השלמת חסרים . גם תוך טיפול בהורמון גדילה תזונה מאוזנת תשפר את התגובה להורמון גדילה. בנוסף לכך תוך טיפול בהורמון גדילה עולה ניצולת המאגרים כגון ברזל. תוך גדילה מהירה צריכת המאגרים עולה ובילד הרגיל לאכול מעט ואין שיפור בתזונתו תוך עליה מהירה של קצב הגדילה, יתפתחו חסרים, כגון חוסר ברזל היכול להתפתח תוך 3 חודשים מתחילת הטיפול. הורמון הגדילה ניתן בזריקה תת עורית כל יום לפני השינה. ההיגיון העומד מאחורי המלצה זו הוא ששיאי הורמון הגדילה גבוהים יותר בלילה מאשר ביום. אולם זריקת הורמון הגדילה גורמת לשיא הורמון הגדילה תוך 4 עד 6 שעות ורמתו חוזרת לנורמה תוך כ 8-10 שעות כך שאין שום דמיון לפיזיולוגיה. בפרסום בודד שבדק את הגדילה של ילדים ב 3 קבוצות, קבוצת בוקר, קבוצת צהרים וקבוצת ערב לא נמצא הבדל בגדילה בין שלושת הקבוצות. התגובה לטיפול בהורמון גדילה התגובה לטיפול תלויה בגורמים רבים. בקצב הגדילה לפני הטיפול – ככל שקצב הגדילה לפני תחילת הטיפול נמוך יותר, קצב הגדילה תוך טיפול גבוה יותר. ברמת הורמון הגדילה לפני טיפול- ככל שרמת הורמון הגדילה לפני טיפול נמוכה יותר קצב הגדילה על הורמון גדילה גבוה יותר. בתזונה- בחוסר: קלוריות , חלבונים, ברזל, אבץ ויטמין A קצב הגדילה לפני טיפול בהורמון גדילה וגם על טיפול בהורמון גדילה נמוך יותר. יש לציין שחוסר באבץ, ברזל וויטמין A גורמים לחוסר תיאבון וגם עקב כך נפגעת האכילה והגדילה בעקבותיה. במשקל ואורך לידה-תגובת הגדילה של תינוקות שנולדו קטנים למשך ההריון פחותה מזו של תינוקות בשלים. בגיל- בינקות ובילדות המוקדמת תגובת הגדילה טובה יותר מאשר בגילאים גבוהים יותר. במינון הורמון גדילה-במינון גבוה יותר, תגובת הגדילה טובה יותר. באבחנה בגללה נותנים טיפול בהורמון גדילה (טבלה מצורפת) צירופים שונים של גורמים אלה עומדים ביסוד בניית המודלים לתחזית התגובה לטיפול. תגובת גדילה ממוצעת בשנה הראשונה של ילד\ה עם ISS היא . 7.3+1.2 ס"מ פורסם ב: Cochrane Database Syst Rev. 2007 Jul 18;(3) מעקב הטיפול בהורמון גדילה מטרות המעקב הן: • לוודא תגובה תקינה של עליה במשקל ובגובה- ביקורת כל 3-4 חודשים אם אין עליה תקינה, לוודא תזונה תקינה ולוודא בעיות נוספות • לוודא טיפול מסודר ועקבי- כאשר יש חשד לטיפול לא סדיר יש לדרוש להביא את כל בקבוקי התרופה הריקים לביקורת, לבדוק מספר הבקבוקים וכמה נוזל נשאר בבקבוקים • בדיקות דם לבטיחות: לבדוק כל 6 חודשים לפחות IGF-I יש לשמור על רמתו בתחום הנורמה. אם הרמה עולה מעל + 2 סטיות תקן להוריד את המינון. דרישת ה FDA היא שרמת I-IGF לא תעלה על 2.5 סטיות תקן מעל הממוצע לגיל ולמין. אם הרמה עלתה מאד מפחיתים מינון ב 15-20%. אם רמת ה I-IGF עלתה מאד ניתן להפסיק טיפול ל 7-10 ימים ולחדשו במינון נמוך ב 15-20%. אם רמת ה I- IGF נמוכה וקצב הגדילה נמוך לבדוק תזונה לקויה, מחלה סמויה, מינון נמוך מידי של הורמון גדילה, ליקוי בטכניקת ההזרקה, טיפול לא סדיר. ב 2012 פרסמו מצרפת סקר בו נמסר שבמטופלי הורמון גדילה יש עליה בתחלואה ותמותה ב 1/3 אחוז לעומת האוכלוסיה הרגילה. סקרים דומים ב 7 מדינות אחרות באירופה לא מצאו עליה כזו בתחלואה ותמותה. הצרפתים תארו במקרים עם תחלואה ותמותה 3 מקרים של גידולי עצם ומספר מקרים של שינויי בכלי דם של המוח. בנתוני מטופלי הורמון גדילה בישראל, של כל קופות החולים, וקבלו אישורים מסל הבריאות בוועדה בראשותי משנת 1988 ועד 2012, לא תוארו בעיות כפי שהצרפתים תארו. לא תואר סיכון מוגבר בילדים חסרי הורמון גדילה וילדים נמוכים ללא חוסר, אם לא הייתה מחלה או בעיה נוספת

אטלס שלום, היום לא משתמשים יותר בשתן באבחנה ודאית לסוכרת. הסיבה היא שיכולה להיות בהחלט סוכרת עם רמות גלוקוז בדם בצום של בין 126 ל 178 מג%, ללא כל עדות לסוכר בשתן, כי "סף הכליה" המונע מעבר גלוקוז לשתן הוא בתחום של כע 180 מג % בדם ומעל לו. יש גם מצב שבו קיימת הופעת גלוקוז בשתן ללא סוכרת - מצב שנקרא "רנל גלוקוזוריה" הנובע מהפרעה מולדת בסף הכליה, כך שהסוכר עובר לשתן גם ללא סוכרת. יחד עם זאת, רמה של 1000 ויותר (שזה ביטוי מספרי ל ++++, לאו דוקא 1000 בדיוק...) היא חשודה ולכן מומלץ לבצע העמסת גלוקוז של 75 גרם בשתיה, ולבדוק את תגובת הסוכר בדם כל שעה. (רצוי גם לבדוק בהזדמנות זו את התגובה הלבלבית להעמסה לשדלול קדם סוכרת או סוכרת שבדרך). [ מומחלץ לעיין בנספחים בספרי :"סוכרת - לחיות עם להרגיש בלי" בנושא בברכה ד"ר יורם קנטר,

בבדיקת שרשרות קלות חשוב לדעת את היחס בין קאפא ללמדא, במידה ויחס זה תקין, מדובר בבדיקה תקינה.

שלום, בעיקרון עדיף סטרואידים בשאיפה מאשר סורואידים פומיים למעט במצבים שבהם אין ברירה. קשה להנחות בדיוק את נקודת המעבר, מומלץ להתייעץ במרפאת ריאות.

פרנכימה דלה מצומקת היא הביטוי החזותי של מרבית המחלות הגורמות לאי ספיקת כליות כרונית (להוציא מספר מחלות בודד כדוגמת סוכרת, עמילואידוזיס). זהו המראה השכיח בהדמיה לכליה עם מחלה כרונית ובלתי הפיכה. הסיבות מגוונות ויכולות לנבוע מהפרעות מבניות בכליה או כלי הדם (מולדות או נירכשות), מחלות אוטואימוניות-דלקתיות, מחלות תורשתיות, סוכרת, יתר לחץ דם, תרופות ועוד . אם הסיבה שפגעה בכליה מערבת רק כליה אחת הכליה השנייה גדלה ומפצה. ניתן לנסות ולמנוע פגיעה כלייתית בכליה הטובה על ידי שמירה על אורך חיים בריא : לא לעשן, דיאטה (ים תיכונית דלת שומן מי החי, לא עתירת חלבון, דלת נתרן), טיפול ואיזון מחלות הידועות כמזיקות לכליה כגון יתר לחץ דם, סוכרת, דיסליפידמיה, שמירה על משקל גוף (BMI 20-25 מומלץ), הימנעות מתרופות שהן נוגדות דלקת שאינן על בסיס סטרואידים) וכו. אם התהליך הוא דו צדדי הרי ששתי הכליות יהפכו להיות עם פרנכימה דלה . קצב ההתדרדרות תלוי במחלה הראשונית ודרגת השליטה בה, כמו גם במחלות רקע נוספות ודרגת איזונן.

1.יש הפרעה דיאסטולית לא אי ספיקה דיאסטולית. והיא קלה 2.כרגע אין אינדיקציה ,כשההיצרות הופכת קשה - ויש סימפטומים - צריך לטפל במסתם

נתי שלום אני מציעה שתפני לאנדוקרינולוג לשלול סיבות לקושי בירידה במשקל

שלום נעמה, ממה שאנחנו יודעים היום ברפואה, ארועי לב אצל נשים מופיעים בדרך כלל כעשר שנים אחרי הגברים ולרב אחרי הפסקת הוסת. אנחנו מכירים את גורמי הסיכון שמעלים את הסיכון לארוע לב הן בקרב גברים והן בקרב נשים ואם אנחנו רוצים למנוע ארוע לב חשוב מאוד לטפל בגורמי הסיכון הללו. גורמי הסיכון הם יתר לחץ דם, יתר שומנים בדם, סוכרת, עישון, סיפור משפחתי של ארוע לב בגיל צעיר. בנוסף עודף משקל. אם רוצים למנוע ארוע לב חשוב להקפיד על תזונה בריאה ופעילות גופנית קבועה ומתונה לפי היכולת. תרגישי טוב

שלום לך, היות ושאלת החילבה עולה שוב ושוב, אני חוזר ומביא את הקטע הרלבנטי מהספר החשוב:"סוכרת-לחיות עם להרגיש בלי", מתוך הפרק העוסק בתרופות האלטרנטיביות..חילבה Trigonella foenum graecum) = Fenugreek) החילבה ,או בשמה העברי הגרגרנית היוונית ,נפוצה בכל ארצות הים התיכון, ונמצאת בשימוש בהודו , הן כתרופה טבעית והן כמרכיב בבישול המזונות. סוכרתים רבים מוסרים על שיפור באיזון הסוכרת בעת שהם משלימים את הדיאטה שלהם או התרופות על ידי החילבה. זרעוני החלבה כשהם מושרים במים, מהווים מאכל תאווה לתימנים המוסיפים לה תבלינים שונים, ומכינים אותה כדייסה טעימה בשם רוביה. התימנים מאמינים ביכולת החילבה לרפא סוכרת ולהגביר תאבון לקוי. בעבודות שנעשו בהודו בצורות שונות של תכשירי חילבה נתקבלו תוצאות משמעותיות בשימוש בזרעונים שלמים ובחלבון שבודד (גום איזולט) מחילבה. לעלים מושרים במים, או לצמח מיובש וטחון בצורות שונות לא נתקבלה תגובה משמעותית. הבעיה היא שהניסיונות נעשו בקבוצות קטנות מאד של 3-5 אנשים, כך שלתוצאות אין משמעות סטטיסטית. ניסויים בבעלי חיים (כלבים, חולדות ובעכברים), הראו שלחילבה תכונות של הורדת רמות הגלוקוז, כאשר היא ניתנת כאמור בצורה של גרגירים שלמים, או אבקת גרגירים טחונים שהוצא מהם השמן. מחקרים מבוקרי כפולי סמיות אשרו את ההשפעה החיובית של גרגירי החילבה. באחד מהם, בדקו כ 20 סוכרתים עם סוכרת מסוג 2 שקבלו 15 גרם ליום, ובמחקר שני 60 סוכרתים עם סוכרת מסוג 2 שקבלו 25 גרם ליום. שנויים משמעותיים נצפו באיזון הסוכר, בהפחתת תגובת הגלוקוז לארוחה, בהפחתת הסוכר בשן וכן הפחתת מה של הכולסטרול. מנגנון הפעולה בבני אדם עדיין לא ידוע. מניסיונות בבעלי חיים מסתמן שפעולת החילבה היא בדומה לתכשירים המעכבים את ספיגת הגלוקוז מהמעי (מעכבי אלפא גלוקוזידז), דוגמת האקרבוז ( =פראנדז ). מבט על תוצאות המחקרים שדווחו, מעלה טווח רחב של מינונים לגבי החילבה. החל מ 15-25 גרם ליממה בסוכרת מסוג 2, ועד 100 גרם ליממה בסוכרת מסוג 1. דבר זה אינו מעשי, אם מישהו מתכוון לקחת חילבה בקפסולות – הוא יצטרך לשבת כל היום ולבלוע קפסולות של אבקת חילבה.. לכן יש הממליצים לשלב את החילבה במזון ובמתכונים שונים. לקבלת מושג – כף חילבה מלאה מכילה כ –10 גרם. לעלים ולצמח היבש אין כל השפעה על הסוכר, וצריך (אם רוצים טפול משלים בחילבה) אבקה או "קמח" של גרגירי חילבה לאחר שהוצא הם השומן (Defatted seeds powder). ניתן למצוא בחנויות טבע. אחד החסרונות בשימוש בחילבה הנו הריח החריף הנודף מגופו ומבגדיו של המשתמש. אי לכך, נעשים ניסיונות לייצר תכשיר עתיר חילבה נטול ריח ככל האפשר שחלקם הוכתר בהצלחה. היות ויש כמה ידיעות שחילבה מפריעה לספיגת תרופות, במיוחד תרופות כנגד סוכרת. לכן מומלץ לחובבי החילבה למיניהם, לקחת את האבקה שעתיים לפני או שעתיים אחרי לקיחת התרופות לסוכרת."[סו ציטוט] בברכה ...

לסוכרת מסוג 1 אין דפוס תורשתי ברור. לאנשים עם מבנה גנטי מסוים יש סיכון מוגבר ההופך אותם לרגישים יותר לגורמים המגרים את המערכת החיסונית וגורמת לה להרוס את התאים היוצרים אינסולין בלבלב. הסיכוי לסוכרת מסוג אחד בנכד כאשר אין מקרים נוספים במשפחה הוא נמוך אין יכול לחשב את הסיכוי לסוכרת בנכד

שלום לך, על מנת שלא תפחיד יותר מדי את משתתפי האתר , לוטה קטע רלבנטי לממתיקים הרב כוהליים, מתוך הספר החשוב: "סוכרת - לחיות עם להרגיש בלי" סוכרים אלכוהולים- הפוליאולים סוכרים אלכוהולים הם הצורות הכימיות האלכוהוליות של הסוכרים. הצורה האלכוהולית של הגלוקוז היא הסורביטול, של הגלקטוז היא הגלקטיקול , של הלקטוז היא הלקטיקול, וכן הלאה. מבחינת המתיקות הם נבדלים זה מזה, בין מחצית המתיקות של הסוכר ועד למתיקות שווה לו. הפוליאולים נספגים לאט מהמעי אל הדם, ועוברים מטבוליזם בכבד. היות ואינם נספגים במלואם מהמעי, אכילתם בכמויות גדולות גורמת להצטברותם במעיים ולשלשולים. לרוב הפוליאולים משמשים להמתקת ממתקים וסירופים "ללא סוכר" . מבחינה קלורית, יש להם פחות ממחצית הקלוריות של הסוכר, והם גם אינם גורמים לעששת השיניים כמו הסוכר הרגיל. איזומלט (Isomalt): פוליאול דו-סוכרי , מתיקותו כמחצית המתיקות של הסוכר. משתמשים בו בסוכריות, גומי לעיסה, גלידות, ריבות דיאטטיות ועוגות לאפייה. אין לו טעם לוואי, וניתן לערבב אותו עם ממתיקים מלאכותיים אחרים. נמצא בשימוש בארצות רבות כולל ארה"ב. לקטיטול (Lactitol): פוליאול דו סוכרי שמוצאו מלקטוז. מתיקותו כ 40% משל הסוכר הרגיל (סוכרוז), אך מכיל מחצית מהקלוריות של הסוכר. נמצא במוצרי אפייה, גומי לעיסה, מוצרי חלב קפואים (גלידות) ממתקים, ריבות. מאושר לשימוש בארצות רבות, כולל ארה"ב. מלטיטול (Maltitol) פוליאול דו סוכרי שמקורו ממלטוז. נמצא הרבה בטבע כציקוריה. יש לו 90% ממתיקות הסוכר הרגיל, ומורגש בפה כמו הסוכר הרגיל. משתמשים בו במיוחד לציפוי של ממתקים. מאושר לשימוש בארצות רבות, כולל ארה"ב. מניטול (Manitol) פוליאול חד סוכרי, 70% מתיקות מזו של הסוכר. משתמשים בו כאבקה לציפוי גומי לעיסה. שימוש מוגבר במניטול של יותר מ –10 גרם ליממה, עלול לגרום לאפקט משלשל. מאושר לשימוש בארצות רבות, כולל ארה"ב. סורביטול (Sorbitol) : מתיקות הסורביטול הנה רק כמחצית ממתיקותו של הסוכר. הוא נספג מהמעי ועובר מטבוליזם לפרוקטוז. הסך היומי מוגבל לכמויות שבין 50-60 גרם ליממה כתחליף לדו-סוכרים כסוכרוז, היות וכמויות מעל ל 50 גרם גורמות לשלשולים. כמו הפרוקטוז, גם הסורביטול בכמויות המותרות, אינו משנה את האיזון המטבולי בסוכרתי. אולם היות והוא הופך לפרוקטוז הרי שכל מה שנטען לגבי הפרוקטוז - נכון גם לגבי הסורביטול. יש לזכור, שאין קשר בין הסורביטול במזון לבין כמויות הסורביטול הגבוהות התוך תאיות, בעדשת העין או בנוזל הזרע. ההצטברות של הסורביטול בתוך התאים תלויה במציאות האנזים "אלדוז רדוקטז", אשר במקרי יתר גלוקוז תוך תאי, הופך חלק מהגלוקוז בעדשה, בתאי מעטפות העצבים ועוד - לצורה של גלוקוז-אלכוהול , הסורביטול. קסיליטול(Xylitol) : זהו פוליאול חד סוכרי בעל 5 פחמנים (הקודמים הכילו 6 פחמנים) והוא נפוץ בירקות ובפרות (חסה, גזר, תות שדה). ניתן להפיקו בקלות בצורה מסחרית בתעשיית העץ. יש לו אותה מתיקות כשל הסוכר, וגם אותו ערך קלורי. משתמשים בו להמתקת גומי לעיסה וממתקים קשים. כמו כן משתמשים בו בתעשיית התרופות ובמוצרים להגיינה של הפה. השימוש בו מוגבל בגלל שכיחות תופעת השלשולים, ולכן הכמות הנסבלת ע"י הסוכרתי מושפעת בהרבה מצורת השימוש בו. במנה בודדת של 30-40 גרם - הקסיליטול יגרום לשלשול. אם מחלקים את מתן הקסיליטול למספר מנות ביממה, ניתן להגיע בקלות לצריכה יומית של 50 גרם ללא תופעות לוואי. במתן תוך ורידי - הוא רעיל (טוקסי) לאדם, אולם במתן דרך הפה התגובה הנה טובה. אין עדיין לחוקרים מספיק מידע על השפעת השימוש הממושך בקסיליטול באופן קבוע בדיאטה של הסוכרתיים. קיימות ידיעות שבשימוש כרוני בכמויות גדולות בבעלי חיים , נמצא קשר להופעת גידולים בחיות. מאושר לשימוש בארצות רבות, כולל ארה"ב. " כלומר בכמות סבירה אין מה לחשוש. והכי טוב זה להשתמש במוצרים מומתקי סוכרלוז, ממתיק חדיש על בסיס סוכר "הפוך" טעמו זהה לסוכר והגוף אינו מכירו ואינו מחייחס אליו.. כמו כן מומלץ להציץ בספרנו הישן והטוב " ללא סוכר בישול ודיאטה" לגבי מתכונים מתאימים שלא נס ליחם וטעמם.

אם המצב הוא כרוני אז אין סכנה, ממליץ על אקו לב לצורך בירור האם יש יל״ד ריאתי, במידה וקיים ייתכן ומומלץ טיפול בחמצן ביתי למספר שעות ביום. במידה ואין יל״ד ריאתי, ואין בעיה אחרת ברת טיפול שבגללה החמצן נמוך והגברת מרגישה טוב, אין צורך בהתערבות. כל טוב

עינב שלום, עקרונית רוב התופעות המקומיות מתבטאות בכאב, נפיחות ואודם, לעתים הכאבים חזקים ומפריעים להתנהלות היומיומית. סבירות מאוד נמוכה לסיבוך משמעותי. יש לעקוב אחר המצב. במידה וההגבלה משנית לכאבים, יש להמתין, במידה ואין כאבים ויש הגבלה יש לגשת לבדיקת רופא שבה יבדוק את התפקוד העצבי של היד, שנדיר מאוד מאוד שנפגע. כל טוב

שלום לך דבורה זהו ערך גבולי חד פעמי שכשלעצמו חסר משמעות אלא אם כן בבדיקות חוזרות בצום+שעתיים אחר ארוחה פחמימתית יהיו שוב ערכים גבוליים כאלה שמחשידים על מצב של קדם סוכרת.

הניסיון בטיפול בהורמון גדילה טיפול בהורמון גדילה במי שחסר לו הורמון גדילה בא כדי להחזיר למטופל הורמון שחסר לו למען קיום חילוף חומרים רגיל כמו בכל אדם. ההורמון בונה חלבונים, בונה פחמימות, מפרק שומנים ופעולות נוספות. פעילות זו גורמת לבנית שריר, בנית עצם וכמובן גדילה. כך שמי שאינו מיצר מספיק הורמון גדילה צריך את ההורמון לפעילות תקינה של הגוף. הטיפול בהורמון גדילה במי שחסר לו הורמון גדילה החל ב 1965. טיפול בהורמון גדילה במי שלא חסר לו הורמון גדילה הטיפול החל ב 1985. מי שלא חסר לו הורמון גדילה לא צריך את ההורמון מבחינה בריאותית ויש לו הורמון גדילה משלו לטפל בכל התפקודים הקשורים לחילוף חומרים. ומטרת הטיפול היא להשפיע על הגדילה. טיפול בהורמון גדילה הניתן למי שאין לו חוסר בהורמון גדילה, הוא טיפול שאינו הכרחי מבחינה בריאותית וניתן למטופל בהתאם לבקשת המשפחה לפי כללים הרשומים במשרד הבריאות. לפני טיפול בהורמון גדילה בילד נמוך או ילד הסובל מהפרעת גדילה, עורכים ברור כדי לוודא שסיבת ההפרעה אינה מחלה סמויה או כל בעיה בריאותית אחרת. אם שללנו כל בעיה לפי הידע של היום, המצב מוגדר כ - קומה נמוכה ללא חוסר בהורמון גדילה וללא סיבה מוגדרת. המונח הרפואי למצב זה הוא: " קומה נמוכה אידיאופטית" או Idiopathic Short Stature ובקיצור ISS. טיפול במצב זה אושר על ידי ה FDA ב יולי 2003 לילדים שגבהם 2.25 סטיות תקן מתחת לממוצע (בערך אחוזון 1) וקצב גדילתם הוא כזה שלא יאפשר להגיע לגובה נורמלי שהוא בנים בגובה סופי מתחת ל 161.5 ס"מ ובנות מתחת ל150 ס"מ. לפי הניסיון בספרות הרפואית, נכון להיום ובמינון המקובל, תועלת הטיפול היא, תוספת לגובה הסופי של 3.5-7.5 ס"מ או תוספת ממוצעת של 5-5.5 ס"מ. תופעות שדווחו עד היום בטיפול בהורמון גדילה: כאבי ראש, הקאות ולחץ תוך גולגולתי מוגבר. מצב זה קורה בשכיחות של 1:1000 , יתכן שיתבטא רק בכאב ראש. הסבה יצור ביתר של הנוזל סביב המוח. הפסקה זמנית בטיפול או הפחתת המינון פותרת את הבעיה במקרים רבים. ההחלטה היא של הרופא בלבד. שינוי בחילוף חומרים של סוכרים: תוך טיפול עולים ערכי האינסולין בדם המטופלים. ברוב המטופלים אין שינוי במאזן הסוכר. אין דווח על עליה בשכיחות סוכרת מטיפוס 1 (תלויה בשימוש באינסולין) או סוכרת מטיפוס 2 שאינה תלויה באינסולין תוך שימוש בהורמון גדילה. פגיעות בשלד: החלקת פלטת הגדילה של ראש פרק הירך (Slipped capital femoral Epiphysis ) , נמק מחוסר אספקת דם של ראש פרק הירך (perthes ), עקמת (scoliosis ). השכיחות לפי סטיסטיקות שונות 1:400 עד 1:25000 אין הוכחה שמצבים אלה נגרמים ע"י הורמון גדילה. כנראה שהם יותר שכיחים בחוסר הורמון גדילה. סימן לכך הוא כאבים באיזור פרק הירך או בברך וצליעה. אם קורה הדבר, מפסיקים טיפול. מצב זה דורש טיפול של מספר חודשים ולעיתים יש צורך בטיפול ניתוחי. סקוליוזיס (עקמת עמוד השדרה) מוחמרת בעת גדילה מהירה מכל סיבה שהיא למשל בזמן תהליך התבגרות רגיל בו גדלים מהר ותוך טיפול בהורמון גדילה שגם אז גדלים מהר. גדילה מהירה יכולה לגרום להחמרת העקמת. תפיחות השד בבנים (gynecomastia ) יכולה להופיע בתחילת הטיפול בבנים. חולפת תוך מספר שבועות. צבירת נוזלים (fluid retention ) כללית בגוף. תיתכן בתחילת טיפול בהורמון גדילה, יותר משמעותית במבוגרים. כאב בשורש כף היד (לחץ על גידים) נדיר ובדרך כלל קל. כאב בפרקים או שרירים בדרך כלל קל. תוארו במבוגרים שקיבלו מינון גבוה מהדרוש של הורמון גדילה. תופעה אלרגית כמו בכל תרופה - די נדיר. יצירת נוגדנים נגד הורמון הגדילה קורית בפחות מ- 5% מהמטופלים. באופן נדיר מאד נוגדנים אלה מבטלים את פעולת ההורמון. סיכון להופעת גידול: אין שום הוכחה שטיפול בהורמון גדילה מעלה את הסיכון לממאירות . בקבוצות מטופלים מסוימות, גם ללא טיפול בהורמון גדילה, יש סיכון גדול יותר להופעת מחלה גידולית יותר מאשר לאוכלוסייה הרגילה: נאורופיברומטוזיס (טיפוס 1), תסמונות: דאון, בלום ופנקוני אנמיה. למרות שאין כל הוכחה שטיפול בהורמון גדילה מעלה את הסיכון בילדים אלה, יש הוראה לעקוב אחריהם ביתר קפדנות. חשדות מתוך נתונים סטטיסטיים: בגידולים המפרישים הורמון גדילה (acromegaly ) רמות הורמון גדילה, רמות IGF-I ו- IGF-BP גבוהים. במחלה זו שכיחות גבוהה יותר של גידולי מעיים מאשר באוכלוסייה הרגילה. לפי מחקרים שבדקו נתונים סטטיסטיים באוכלוסייה שלא קבלה טיפול בהורמון גדילה, רמת IGF-I בדם בתחום הגבוה של הנורמה קשורה לשכיחות גבוהה יותר של גדולים בשד ובפרוסטטה . בנוסף לכך רמות IGF-I גבוהות ו- IGF-BP3 נמוכות קשורות כנראה לשכיחות גבוהה יותר של גדולים בשד , בפרוסטטה ובמעי הגס. אין הוכחה ש- IGF-I גורם לגידולים. למרות זאת נדרש על ידי ה- FDA במחקרי טיפול בהורמון גדילה לשמור ש I - IGF לא יעלה על 2.5 סטיות תקן מעל הממוצע ובאופן כללי עוקבים תוך טיפול אחרי רמת I –IGF ודואגים שהוא יישאר בתחום הנורמה. טיפול בילדים שהחלימו ממחלת סרטן\גידולים: הורמון גדילה ניתן במצבי חוסר הורמון גדילה בילדים שסבלו ממחלות גידוליות. מטבע הדברים, גם ללא טיפול בהורמון גדילה, חלק מן הגידולים יכולים לחזור. אין הוכחה שבחולים אלה המטופלים בהורמון גדילה, יש שכיחות יתר של חזרת גידולים. למרות שאין הוכחה לתועלת בבדיקת I-IGF, ממליצים לעקוב במיוחד במטופלים אלה אחר רמת IGF-I ולדאוג שתישאר בתחום הנורמה. השפעה על מערכות הורמונים אחרות: בלוטת התריס- הורמון גדילה מגביר הפיכת הורמון התירואיד 4T ל- T3 וגורם לחשיפת מחלה סמויה של בלוטת התריס. הורמוני מערכת המין: אין הוכחה שלהורמון גדילה השפעה לא רצויה על הורמוני מערכת המין. אין חשש מפגיעה בפוריות. קורטיזול: הורמון גדילה מעלה את הפיכת הקורטיזול לקורטיזון. לא ידועה משמעות או דאגה כלשהיא משינוי זה. התכווצויות ( convulsions): בדרך כלל אין שכיחות יתר של התכווצויות בעת טיפול בהורמון גדילה. פרט לקבוצה אחת, לאחר גידולי מוח במטופלים בהורמון גדילה שכיחות ההתכווצויות גבוהה יותר. הורמון גדילה במחלות קשות\מסכנות חיים- נעשה מחקר על חולים המאושפזים בטיפול נמרץ, וחולים במחלות קשות הגורמות למאזן שלילי הגורם לפרוק רקמות בתקווה לבנות רקמות ולהקטין נזקים. במחקר זה ניתן הורמון גדילה לחלק מהמטופלים. טיפול בהורמון גדילה העלה את התמותה מ 19 ל- 42% על כן נמנעים מלתת לחולים כאלה ולחולים במחלות קשות הורמון גדילה. על כן מטעמי זהירות, מפסיקים זמנית טיפול בהורמון גדילה במחלות קשות ומחלות בהן חום 39 ומעל. תוך כדי טיפול בהורמון גדילה, כל מטופל יכול לחלות ככל בן אדם רגיל, אבל כדאי לא לקחת החלטות לבד ולהודיע לרופא האחראי על הטיפול בהורמון גדילה על המחלה. הרופא יודיע למטופל אם יש צורך בפעולה מיוחדת או הפסקת הטיפול. המחקר הצרפתי: ב 2012 דווחו רשויות המחקר בצרפת על איסוף נתוני תופעות לוואי ארוכות טווח מ 7000 מטופלים 75% מהם עקב חוסר בהורמון גדילה והיתר עקב קומה נמוכה אידיופטית (ISS) וילדים שנולדו קטנים למשך ההריון (SGA). ב 3 נמצאו גידולי עצם נמצא גם קשר לשינויים בכלי דם. היה גם קשר למתן מינונים גבוהים מהמקובל של הורמון גדילה. המחקר הסקנדינבי: התפרסם חצי שנה לאחר המחקר הצרפתי לא מצאו שום תופעה חורגת או סיכון חורג השונה מאוכלוסייה בריאה הדגשה בסיכום: במטופל בהורמון גדילה הסובל מכאב ראש, יש להפסיק טיפול ולהתקשר לאנדוקרינולוג המטפל. מטופל בהורמון גדילה הסובל מצליעה או כאבים ברגל, יש להפסיק את הטיפול ולהתקשר לאנדוקרינולוג המטפל במחלת חום גבוה או מחלה קשה, מפסיקים טיפול בהורמון גדילה.

ערב טוב, זריקת הסנדוסטטין היא אחד מהטיפולים ה-"שפירים" הקיימים בתחום הגידולים הנוירואנדוקרינים. מדובר באנאלוג להורמון הטבעי הנמצא בגוף של כולנו, כשהתפקיד העיקרי שלו הוא לדכא הפרשות אחרות (הורמונים אחרים, מיצי לבלב), דיכוי של פעילות מעיים רגילה ושל שיגשוג של תאים גידוליים - נוירואנדוקרינים. כתוצאה, בחלק מהמטופלים יש תלונות של גזים ויציאות רכות עד שילשולים, ובד"כ הגוף מסתגל ככול שהזמן עובר. לעיטים ניתן למצוא עליה ברמות הסוכר, אך בעיקר אצל מטופלים עם סוכרת ברקע. כמו כן, צריך לעקוב לאחר תפקוד בלוטת התריס, ולפעמים ישנה הופעת אבנים בכיס המרה. יש לציין שרוב החולים סובלים את הטיפול היטב, ללא תופעות משמעותיות. מדובר בתרופה ביולוגית. לגבי קשר עם חולים אחרים המקבלים את הזריקה - ניתן לבקש מהרופא המטפל שלך את הפרטים של חולים אחרים אך רק לאחר קבלת ההסכמה שלהם. בברכה, בהצלחה, ד"ר גלסברג

מימי שלום. נשמע שאת סובלת מפאסאיטיס פלאנטארית. קראי את המאמר המצורף אם עדיין יש שאלות אשמח לענות. ברכה - דר' טיטיון. אבחון וטיפול במחלת החיתולית הכפית (Plantar Fasciitis ) – " דורבן". יחזקאל טיטיון*, מוטי קסטנר, אברהם בכר, משה סלעי. המחלקה האורטופדית, השירות לכירורגית קרסול וכף הרגל*, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון, הפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב, פתח תקווה מבוא חולים רבים פונים למרפאת רופא המשפחה, אורתופד, ראומאטולוג או פודיאטר, בשל כאבים באזור התחתון של העקב. תלונה זו שכיחה מאוד והמחלה יכולה להופיע מגיל ילדות ועד גיל קשיש, אם כי שכיח יותר שהמחלה מופיעה בנשים בגיל העמידה ובגברים העוסקים בספורט ריצה. השכיחות של המחלה היא כ – 10% באוכלוסיה הכללית וכ – 10 % מהעוסקים בספורט ריצה [1,2]. שמות רבים ניתנו למחלה כולל: מחלת החיתולית הכפית (PLANTAR FASCIITIS), עקב אצן (JOGGER’S HEEL), עקב טניס (TENNIS HEEL), עקב שוטר (POLICEMAN’S HEEL) , עקב זיבה (GONORRHOEAL HEEL). כינוי עברי עממי למחלה הוא "דורבן" על שם הזיז הגרמי שנראה לעיתים בצילומי הרנטגן של החולים במחלה. ריבוי השמות והכינויים נובע מהבנה לקויה של הרופאים המטפלים, לגבי מקור המחלה וסיבת הכאב [2]. סיבת הכאב היא ככל הנראה, ניוון (Degeneration ) של קולאגן (אליה מתייחסים לעיתים בטעות כ-"דלקת כרונית") באזור מוצא החיתולית הכפית (Plantar Facia ) בגבשושית התיכונה של עצם העקב. באזור ניוון הקולגן רואים איבוד של המשכיות הקולאגן, עם עליה בכמות הרקמה החיבורית והוואסקולאריות באזור, עם נוכחות מוגברת של פיברובלסטים, ללא נוכחות מוגברת של תאי דלקת הנצפים בתהליך דלקתי. סיבת הניוון היא קרעים זעירים חוזרים ונשנים של החיתולית הכפית, הנגרמים בקצב מהיר יותר מיכולת הריפוי המקומי של הגוף [3] (תמונה 1). תפקיד הרופא המטפל בחולה הסובל מהמחלה, הוא אבחון נכון של הבעיה וטיפול בהתאם. בטיפול המתחיל מוקדם או בסמיכות להופעת התסמינים, רוב החולים עשויים להבריא תוך כ- 6 שבועות [4]. על הרופא להביא בחשבון את העובדה, שאמנם מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה לכאבים באזור התחתון של העקב, אך יש לשלול בעיות אחרות העלולות לגרום לכאבים דומים. גורמי המחלה לחיתולית הכפית תפקיד חשוב בשמירת תפקוד הקשת האורכית הפנימית בכף הרגל (תמונה 2). קרע ספונטאני או מכוון (בניתוח) של החיתולית הנ"ל, יגרום לצניחת הקשת האורכית הפנימית ולהשטחת כף הרגל ולעיתים גם לכאבים בעקבות כך בקשת האורכית החיצונית של כף הרגל [5,6]. מוצא החיתולית ברובו מהגבשושית התיכונית של עצם העקב במשטחה הכפי. המבנה מתפרש בצורת מניפה קדימה ומתחבר דרך מספר שרוולים, במספר תאחיזות, בכיוון הכפי של המפרקים בין ראשי עצמות המסרק לבסיסי הגלילים המקורבים של הבהנות ולאזור מעטפת הגידים המכופפים שם (ציור 1). במהלך מחזור ההליכה, בכל צעד בשלב הדריכה המלאה (STANCE) קיימת מתיחה של החיתולית הכפית. יש מצבים בהם המתיחה החוזרת הנ"ל עלולה לגרום לקרעים זעירים בחיתולית ולתופעת הניוון שתוארה קודם (ציור 2) [7]. ביאופסיה מאזור זה מראה שגשוג של פיברובלאסטים ורקמה גרגירמתית (granulomatous) כרונית [2,7], כמו כן ניתן לראות הבדל בעובי החיתולית בין חיתולית בריאה כ- 3 ממ' עובי גבי-כפי, לעומת עד 15 ממ' במחלת החיתולית הכפית במצבה הקשה [7]. מצבים הגורמים להגבלה בכיפוף גבי (DORSIFLEXION) של כף הרגל כמו מצב בו יש קיצור של גיד האכילס, גורמים לעומס יתר לחיתולית הכפית. במצב בו קיימת מחלת החיתולית הכפית, יש נטייה של כף הרגל להיות בכיפוף כפי בזמן מנוחה, דבר המקל על המתח באותה חיתולית ומקל על הכאב. במשך זמן המנוחה, החיתולית הרפויה מתכווצת יחסית. בקימה מהמנוחה או משנת לילה יש הפעלת מתח על החיתולית המכווצת והכאבים מוחמרים שוב [8,9]. המבנה של העור והשומן התת עורי באזור העקב מותאם לבלימת זעזועים ומניעת שחיקה. העור בסוליית כף הרגל הוא עבה יותר מהעור במקומות אחרים בגוף והוא בנוי בצורת חלת דבש של מחיצות פיברובלאסטית המחוברות אחת לשניה. בין העור לעצם העקב כלואות בועיות השומן התת עורי באזור. מבנה זה משמש כבולם זעזועים בזמן פגיעת העקב בקרקע, בזמן מחזור ההליכה (HEEL STRIKE). עובי שכבות השומן התת עורי בגוף יורד בגיל העמידה, לכן העומס באזור העקב גדול יותר לאחר גיל 40 ושכיחות הכאבים באזור עולה עם הגיל [10]. מהו ה"דורבן"? לעיתים נראה בצילום רנטגן של עקב החולים הסובלים ממחלת החיתולית הכפית זיז גרמי ( תמונה 1) שזהו גבשושית גרמית שהיא הארכה של הגבשושית הכפית של עצם העקב. זיז כזה ניתן לראות ב- 15%-25% מהאוכלוסיה הכללית, גם בבריאים שלא סובלים ממחלת החיתולית הכפית. שכיחות ההופעה הרנטגנית של הזיז עולה עם הגיל והמשקל [11,12]. הזיז הגרמי או ה"דורבן" אינו קשור לחיתולית הכפית כי אם לגיד מכופף הבוהנות הקצר (FLEXOR DIGITORUM BREVIS) ולכן קיים גם היום ויכוח לגבי הקשר בין מחלת החיתולית הכפית לנוכחות רנטגנית של "דורבן" [13]. קיים קשר נסיבתי, מאחר וניתן לראות שב- 50% מחולי מחלת החיתולית הכפית, קיים זיז גרמי כזה בצילום רנטגן של העקב. יתכן שבמצב שקיימת מחלת החיתולית הכפית קשה עם התעבות משמעותית של החיתולית הכפית, אזי נוכחות של "דורבן" מחמירה את מחלת החיתולית בשל חיכוך מקומי של החיתולית עם אותו זיז גרמי [2]. אבחנה אבחון מחלת החיתולית הכפית מבוצע בעזרת ראיון רפואי ובדיקה גופנית. בדיקות מעבדה והדמיה יש לבצע רק במידה והאבחנה אינה ברורה ויש צורך לשלול גורם אחר לכאב. החולה מתאר כאב באזור הגבשושית התיכונה של עצם העקב. הכאב המתואר קשה יותר בצעדים הראשונים, לאחר מנוחה ממושכת או שנת לילה. לעיתים הכאב קשה עד כדי כך, שהחולה יכול לדרוך רק על קדמת כף הרגל בצעדיו הראשונים בבוקר. לאחר מספר צעדים הכאב פוחת. הכאב הקשה בבוקר שמשתפר בהמשך, אופייני למחלת החיתולית הכפית. כאב שמחמיר בהליכה או במאמץ אופייני יותר לשבר מאמץ בעצם העקב או לכאב על רקע הילכדות עצב כמו בתסמונת התעלה הטארזאלית. כאבי לילה אינם אופייניים למחלת החיתולית הכפית ודורשים בירור לשלילת גורמים אחרים לכאבים באזור העקב כמו גידול, זיהום, וכאב ממקור עצבי. כמו כן יש לברר עם החולה את מצבו הכללי ומחלות נוספות כמו סוכרת (הגורמת לנאורופאטיה) או מחלות מפרקים סרונגטיביות [2,14]. בבדיקה הגופנית ניתן להתרשם מרגישות ממוקמת באזור הקדמי-פנימי של העקב. לעיתים גם קיימת נפיחות מקומית באזור הנ"ל. ב- 78% מהחולים ניתן להבחין בקיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל בשל כך [2,8]. אם בבדיקה הגופנית מופק כאב באזור אחר מהנ"ל, כנראה שמקור הכאב הוא לא במחלת החיתולית הכפית. כאב שמופק במרכז העקב או באזור האחורי של העקב נובע בד"כ מחבלה, ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב או דלקת באמתחת (Bursa) אחורית [2]. במידה וכאב מופק בבדיקת ניקוש (TINEL’S TEST) באזור הפנימי של העקב, יתכן שהבעיה נובעת מכליאה של עצב או תסמונת התעלה הטארזאלית (תמונה 2). במידה והכאבים מפושטים בעקב ולא ממוקמים באזור אחד שלו, יש לשלול שבר מאמץ בעצם העקב [2]. בדיקות הדמיה יש לבצע לצורך שלילת סיבות אחרות הגורמות לכאבים באזור העקב, שהן לא מחלת החיתולית הכפית. צילום רנטגן – יבוצע לשלילת שבר מאמץ, כיבים בעצם העקב בשל דלקת אמתחת קשה, או בעיה גרמית אחרת [1]. מיפוי עצם – יכול להיות לעזר בהדגמת שבר מאמץ בעקב במידה ולא הודגם בצילום רנטגן. מעבר לכך אינו מועיל באבחנת מחלת החיתולית הכפית [15,16]. בדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע – אין הטוויה לשימוש בבדיקות אלו לאבחון או שלילת מחלת החיתולית הכפית. בבדיקת תהודה מגנטית ובדיקת על שמע, במידה ומבוצעות, ניתן בנוכחות מחלת החיתולית הכפית, להדגים התעבות של החיתולית [17,18]. בדיקות דם – מומלץ לבצע בדיקת שקיעת דם וספירת דם במקרים של כאב לא אופייני או במקרה של כאבים דו-צידיים בשני עקבים באותו חולה, שאז מקור הבעיה יכול להיות במחלת מפרקים סרו-נגטיבית [2,14]. בדיקת הולכה חשמלית (EMG) – ברוב המקרים הבדיקה אינה יעילה או שימושית מאחר ולא ניתן לאשר או לשלול תסמונת התעלה הטארזאלית או כליאה עצבית אחרת כמקור הכאבים באזור העקב, ע"י בדיקת הולכה חשמלית [2]. גורמי הסיכון השמנת יתר ועליה פתאומית במשקל, מאמץ גופני פתאומי לאנשים שאינם רגילים בכך, נעילת נעליים שאינן בולמות זעזועים באזור העקב, שינויים בהרגלי ריצה (תכיפות, משך ומשטח ), תעסוקה או עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת, קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל, כל אלו מהווים גורמי סיכון להתפתחות המחלה. קיצור גיד האכילס והגבלה בכיפוף הגבי של כף הרגל מהווה את גורם הסיכון המשמעותי ביותר מבין כל הנ"ל [19,20]. טיפול בפאסאיטיס פלאנטארית הטיפול במחלת החיתולית הכפית הוא בד"כ טיפול שמרני. הטיפול השמרני מצליח יותר כשמתחילים אותו בסמיכות להופעת התסמינים ובד"כ תוך ששה שבועות מהופעתם. מדרסים - כרית בולמת זעזועים מתחת לעקב ותמיכה לקשת האורכית הפנימית ע"י מדרס מתאים מחומר רך, עוזרים בבלימת עומסים המופעלים על כף הרגל במהלך הליכה, כשהמדרסים המומלצים הם מדרסים המותאמים לחולה לפי מידת גבס או אמצעי התאמה דומה. [2,21]. נעליים מתאימות – יש להמליץ לחולים להימנע מהליכה יחפים על משטח קשה. מומלץ לנעול נעליים עם תמיכה לקשת האורכית הפנימית של כף הרגל, עם ריפוד או סוליה רכה באזור העקב [22]. תרופות נוגדות דלקת לא סטארואידאליות – משמשות במקרה של מחלת החיתולית הכפית כתרופות נוגדות כאב, מאחר ומקור המחלה אינו דלקתי. לכן גם מומלץ להפסיק את מתן התרופות הנ"ל עם שכוח הכאב החד, כדי להימנע מסיבוכי השימוש הממושך בתרופות אלו [2]. הזרקה מקומית של סטארואידים – הזרקה מקומית של סטארואיד בשילוב או ללא שילוב עם לידוקאין עשוי לגרום להקלה מהירה בכאב. זריקה הניתנת מהצד הפנימי של העקב עדיפה על זריקה הניתנת ישירות דרך סוליית כף הרגל למוקד הכאב[23]. אמנם זריקה כזאת יכולה להקל על הכאב, אך יש להימנע ממנה במידת האפשר ולהזריק רק במקרים בהם טיפול שמרני אחר לא עזר, בשל הסיבוכים העלולים להיגרם כולל: ניוון של כרית השומן התת עורי בעקב, זיהום מקומי באזור ההזרקה ועד לאוסטאומיאליטיס של עצם העקב וקרע יאטרוגני של הפאציה הפלאנטארית בעקבות ההזרקה [3]. יש הטוענים שאין הבדל בתוצאות בין זריקת לידוקאין בלבד לעומת מתן זריקה של סטארואיד עם לידוקאין [23-25]. טיפול פיזיוטרפי - תרגילי מתיחה לגיד האכילס עשויים להקל על כאבים הנובעים ממחלת החיתולית הכפית. רוב החולים הסובלים מהמחלה סובלים גם מקיצור של הגיד הנ"ל ולכן מתיחת של הגיד והארכתו, מקל על התכווצות החיתולית הכפית שקיימת במנוחה בשל מנח הכיפוף הכפי הנגרם בעקבות קיצור גיד האכילס [2,26]. טיפולים פיזיוטרפיים חשמליים שונים, כמו טיפול מקומי עם גלי על שמע ו-TENS, נצפו כיעילים בחלק מהחולים. סד ללילה – סד לילה למתיחה של גיד האכילס והחיתולית הכפית, המונע את הכיפוף הכפי של כף הרגל במנוחה ומחזיק את כף הרגל במנח של כ- 5 מעלות כיפוף גבי ואת הבוהנות גם כן בכיפוף גבי קל, עשוי להפחית משמעותית את כאבי הבוקר, מהם סובלים חולי מחלת החיתולית הכפית [27,28]. גלי הלם חוץ גופיים (Extracorporeal shock wave therapy) – טיפול בגלי הלם חוץ גופיים התרחב בשנים האחרונות לטיפול בבעיות אורתופדיות שונות, כולל הטיפול במחלת החיתולית הכפית. יעילות הטיפול שנויה במחלוקת. קיימות עבודות המראות הטבה משמעותית עם טיפול לעומת עבודות המשוות את הטיפול בגלי הלם חוץ גופיים לטיפול באינבו (placebo) ולא נמצא הבדל משמעותי בתוצאות בין הטיפולים [29-31]. טיפול ניתוחי ניתן להציע טיפול ניתוחי, לחולה הסובל ממחלת החיתולית הכפית , העמידה לכל הטיפולים השמרניים ושסובל מהמחלה למשך יותר מ- 12 חודשים בהם טופל טיפול שמרני מלא. הניתוחים המקובלים כיום הם: חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית פתוחה ובמידה וקיים זיז גרמי – "דורבן" גם חיתוכו, או חיתוך החיתולית בגישה ניתוחית אנדוסקופית [32,33]. אחוזי ההצלחה בסדרות שונות הם בין 75%-90% [34,35]. לסיכום מחלת החיתולית הכפית היא הסיבה השכיחה ביותר לכאבים באזור התחתון של העקב. התסמין האופייני – כאב באזור העקב בצעדים הראשונים בבוקר, לאחר שינה, או לאחר מנוחה ממושכת. המחלה בד"כ מגבילה את עצמה וחולפת עם הזמן. טיפול שמרני המותחל מוקדם עם הופעת התסמינים , מביא בד"כ לשיפור מהיר במצב החולה. במצבים בהם טיפול שמרני ממושך נכשל, ניתן לבצע ניתוחים שונים העשויים לשפר את מצב החולה בהצלחה . ביבליאוגרפיה 1. Tanz SS. Heel pain. Clin Orthop 1963;28:169-78. 2. DeMaio M, Paine R, Mangine RE, Drez D Jr. Plantar fasciitis. Orthopaedics 1993;16:1153-63. 3. Lemont H; Ammirati KM; Usen N. Plantar fasciitis: a degenerative process (fasciosis) without inflammation. J Am Podiatr Med Assoc 2003;93(3):234-7. 4. Wolgin M, Cook C, Graham C, Mauldin D. Conservative treatment of plantar heel pain: long-term follow-up. Foot Ankle 1994;15:97-102 5. Daly PJ, Kitaoka HB, Chao EYS. Plantar fasciotomy for intractable plantar fasciitis: clinical results AND biomechanical evaluation. Foot Ankle 1992;13:188-95. 6. Brugh AM; Fallat LM; Savoy-Moore RT. Lateral column symptomatology following plantar fascial release: a prospective study. J Foot Ankle Surg 2002;41(6):365-71. 7. Leach RE, Seavey MS, Salter DK. Results of surgery in athletes with plantar fasciitis. Foot Ankle 1986;7:156-61. 8. Amis J, Jennings L, Graham D, Graham CE. Painful heel syndrome: radiographic AND treatment assessment. Foot Ankle 1988;9:91-95. 9. Kibler WB, Goldberg C, Chandler TJ. Functional biomechanical deficits in running athletes with plantar fasciitis. Am J Sports Med. 1991;19:66-71. 10. Jahss MH, Kummer F, Michelson JD. Investigations into the fat pads of the sole of the foot: heel pressure studies. Foot Ankle 1992;13:227-32. 11. DuVries HL. Heel spur (calcaneal spur). Arch Surg 1957;74:536-42. 12. Rubin G, Witten M. Plantar calcaneal spurs. Am J Orthop 1963;5:38-55. 13. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 14. Furey JG. Plantar fasciitis: the painful heel syndrome. J Bone Joint Surg 1975;57A: 672-3. 15. Williams PL, Smibert JG, Cox R, Mitchell R, Klenerman L. Imaging study of the painful heel syndrome. Foot Ankle 1987;7:345-9. 16. Intenzo CM, Wapner KL, Park CH, Kim SM. Evaluation of plantar fasciitis by three-phase bone scintigraphy. Clin Nuclear Med 1991;16:325-8. 17. Kier R. Magnetic resonance imaging of plantar fasciitis AND other causes of heel pain. MRI Clin N Am 1994;2:97-107. 18. Kane D, Greaney T, Shanahan M, Duffy G, Bresnihan B, Gibney R, Fitz Gerald O. The role of ultrasonography in the diagnosis AND management of idiopathic plantar fasciitis. Rheumatology 2001;40(9):1002-8 19. Schepsis AA, Leach RE, Gorzyca J. Plantar fasciitis. Etiology, treatment, surgical results AND review of the literature. Clin Orthop 1991;266:185-96. 20. Riddle DL; Pulisic M; Pidcoe P; Johnson RE. Risk factors for Plantar fasciitis: a matched case-control study. J Bone Joint Surg 2003;85-A(5):872-7 21. Martin JE; Hosch JC; Goforth WP; Murff RT; Lynch DM; Odom RD. Mechanical treatment of plantar fasciitis. A prospective study. Am Podiatr Med Assoc 2001;91(2):55-62. 22. Weiner BE, Ross AS, Bogdan RJ. Biomechanical heel pain: a case study. Treatment by use of Birkenstock sandals. J Am Podiatr Assoc 1979;69:723-6. 23. Tsai WC, Wang CL, Tang FT, et al. Treatment of proximal plantar fasciitis with ultrasound-guided steroid injection. Arch Phys Med Rehabil 2000;81(10):1416-21. 24. Miller RA, Torres J, McGuire M. Efficacy of first-time steroid injection for painful heel syndrome. Foot Ankle Int 1995;16:610–2. 25. F. Crawford, D. Atkins, P. Young, AND J. Edwards. Steroid injection for heel pain: evidence of short-term effectiveness. A randomized controlled trial. Rheumatology. 1999;38(10):974-977. 26. Di Giovanni BF, Nawoczenski DA, Lintal ME, Moore EA, Murray JC, Wilding GE, Baumhauer JF. Tissue-specific plantar fascia-stretching exercise enhances outcomes in patients with chronic heel pain. A prospective, randomized study. J Bone Joint Surg, 2003;85-A(7):1270-7. 27. Berlet GC, Anderson RB, Davis H, Kiebzak GM. A prospective trial of night splinting in the treatment of recalcitrant plantar fasciitis: the Ankle Dorsiflexion Dynasplint. Orthopedics, Nov 2002, 25(11) p1273-5. 28. Wapner KL, Sharkey PF. The use of night splints for treatment of recalcitrant plantar fasciitis. Foot Ankle 1991;12:135-7. 29. Rompe JD; Decking J; Schoellner C; Nafe B. Shock wave application for chronic plantar fasciitis in running athletes. A prospective, randomized, placebo-controlled trial. Am J Sports Med 2003;31(2):268-75 30. Weil LS; Roukis TS; Weil LS; Borrelli AH. Extracorporeal shock wave therapy for the treatment of chronic plantar fasciitis: indications, protocol, intermediate results, AND a comparison of results to fasciotomy. J Foot Ankle Surg 2002;41(3):166-72. 31. Haake M; Buch M; Schoellner C; Goebel F; Vogel M; Mueller I; Hausdorf J; Zamzow K; Schade-Brittinger C; Mueller HH. Extracorporeal shock wave therapy for plantar fasciitis: randomised controlled multicentre trial. BMJ 2003;12;327(7406):75. 32. Barrett SL, Day SV, Pugnetti TT, Egly BR. Endoscopic heel anatomy: analysis of 200 fresh frozen specimens. J Foot Ankle Surg 1995;34:51-6. 33. Anderson RB, Foster MD. Operative treatment of subcalcaneal pain. Foot Ankle 1989;9:317-23. 34. Woelffer KE; Figura MA; Sandberg NS; Snyder NS. Five-year follow-up results of instep plantar fasciotomy for chronic heel pain. J Foot Ankle Surg 2000;39(4):218-23. 35. Jarde O; Diebold P; Havet E; Boulu G; Vernois J. Degenerative lesions of the plantar fascia: surgical treatment by fasciectomy AND excision of the Acta Orthop Belg 2003;69(3):267-74. heel spur. A report on 38 cases.